ספרים חדשים – 2/6/2018

מאת | 2018-06-05T16:03:43+00:00 2 ביוני 2018|קטגוריות: ספרים חדשים|0 תגובות

“אם כרגע מה שבוער בך זה פילאטיס, בזה את צריכה להתמקד” מאת יונתן רז-פורטוגלי והילה טוני נבוק

הוצאת לוקוס

אנו הולכים בעיר, ספק מתחככים בעוברים ושבים, פוגשים שברי מציאות מחיים של אחרים. ביומיום, הילה טוני נבוק היא אמנית החוקרת את עקבות המופשט במרחב הציבורי, ואילו יונתן רז־פורטוגלי מחבר מסות וכותב רומן על שושלת של כותבים כושלים.

פילאטיס היא יצירה המורכבת מקטעי פרוזה מיניאטוריים שחיבר רז־פורטוגלי בהליכותיו בערים שונות, ומסדרת תצלומים שצילמה נבוק במהלך שיטוטי השראה לקראת תערוכותיה. התצלומים והפרגמנטים, המתכתבים זה עם זה, מלקטים ומגישים רגעים עירוניים פואטיים ומפתיעים.

כשתיכנסו בשער הספר, ככל שתתקדמו בו, תלך ותיבנה סביבכם עיר.

יונתן רז-פורטוגלי – כותב יליד יפו. מסות ופרוזה קצרה פרי עטו פורסמו בין היתר במוסף “תרבות וספרות”, כתב העת “מעין”, “ננו-פואטיקה” ובאנגלית בכתב העת N+1. את דרכו ככותב החל במגזין “פירמה” (גלובס) וכתסריטאי בחברת ההפקות “אנטנה”. בעל תואר ראשון בקולנוע וספרות צרפתית, ותואר שני בספרות יידיש מאוניברסיטת תל אביב.

הילה טוני נבוק – פסלת ורשמת ילידת תל אביב. עבודותיה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים רבים בארץ ובעולם. נבוק היא בוגרת לימודי אמנות בבצלאל, אך את דרכה האמנותית החלה בלימודי עיצוב, אשר השפעתם ניכרת עד היום ביצירתה. פסליה הצבעוניים והמשחקיים משתמשים פעמים רבות בשפת העיצוב של מוצרים יומיומיים לצריכה המונית בישראל, תוך התחקות אחר מקורותיהם במסורת המודרניזם המופשט, ופיענוח הרעיונות והאידאולוגיה שמבטא עיצובם של מוצרים אודות גופנו, חיינו ותשוקותינו. בין השנים 2007-2011 שימשה כעורכת שותפה של מגזין האמנות “פיקניק”, ובמסגרת זו אצרה את הביאנלה של הרצליה בשנת 2009. 


“סוס בחצאית” מאת ריטה קוגן

הוצאת עתון 77

ספר שיריה השני של ריטה קוגן, מהדהד סגנונות כתיבה קלאסיים מבית מדרשם של גדולי השירה הרוסית המומרים באופן משוכלל וטבעי לעברית, מבלי שתאבד המוזיקליות שלהם; עם זאת, מפגינה קוגן בקיאות רבה בתרבות המקומית, הקלאסית והאקטואלית, ומתמרנת בוירטואוזיות במשלבי העברית. שירי הספר משרטטים דיוקן של ישראליות אחרת, שאינה מיליטנטית או מגויסת, אלא מורכבת ושברירית, ומשקפים מציאות סדוקה וכאוטית, פנימית וחיצונית כאחת.

“סוס בחצאית” הוא ספר חשוב, שהגיבורה שלו נושאת על בשרה את כל ספקטרום החוויות האנושיות שמזמנת ארץ הנוי האביונה הזאת: הגירה, עלייה, משפחה, אונס, יחסים שבינו לבינה, שבינה לבין עצמה, ושבינה לבין חתולים, אהבתה הנצחית והנוגעת ללב של ריטה.

ריטה קוגן, ילידת סנט פטרבורג שנת 1976. עלתה ארצה בשנת 1990. מהנדסת, משוררת ומתרגמת שירה. גרה בתל אביב. ספר שיריה הראשון “רישיון לשגיאות כתיב” ראה אור ב-2015. שיריה ותרגומיה התפרסמו בכתבי העת ובעיתונים. סיפורה “החטא השלישי” זיכה אותה בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר של “הארץ” לשנת 2016. סיפורה הקצר “ככה וככה” זכה במקום שלישי בתחרות הסיפור הקצר על שם עפרה אליגון 2017. 


“משפחת ג’ניוס” מאת גבי אשר

הוצאת פרדס

ג’ניוס היא חברת תוכנה ישראלית גדולה. היא אינה משפחה, על אף שהיא מכונה כך בימי הגיבוש של העובדים או בפתקים המצורפים למתנות החג. בכל זאת, האנשים שעובדים בה מבלים זה עם זה יותר מאשר עם ילדיהם או עם חבריהם. הדמויות שעובדות תחת אור הניאון מקיימות יחסי עבודה מקצועיים, אך מאחוריהן רוחשים תשוקות ועלבונות, נאמנויות ורדיפות כוח, רגעי משבר וחסד.

שנים-עשר הסיפורים של משפחת ג’ניוס מישירים מבט מפוכח, מפעים בדקות האבחנה שלו, אל עולם העבודה הישראלי ואל הדמויות שמאכלסות אותו: המנכ”לית והמתכנתים, מנהלי הצוותים והמזכירות, המנקות ומנהלות כוח האדם. הם נוגעים ללב, מצחיקים או מאיימים, כשהם מתבוננים בתמונות קצרות משגרת המשרד: עובד שממתין לקידום שלעולם לא מגיע, מנהל התמיכה שנוסע לחו”ל יותר ממה שנחוץ, מנהל בכיר שפוטר ונזקק לחסדיו של יריב נושן, המנקה שפוגשת את הסמנכ”ל בנסיבות יוצאות דופן, מנהלת כוח האדם שסוגרת חשבונות עם מועמד מבטיח.

אולם משפחת ג’ניוס אינו מספר רק על עולם ההיי-טק ועל היצרים שפועלים בו באופן גלוי וסמוי. הוא משתמש בו כדי לפענח בעדינות את הקוד של הישראליות עצמה ואת מערכות היחסים שהיא מפעילה.

במשפחת ג’ניוס מזדהרות יכולותיו של גבי אשר כמספר. הוא מזהה בדיוק כירורגי נדיר את צפונותיהם של דמויותיו ומתחקה באמצעותן אחר חומרי החיים עצמם: על המריר והמתוק, על הכאב, החמלה ואפשרות התיקון שהם מאפשרים. ספרו הקודם, זיכרון כמעט מלא (פרדס, 2015), זכה לשבחי הביקורת והקהל. 


 

“הזמן שכח” מאת שרון רשב”ם פרופ

הוצאת עצמית

“הזמן שכח” הוא ספר הביכורים של האמנית והיוצרת שרון רשב”ם פרופ, המשלב אסופת שירים ועבודות אמנות שלה מהשנים 2005-2017. שני שדות היצירה שלה, המשולבים יחדיו בין הדפים, מעשירים אחד את האחר לכדי הרמוניה אחת. 

“הזמן שכח” הוא ספר אמנות ושירה המביע חוויות אנושיות השייכות לכל אחד ואחת – אהבה, יחסים אנושיים ומשפחתיים, זיכרונות ילדות, התבגרות, ועוד. היוצרת, בת קיבוץ שגדלה בתנאי לינה משותפת, מסבירה שילדותה הפרטית, כמו גם חייה הנפרשים בספר, הם תוצר הנסיבות בהן גדלה. “מילדי הקיבוץ נשללה הספונטאניות והאינטימיות שבקשר עם הורה מטפל. הלינה המשותפת בקיבוץ זימנה המון התמודדויות, ובחרתי לעסוק ביצירה שלי בזיכרונות הילדות שלי כרקע, מאחר והם כר רחב מאוד שאליו מתחברים רבים כי בכל זאת, כולנו היינו ילדים ועוצבנו על ידי האירועים שחווינו כשהיינו נמוכים וקטנים”. 

שם הספר “הזמן שכח” משקף שיח נוסטלגי על חוויות שהיו ואינן עוד. עבור רשב”ם פרופ הדמות האנושית והנוף המקומי הם כלי ומכשיר לביקורת עכשווית המצביעה על זהות עצמית כתוצר של הקשר בין מקום, פוליטיקה ואהבה, וזה ניכר בציוריה ושיריה שבספר. “הזמן שכח” שואל את שאלת הזיכרון ומקומו בהווה של חיינו. הספר מאורגן ב”שערים”, כיממה סימבולית מבוקר עד לילה, המתכתבת עם סדר היום שחוותה היוצרת בקיבוץ, סדר יום שהעניק סוג של חוק וסדר, ומדמה את קצב החיים שלנו – מהילדות והעידן הצעיר (בשערים ‘ארוחת עשר’, ו’צהריים’) ועד החיים שמתקרבים לסיומם (‘חצות’), שם מתקיימים הדיאלוגים על הזדקנות, התבגרות וזוגיות. באמצע, עוסקת היוצרת בענייני אמצע החיים (הפרק ‘ארבע וחצי’ – המתייחס לשעה הטעונה מכל בה היו ילדי הקיבוץ הולכים לבית ההורים לכמה שעות, לפני החזרה ללילה לשינה בבית הילדים). שפתה של רשב”ם פרופ נעה בין הפרטי לציבורי, בין המדומיין לזיכרון הממשי, באופן שמאפשר לצופה-קורא להזדהות עם הדימויים המצוירים במילים או במכחול, ולהפכם לזיכרון חדש שלו. 

יצירתה של רשב”ם פרופ נטולת נוסטלגיה, אך מקבלת עליה את מרכיבי העבר השונים, מתוך הבנה שמהם עוצבה דמותה. משמו של הספר ניתן לחוש בנימת פיוס והשלמה שעולים מהדיאלוג עם העבר. היוצרת מסבירה: “במשך שנים בער בי אי שקט שלא ידעתי להבין. בשנת 2005 התחלתי ללמוד ציור והגעתי להבנה שדברים לא מתמוססים ונעלמים. רציתי לקחת את חוויות העבר ולבחון אותן דרך מקורות הרגש ולהבין את ההשפעה שלהן עליי, כדי לשחרר. העליתי את האירועים שעיצבו אותי, שהשאירו בי את חותמם מבלי שאהיה מודעת לכך, ויצרתי מהם סדרות של ציורים ושירים. מהם נולד הספר”.

שרון רשב”ם פרופ, ציירת ומשוררת ילידת 1967, נשואה ואם לשלושה, היא בת קיבוץ גבעת חיים איחוד, המתגוררת כיום במושב גאליה שם פועל הסטודיו שלה.רשב”ם פרופ, שהתמחתה ברישום, ציור בשמן, ותחריט, למדה עיצוב ואמנות במכון אבני שם קיבלה פרס הצטיינות בתחום העיצוב, ולמדה עם מלגת הצטיינות בסדנא לאמנות ברחובות. בנוסף, התמחתה משך שבע שנים בסדנה של בן קיבוצה ידיד רובין ז”ל.


“היה היה ולא היה” מאת מיכל קירזנר-אפלבוים

הוצאת פרדס

אישה מגלה, באמצע החיים, שיש לה אחות המתגוררת בארצות הברית — אחות שנולדה בעקבות רומן שניהל אביה מחוץ לנישואים. גילוי זה מוביל למסע חיפושים העובר במחוזות המציאות ובאתרי הדמיון, ומפליג לתהומות העבר יותר מאשר לתמונות מן העתיד. מסע זה, שאינו אלא תנועה של הנפש, מפגיש בין סופים להתחלות, בין מוות לחיים, בין מציאות להמצאה ובין חיי המספרת לחייהם של אחרים.

הספר נארג סביב גרעין של אמת – הגילוי האישי של קירזנר- אפלבוים שלאביה הביולוגי שנטש לפני עשרות שנים את משפחתו, עזב את הארץ וחי בארצות הברית, יש ילדים נוספים. אין לה מושג אם הם יודעים על קיומה, אולם בשנים האחרונות, במיוחד לאחר פטירתו של אביה המאמץ שגידל אותה באהבה, התעורר בה הרצון למצוא אותם. כל נסיונותיה לאתר אותם עלו בתוהו. המבוי הסתום שנקלעה אליו הביא אותה להחלטה לנסות לכתוב בעצמה את המשך הסיפור, להעביר אותו למגרש הבידיון ולבנות אותו כרצונה.

הספר מתאר איפוא מפגש בין שתי אחיות שמגלות באמצע החיים זו על קיומה של זו ומחליטות להיפגש. האחות המבוגרת שכותבת למחייתה סיפורי חיים (או במילותיה שלה “סוכנת נוסעת בחייהם של אחרים”), מחליטה להתמקד בסיפור האישי שלה תוך התכתבות עם דמותה כילדה צעירה.

הבחירה להתחיל את הסיפור מהסוף – מהמפגש בין שתי האחיות, ומשם להתקדם  לאחור   (“משום שבמקרה הזה זו הדרך היחידה להתקדם”), משאירה את המפגש בין השתיים כהיה ולא היה- ספק התרחש במציאות ספק במחוזות הדמיון.

קירזנר- אפלבוים בוחרת להאיר את החיים במציאות מדומיינת כי היא מאמינה בכוחו המרפא של הדמיון, בכוחה המרפא של הכתיבה ובנחמה שהיא מביאה איתה. זוהי דרכה שלה לשבור את הקללה המשפחתית של סודות והסתרות ולהתמודד עם אוזלת ידה של המציאות וכיעורה.

מיכל קירזנר־אפלבוים, סופרת, עורכת ומתרגמת. “היֹה היה ולא היה” הוא ספרה השלישי. קדמו לו ספר העיון “לואיס קרול ואליס — מסע בארץ הפלאות” שיצא לאור בהוצאת מפה, והרומן “סולמות וחבלים” שיצא לאור בהוצאת חרגול ועם עובד. 


 

“גם בתל אביב יש אופטומטריסטים” מאת רינה עוזיאל בלומנטל

הוצאת כרמל

כמו ספריי האחרים, עוסק גם הספר הזה בשאלות זהות ושייכות – אישית, לאומית, דתית ואוניברסאלית –  של המהגרים היהודים לארץ ישראל טרם קום המדינה.

מחשבות על המושג מולדת, הגירה, היטמעות וגם אובדן.

למותר להגיד שזהו גם סיפורה של העלייה החמישית, על תקופת “הזוהר” הגרמנית שלה משלהי מלחמת העולם הראשונה ועד עליית הנאצים לשלטון וההגירה של הדמויות המרכזיות של הרומן לארץ ישראל.

בגידתה של גרמניה, האכזבה, ההשפלה והכעס על הנידוי החברתי והלאומי ממה שנחשב בעיני יהודיה מולדת, כל אלה שזורים בתוך סיפור המעשה. אך גם העלייה לארץ ישראל, ההתרגשות שבהגשמה, האכזבה והקושי האין סופי עד כדי ייאוש לעיתים.

ספור המעשה נשען בחלקו הגדול על מכתבים אותנטיים שנשלחו מברלין לארץ ישראל אחרי 1933, מאב שננטש מאחור, אל בתו החלוצה. העלילה המורכבת של יחסיי אב ובתו אשר נפרשים בספר, מעוגנים במכתבים  שנמצאים ברשותי.

רות, יתומה מאם. אביה, איש עריץ המתעמר בה. היא בורחת ממנו לפלסתינה כחלוצה. אבל ליבה אינו שלם ומניעיה אינם “טהורים”. היא אינה מסוגלת להשאיר הכל מאחוריה. כל ימיה רודפת אותה ילדה שאינה אלא בת דמות שלה, המושכת אותה שוב ושוב חזרה אל הילדות הגרמנית שלה, דוחקת בה להודות שהיא רוצה לחזור, מלבה את פחדיה וחולשותיה ולועגת לניסיונותיה להשתלב בחיי הארץ, אך גם מנחמת ומכילה.

איש אינו רואה או שומע את בת הדמות ההזויה פרט לרות.

העלילה מתרחשת לאורכה של כמעט מאה שלמה. מסיומה הדרמטי של מלחה”ע הראשונה ונפילתו בקרב של פרנץ, אביו של ארנסט, דמות מרכזית בסיפור.

בעקבות נפילת בעלה, מתחזקת באמו של ארנסט תחושת השייכות והאמונים לגרמניה והופכת למובנת מאליה, עד בוא האכזבה והמבוכה הכואבת לנוכח התהפכות היוצרות עם עליית הנאציזם. האכזבה המרה מאוד הופכת את המנוסה מן המולדת האהובה להכרחית.  אמו של ארנסט ואחותו עולים לארץ ישראל בעקבות ארנסט שכבר עלה כחלוץ עם חבריו מתנועת וורקלויטה (תנועת נוער  סוציאליסטית שעודדה ותמכה בעלייה והגשמה) שהקימו קיבוץ בעמק. 


“גחליליות – כתב עת לקולנוע וטלוויזיה” בעריכת ענת זנגר וניר פרבר

הוצאת רסלינג

מה יש בהן, בגחליליות הזעירות, בהבהובן החמקמק בחשיכה, שגרם לכך שנחרתו בתודעה כדימוי פילוסופי ופוליטי בהגותם של יוצרים ותיאורטיקנים? שנים רבות אחרי ששיר הקינה של פאזוליני ביכה את אובדנן של הגחליליות, הציע הפילוסוף ז’ורז’ דידי־הוברמן במסתו המרתקת “הישרדותן של הגחליליות” שירה חדשה. הישרדותן, הוא כותב, תלויה בקריאת תיגר על ההרגל הרווח לקבל תשובות מן המוכן באמצעות הבחירה לשאול, לתהות, ולהרהר.

עמדה זו היא שהניעה אותנו בייסודו של כתב העת גחליליות: לאותת במילים בחזרה אל הדימויים האודיו־ויזואליים, המכילים עולם העולה על סך ייצוגיו. לקהל הקוראים בעברית מוצעת היכרות עם כתב העת החדש המוקדש לשיח עכשווי ורלוונטי על קולנוע וטלוויזיה. גיליון הבכורה משמש בימה לחוקרי קולנוע, טלוויזיה ותרבות חזותית לצורך תיאור, ניתוח וגיבוש רעיונות, פרשנויות ותגובות, על סרטים ובעקבותיהם.

גחליליות מעוגן בנקודת מבט גלובלית, הן מבחינת השיח התיאורטי הן מבחינת היצירות והזרמים הנידונים, אך בו בזמן הוא נטוע ביצירה הישראלית על רבדיה ההיסטוריים, גווניה הלאומיים, הדתיים והאתניים. במסגרת כתב העת החדש אנו מבקשים להאיר את המנעד-רוחב היריעה ונקודות המבט המגוונות על קולנוע מקומי ובינלאומי, פרי עטם של חוקרים בעלי שם, דוקטורנטים ומסטרנטים ובצדם גם יוצרות ויוצרי קולנוע. 


“דוהרים במקום” מאת יוני ויצמן

הוצאת מטר

בריחה מהמציאות הישראלית ומהתחושה של דהירה במקום — פול גז בניוטרל, מובילה שני צעירים, שני הפכים, למסע קסום על גבי אופנוע לאורכה של וייטנאם, כשהדבר האחרון שהם מביאים בחשבון הוא האפשרות שיתאהבו זה בזה.

ליה, זמרת דה וויס, המנהלת רומן סודי עם אחד המנטורים, מתוסכלת מהחיים בארץ. לאחר שלא הצליחה לפרוץ לקדמת הבמה היא מחליטה לעזוב הכול מאחוריה ולצאת למזרח הרחוק, שם היא מקווה למצוא, בין השאר, גם תשובות.

עומר, טייס חיל האוויר לשעבר, איש הייטק בהווה, המתמודד עם טראומה מעברו הצבאי ומקשיים בזוגיות, מחליט לשבור את הכלים. השניים נפגשים במקרה ויוצאים להרפתקה משותפת בווייטנאם, בחיפוש עצמי ובניסיון להרפות מהעבר.

דוהרים במקום הוא הרומן השני של הסופר יוני ויצמן. קדם לו ספר הביכורים עטור השבחים כל הימים נולדו שווים שראה אור בהוצאת  מטר.

גם בספרו החדש ממשיך ויצמן לטפל בנושאים שדור ה-Y מתלבט בהם, אותו דור המרגיש כי הוא משתתף במשחק לא אפשרי ואף לא הוגן, כאוגר הרץ בגלגל ללא יעד, וללא אפשרות לשנות את חוקי המשחק.

יוני ויצמן נולד בירושלים, בוגר תיכון “בויאר” וכן “האוניברסיטה העברית” ו”אוניברסיטת בן גוריון” בכלכלה ובמינהל עסקים. את שירותו הצבאי החל בקורס טיס, ולאחריו שירת כקצין קרבי. כיום מכהן כסמנכ”ל התאחדות בוני הארץ, וזאת לאחר שורת תפקידים ביניהם עיתונאי ב”מעריב”, מנכ”ל חברת בת בקבוצת דלק נדל”ן, מנכ”ל סטארט אפ בסן פרנציסקו ויועץ במשרד האוצר. ויצמן המתגורר בתל אביב, הוא גם בסיסט בלהקת רוק ותומך גדול בשינוי חברתי. 

 


“הרקמה שבינינו” מאת גילה בלפר

הוצאת בלפר 

מי מאתנו אינו עובר משבר בחיי הנישואים שלו? ספרה של גילה בלפר “הרקמה שבינינו”, נושא בשורה על האפשרי בבניית קשרים משמעותיים בחיים בשניים, והוא נע בין פרוזה – סיפורה האישי והמרגש של המחברת, לבין ספר עיון המלמד את המודל הטיפולי שיצרה ומשמש אותה בהצלחה כמטפלת בזוגות. הספר הוא בסיס חיוני לאלו מאתנו המעוניינים לבנות ולקיים מערכת יחסים משמעותית.

לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים להתגבר על משברים בחיי הנישואים שלה, גילה בלפר, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית עתירת ניסיון, ניצבה מול בעלה בתחושת כישלון וכאב גדול – מכך שכנראה אין מנוס ויהיה עליהם להיפרד.

בעודה מתבוננת בבעלה, ניגלה לה חיזיון – חיבור תחושתי ועוצמתי המתקיים בינה ובינו, שערער באחת את הרצון שלה להיפרד ממנו. חיזיון זה היה הבסיס למודל טיפולי שבנתה והוא אשר סייע לשיקום ובנייה מחודשת של מערכת היחסים ביניהם, השתתתה על יסודות איתנים, ולמעשה, הציל את חיי הנישואים שלהם.

ב”רקמה שבינינו”, לצד סיפורי המקרה, חושפת בלפר בגילוי לב את האופן בו חוותה ותפסה מערכות יחסים לאורך השנים, כמו גם את המשבר שעבר עליה עם בעלה, ובכך מאתגרת את מהות הקשר המתקיים בדרך כלל, בין מטפל ומטופל.

הקוראים יוצאים נשכרים פעמיים: הם עדים לתהליך ההתפתחות שכל אחד מאתנו עובר בתוך מערכות יחסים, ובנוסף לכך, לחוויה הרגשית והסיפורית. הם מקבלים גם כלים ראשוניים ותובנות שיסייעו להם בשיפור מערכות היחסים הקיימות בחייהם בכלל, ועם בני הזוג בפרט.

גילה בלפר, ילידת רמלה, עובדת סוציאלית בהכשרתה, שמאחוריה למעלה מ-30 שנות ניסיון בהתערבויות טיפוליות, מנחה ומטפלת ביחידים ובזוגות, למדה טיפול זוגי, אימאגו, את תרפיית הגשטאלט, למדה ולימדה NLP ודמיון מודרך. בעבודתה היא משלבת את השיטות הטיפוליות ומתאימה אותן למטופליה, ומעבירה סדנאות והרצאות בנושא מערכות יחסים. ביחד עם בעלה רופא העיניים, ד”ר נדב בלפר היא מעבירה הרצאות מבוא בנושא המודל הטיפולי. בלפר היא תושבת הנגב, נשואה ואם לשתי בנות. “הרקמה שבינינו” הוא ספרה הראשון.


“פסיכותרפיה וחיי היומיום” מאת אמיל בודק ורמי אהרונסון

הוצאת רסלינג

“הספר פסיכותרפיה וחיי היומיום הוא הישג מופלא. זהו ספר על פסיכותרפיה המאפשר את הבנת העיסוק הבלתי אפשרי הזה ואת המאמץ העצום המושקע על ידי הזוג הטיפולי במשימה המשותפת – להבין, להעריך ולהשפיע על האופי ועל החיים של לפחות אחד מהם. הוא מנגיש את המושגים הטכניים, כמו גם את הבסיס התאורטי של התהליך הטיפולי – הן לפונים העתידיים לטיפול, הן לקהל הסקרן והן לסטודנטים מתקדמים ואנשי מקצוע; כל זאת בשפה ובצורה אלגנטית, מדויקת, בלתי מתנשאת ומעוגנת חווייתית. מעל הכול זהו ספר קריא ומרתק.

פרופ’ שמואל ארליך, האוניברסיטה העברית ירושלים. פסיכואנליטיקאי מנחה. נשיא לשעבר של החברה הפסיכואנליטית בישראל

“הספר פסיכותרפיה וחיי היומיום הוא מסע מקורי, מהנה, אמיתי וקריא של מארג חוויתי, כמו גם של יסודות תאורטיים של פסיכותרפיה פסיכואנליטית. הוא כתוב מנקודת מבט ייחודית של דיאדה מטופל-מטפל שצרפו את כוחותיהם על מנת להאיר את המסע שחלקו ביחד. הספר מציע מבט אינטימי על האופן שבו התהליך נראה ומרגיש, במיוחד מנקודת מבטו של המטופל. התנגדות, העברה, הלא-מודע הדינמי, פעולה טיפולית ואפילו הופעתן של תובנות נוירו-ביולוגיות שבבסיס ‘הריפוי בדיבור’ – כל אלה נבחנים ונשזרים אל תוך הנרטיב האישי של מה שנחשף והתגלה במהלך הפסיכותרפיה הזאת”.

פרופ’ יורם יובל, האגף לרפואת המוח, בית החולים הדסה. פסיכואנליטיקאי מנחה וחוקר מוח

פרופ’ אמילי בודק ז”ל  (נפטרה 2016 ), לשעבר ראש הקתדרה על שם אנה ויוסף אדלמן, עמדה בראש החוג ללימודים אמריקאים באוניברסיטה העברית בירושלים. פרסמה וערכה ספרים ומאמרים רבים בתחום לימודי הספרות והתרבות. עבודותיה האחרונות כללו קריאה פסיכואנליטית של ספרות ישראלית ואמריקאית ביחס לשואה.

ד”ר רמי אהרונסון, פסיכיאטר, פסיכואנליטיקאי ופסיכותרפיסט. חבר בחברה הפסיכואנליטית הישראלית. לימד וייעץ, בין השאר, לשירותי הייעוץ של האוניברסיטה העברית ובית הספר לרפואה בהדסה. למעלה משני עשורים ניהל את שירותי מרפאות החוץ של המרכז לבריאות הנפש טלביה. מנהל מרפאה פרטית בתחום מקצועו.

השאירו תגובה