אם אתם מעוניינים שקורא בספרים ימשיך להתקיים, מוזמנים לתמוך בו כאן.

“אמת אהבה אמונה – מבט פסיכואנליטי והיסטורי על משמעות החיים” מאת ד”ר גדעון לב

הוצאת כרמל

כיצד יש לחיות? מה יַקנה לנו סיפוק ופשר? אין אדם שלא מתמודד עם תהיות אלה במהלך חייו. אמת אהבה אמונה משלב הבנה פסיכולוגית עם ראייה היסטורית ומציע תשובה מפתיעה לשאלה המהותית מכולן – מהי משמעות החיים?

על פי הספר מושתתים החיים האנושיים על שלושה ערכים יסודיים – אמת, אהבה ואמונה. הספר מתמקד בהיסטוריה של מאה השנים האחרונות וחושף כיצד תמורות במעמדם של ערכים אלה חוללו שרשרת של מהפכות שקטות בעולם המערבי, ובכלל זה בישראל. בספר משולבים ניתוחים של סרטים פופולריים ותיאורים קליניים של טיפולים פסיכולוגיים, המראים כיצד תפיסת הערכים מעצבת את המרחב הציבורי והפוליטי, כמו גם את חיי הפרט וכמיהותיו. מוצגות שלוש גישות טיפוליות – הפסיכואנליזה הקלאסית, אסכולת יחסי-האובייקט וזרם חדש המכונה כאן “פסיכואנליזה רגישה-רוחנית” – שכל אחת מהן התפתחה כדי לסייע בהגשמת חיים של סיפוק ומשמעות לאור ערך אחר.

בכתיבה קולחת, המקיפה את מיטב ההגות של העת המודרנית, מציע הספר לקוראיו הזדמנות להבין את שאיפותיהם העמוקות ואת הבחירות המרכזיות בחייהם, בהקשר פילוסופי והיסטורי נרחב.

ד”ר גדעון לב הוא פילוסוף, פסיכולוג קליני וחוקר תודעה. זהו ספרו השני.

“סימנית כחולים” מאת אמילי מואטי

הוצאת תכלת

אישה צעירה נמלטת מהשוליים שבהם מתנהלים חייה ומגיעה לפריז, אך לשוליים יש תוכניות אחרות עבורה: הם שבים ומתנפלים עליה בדיוק כשהיא מתחילה להאמין שהתרחקה מהם לבלי שוב.

כל שביקשה היה להתחיל חיים חדשים, בשפה אחרת, בלי שאיש מכיר אותה. עם עבודה מסודרת ודירה שכורה, לחלום שלה היה סיכוי להתגשם. אבל אז בא האיש הזה. היא חשבה שהוא יפה כמו אלוהים, עם הצעיף שנכרך על צווארו ומבטו שלא מש ממנה. האיש שהיה לו שם פרטי בלבד. האיש שהיא רצחה.

בין כותלי הכלא נחשפת התהום של איריס, שלקחה אקדח וירתה באיש שאנס אותה. בקווים של זיכרונות עזים, בוטים, מתפתלת הדרך בין כאב לבין תקווה לגאולה. מהאב שנטש והותיר אחריו בית שהחשיך מצער ואם שקפאה בעלבונה, בין רחובות פריז שמיאנו לחבק אותה, ועד הערב הארור ההוא, שהאמינה שתוכל להשאיר מאחור.

סימנים כחולים הוא ספר הביכורים של אמילי חיה מואטי, ילידת 1980, אם לשתי בנות, המתגוררת בתל אביב. הוא פותח בעדינות ובאומץ, אצבע אצבע, את האגרוף הקפוץ של הכאב, שוטף באור את נפשה של גיבורה פצועה, והופך את הזרות הבלתי נתפסת לאינטימיות.

“לאפשר להם לחלום” מאת עמלה עינת ואלי נחמה

הוצאת הקיבוץ המאוחד

בהצטלבות רחוב העלייה ורחוב מולדת, בתוך בניין גדול ואפור, פועל בית ספר יחיד במינו בארץ ובעולם, שתלמידיו, בני כל הדתות, ילדי מהגרי עבודה, פליטים ומבקשי מקלט שהגיעו מחמישים ואחת ארצות מוצא, מתמודדים על חייהם וזכויותיהם בארץ ובעולם כנגד כל הסיכויים.

כאן, בבית הספר ‘ביאליק-רוגוזין’, טמון סיפור של הצלחה עם ילדים שהוריהם הגיעו לארץ מתוך תקווה נואשת לחיים טובים ובטוחים יותר. כל אחד מילדים אלה וסיפורו, סיפורים אשר מתכנסים לעלילה אופטימית, מפתיעה בעוצמתה, בצומת בו מצטלבים שוליים של עוני, גזענות והדרה.

הספר מבוסס על עשרות ראיונות-עומק מפעימים עם תלמידים בוגרי בית הספר, אנשי צוות, מתנדבים והורים, מתוך רצון לפענח את סוד הצלחתו של המודל החינוכי (לימודי וחברתי) הייחודי המתרחש בקמפוס ‘ביאליק-רוגוזין’, במטרה לנסות להנחילו לבתי ספר נוספים.

פסיפס הראיונות המרגשים, לצד מחקר אקדמי המבקש לפצח את הנוסחה להצלחה, יוצרים יחד חוויית קריאה עוצמתית, מטלטלת ומעוררת.

קמפוס ‘ביאליק-רוגוזין’  הוא מקום מכונן, אישית וחברתית, מקור השראה, סיפור הצלחה שעשוי להשפיע על החברה הישראלית לשנות את  פניה. סיפור שגיבוריו –  המנהל, המורים, הילדים, ההורים והמתנדבים – הופכים את “החצר האחורית” ל”גן פורח”.

“מה יש לקוף לומר בשבת בבוקר?” מאת מושי בן-אליעזר

הוצאת פרדס

מה יש לקוף לומר בשבת בבוקר הוא לא ספר לילדים אבל הוא דווקא כן מתאים למבוגרים שיש בהם חדווה של ילדים – כאלו שמתרגשים מאהבתם של כלבים, נפעמים מתרגילים של חתולים ובכלל תוהים על הקשרים הרבים והמורכבים בין אדם לחיה.

תמצאו כאן 41 סיפורים קצרים וקצרים פחות, פארודיות עוקצניות העושות שימוש בחיות, והרהורים על חיות ומערכות יחסים עם המין האנושי.ן עם המין האנושי.

מושי בן אליעזר אוהב ומגדל חיות מילדותו. הוא גדל על סיפורי טרזן, מוגלי ופנג הלבן. מלחמת יום הכיפורים שיבשה את חלומו של מושי ללמוד וטרינריה ובסופו של דבר הובילה אותו לדוקטורט בתקשורת באוניברסיטת ניו יורק,  כאשר הוא מתמחה בסמנטיקה ובעיקר במטאפורות ובדימויים לשוניים. בחמש עשרה השנים האחרונות מושי משמש כמאמן אישי ליחידים,  למנהלים

ולעסקים ומתמחה באימון לפרישה. פרסם שני ספרים בתחום האימון )קואצ’ינג): “סופרוויז’ן ב- “CAUCHINGו-“עוזר המאמן” (עם ד”ר אורלי אדלר). מושי, נכדו של דוד בן גוריון, נשוי לבוניה, אב לאיתי ולאדם וסב לאורי ולמתן.  מקבל הרבה אהבה גם מכלב מעורב בעל פסי בלונד המתחזה לקולי אוסטרלי,  ועונה לשם סם.

“בסוף נשאר הפרוטוקול” מאת אריה זהר

הוצאת ידיעות ספרים

באביב 1971 דרכה לראשונה כף רגלו של אריה זהר במשרד ראש הממשלה. מאז ועד קיץ 2017 הוא שירת 19 ממשלות ותשעה ראשי ממשלה – מגולדה מאיר ועד בנימין נתניהו, ומילא מגוון תפקידים – החל בתיוק מסמכים ועד מזכיר הממשלה בפועל.

בסוף נשאר הפרוטוקול מאפשר הצצה אל סדרי עבודתה של הממשלה, ומציג את התמורות במעמדה וביוקרתה, את המעבר מסגירות מוחלטת ותחושה של קודש הקודשים לפתיחות כמעט מלאה, את התגברות כוחו של ראש הממשלה וגם את היוזמות לשכלול עבודת הממשלה והחלטותיה (שלא צלחו לרוב).

“לא כדאי לך לדעת כיצד עושים חוקים ונקניקים”, אמר אוטו פון ביסמרק, הקנצלר הגרמני הראשון. “מעולם לא ראיתי כיצד מכינים נקניקים”, כותב זהר, “אך ראיתי והרחתי כיצד מבשלים ובוחשים אלפי החלטות במשך כמעט חמישה עשורים”.

ככל הידוע, אין עוד ספר המתאר את עבודת הממשלה במישור הקבינטי (להבדיל מפעילותם של משרדי הממשלה כ-GOVERNMENT),  ומתאר את התהליך האבולוציוני שהתחולל לאורך השנים, עד למצב שבו מרבית הדיונים במליאת הממשלה רדודים וקצרים.

בסוף נשאר הפרוטוקול מספר מצד אחד על תקנונים, על קוורומים, על ועדות ועל סטנוגרמות – ומצד שני על השחקנים הראשיים על הבמה ועל משרתי הציבור מאחורי הקלעים.

בין השורות, בדרכו המינורית המיוחדת, שופך המחבר אור על משבר המשילות העמוק שאנחנו מצויים בעיצומו, ואשר איש אינו יודע לאן יוליך. האם פנֵינו לדפוסים חדשים ביחסי אזרח-ממשל ואל E-DEMOCRACY – ובתרגום לעברית אי-דמוקרטיה?

אריה זהר הוא בעל תואר שני כפול במינהל ציבורי – מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומאוניברסיטת הרווארד בארה”ב. לאחר פרישתו משירות המדינה פירסם ספר שירה הנושא את השם “שיר בעלטה”.

“לחיות פתוח” מאת מאשה הלוי

הוצאת כנרת זמורה-דביר

בספרה לחיות פתוח מציעה מאשה הלוי בחינה מחדש של דפוסים המקובעים בתפישתנו את הזוגיות, ומאפשרת דיון על האתגרים שמעלה המונוגמיה במאה ה־21 ועל החלופות לזוגיות המונוגמית.

לחיות פתוח הוא ספר אמיץ המציף שאלות שכדאי לכל אדם, ובטח לכל זוג, לשאול. מאשה הלוי עוסקת בו בשאלות מהותיות בחיים של כל אחד מאיתנו.

הספר אינו מבקש לפרק את הזוגיות וגם לא קובע שצריך לנהוג כך ולא אחרת. הוא פותח אפשרויות נוספות ומרתקות, שגם הן מעלות לא מעט קשיים, ומציג תובנות רבות על בחירות אישיות וחברתיות ועל מחירן.

לחיות פתוח הוא ספר חיוני לכל מי שמנהל מערכת יחסים רומנטית או רוצה לקיים מערכות יחסים כזו בעתיד.

מאשה הלוי היא מגשרת זוגית, מנחת סדנאות ומרצה בנושאים הקשורים ליחסים רומנטיים. פועלת בתקשורת להעלאת המודעות ליחסים לא מונוגמיים בהסכמה ולהרחבת אפשרויות הבחירה.

היא דוקטור לגיאוגרפיה מטעם האוניברסיטה העברית, מומחית לנצרות ומורת דרך, נשואה באושר פלוס חבר ואמא לשלושה.

“נורת’נגר אבי” מאת ג’יין אוסטן

מאנגלית: אינגה מיכאלי

הוצאת א(ה)בות ותמיר//סנדיק

קתרין מורלנד בת השבע-עשרה, שחייתה כל חייה בכפר בחברת אנשים פשוטים וכנים, מוזמנת להצטרף לשכניה האמידים ולנסוע איתם לעיר המרפא באת’. בבת אחת היא מושלכת לסצנה חברתית תוססת ומורכבת ומנסה למצוא בה את דרכה, בלי להבין בדיוק את העולם המסעיר שאליו נקלעה ואת הטיפוסים השונים שבו. היא מגייסת לעזרתה את הידע הרב שרכשה מקריאת רומנים, ובפרט מקריאת סיפורי אימה גותיים שהיא אוהבת כל כך, ובהשראתם היא מנסה לפענח את קשריה החדשים.

באחד הנשפים בעיר היא פוגשת את מר טילני, גבר משעשע ובן למשפחה עשירה, ומתיידדת עמו ועם אחותו. במקביל היא פוגשת את בני משפחת ת’ורפ, מכרים של ג’יימס אחיה הגדול, ומתיידדת גם איתם. בלא ידיעתה קתרין הופכת להיות מטרה נחשקת לנישואים וכלי משחק בידי כוחות שהיא עצמה לא לגמרי ערה להם. האם תצליח העלמה הצעירה להבחין בין טוב לרע ובין דמיון למציאות? האם תמצא אהבת אמת?

ברומן נורת’נגר אבי  שלובים יחדיו בוסריות ובשלות, תמימות הנעורים של קתרין, האנטי־גיבורה לכאורה, ופיקחונה של מחברת בוגרת ובשלה. אוסטן משרטטת ביד אומן, בעין חדה ובלשון רגישה סיפור אהבה מקסים ומתוק שמתפתח על רקע העיר והכפר שבליבה של אנגליה; ובו־בזמן היא משתעשעת מעל ראשם של גיבוריה בדיון על ספרות ועל יומרנות ספרותית.

“הצגה יומית” מאת הגר רפאל

הוצאה עצמית

המשוררת והשחקנית (ולשעבר גם הבלוגרית) הגר רפאל היא מהקולות החדשים והרעננים ביותר בשירה העברית. במהלך חודש מאי תוציא רפאל את קובץ השירים הראשון שלה “הצגה יומית” (בעריכת יואב גלבוע, הוצאה עצמית – הוצאה לאור). הספר הוא אסופה של טקסטים אשר פותחו לשירים מתוך הבלוג שלה אשר נשא את אותו השם, שם שמלפרטט בדרכו עם עולם המשחק. רפאל פוקדת עולם זה ושואפת להמשיך ולעסוק בו בעתיד. לאחר תחילת עבודת על הספר החליטה רפאל לסגור את הבלוג לצמיתות ולהשאיר לסקרנים את האפשרות לגלות את תוכנו רק דרך הקובץ הוורוד.

מדהים לגלות עד כמה טקסטים משובחים יכולה ליצור נערה בת 21 בלבד שחיה כל חייה בכפר סבא. לטענתה, חיה במסלול חיים בנאלי ובתוך שיא הבורגנות עם הורים שמאוד גוננו עליה. לדבריה, חייה היו בצורה הזהה למראה; היותה מרוקאית אך עם מראה צחור ובעל עיניים ירוקות: “אני נהנית מפריבילגיות נעימות אך גם מאוכל טעים בבית”.  את מרבית מן הטקסטים כתבה בזמן השירות הצבאי שם שירתה בתור חובשת פלוגתית של קורס מ”כים. עקב כך רוב שירייה מאוד אנטומיים ועוסקים בגוף בדם ובבשר. עקב חיבתה לדם, כך טוענת, הייתה מתנדבת במד”א לאחר תקופתה בצבא. רפאל רואה קשר אדוק בין משחק לכתיבה בעיקר בדרך בה מציגים דברים בפאתוס.

לטענתה, רק בשנה האחרונה החלה לקרוא שירה וקשה לטעון שמישהו השפיע עליה. עוד דבר שמאוד מפליא ביחס לטקסטים החריפים והמהונדסים שלה.

את הספר בחרה להוליד לאוויר העולם בהוצאת הספרים החדשה “הוצאה עצמית” אשר בימים אלה זוכה לסיקורים של ערוצי מדיה גדולים (כמו “ישראל היום”, “ערוץ החינוכית”, “הארץ” וכיו”ב), בניהולם של המשוררים הצעירים יואב גלבוע ו-אמיר סומר.

רפאל חלק מגל חדש של משוררים בועטים הבוחרים לשחרר יצירתם בדרך עצמאית ונטולה מתלות בגופים קפיטליסטים אשר השתלטו על תחום טהור כמו השירה. “הצגה יומית” הוא הכותר השישי של ההוצאה תוך פחות מחצי שנה ומסתמן כי ימשיך את קו ההצלחה המסחרית עקב העניין הרב לו זוכה טרם הגיע לחנויות הספרים.

“לא נרדם בלילות” מאת גיורא איילנד

הוצאת ידיעות ספרים

גיורא איילנד התגייס ב-1970 ולא שיער בנפשו שישתחרר מהצבא רק כמה עשורים לאחר מכן. בתוך זמן קצר הוא החל לטפס בסולם הדרגות – ממפקד מחלקה, מפקד פלוגה ומפקד גדוד, ועד לתפקידים ברמת אלוף כמו ראש אגף מבצעים וראש אגף התכנון – אבל בעיקר לקח חלק פעיל בצמתים המרכזיים של הצבא והמדינה, כמו מלחמת יום הכיפורים, כולל השתתפות בקרב החווה הסינית, מבצע אנטבה, מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה הראשונה והשנייה ועוד. לאחר שהשתחרר בסוף 2003 מונה לראש המל”ל (המועצה לביטחון לאומי) והחל לעבוד במרץ על סוגיות דוגמת תוכנית ההתנתקות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני והגרעין האיראני.

בשפה בהירה וקולחת, שניחנה בכנות נדירה, משרטט איילנד את התחנות, את האתוסים ואת הקרבות שהגדירו את חייו, אבל יתרה מכך – הוא מספק תובנות חדשות וצורת התבוננות אחרת על כמה מהאקסיומות שנראות לנו מובנות מאליהן, כמו מה באמת היה המחדל במלחמת יום הכיפורים, כיצד בכל זאת ניתן לפתור את הסוגיה הפלסטינית, וגם איזה פתרון דיפלומטי היה נותן מענה לסוגיית הפצצה האיראנית. אין ספק שחלק מהאירועים יזכו לפרספקטיבה חדשה ומפתיעה לאחר קריאת לא נרדם בלילות, הן בקרב קהל הקוראים הרחב הן בקרב אנשי צבא ופוליטיקאים.

גיורא איילנד, יליד מושב כפר הס שבשרון, נשוי לעירית ואבא לשגיא, עמית ורעות. בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים, שניהם מאוניברסיטת בר-אילן.

“ויליאם ונטון והשער הסודי” מאת בובי פירס

מאנגלית: תומר בן אהרון

הכורסא הוצאה לאור

אחרי שפיצח את “החידה הבלתי אפשרית”, ויליאם ונטון חוזר לביתו בנורבגיה וזוכה לתהילת עולם. הוא מופיע בטלויזיה ומוקף בקהל מעריצים, אבל בד בבד מתחולל בתוכו משהו מוזר. התקפים משונים משתלטים עליו, משתקים את גופו וגורמים לו להזיות, והוא מתחיל לחשוד שיש לכך קשר ללורידיום שמצוי בתוכו. יש רק מקום אחד שבו הוא יכול לחפש תשובות לתופעות שהוא חווה – המכון למחקר פוסט-אנושי.

אולם כשויליאם מגיע למכון הוא מגלה שהוא נתון בהסגר – זרקורי ענק מאירים את השמים ורובוטים ממונעים סורקים את הקרקע. מה קרה בזמן שנעדר משם? צוות בית הספר מסרב להסביר מדוע מנהל המכון מתנהל כמחנה צבאי סגור, וגם חברתו איסכיה מסתירה ממנו מידע. כולם חוששים ממשהו או ממישהו.

אט אט מגלה ויליאם את האמת מאחורי האירועים המוזרים המתרחשים ומבין שגורלם של רבים תלוי בו וביכולת שלו לפצח צפנים. הוא יוצא למסע מסוכן שמגיע עד הרי ההימלאיה, ובדרך מגלה פרטים חדשים ובלתי ידועים על ההיסטוריה האנושית ועל ההשפעה של הלורידים על העולם.

ויליאם ונטון והשער הסודי הוא הספר השני בסדרה של שלושה ספרים מותחים ומרחיבי אופקים. קדם לו הספר “ויליאם ונטון והחידה הבלתי אפשרית”.

בובי פירס הוא במאי סרטים, סופר ומאייר נורבגי. סרטו הקצר הראשון “סניפר” (2006) זיכה אותו בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן.