בחודשים האחרונים יוצא לי לסיים מעט מאוד ספרים שלא במסגרת העבודה, אבל הנה אחד שסיימתי היום.
אין טעם לכתוב ביקורת של ממש על ספר של האוניברסיטה המשודרת – הספרים לרוב דיי משעממים אבל קצרים ואינפורמטיביים. ובגלל זה אני ממשיך לקנות ולקרוא אותם; אבל בכל זאת אספר למה קראתי את דווקא את הספר הזה ועל כמה פסקאות בסוף הספר שעוררו בי מחשבה.
כשהתחלתי את הלימודים באוניברסיטה הייתה שביתה של הסגל הזוטר (כמו בימים אלה) ולכן התקיימו בסמסטר הראשון רק השיעורים של הסגל הבכיר. אני נרשמתי ללימודי היסטוריה ותקשורת, אבל בגלל שחלק ניכר מהסגל בחוג לתקשורת היה זוטר, נוצר מצב שבסמסטר הראשון, עד שנגמרה השביתה, למדתי רק שלושה שיעורים בערך בחוג להיסטוריה. אחד מהם, שהיה למעשה השיעור הראשון שלי באוניברסיטה, היה תרגיל במאה ה-19 עם פרופ’ שולמית וולקוב.
זו הייתה קבלת פנים דיי צוננת מבחינתי ללימודי היסטוריה באוניברסיטה; אמנם וולקוב הייתה מרצה נחמדה ומאירת פנים, אבל הרגשתי שכולם בכיתה מגיעים עם איזה ידע מוקדם וברור על גרמניה ועל המאה ה-19, ורק לי חסר המון ידע כדי להבין בכלל על מה מדברים. הסמסטר איכשהו עבר, ולפני המבחן ניסיתי לשחזר חומר שלא הבנתי בעזרת הספר שבתמונה, כדי איכשהו להשלים את הידע הדרוש ולעבור את המבחן. שאלתי אותו מהספריה וקראתי רק את הפרקים שהיו רלוונטים לבחינה.
לימים למדתי עוד ועוד קורסים מעניינים, ונכנסתי עמוק מאוד לתוך לימודי היסטוריה; אבל תמיד ניקר לי בראש שכל העסק של איחוד גרמניה זה משהו שלא הבנתי ממש ולא למדתי כמו שצריך, ואני צריך לקרוא את הספר הזה של שולה וולקוב שוב, הפעם בנחת ומתוך רצון להבין.
במשך כמה שנים, כשהייתי בחנויות ספרים, חיפשתי אותו על המדף ולא מצאתי, אבל לא עשיתי מאמץ מיוחד מעבר לזה להשיג אותו. עד שמתישהו ברכישה אינטרנטית כלשהי, הוספתי גם אותו לסל.
הספר כאמור אינפורמטיבי ויבש כיאה לרוב ספרי האוניברסיטה המשודרת, אבל בפרק האחרון, שקראתי היום, היו כמה פסקאות שהעירו משהו אולי טריוויאלי, אבל כזה שלא הקדשתי לו מחשבה לפני כן.
הספר כולו מתאר את התהליכים שעברו על הנסיכויות הגרמניות בדרך לאיחוד גרמניה, אבל בסוף מדגישה פרופ’ וולקוב שהמעשה הראשון של ביסמרק היה בעצם מעשה פירוק – הוא התנתק מאוסטריה, שהייתה אולי החלק המשמעותי והחשוב ביותר (או לפחות אחד המרכזיים) במרחב דובר הגרמנית ובעל התרבות הגרמנית.
ובאמת כשחשבתי על מהלך העניינים לאחור, שמתי לב שאכן יש משהו כל כך לא טבעי בניתוק של גרמניה מאוסטריה, ושאם היה צריך להמר בתחילת המאה ה-19 מה יקרה במרחב הזה, היה סביר הרבה יותר שאוסטריה תנהיג את האיחוד.
זו לא תובנה כבדת משקל, וסביר להניח שהיא גם ברורה מאליה לרוב האנשים, אבל זה מסוג הדברים שבגללם אני אוהב לקרוא ספרי עיון ולראות סרטים דוקומנטרים – הרגעים האלה שפתאום מתעוררת סקרנות לגבי משהו, או מתחדדת תובנה.
ועל כן, בהחלט היה שווה לקרוא את הספר הזה – גם בשביל סגירת המעגל וגם בגלל התובנה שהתחמשתי בה בסופו.
ולסיום, מכיוון שלא כתבתי פה מזמן, אדווח גם שבכל שבת אני קורא עוד כמה עמודים בספר “מוות במשפחה” של קנאוסגורד, והוא עדיין מעולה ומרשים (גם אם יש בו משהו מעיק – האמת העירומה המתפרצת הזאת לא תמיד נוחה לעיכול). ויש עוד כמה ספרים שאני מתקדם בהם טיפין טיפין ובטח אסיים עוד חודשים רבים.
______________________
איחוד וחירות בגרמניה – מנפוליאון עד ביסמארק, שולמית וולקוב. הוצאת משרד הבטחון ומודן, 114 ע”מ.
השאירו תגובה