הפעם הראשונה שבה נתקלתי בסיפור שלא היה דומה לשום דבר אחר שקראתי עד אז היה הסיפור “הספור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית” של גבריאל גארסיה מארקס. זה היה בשנות השמונים, כשהייתי נערה בספרייה הציבורית בערד ולעולם לא אשכח את המפגש עם סופר שהיה אז אנונימי עבורי ועם סגנון הכתיבה הפיוטי-מאגי: הצירוף הבלתי אפשרי, המופרך, האבסורדי, בין מציאות לפנטסיה, בין רומנטיקה לזוועה, בין תום ורוע, בין זוועה להומור, הותיר אותי נדהמת וטרף את כל מה שחשבתי שידעתי עד אז על “ספרות”. הפעם השנייה שבה למדתי “לקרוא” מחדש, היה בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה. כשקראתי טקסטים פוסט-מודרניסטים נוכחתי שגם אם המציאות המתוארת ריאליסטית ומהימנה לכאורה, תמיד צריך להטיל ספק במספר כי הספרות כמו כל אומנות היא מניפולציה.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
בגיל הרך אמי הקריאה לי את מרים ילן שטקליס, לאה גולדברג, ביאליק. לילדים שלי הקראתי את נורית זרחי, ע. הלל ועודד בורלא כיון שאני אוהבת את השילוב שלהם בין דמיון, הומור נונסנסי ופרוע ולעתים גם סוריאליסטי, ואת הדרך בה הם משחקים ומלהטטים עם השפה בוירטואוזיות. ספרות מתורגמת אני אוהבת במיוחד את האמריקאים שגם מאיירים את עצמם – ד”ר סוס, של סילבשטיין (את קבצי השירים והאיורים שלו) ואת מו וילמס.
כילדה אני זוכרת במיוחד את “יותם הקסם” הנפלא של קורצ’אק , “הארי פוטר” של אז, שהרשים וריגש אותי, אך מהר מאוד עברתי לקרוא ספרים של “גדולים” ועד היום אני מרגישה ש”חסרים” לי ספרים באוטוביוגרפיית הקריאה שלי. כיום, כספרנית ילדים ונוער אני משתדלת לקרוא ולהשלים את כל הקלאסיקות שכנראה לא קראתי בילדותי.
3) מה הספר האחרון שקראת?
שתי אהבותי היו תמיד אמנות וספרות, וכשעמדתי בפני ההחלטה מה ללמוד באקדמיה, היה עלי להכריע באיזו מהן אני בוחרת – ובחרתי במילים. ומאז, בכל פעם שאני קוראת ספר, אני בוחרת כל פעם מחדש בספרות ובשפה העברית ורק בה אני אקרא לשם הנאה. אני אוהבת את העברית ומייחסת חשיבות רבה לאופן השימוש בה. כל מילה חשובה –גם ככותבת וגם כקוראת, ולכן אני מעריכה את עבודתם של עורכים ומתרגמים.
כיון שהתנסיתי גם בכתיבה מסוגים שונים, אני יודעת שזה לא טריויאלי להרכיב עלילה ודמויות באופן מעניין ומהימן. ככותבת אני שואפת לדיוק, ולכן כקוראת אני לא מגלה סובלנות: כשלא אכפת לי מהדמויות וממה שיקרה להם – הן יכולות מצדי לאהוב או לשנוא, לחיות או למות – זה הרגע שבו אני מפסיקה לקרוא. אבל אם הספר מצא חן בעיני, אז אני צוללת לתוכו בשכחה עצמית ומתמסרת לו ללא שום שיפוטיות.
הספר שאני קוראת עכשיו הוא “לתפארת מדינת ישראל” של נעה זית, אוטוביוגרפיה אישית, אך גם מאוד ישראלית. אהבתי גם את הקודם שלה שעליו קיבלה את פרס ספיר “ארבע אחרי הצהריים”.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
50 גוונים של אפור. אני יודעת שזה נשמע פוריטני או אלטיסטי או שניהם, אבל תוך כמה עמודים פשוט לא יכולתי להמשיך. זה כתוב כל-כך גרוע, כל-כך דל ולא משכנע ואפילו לא רומנטי. רומנטיקה יש בספרים רבים אחרים, ואם כבר סאדו-מאזו אז ישנה ספרות איכותית ומעניינת כמו “ז’וסטין או ייסוריה של המידה הטובה” של המרקיז דה –סאד, “סיפורה של או” של פולין ריאז’.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
יש המון כאלה שכשיצאו לאור, ששבו את ליבי ונשכחו במובן זה שלא נתקלתי באף אחד נוסף שקרא אותם. דוגמאות בודדות לספרים כאלה: גברים/ וורויק קולינס, החבר שלי מאט והינה הזונה/ אדם זאמינזאנד, אחים בדם/ אינגוור אמביורנסן, אבא מן האגדות/ קרל פרידמן, ואנה שרה/מג טילי, הייתי מאחוריך/פרג ניקולא, או אפילו רומנים פחות ידועים של סופרים מפורסמים כמו אסור לשבת על צמות של מרית בן-ישראל, אדם הראשון של קאמי ועוד.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
הטעם שלי כקוראת שמרני למדי, אני אוהבת סיפורים במובן הקלאסי של עלילה ודמויות והנושאים המועדפים יהיו בדרך כלל ילדות, משפחה, אהבה, זוגיות ויחסים והעלילה יכולה להיות פיוטית ועצובה, או אירונית ומצחיקה, או גם וגם. אני מעדיפה פרוזה קיצבית ומהודקת ולכן אני פריקית של ספורים קצרים ונובלות: הטעם שלי נע בין כותבים ידועים כמו קלייסט, מופסאן, ג’ויס, קפקא, קארבר, פלאנרי א’וקונור ואליס מונרו, לבין סופרים שספרים בודדים שלהם או לפעמים רק ספר אחד שלהם תורגם לעברית כמו: זו רק אהבה: 11 סיפורים קצרים על סוף האהבה/בריז’יט ז’ירו, הרבה צרות היו לו עם המלחמות/ וולפגנג בורכרט, ספורי קולימה/ורלאם שלאמוב, ללכת בשדות הכחולים/קלייר קיגן, דברים מוזרים קורים/קלי לינק. בשנים האחרונות אני מתעניינת גם בשירה, ואני עוקבת בסקרנות אחר משוררים ישראלים ומתורגמים.
בשנים שבהן עבדתי, למדתי וגידלתי ילדים כמעט ולא קראתי, ובשנים שלאחר מכן חזרתי לקרוא אך דפוסי הקריאה שלי השתנו, גם בהשפעת הטכנולוגיה – אני קוראת מאוד מהר אך רמת הקשב והריכוז שלי מוגבלת ולכן מאוד מקפידה על ספרות מרוכזת, קיצבית וקצרה יחסית. כיון שאף פעם לא הייתי מאלה שקוראים הכל, והטעם שלי מאוד סלקטיבי, אקפיד לקרוא ספרות איכותית מתוך השפע והמגוון העצום. עם זאת, כספרנית, אני מודעת שלקוראים צעירים יש תחומי עניין מסוימים וצרים לפי סוגה או נושא מסוים. תמיד אנסה להתאים ספר לילד ולא להיפך, ואמנע מלהיות שיפוטית לגבי מה צריך וראוי להיקרא, כי קריאה נועדת קודם כל להנאה.
7) ספר שנתן לך השראה?
אלנה פרנטה ברומנים הנפוליטנים שלה – הכתיבה שלה מעוררת בי השתאות וגם תסכול – כיוון שלעולם לא אצליח לכתוב ככה, כמוה. אני יודעת שיש אנשים שלא מבינים על מה המהומה, אבל בעיני היא נפלאה בדרך שבה היא מצליחה לתאר שגרת חיים של אנשים פשוטים שבתוכם מתרחשות דרמות וסערות גורליות, וכיצד היא יוצרת אינטימיות ביננו, הקוראים, לבין הגיבורות השונות-דומות זו מזו והכל-כך אנושיות, גיבורות שהן מלאות סתירות, טובות וגם רעות, הפכפכות, חסרות ביטחון, ספקניות ובעלות הומור עצמי. ככלל, תחושת אינטימיות הנוצרת מול יצירה היא בעיני אחד ההישגים הכי גדולים שאמנות יכולה וצריכה להציע.
8) ספר עיון מומלץ?
אחת משלהם : חיי עם בני שבט המסאי באפריקה / אתי דיין . זוהי מעין אוטוביוגרפיה על חייה של ישראלית בקרב בני שבט המסאי בקניה, אלא שהמחברת בחרה לשים את בני המסאי במרכז ולא את עצמה, ולשלב בין נקודת מבט אובייקטיבית-אנתרופולוגית לנקודת מבט אישית וישראלית מאוד. ספר קריא, מרתק ומרגש, ספוג בהומניזם, הומור ואופטימיות.
***
יסמין אלעד היא ספרנית ומידענית בספריית הילדים והנוער של אוניברסיטת חיפה ובוגרת תואר ראשון בספרות ותואר שני בכתיבה יוצרת. כתבה יחד עם תמי צוק ז”ל סדרת ספרי הפעלה חדשה לילדים בשם “זה הסיפור שלי”בהשראת סדנאות לילדים ולהורים שהמחברות יצרו והנחו אשר זכו להצלחה רבה.
עוד על הספרים:
מתי לאחרונה ילדכם בחר בספר? כולנו מודעים לחשיבות הקריאה והיינו רוצים שספרים יהיו חלק משגרת ילדנו, ולכך מיועדת סדרת הספרים החדשה: שני ספרי-הפעלה הכתובים בגוף ראשון, משלבים בין סיפור למידע, בין דמיון לחוויות יום- יום ומזמינים את הילדים לקרוא ולכתוב, לחשוב וליצור וכך מבלי להרגיש – להתיידד עם הספר ועם המילה הכתובה. גם ילדים שאינם יודעים או אינם אוהבים לקרוא ולכתוב, נענים בהתלהבות לפעילות שמשלבת בחירה ויצירה בנושאים הקרובים לליבם – כדורגל או פיות.
הספרים מתאימים לטווח גילאים רחב: החל מגיל חמש בליווי מבוגר ומגיל שבע לקריאה ולכתיבה עצמאיים ; הספרים יכולים לשמש אנשי חינוך וטיפול לעידוד קריאה, הבנת הנקרא והבעה עצמית; הספרים מתאימים כחוברות-הפעלה לחופש הגדול ולעולים לכיתה א’ ומעלה.
השאירו תגובה