אם אתם מעוניינים שקורא בספרים ימשיך להתקיים, מוזמנים לתמוך בו כאן.
“או שכספך יוחזר” מאת תומר גרדי
הוצאת פרדס
בשנת 2016 יצא לאור ספרו של תומר גרדי Broken German והכה גלים בעולם הספרות הגרמני. סיפורם של מהגרים בעיר ארופאית, המדברים זה עם זה בגרמנית שבורה, ומציגים בפני הקוראים את לשונם שלהם ואת עולמם שלהם כפי שאותם לא ראו מעולם.
שנתיים לאחר שיצא לאור Broken German, ושש שנים לאחר אבן, נייר, ספרו הראשון בעברית, יוצא לאור ספרו החדש של גרדי, או שכספך יוחזר. ספר שכמו קודמיו, פורע את עולמם הלשוני, הסיפורי והתודעתי לא רק של קוראיו, אלא של הכותב עצמו, ועוסק בהומור ואירוניה בשאלות של ספרות ובדיה, גילוי-לב וכלכלה, קריאה ואמון.
שלוש עלילות מקבילות נפרשות ברומן, עלילות שאינן נפגשות, אבל מזינות זו את זו בחומריהן הלשוניים ובעולמן האסוציאטיבי. בעלילה האחת, מספרת מובטלת הולכת לחתום בלשכת אבטלה. הפקיד טוען בפניה שסופרת איננו מקצוע, הסופרת מתעקשת. מערכת יחסים דמויית אלף-לילה נרקמת, בין המספרת לבין הפקיד. פעם בשבוע היא מגיעה, מספרת לפקיד סיפור קצר שאיננו נגמר, הוא חותם לה על הכרטיס, היא חוזרת בשבוע הבא, להמשיך את סיפורה בהמשכים בעד שכר אבטלה. בעלילה השניה, מליארדר מקסיקני שעשה את הונו מלוחמת שוורים במקסיקו סיטי מסתבך בפלילים ונאלץ לברוח. הוא מנצל את שורשיה היהודיים של אשתו ועושה איתה עליה. מין פלאטו שרון, מין ארקאדי גאידמק מקסיקני, מזהה המילארדר פוטנציאל תרבותי ועסקי להצלחת מפעל חייו אותו הוא נטש במקסיקו. הוא פותח זירה בראשון לציון, מקים עוד זירה בעפולה, חווה לגידול שוורים ליד באר-שבע וברמת הגולן, העסקים פורחים, הקהל נוהר. בעלילה השלישית, מספר תעודי הולך בעירו ואוסף חומרים, כמו קרשים למדורת ל”ג בעומר, שבהם יוכל להעביר את בערת שתי העלילות שברא. הספר זכה בפרס גפן הזהב. תרגום לגרמנית וכן לספרדית ואנגלית יצא לאור בשנת 2019.
תומר גרדי חי בתל-אביב, ברלין ומקסיקו סיטי. או שכספך יוחזר הוא ספרו השלישי.
“תאיר – המסע של אילנה ראדה” מאת שרון רופא אופיר
הוצאת ידיעות ספרים
אחת-עשרה שנים לאחר רצח בתה תאיר ז”ל, יוצאת אילנה ראדה למסע הגדול של חייה. היא שבה אחורה בזמן אל המשפחה המאושרת שהקימה יחד עם בעלה שמואל ז”ל, חוזרת אל יום הרצח, מדלגת מעל המכשולים, בדרך לגילוי האמת בנוגע לרצח בתה האהובה. זהו סיפורן של שתי גיבורות – אם ובתה – האחת נרצחה והשנייה ממשיכה לחיות עבורה ולחשוף גילויים דרמטיים מהפרשה שמסעירה את המדינה כבר יותר מעשור.
שרון רופא אופיר, עיתונאית בקבוצת ידיעות אחרונות, מלווה את סיפור הרצח של תאיר ראדה מיומו הראשון ופרסמה במרוצת השנים עשרות כתבות בנושא. בספר תאיר היא מביאה בגוף ראשון את קולה של אילנה, אמא של תאיר.
“ספור כדורגל” ו-“הפיה הסודית ואני” מאת יסמין אלעד ותמי צוק
הוצאת עצמית
מתי לאחרונה ילדכם בחר בספר? כולנו מודעים לחשיבות הקריאה והיינו רוצים שספרים יהיו חלק משגרת ילדנו, ולכך מיועדת סדרת הספרים החדשה:
שני ספרי-הפעלה הכתובים בגוף ראשון, משלבים בין סיפור למידע, בין דמיון לחוויות יום- יום ומזמינים את הילדים לקרוא ולכתוב, לחשוב וליצור וכך מבלי להרגיש – להתיידד עם הספר ועם המילה הכתובה. גם ילדים שאינם יודעים או אינם אוהבים לקרוא ולכתוב, נענים בהתלהבות לפעילות שמשלבת בחירה ויצירהבנושאים הקרובים לליבם – כדורגל או פיות.
הספרים מתאימים לטווח גילאים רחב: החל מגיל חמש בליווי מבוגר ומגיל שבע לקריאה ולכתיבה עצמאיים ; הספרים יכולים לשמש אנשי חינוך וטיפול לעידוד קריאה, הבנת הנקרא והבעה עצמית; הספרים מומלצים גם כמתנה המושלמת – לשבוע הספר, לחופש הגדול ולעולים לכיתה א’ ומעלה.
יסמין אלעד ותמי צוק הן ספרניות ומידעניות בספריית הילדים והנוער באוניברסיטת חיפה. במסגרת עבודתן יצרו והנחו סדנאות לילדים ולהורים אשר זכולהצלחה רבה ובעקבותיהן נכתבו ספרים אלה.
“יאללה מכות” – אנתולוגיה בעריכת יובל אביבי ועמיחי שלו
הוצאת אחוזת בית
סיפורים עם מכות הם דבר די נדיר בספרות העברית. גם היום, כשהמרחב הציבורי סביבנו הפך למקום מפחיד, וכל עימות קטן ברחוב עלול לגלוש לתגרת ידיים, תופעת המכות לא זוכה להתייחסות ראויה בספרות. עשרים ושניים הסיפורים שנכתבו במיוחד לקובץ
“יאללה מכות” מעמידים במרכזם סיטואציות אלימות שבהן ישראלים דופקים מכות או חוטפים מכות, ממטירים אגרופים או תוקעים למישהו סטירה, קורעים למישהו את הצורה ולפעמים – גם רוצחים, בלי להניד עפעף.
עורכי “יאללה מכות”, יובל אביבי ועמיחי שלו, אספו את הסיפורים והקדימו להם פתח דבר.
מתוך פתח הדבר: בעוד שקובצי סיפורים ישראליים שראו אור בעשורים האחרונים עסקו בנשיות, בצבא, בלהט”בים, בכסף ובנדל”ן, במוצאים אתניים ובשאר סוגיות יסוד שהחברה הישראלית עדיין מתחבטת בהן – אנחנו ביקשנו לייחד את קובץ הסיפורים הזה לתופעת המכות. לאלימות פיזית, ישירה, גופנית, בלתי אמצעית.
זאת מטרתו של הקובץ “יאללה מכות”: הכנסנו את הכותבים למעין זירת אגרוף שבה יש אמנם חוקים, אבל מעטים, ולנו נותר רק לצפות כיצד כל כותב או כותבת בחרו להתמודד עם הנושא ולפנטז על מכות, בלי גבולות. אפשר לומר ששמנו את עצמנו בעמדת הקהל המתלהם: זה שמתאסף לשמע הקריאה, “בואו, יש מכות!”
יובל אביבי כתב ביקורות ספרים בכלי תקשורת רבים, בהם “הארץ” ו”טיימאאוט”. החל בשנת 2017 מגיש, לצדה של מיה סלע, את תוכנית הספרות היומית “מה שכרוך” בתחנת הרדיו “כאן תרבות”. עמיחי שלו פירסם עד כה חמישה ספרים, בהם “ימי הפופ” (ידיעות ספרים, 2005) ו”על החתרנות” (אפיק, 2014). זוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
“יומן צבים” מאת ראסל הובן
מאנגלית: רנה ורבין
הוצאת ערבי נחל
ניארה ה’: כשהייתי צעירה התקשיתי להשלים עם הרעיון שאני סטריאוטיפ, אבל עכשיו אני מסוגלת. אני אישה בת ארבעים ושלוש, לא נשואה, נראית פחות או יותר אמנותית־אינטלקטואלית כזאת, לבושה לא ממש לפי צו האופנה, רווקה נצחית, בלי חתולים ולא צמחונית. נראית, אני חושבת, כמו אשתו של מישהו רק בלי המישהו.
ויליאם ג’: הפנטזיה שלי היא על מקום של כניעה. אולי בבית העירייה, באיזה מסדרון עלוב, דלת עם זכוכית חלבית: המחלקה לכניעה וויתור ללא תנאי. עובד ציבור הודי חביב יסייע בהליכים. אתה נכנע או מוותר ללא תנאי, חותם על מה שצריך ונשלח לאיזה מקום מקלט לאנשים שפרשו מהמרוץ.
לונדון, שנות השבעים. בעולם מתחוללת מהפכה היפית של אהבה, אבל ניארה ה’ וויליאם ג’ לא ממש מצליחים להשתלב בה. היא סופרת ילדים מצליחה שתקועה במחסום כתיבה מתמשך, הוא מוכר בחנות ספרים, גרוש שהתקשה להיות מאושר בחיי הנישואים וכעת, בחייו החדשים, סובל מהבדידות. בצירוף מקרים מוזר כל אחד מהם מפתח אובססיה לא שגרתית, וזו הופכת למשאלה משותפת, מטלטלת, שתשנה את חייהם: לשחרר את צבי־הים הגדולים מהאקווריום בגן החיות של לונדון ולהשיב אותם אל האוקיינוס.
ראסל הובן היה סופר ומאייר אמריקאי שהיגר לאנגליה בסוף שנות השישים. ספרו אהוב הקהל והמבקרים, “יומן צבים”, ראה אור בשנת 1975. הוא עוּבד לתסריט בידי הרולד פינטר ויצא לאקרנים בשנת 1985. בשנת 2013 הוציא ה-New York Review of Books מהדורה מחודשת של הספר והשיב אותו לתודעת הקוראים ברחבי העולם. זהו תרגומו הראשון לעברית.
“התמימות” מאת סילארד רובין
מהונגרית: דוד טרבאי
הוצאת עם עובד
בין אוקטובר 1953 לאוגוסט 1954, בימיה החשוכים של הדיקטטורה הסטליניסטית, חמש ילדות בנות אחת עשרה עד שלוש עשרה נעלמות בעיירת השדה טְרְק=סֵנטמיקלוֹשׁ, הנמצאת כמאה קילומטרים מבודפשט. התושבים מבוהלים, ושמועות סותרות נפוצות: הילדות נחטפו בידי חיילים רוסים (אולי אפילו לניסויים בתוכנית החלל הסובייטית); הן הוברחו אל מחוץ למסך הברזל; מעט היהודים ששרדו את הנאצים שפכו את דמן כדי לבנות מחדש את בית הכנסת של העיירה. המשטרה מגיבה בעצלתיים, בחוסר חשק מופגן, אבל בספטמבר 1954, בעקבות תלונה של אישה שטוענת כי חברתה ניסתה לחנוק אותה, היא פושטת על בית ומוצאת לתדהמתה את בגדי הקורבנות ואת הגופות של הנערות, שהושלכו ערומות לבאר.
הפרשה הזאת, מהאכזריות בתולדות הונגריה, הסעירה את סילארד רובין, (1927-2010) והוא עסק בה יותר משלושה עשורים מחייו בניסיון לשפוך אור על המקרה המטריד. הוא נפגש עם לא פחות ממאתיים וחמישים דמויות מהפרשה, ובעזרת תעודת העיתונאי שלו מצליח לדובב לא רק את השכנים, אלא גם כמה מהחוקרים שהיו מעורבים במקרה, ואפילו את אמה של הרוצחת-לכאורה, שעדיין נמצאת בכלא.
רובין מגולל בפנינו את האירועים מנקודת מבט כפולה: זו של העיתונאי החוקר, המבקש לקלף את האמת מתוך השקרים, הטיוח והשתיקה; וזו של איש הרוח, האינטלקטואל המגיע מהבירה אל האזור הכפרי המוזנח, איש עדין, קשוב, מסוגנן, שלמרות רתיעתו מהדלות הבלתי נתפסת באזור הנידח, מסוגל להקשיב לזולת בלי דעות קדומות וגם להתאהב בחשודה המרכזית.
התוצאה היא דוקו-פשע פואטי, יצירה ספרותית שנקראת בנשימה עצורה והושוותה בין השאר לבדם קר מאת טרומן קפוטה.
התמימות מזכיר חידה לא פתורה גם במבנהו: זהו רומן בלתי גמור, וגרסתו הנוכחית נערכה לאחר מותו של המחבר בידי העורך המוערך יוז’ף קרסטשי, שמסביר כי המבוא וחלקו הראשון של הספר הם יחידה יחסית קוהרנטית, בעוד החלק השני והשלישי, שכתיבתם לא הושלמה במלואה, נערכו בידו רק לאחר מותו של המחבר מתוך חומרים שנמצאו בעיזבונו.
“היה היתה” מאת יעל נאמן
הוצאת אחוזת בית
“היה היתה” הוא ספר שאין דומה לו, על אישה שאין דומה לה. בעשר השנים האחרונות חקרה יעל נאמן, מחברת רב־המכר “היינו העתיד” (אחוזת בית, 2011), את תולדותיה של אישה מסקרנת וחידתית, שלא השאירה אחריה משפחה, יצירה או רכוש. נאמן שוחחה עם בני משפחתה, אהוביה, שכניה, רופא שטיפל בה ושותפיה לעבודה, וכן עם חברי ילדותה – שרבים מהם היו כמוה, ילדים להורים פולנים שניצלו מן השואה – ורקמה מהמילים שלהם את סיפור חייה של אותה אישה (וסיפור חייהם של הסובבים אותה).
היה היתה בינינו, כך מתברר, אישה ברוכת כישרונות, מלאת סתירות, מבריקה ויצירתית, מתרגמת מחוננת שאהבה ספרות וכתיבה, אבל מחקה בשיטתיות את כל מה שהעלתה על הכתב. בתיווכם של אלה שלקחו חלק בחייה, ושמתקבצים כאן לראשונה בין דפי הספר הזה, מצטיירים באופן מוחשי מקומות והתרחשויות הנקשרים בה, ובה בעת מתרחבת ומעמיקה חידת דמותה.
בסגנונה הייחודי, הצלול והנוקב, מציגה יעל נאמן דיוקן של אישה חריגה, שהוא גם מסמך מרתק על בני הדור השני שנולדו מיד לאחר המלחמה. השאלה מדוע בכלל לכתוב על אישה שביקשה למחוק את עצמה מן העולם היא אחד מנושאיו של “היה היתה”, והיא מהדהדת מתוכו לכל אורכו: “נוצרה (או אולי זאת אני שיצרתי) מין רשת מאלה שהכירו אותה, חלקם בלי לדעת בכלל על האחרים. ואז התחלתי לראיין גם אנשים שלא הכרתי כדי לשאול אותם עליה, ואני עדיין מראיינת. עדיין לכודה ברשתה, בלי יכולת לתת תשובה ראויה לשאלה ששואלים אותי שוב ושוב, למה אני עושה את זה.”
לספר זה רואיינו בין היתר אישים מעולמות התרבות והרוח, בהם: תמרה ריקמן, מרים כבסה, אביגדור פלדמן, שרה ברייטברג-סמל, יונה פישר, עליזה אולמרט, מולי מלצר, סוניה מרמרי, ציפה קמפינסקי ועוד.
יעל נאמן, ילידת 1960, נולדה וגדלה בקיבוץ יחיעם. עזבה לתל אביב בגיל עשרים אחת וחיה שם מאז. למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ועבדה כעורכת בעיתונים ובהוצאות לאור. ב-2011 פירסמה את הרומן הראשון שלה, “היינו העתיד” – ממואר על ילדותה והתבגרותה בקיבוץ יחיעם – אשר תורגם לצרפתית, לפולנית, להולנדית ולאנגלית. ב-2013 יצא ספר הסיפורים שלה, “כתובת אש” (כתר). שני הספרים היו מועמדים לפרס ספיר ברשימה הארוכה. ב-2015 זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובאותה השנה זכתה גם במלגת קרן פולברייט לסופרים.
“תחת שמי ארגמן” מאת מארק סאליבן
מאנגלית: תמי לימון
הוצאת אריה ניר
הדבר האחרון שפִּינוֹ לֵלָה רוצה להתעסק איתו הוא המלחמה או הנאצים. הוא נער איטלקי מן השורה, חובב אוכל טוב, מוזיקה משובחת ונערות יפות – אבל ימי התום הולכים ואוזלים. כשפצצות בעלות הברית מחריבות את בית משפחתו במילאנו, פינו מצטרף למחתרת המסייעת ליהודים להימלט לשווייץ דרך הרי האלפים ומתאהב באנה, צעירה מסתורית הממלאת את מחשבותיו גם בימים הקשים ביותר.
הוריו של פינו מכריחים אותו להתגייס לצבא הגרמני כדי להגן עליו – צעד שלדעתם ירחיק אותו משדה הקרב. אך לאחר פציעתו של פינו, הוא מתמנה להיות נהגו האישי של אחד המפקדים המסתוריים ורבי העוצמה ברייך השלישי. כעת נפתחת בפני פינו ההזדמנות לרגל למען בעלות הברית מלב צמרת הפיקוד הגרמנית באיטליה. פינו צולח את זוועות המלחמה ונאבק בסתר למען שולחיו. אהבתו לאנה מפיחה בו אומץ לב ותקווה לחיים ולחלומות הצפויים להם בשוך סערת הקרב.
תחת שמי ארגמן הוא סאגה היסטורית סוחפת השוזרת עלילת מתח וסיפור אהבה ומבוססת על סיפור אמיתי. מארק סאליבן טווה ביד אומן סיפור מרתק על אומץ וכוח עמידות של איש צעיר באחת משעותיה האפלות של האנושות.
מארק סאליבן שמע על סיפורו של פינו ללה במקרה. הוא עצמו היה בתקופת שפל בחייו והסיפור על הנער בן ה-17 תפס את תשומת לבו. סאליבן יצר קשר עם ללה ואחרי מספר שיחות שכנוע השניים נפגשו לשלושה שבועות של שיחות קורעות לב. מכאן נפתחה דרך למסע מדהים של סאליבן בעקבות ללה בן ה-79 – המסע אחרי הפרטים של סיפור חייו. סאליבן חקר את הסיפור ברחבי איטליה, נפגש עם היסטוריונים של השואה וכמרים קתוליים, נועץ באנשי “יד ושם”, שהה בארכיונים שעות רבות והתייעץ עם מומחים מגרמניה, אנגליה, איטליה וארצות הברית. הוא ראיין עדי ראייה והתמודד עם הרבה שתיקות ושכחה קולקטיבית.
תחת שמי ארגמן זינק לראש רשימת רבי-המכר של אמזון מיד עם צאתו לאור ומאז מככב ברשימות רבות. זכויות ההסרטה נמכרו לפאסקל פיקצ’רס וזכויות התרגום נמכרו ליותר מ-30 שפות. תחת שמי ארגמן נמכר בלמעלה ממיליון עותקים.
“רצח בבית האדון” מאת אלון חילו
הוצאת ידיעות ספרים
זוהי תקופת מאורעות הדמים בארץ ישראל של שנת תרפ”א (1921), ששיאם ברצח הסופר והמנהיג יוסף חיים ברנר וחבריו, השוכנים כולם בבית אחד, בית משפחת יצקר, בין פרדסים וחולות בקרבת יפו.
ימים קשים ודרמטיים אלה מתוארים מנקודת מבטם של שלושה עדים: הסופר העברי הנשכח יוסף לואידור, הגנן הערבי מוראד אלקרנאווי והילדה רנין אלזיאן.
כל אחד מהעדים מצטייר כדמות מובחנת, המתאפיינת בלשון ובאופי משלה, וכל אחד מהם מתאר השתלשלות אירועים טרגית. צירופן יחד של שלוש נקודות המבט יוצר תמונה מלאה, מטרידה ומעוררת השתאות, שדרכה מתבררות וצפות סוגיות אתיות, חברתיות וערכיות הקשורות לזהות, לנאמנות ולאהבה.
זהו סיפורו של איש הרוח המתקשה למצוא את מקומו בקרב חבריו החלוצים, זהו סיפורו של בן הארץ המתקשה לקבל את השינויים שמביאים עמם השכנים החדשים וזהו גם סיפורה של ילדה שמיטיבה לראות לא רק את מה שהיה אלא גם את מה שהיה יכול להיות.
מדוע סירבו יושבי בית יצקר לעלות על המכונית שנשלחה לחלצם? לאן נעלמה גופתו של לואידור? מי היה הילד הערבי שמת והאם יש קשר בין מותו ללינץ’ הקולקטיבי? חילו אינו מטפל בשאלות הללו כהיסטוריון אלא כמספר סיפורים המציג בפני קוראיו תמונת עולם מורכבת ומציע להם לבחון ולחקור אותה.
בדומה לספריו הקודמים עטורי השבחים “מות הנזיר” ו”אחוזת דג’אני”, גם ברצח בבית האדום משולבים הממד ההיסטורי והממד האישי באופן ייחודי. חילו שב ומביט באירועי הרצח שאירע בשנת תרפ”א בעיניו של סופר אמת, עיניים המתעקשות לברור בקפידה את הסיפורים הקטנים שמאחורי הסערות הגדולות.
זהו ספרו הרביעי של אלון חילו, יליד יפו, 1972, העובד כמשפטן ומתגורר בתל אביב.
“מלכת החידות” מאת חוה עציוני-הלוי
הוצאת אריה-ניר
בָּשִׂימָה, הלוא היא מלכת שבא, יוצאת למסע אל ממלכת ישראל כדי לנסות בחידות את המלך שלמה שנודע כחכם באדם. אך מאחורי מסווה החידות מסתתרת מטרה נוספת: לשכנע את המלך לוותר על הסחר בים סוף הפוגע קשות בכלכלת ארצה.
בנפשה של בשימה מתחולל מאבק כביר. האם תיכנע למשיכה העזה לשלמה המלך, או תבחר בנסיך המִדבר יפה התואר, שאותו פגשה בדרכה ולו יועדה מילדות?
בירושלים נאלצת המלכה להתמודד עם מזימות אפלות המאיימות על חייה ובד בבד להתעמת עם השאלות הבלתי פתורות בנוגע לעברה.
האם יעלה בידי מלכת החידות לפתור את החידות בנפשה ובחייה?
קיימת סברה שמוצא יהודי אתיופיה הוא תוצאה של המפגש בין מלכת שבא למלך שלמה, והבן שנולד להם. באמצעות עלילה מרתקת ומרגשת, מגוללת חוה עציוני-הלוי את גרסתה לסיפור שכך (אולי) קרה.
חוה עציוני-הלוי היא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בר-אילן, ומחברת הרומנים התנ”כיים אשת לפידות, אפר על ראשה, ולו שתי נשים, אל אשר תלכי, והמלך לא ידעה, שפחתי בחיקך, כחוט השני וותמאן ושתי. אתם מוזמנים לבקר באתר שלה: women-in-the-bible.co.il
“מלחמת זכות השיבה” מאת עדי שורץ ועינת וילף
הוצאת דביר
היא נולדה בסערת המלחמה, ועד היום מתווכחים על היקפה ועל נסיבות היווצרותה. היא מופיעה תמיד ברשימת נושאי הליבה בסכסוך הישראלי־פלסטיני, אבל איש כמעט אינו עוסק בה. מבחינה מספרית לפחות היא מסובכת פי עשרה מבעיית ההתנחלויות, אבל קהיליית עושי השלום נוטה משום־מה להתעלם ממנה.
בספרם המרתק מלחמת זכות השיבה מספרים עדי שורץ ועינת וילף את הסיפור המלא של בעיית הפליטים הפלסטינים — אחד הנושאים המרכזיים בסכסוך הישראלי־פלסטיני שנעדר כמעט מהתודעה הישראלית והעולמית.
זהו ספר ראשון מסוגו, שמנתח לעומק את בעיית הפליטים מראשיתה ועד ימינו, ומביא תיאור מקיף וממצה של האופן שבו נולדה תביעת השיבה הפלסטינית, של האופן שבו טופחה בידי הקהילה הבינלאומית, ושל התפקיד המרכזי, המוזר ואולי גם המטריד, שישראל ממלאת בהמשכה של המלחמה הזאת.
בתקופה של חיפוש אחר חשיבה פוליטית חדשה ביחס לסכסוך ולדרכים לפתרונו, פותחים המחברים צוהר למכשול הגדול ביותר והמושתק ביותר העומד בפני כל הסדר. כל עוד מלחמת זכות השיבה נמשכת — לא יהיה כאן שלום.
עינת וילף מרצה וכותבת על ישראל, הציונות, העם היהודי והמזרח התיכון. בשנותיה כחברת כנסת היתה ד”ר וילף ראש ועדת החינוך, וחברה בוועדת החוץ והביטחון. מלחמת זכות השיבה הוא ספרה השישי.
עדי שורץ הוא עיתונאי חוקר, שכותב ומרצה על הסכסוך הישראלי-ערבי.פרסם מאמרים בנושא בישראל ובעולם.
“לא אימא שלי” מאת תומס ה’ אוגדן
מאנגלית: יואב כ”ץ
הוצאת עם עובד
נערה בת שלוש עשרה נופלת במורד המדרגות שבביתה – בני משפחתה עומדים וצופים בה בחוסר אונים, איש אינו יכול למנוע את נפילתה, איש אינו יכול לעצור את כוח המשיכה המגלגל את גופה השברירי מטה אל הידוע מראש. נפילתה עתידה לרסק גם את מראית העין של המשפחה הבורגנית השלווה ולחשוף אט-אט, ביד אמן חומלת, את עברם ואת עתידם של כל החוזים במעמד.
הפסיכואנליטיקאי הנודע תומס ה’ אוגדן, אשף הטראומות הנפשיות, מגולל בספר הפרוזה השני שלו סיפור מהפנט על אשמה ועל פחד, על חרטה ויותר מכול על פניה הרבים של האהבה – בין הורים לילדיהם, בין אחים, בין עמיתים לעבודה ובין בני זוג. אהבה שלעיתים היא פגומה, לעיתים קצרת יד ולעיתים אסורה, אך היא תמיד כמיהה אנושית להשתייכות.
זהו ספר הפרוזה השני של אוגדן. קדם לו הפרטים שהושמדו (עם עובד, ספרייה לעם, 2016) שזכה לשפע ביקורות משבחות והיה רב מכר.
תומס ה’ אוגדן, יליד 1946, נחשב לתאורטיקן החדשני ביותר בדור הנוכחי של הפסיכואנליזה. פרסם שנים עשר ספרי מאמרים וכן שלל ביקורות ספרותיות. הוא מתגורר בסן פרנסיסקו, קליפורניה, ומלמד פסיכואנליזה וכתיבה יוצרת. ספריו הקצה הפרימיטיבי של החוויה (עם עובד, סדרת פסיכואנליזה 2001), מצע הנפש (תולעת ספרים 2003) ועל אי-היכולת לחלום (עם עובד, סדרת פסיכואנליזה 2011) זכו להצלחה רבה בישראל.
“אחד משלנו” מאת ג’וליה דאל
מאנגלית: אילן פן
הוצאת פן
אביבה כגן הייתה בחורה צעירה כשעזבה את חייה החסידיים בברוקלין לטובת רומן עם בחור חייכן, סטודנט בקולג’ מפלורידה, ילדה בת, נטשה אותה ונעלמה. כעבור עשרים ושלוש שנים, הילדה אותה נטשה מאחוריה עובדת ככתבת בצהובון ניו-יורקי ושמה רֶבֶּקָה רוברטס.
כשגבר חרדי מקהילת רוזוויל, ניו יורק, פונה לרבּקה ומבקש ממנה לבדוק את נסיבות מותה המסתורי של אשתו, היא נמשכת חזרה לעולמה של אביבה. גופתה של פּסי גולדין נמצאה באמבטיה שלה, ובעוד הוריה רוצים להאמין שמדובר בתאונה בעלה משוכנע שהיא נרצחה.
כשרבּקה מתחילה לשאול שאלות היא נתקלת בקהילה שלמה של “יוצאים בשאלה” שסטו מדרכה של היהדות החרדית בדומה לאמהּ.
בספר השני של מחברת רב-המכר עיר בלתי-נראית, ג’וליה דאל יצרה מותחן סוחף הפותח צוהר לתרבות מסוגרת וחוקר את השדים שעוברים אלינו בירושה.
ג’וליה דאל היא עיתונאית בתחום הפלילים. היא עבדה ככתבת ב-CBS.com וב-New York Post, ומאמרים שלה ראו אור ב-Mental Floss, Salon, Columbia Journalism Review ועוד. היא נולדה בפרזנו, קליפורניה, לאבא לותרני ואימא יהודייה וכיום מתגוררת בברוקלין. ספרה הראשון עיר בלתי-נראית היה לרב-מכר מיד עם צאתו לאור בעברית ב-2017.
“חלק בעולם” מאת ספי שיבק
הוצאת ידיעות ספרים
נערה צעירה מעיירת פיתוח קטנה בצפון הארץ, מתגלגלת דרך תחנות חיים שונות, וכל אחת מהן מערערת את תחושת השייכות שלה וסודקת אט-אט את אמונתה. הלימודים באולפנא, המתיחות העדתית שחוותה, ההתנדבות בקיבוץ, המגורים בתל אביב והשהות באנגליה – כל אלה מעצבים מחדש את אישיותה עד שהיא מוצאת את עצמה סוטה מהדרך שקבעה בעבורה החברה שממנה באה.
חלק בעולם הוא רומן חניכה וסיפור התבגרותה מלא הסתירות והקונפליקטים של ילדה הכמהה כל הזמן לחוש שייכות. היא מתבוננת במתרחש סביבה בפליאה מתמדת, דבר אינו מובן לה מאליו, שאלות נוקבות מוצבות בפניה, ואל מולנו מוצבת מראה המשקפת את החברה שלנו, על כל גווניה ומורכבותה. בשפה נקייה ובפשטות חסכונית, מדויקת ומרגשת, לוקח אותנו הרומן לעולמות קרובים ורחוקים, מוכרים אך גם זרים.
ספי שיבק, ילידת 1976, נשואה ואם לשלושה ילדים. גרה בתל אביב. זהו ספרה הראשון.
“OMM – דקה אחת של מדיטציה” מאת פטריציו פאולטי
מאיטלקית: שלומית אסיף ואסף פרסיה
הוצאת חדקרן בספר OMM – דקה אחת של מדיטציה תוכלו ללמוד את חמשת המפתחות של OMM. ברגע שתלמדו את הטכניקה תהיו מסוגלים לתרגל אותה בכל זמן ובכל מקום שתרצו וכך:
להפחית את רמות המתח והחרדה
למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות
להיות רגועים יותר
להשקיט את “הפטפוט המחשבתי” בראש וליצור שקט
שיפור בתחושת הרווחה
יותר מיקוד וכתוצאה מכך יותר אפקטיביות בעבודה ובכלל
פחות אי הבנות ויותר הנאה ממערכות היחסים
השיטה יכולה להוות תוספת חשובה למי שכבר מתרגל מדיטציה וכמו כן מתאימה גם לכל מי שלעולם לא תרגל מדיטציה והמעוניין ביותר רווחה ואיכות חיים באמצעות שינוי קטן בהתנהלות היום יומית שלו.
הספר OMM- דקה אחת של מדיטציה, מיועד לכל אחד ואחת, ובמיוחד לכל מי שרוצה להפחית את הבלבול והקושי וחווה את הצורך ליצור במהלך היומיום איכות חיים הנובעת משקט, נוכחות, מיקוד והקשבה.
פטריציו פאולטי הוא איש חזון, מאמן, אסטרטג, פילנתרופ וחוקר נלהב של המחשבה האנושית ושל הפוטנציאל הגלום בה. בכל שנה הוא פוגש אלפי אנשים בסמינרים שהוא מקיים ברחבי העולם, ומזה 30 שנה שהוא עוסק בהתפתחות האדם, באמצעות התכנית Human Inner Design ובית הספר הבינלאומי למודעות עצמית. לאורך השנים הוא פיתח שורה שלמה של כלים מקוריים ופרקטיים של אימון חווייתי וכן ערך מחקרים בתחום חקר המוח. בישראל פועלת מאז 2005 עמותת פטריציו פאולטי להתפתחות ולתקשורת הקרויה על שמו. העמותה מפעילה פרויקטים חברתיים וחינוכיים, בין היתר בתכנית נערי האור לנוער בסיכון.
“טקסט, רוח ובת קול” מאת ג’פרי הרטמן
הוצאת רסלינג
לראשונה בעברית רואה אור קובץ מסות מאת ג’פרי הרטמן. הרטמן נוגע בשאלות העוסקות בזיכרון, במדרש ובקריאה. הוא יוצא מתוך המסורת היהודית ומפואטיקה (פוסט) רומנטית ומוביל את הקורא משרידים של “בת קול” – הד כתוב לקולו של האל בעת שדיבורו נאלם – לצורות של מסירה שירית ותיעוד. שני הפרקים האחרונים בספר מתחקים אחר עדויות של ניצולי שואה ומתרכזים ביחס שבין האסון לדרכי ייצוגו. בכתביו ובפעילותו המוסדית קושר הרטמן בין הגות לפדגוגיה. עיקר העניין שלו בהעלאת מפלס הקשב שלנו לאפשרות החייאה של רסיסי קולות שנמצאים בסכנת הכחדה.
האנטומיה של הזיכרון עשירה ומגוּונת: החל בפרגמנטים שיריים ובקטעי מדרש, וכלה בטקסטים קולנועיים ובעדויות ווידיאו. הרטמן, הניצול והעד הקורא את ההיסטוריה, ניחן ביריעה רחבה לא פחות מאשר בירידה לעומקו של הפסוק השירי: “מה נורא המקום הזה!”. עמדותיו המתחייבות ניכרות באקטואליזציה של הרומנטיקה, בקריאתו בפרשנות היהודית ובהתמודדותו עם האיום שאורב לזיכרון הקיבוצי והפרטי בעידן הטכנולוגי של המאה ה-21.
ג’פרי הרטמן (2016-1929) – חוקר שירה ומבקר תרבות רב-השפעה. ממקימי “אסכולת ייל” שפתחה את חקר הספרות לפנומנולוגיה ולדקונסטרוקציה. ייסד באוניברסיטת ייל את המחלקה ללימודי היהדות; יחד עם דורי לאוב הקים שם את ארכיון “פורטנוף” לעדויות ווידיאו. מבין ספריו החשובים: “שירת וורדסוורת'” (1964); “מעבר לפורמליזם” (1970); “גורל הקריאה” (1975); “הצל הכי ארוך: אחרי השואה” (1996); “צלקות הרוח: מאבק נגד הלא-אותנטי” (2002) ו”העמוד השלישי: מסות בחקר היהדות” (2011).
“החיים ממש, הנה הם כאן – ספרות מחזרת אחרי כדורגל” מאת אמיר בן פורת
הוצאת רסלינג
כבר בשלהי המאה ה-19 הציעה הספרות היפה באנגליה “למשחק היפה”, כך מכונה משחק הכדורגל, “לצאת” עמה לדייט. בין הספרים הראשונים על כדורגל היה ספרו של תומס יוז, “בית הספר של תום בראון”. במשך הזמן הייתה ספרות כדורגל לחלק בלתי נפרד מהספרות היפה באנגליה, ומאוחר יותר, גם במדינות נוספות. מהדייט הראשון באו עוד ועוד, והיום הם “יוצאים קבוע”.
לעם הספר יש כפי הנראה הרבה ספרות יפה, אך אין לו כמעט ספרות שעניינה כדורגל. הסופר חיים הזז, ב”הדרשה”, שלח את החבר’ה “לשחק כדורגל”, והם הלכו ושיחקו ועדיין משחקים. אולם נדמה שהספרות היפה הלכה למקום אחר: היא נמנעה מ”לצאת” עם הכדורגל.
ניתן להניח שבעשורים הראשונים למדינה סופרי “דור בארץ” פנו לעסוק בשאלות הבוערות של הזמן ההוא, אשר כל כולו “בינוי אומה”. חרף העובדה שהמשחק הזה היה פופולרי מאוד בזמנו, ספרות כדורגל נותרה מחוץ למגרש. ובכן, הדייט הראשון בין הספרות היפה לכדורגל הישראלי היה קצר ואפלטוני. בערך כ-40 שנה מאוחר יותר הוא מתחדש, יש כותבים ויש כותבות. אולם דלות החומר היא בבחינת הצהרה ש”הספרות היפה הישראלית (עדיין) אינה יוצאת קבוע עם הכדורגל”. ספרו החדש של אמיר בן פורת צולל אל תוך נבכי הדייט המוזר הזה.
אמיר בן פורת – לשעבר מרצה בחוג למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון ובמסלול האקדמי המכללה למנהל. פרסם ספרים רבים. בהוצאת רסלינג ראו אור ספריו הבאים: “כדורגל ולאומיות” (2003); “כך לא עושות כולן: נשים במגרש הכדורגל” (2015).
“פנאי רציני – על תרבות וצריכה בימנו” מאת טלי היוש
הוצאת רסלינג
ספר זה עוסק במרחב הפנאי ההולך וגדל בחיי הפרט, אשר נטוע עמוק בחרושת התרבות הרווחת בחברה הישראלית העכשווית. מרחב זה מהווה חלק בלתי נפרד מהאתוס הצרכני המציע עוד ועוד סוגים, צורות ומסגרות של פנאי לכל דורש, בכל מחיר ובכל תנאי.
הספר מציג שלושה מאפייני פנאי עיקריים: “פנאי מזדמן”, “פנאי מבוסס פרויקט” ו”פנאי רציני”. באמצעות דיון בתיאוריה ובממצאי מחקר רחב היקף מוצגים בפני הקורא מוטיבציות ותגמולים המתקבלים מהשתתפות אנשים בחוגים, בקורסים ובסדנאות של “פנאי רציני” (נפחות, קרמיקה, יוגה ומשיטי יכטות). למרות שעיסוק זה שקוע בכללי המשחק הקפיטליסטי, הוא מזמן מרחב להעצמה ולגיבוש עצמי, לשיפור איכות החיים ואף להבעת מחאה נגד אלמנטים בלתי רצויים בחיי היומיום. אולם לא עולה כאן הטענה שהצטרפות לעיסוקי הפנאי הרציני מבטאת פעולה מאורגנת של קבוצות הרוצות להביע מחאה, אלא שמדובר במהפכה שקטה אשר יש בה כדי לשנות/להקטין את ההשפעות החברתיות, המניפולטיביות והאינטרסנטיות, ובאופן הזה לתרום לשיפור משמעותי של אורח חייהם של אלה שבוחרים לקחת את גורלם בידיהם.
הספר אינו מציע “רשימת מכולת” של עיסוקי פנאי מועדפים, וגם אינו פורש תדריך לבחירת פנאי ראוי. תחת זאת הוא מספק ידע תיאורטי ומחקרי שיאפשר לקוראים לבחון ולגבש תובנות ביחס למה שראוי שיצפו מעצמם ומחייהם בעת בחירתם בעיסוקי פנאי, על מנת שיוכלו לספק את מאווייהם, רצונותיהם ושאיפותיהם האישיים מבחינת האיכות והמהות.
ד”ר טלי היוש היא חוקרת ומרצה במכללה האקדמית בית ברל; עיקר מחקרה מתמקד בהשפעות צריכת הפנאי על חיי אנשים בחברה בת-זמננו. בשנים האחרונות היוש מתמקדת גם במחקר וכתיבה על עיסוקי פנאי של ילדים ובני נוער, בחינוך לפנאי וחשיבותו.
“לורד ג’ון ויד השטן” מאת דיאנה גבלדון
מאנגלית: אביגיל בורשטיין
הוצאת כנרת זמורה-דביר
דיאנה גבלדון חוזרת ב־3 סיפורי דרמה אנושית במיטבה, המפליאים לתאר את הקריירה הבודדה, המעונה והאמיצה של הלורד ג’ון גריי – גבר שנלחם בשם מלכו, כבודו שלו וסודותיו.
בלורד ג’ון ומועדון אש הגיהינום, מבחין לורד ג’ון בזר בפתח מועדון ג’נטלמנים, שדוחק בו נואשות למפגש פרטי. את המפגש מסכל רצח מפתיע, ולורד ג’ון נותר לדשדש במבוך בגידות פוליטיות ואגודה סודית מושחתת.
בלורד ג’ון והסוּקוּבּוּס, חיילים אנגלים המוצבים בפרוסיה נרעשים בשל ביקורים ליליים של אישה קטלנית, שמוצצת את נפשם וחייהם של גברים. לורד ג’ון שנקרא לחקור את המכשפה הלילית, חושף חייל שנרצח וצוענייה בוגדנית ומגיע למסקנה הקודרת שמבין כל הרוחות הרודפות את האדם, אין מפחידות מרוחות הרפאים שמעורר הלב.
בלורד ג’ון והחייל רדוף הרוחות, לורד ג’ון נקלע לאירוע קטלני של תותח שהתפוצץ בשדה הקרב. אחרי שנפצע באותו קרב, הוא נקרא להעיד, ועד מהרה מתעמת עם שדיו ועם האפשרות המערערת שבשורות צבא הוד מלכותו פועל בוגד.
דיאנה גבלדון, בעלת תואר שני בביולוגיה ימית ותואר דוקטור באקולוגיה, לימדה שתים־עשרה שנים באוניברסיטה לפני שפנתה לכתיבת סיפורת במשרה מלאה. היא חיה בסקוטסדייל, אריזונה, עם בעלה, שלושת ילדיהם ובעלי חיים רבים.
“דמעות כחולות” מאת יהודה אטלס (תצלומים רונית שני)
הוצאת עם עובד
ביום שעזבת,
עצי היקרנדה
הזילו דמעות כחולות
על המדרכות.
“מה שקסם לי הוא האפשרות לכתוב שיר קצר-קצר, של שלוש שורות, שתי שורות ולפעמים אחת, שלמרות קיצורו יוכל לצייר תמונה שלמה, לומר אמירה, לתאר רגש, רגע, מצב נפשי או אחר. למה להכביר מילים כשאפשר לומר הכול בתמצית, בתרכיזיות, בקיצור נמרץ.” יהודה אטלס, מתוך ההקדמה
יהודה אטלס (נולד ב-1937) מגיש לקורא בספר זה שירי פנינה קצרצרים שהושפעו ממסורת שירי ההייקו אך מרשים לעצמם להתרחק מחוקיה.
אטלס הוא אביהם של חמשת ספרי והילד הזה הוא אני ושל שלישיית ילדים גדולים למבוגרים, כותבם של כשלושים ספרים אחרים, רובם לילדים, מתרגמם של כשישים ספרים מצוירים ושל עוד שלושה ספרי נוער קלאסיים, חתן פרס היצירה על שם לוי אשכול ז”ל ועוד פרסים, מרצה, מבקר ועורך.
ספרו, הילד הזה – פרקי ילדות ונעורים, גם ראה אור בהוצאת עם עובד, (2017).
בין השירים משובצים תצלומיה מלאי ההשראה של רונית שני, צלמת-אמנית ומורה לצילום. התצלומים אינם מתארים את הדברים שעליהם כותב אטלס אלא הולכים במסלול עצמאי, והקשר בינם לבין השירים הוא אופיים המינורי, ההתבוננות בפרטים והטענת דברים שוליים כביכול, המלוקטים מצידי דרכים, במשמעות חדשה.
“אנשים נגעו בריח” מאת אורית גידלי (איורים תמי בצלאלי)
הבריחה לשומקום מספרת את סיפורם של שני בני דודים שגדלו בתימן. את שמעון הצעיר מבריחים שליחי הסוכנות תוך סיכון רב לארץ. בן דודו מאיר נלקח שמונה שנים קודם לכן לקנדה על ידי נציגי כת של חסידים, והוא נאלץ להסתגל בעל כורחו לנוהגי חיים המוזרים לו בישיבות אליהן נשלח ללמוד. כל אחד מהשנים נאבק למצוא את דרכו, תוך התמודדות עם הארץ הזרה, הבדידות, הגעגועים למשפחה והתגובות הגזעניות בהן הוא נתקל.
הספר הוא פרי ליווי ומפגשים שערכה עמלה עינת עם קבוצת העולים האחרונה שהוברחה מתימן. עינת לקחה את הרפתקאות הבריחה של שמעון, השתחררותו של מאיר בן דודו משבי החרדים וסיפור ההתאהבות שלו בקרובת משפחתו מכפר הולדתו הרחוק, ורקחה סיפור עלילתי מרתק לבני נוער.
“עם בוא השקיעה” מאת נורה רוברטס
מאנגלית: ?
הוצאת אור עם
אהבה. שקרים. רצח. לא מעט עשוי לקרות… עם בוא השקיעה.
בודין לונגבואו אוהבת להתעורר עם הזריחה. כמנהלת כפר הנופש של משפחתה במערב מונטנה, אין לה מספיק שעות ביום – לחיים, לעבודה, לאנשים האהובים עליה. בהחלט אין לה זמן להקדיש לאהבה, אפילו לא כלפי קאלן סקינר, שבנערותה הייתה מאוהבת בו קשות, וכעת שב לחווה כאדם בוגר.
אולי, עם הזמן, יצליח קאלן לשנות את דעתה?
כאשר גופת אישה צעירה מתגלה בשטח כפר הנופש, הכול משתנה. החשד מופנה אל קאלן על ידי סגן שריף שנוטר לו טינה, ולבני משפחתה של בודין – הרצח הוא תזכורת מטלטלת לאובדן משכבר הימים.
כשהאירועים מקבלים תפנית דרמטית וקטלנית, בודין וקאלן חייבים לחתור לחשיפת האמת – לפני שהשמש תשקע על עתידם המשותף.
נורה רוברטס, ילידת ארצות הברית ומוכרת גם בשם העט ג’יי. די. רוב, אשר כתבה מעל ל-200 רומנים. ספריה הוכתרו כרבי מכר על ידי עיתון ה- New York Times , ורבים מהם תורגמו לעברית וראו אור בהוצאת אור-עם.
“הקומה האלף” מאת קת’רין מקג’י
מאנגלית: מרים שפס
הוצאת זימזון
החיצוניות המושלמת של לידה קול מסתירה התמכרות סודית לסם שלא הייתה צריכה להתנסות בו, ולנער שלא הייתה צריכה לגעת בו.
חייה החופשיים והיפים של אריס דוד-רדסון מתרסקים כשבגידה נוראית וכואבת קורעת את משפחתה לגזרים.
עבודתה של ריילין מאיירס באחת הקומות הגבוהות ביותר, מכניסה אותה לעולם ולרומן שלא חלמה אפילו שיכולים להיות אפשריים, אך האם חייה החדשים יכריחו אותה לוותר על חייה הקודמים?
ואט בקרדי הוא גאון טכנולוגי שמסתיר סוד: הוא יודע הכול על כולם. אבל כשהוא מתבקש לרגל עבור נערה מהקומות הגבוהות, הוא מוצא עצמו בסבך של שקרים איומים.
ומעל, בקומה האלף, ניצבת אייברי פולר, הנערה שהונדסה גנטית להיות מושלמת. הנערה שנראה שיש לה הכול בחיים. אולם דווקא היא מתייסרת בגלל הדבר שלעולם לא תוכל לקבל.
בין קדמה מרתקת לזוהר ההייטק, חמישה צעירים נאבקים למצוא את מקומם ברומו של עולם. ועם זאת, כשנמצאים גבוה כל כך אין לאן לעלות יותר, והנפילה היא בלתי נמנעת.
קת’רין מק’גי גרה ביוסטון טקסס. היא למדה ספרות אנגלית וספרות צרפתית באוניברסיטת פרינסטון, ובעלת תואר שני מאוניברסיטת סטנפורד. בשנים שבהן גרה בניו-יורק, בדירה בקומה השנייה, החלה לחלום על גורדי שחקים. שם גם התחילה לכתוב.
השאירו תגובה