1984, המלט, האיש בלא תכונות, הזר, המשפט ובראשם ,יוליסס של ג’ויס שהוא ספר עם רבדים של משמעות שנפרמים עם כל קריאה מחדש וזה מספק עניין בלתי נתפס. כמו התנ”ך, גם הוא נצחי. ליאופולד בלום הוא אודיסאוס המודרניסטי – דמות אירונית ומעוררת השראה.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
חוות הקסמים, הזחל הרעב, פו הדוב, הנסיך הקטן, גוליבר ואליס בארץ הפלאות – ספר האהוב עלי מאז ילדותי, שיש בו אירועים סוריאליסטיים שנונים ומצחיקים. אני קורא את הספר הזה עד היום.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“בדם קר” של טרומן קפוטה – שמתאר בחדות ראויה לציון פעולות מדויקות של רצח. הסגנון הז’ורנליסטי קרוב לליבי.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
נערה עם קעקוע דרקון – ספר משעמם עם טקסט מרוח ושטחי למרות הצלחתו לא יותר מנחמד.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“שלג מלוכלך” של ג’ורג’ סימנון – אחד הסופרים האהודים עלי. הפעם הוא זונח את הבלש שלו מגרה לטובת תיאור ותיעוד חד ומצמרר ומדויק של חיי אסיר בתא קטן של הגסטפו.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
פרנץ קפקא, צ’רלס דיקנס, דוסטויבסקי, מארק טווין ובראשם ג’ימס ג’ויס – האירי שלא מפסיק להפתיע. הוא המנטור שלי והשפיע רבות על הכתיבה שלי. אצלו חשוב הקונספט והנרטיב וכמובן הטיפול בשפה.
ארד שרון, יליד תל אביב (1956) בוגר ביה”ס לאדריכלות ה-AA בלונדון, הוא דור שלישי של אדריכלים – ממייסדי ענף האדריכלות והבנייה הציבורית בישראל מראשיתה וממשיך דרכם של סבו – אריה שרון – אבי אדריכלות הבאוהאוס בישראל, זוכה פרס ישראל באדריכלות (1962), ומתכנן תוכנית המתאר הראשונה של מדינת ישראל יחד עם דוד בן-גוריון. לאחרונה ראה אור ספרו הראשון – “להציל את החולדה” (הוצאת כתב).
על הספר:
להציל את החולדה הוא סיפורו של אלווין, הבן והנכד, שנקרא להיות נושא הדגל של משרד האדריכלים המשפחתי, אשר חי בתוך קונפליקט סבוך יצרים. בדומה לאלווין, ארד שרון עצמו הוא נכד לדמות מיתולוגית של סב נערץ – הארכיטקט אריה שרון, שנמנה בין דור הנפילים של הארכיטקטורה הישראלית. בספר שזורים אירועים מדרכו הנפתלת ומלאת התהפוכות של הסב, מקיבוץ גן שמואל, אל מרכזה של תנופת הבנייה בישראל ואל לב הבוהמה התל אביבית. בנו, אלדר שרון, שמרד בדרכו אך נכפה עליו להמשיך את מקצוע האדריכלות, הפך חרף זאת לאחד מפורצי הדרך של המודרניזם בארכיטקטורה הישראלית עד שנות ה-90, והוא מי ששימש השראה עבור יעקב שבתאי ברומן המופת שלו ״זיכרון דברים״, לדמותו של צזאר – הגיבור שלא כבש את יצרו.
הספר מיועד לאוהבי ספרות, ולבעלי זיקה לאדריכלות ולאנקדוטות מן ההיסטוריה האורבנית של תל אביב. הדרמה המשפחתית השזורה בו-זמנית ברגשות אהבה ואיבה, מרד, בגידה ונטישה – מתרחשת בספר על רקע חיי היצירה והאמנות והיא נעה בין דמיון למציאות. בתוך האירועים המתרחשים בספר מככבות דמויות של אמנים נודעים משנות ה-60 העליזות של הבוהמה בת”א שנקשרו בשמה של משפחת שרון ברגעים בלתי-צפויים. דרך רומן הסיפורים שלו, מספר שרון את סיפורם של בני הדור השני והשלישי בארץ, המתמודדים עם התקוות, האכזבות והמשברים שהותירה להם מורשת אבותיהם, זו המהווה עבורם השראה גדולה, אך גם נושאת בתוכה אשמה ומבוכה העוברות מדור לדור.
השאירו תגובה