השאלון עם עמנואלה ברש רובינשטיין, מחברת הספר “לידה” (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

1) מהם הספרים האהובים עליך? 

אני אוהבת בעיקר ספרים קלאסיים, כאלה שאפשר לחזור אליהם מדי כמה שנים ולהנות כאילו זו הקריאה הראשונה. “דבלינאים” של ג’יימס ג’ויס אהוב עליי במיוחד, אוסף סיפורים שכל פעם שאני קוראת אותו אני מגלה משהו חדש. הנובלה האחרונה, “המתים”, היא מין תמצית מרוכזת של ספרות משובחת. “האמן ומרגריטה” הוא ספר עשיר ומיוחד מאוד – לפעמים נדמה לי שבולגקוב יצר ז’אנר ספרותי חדש, עירוב גאוני של קומי וטראגי. אני מוכנה תמיד לקרוא את קפקא, דוסטוייבסקי, “בית בודנברוק” של תומאס מאן, וגם את הסיפורים הקצרים שלו. לדויד גרוסמן יש ספרים מצוינים. “סוס אחד נכנס לבר” הוא בעיני שיא ספרותי. ומכיוון אחר, “החברה הגאונה” של אלנה פרנטה הוא ספר סוחף. לעתים רחוקות מצליח רומן להחיות כך אווירה של מקום שאינו מוכר למרבית הקוראים, שיכולים ממש לחוש את נפולי מבעד לספר.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך? 

אני לא יודעת מאיפה להתחיל. “שנתיים באי בודד”, אחד הספרים הפחות מוכרים של ז’ול ורן, הוא פנטזיה נפלאה על עולם שיש בו רק ילדים והם נאבקים לשרוד על אי בודד. המאמץ של הילדים להחזיק מעמד, להילחם ברעים ולבסוף להימלט מהאי כובש ונוגע ללב. בעיני זהו אחד הספרים הטובים ביותר של ז’ול ורן. כילדה הזדהיתי עם הדמויות אבל בדיעבד זה נראה לי כתיאור של התפתחות החברה האנושית. “אורה הכפולה” מעלה שאלות אמתיות על הקשר בין אופי מולד להשפעת הסביבה.  אני משוכנעת שזה סוד הצלחתו של הספר. אני זוכרת את עצמי כילדה חושבת מה היה קורא אם הייתי מגלה פתאום שיש לי משפחה אחרת. הדמות של האקלברי פין תמיד הקסימה אותי – נער ששט לבדו על נהר המיסיסיפי, פוגש טיפוסים מעניינים ולומד להכיר את עצמו. בעיני זה ספר הרפתקאות אמתי, בלי יצורים על טבעיים וקסמים למיניהם. ו”מאה ילדים שלי” של לנה קיכלר מציג את השואה באופן מאוד אמתי ולא פלקטי. אני זוכרת שנקשרתי אל חלק מהדמויות בספר.

3) מה הספר האחרון שקראת? 

“כל האור שאיננו רואים” מאת אנתוני דור. ספר שעורר אצלי התפעלות והסתייגות. יכולת הכתיבה של דור היא יוצאת דופן. תיאור עולמה של הילדה הצרפתייה העיוורת הוא מבריק, והילד שהופך לחייל נאצי משורטט בקווים עדינים ונוגעים ללב. מאידך, הנה עוד רומן שמצטרף אל שורה ארוכה של ספרים שמציגים את הנאצים כאנשים משולי החברה, אוסף טיפוסים קשי יום, מה שמכונה היום ‘אנשים עם שריטה’. בעיניי זה עיוות היסטורי. הנאציזם צמח דווקא בלב החברה הגרמנית והתמיכה בו לא אפיינה רק את המעמדות החלשים.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה‘? 

יש לא מעט ספרים כאלה, בלי לנקוב בשמות. יש יותר מדי אופנות בסקירות ספרים.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך? 

יש סופרות ישראליות (כמו גם ציירות) שלא זכו למקום הראוי להן. אני אוהבת את “רחוב המדרגות” של יהודית הנדל ומופתעת שאנשים לא מכירים אותו.

6) מיהם הסופרים האהובים עליך? 

ג’יימס ג’ויס, תומאס מאן, דוסטוייבסקי. אצל גוגול יש תיאורים מדהימים של בני אדם. בעיני מהבחינה הזו הוא הטוב ביותר. מדי פעם אני חוזרת ל”נפשות מתות”, ואף פעם לא מתאכזבת. א.ב. יהושע מצליח לתאר חלקים של המציאות הישראלית באופן מקורי ונטול קלישאות, וזו משימה בכלל לא פשוטה. לאלי אמיר יש תובנות היסטוריות עמוקות מאוד, שראוי היה שייכנסו לספרי ההיסטוריה. מהבחינה הזאת הוא לא זכה להערכה ראויה.

7) ספר שנתן לך השראה? 

“מוות בוונציה” של תומאס מאן הוא תיאור מופתי של שינוי פנימי שחל באדם; מה שנראה בהתחלה כשחרור מאיסורים חברתיים הופך בסופו של דבר לתהליך הרסני.

“המאהב” של א.ב. יהושע – המונולוגים של הדמויות השונות, שכל אחת רואה את המציאות באופן שונה, מאפשרים להציג את עולמן הפנימי טוב יותר מאשר באמצעות מספר בגוף שלישי. אימצתי את זה ב”לידה”.

וכמובן “לא כך תיארתי לי” של בתיה גור, שהייתה מורה שלי בתיכון. זה אולי הניסיון הראשון בספרות העברית להציף את נושא ההיריון והלידה, שהן חוויות בסיסיות כל כך ולא זוכות למקום הראוי בספרות.

8) ספר עיון מומלץ? 

“תיאולוגיה פוליטית והרייך השלישי” מאת אוריאל טל. ספר שמסביר היטב את הקשר בין תפיסות דתיות לעליית הנאציזם. הוא מראה עד כמה השפיעו תבניות נוצריות עמוקות, לעתים סמויות, על התפתחות ההיסטוריה הגרמנית במאה העשרים. הספר התפרסם לאחר מותו של טל, שהיה היסטוריון מקורי ומבריק. 

 

***

 

עמנואלה ברש רובינשטיין היא בעלת תואר דוקטור במדע הדתות ובספרות. שלושה ספרים מדעיים שכתבה דנים בפרשנות תרבותית של השואה. הבלוג שלה, “על עצמנו ועל אחרים”, עוסק בנושאי תרבות שונים. לאחר מות אביה היא החלה לכתוב ספרות יפה. קובץ סיפורים שכתבה, “חמש פנים” (Five Selves), התפרסם תחילה באנגלית וולאחר מכן בעברית. בימים אלה רואה אור ספרה “לידה” בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

“לידה” הוא רומן על בואו של ילד לעולם. ההיריון, הלידה וההורות חדשה יוצרים שינוי עמוק בחייהם של ההורים הצעירים, הסב והסבתא וזוג חברים של ההורים. כל דמות מתמודדת עם הלידה מנקודת מבט שונה, וחושפת היבטים שונים של הולדת ילד: החרדה מפני הלידה, הבדלים העמוקים בין גברים לנשים, שינוי בתפיסה העצמית של ההורים, קונפליקט בין עבודה להורות.

אולם לא רק ההורים מושפעים מהלידה. חייהם של הסב והסבתא משתנים לבלי הכר עם הולדת נכדם הראשון. טראומות ישנות שבות ועולות, ויש גם סגירת מעגל. וזוג צעיר מתחבט בשאלה האם להביא ילדים, תופעה חברתית חדשה שהופכת לנפוצה יותר.

הרומן מורכב ממונולוגים של שש דמויות, שלושה זוגות. כל פרק מתחיל בקול נשי ואחריו הקול הגברי. העלילה משתרעת על פני עשרים ואחת חודשים, מרגע שדפני מגלה שהיא בהיריון ועד שתומר בן שנה. לידתו מפרה איזון פנימי של הדמויות. אולם לאחר תהפוכות שונות נוצר איזון חדש; מבשר טובות לחלק מהדמויות, מעיק מעט לאחרות.

 

 

 

 

 

השאירו תגובה