אם אתם מעוניינים שקורא בספרים ימשיך להתקיים, מוזמנים לתמוך בו כאן.

חוריה حُرِّيَّة – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי”

עריכה ותרגום מערבית: ד”ר אלון פרגמן

הוצאת רסלינג
האנתולוגיה “חוריה – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי” מכילה את המקבץ הרחב ביותר שתורגם בעשרים השנה האחרונות לעברית, פרי עטן של עשרות כותבות מרחבי העולם הערבי. ביצירות אלה משתקף מעמדן המורכב של הנשים בעולם הערבי ומאבקן, באמצעות הכתיבה, לחירות (חוריה) במובניה הרחבים. כתיבתן ההיברידית, המגוונת והמאתגרת את הקאנון הספרותי במובנים שונים, יש בה להעיד על התהליכים העמוקים, הסמויים מן העין, המתקיימים  לנוכח “האביב הערבי”, ועל שינויים פואטיים המתחוללים בתחומי הספרות.

הסיפורים והרשימות המתורגמים באנתולוגיה זו נבחרו מתוך מאות רבות של כתבים שפורסמו בעשור האחרון בערבית בבמות מגוונות, חלקן מוכרות וחלקן חדשניות ובלתי ממוסדות. את המבחר אסף ערך ותרגם מערבית ד”ר אלון פרגמן. זהו מקבץ שני הרואה אור בסדרת “ושתי” (קדם לו “נמר מנייר” מאת זכריא תאמר – הסופר הסורי הגולה; 2012) שבו מאפשר פרגמן לקורא בעברית מפגש חי ורב רובדי מבחינה לשונית, עם הנכתב בערבית ועם הנקשר בענייני השעה מתוך יחס מורכב למסורת הסיפורת הערבית והמערבית גם יחד.

ד”ר אלון פרגמן הוא מרכז לימודי השפה הערבית במחלקה ללימודי המזרח התיכון ומתאם אקדמי של לימודי התעודה לתרגום ערבית באוניברסיטת בן גוריון בנגב; חוקר את לימוד השפה הערבית והוראתה בקרב דוברי עברית כשפת אם מהיבטים בלשניים ופדגוגיים.

“מוזיקת חתולים” מאת רון סגל

הוצאת דביר והקיבוץ המאוחד

מוזיקת חתולים של רון סגל הוא רומן קומי, שנון, גמיש וממזרי, המתרחש בירושלים זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים.

רוכב קטנוע דורס בטעות חתול תועה ומאמץ אותו. עד מהרה מתברר כי החתול נדד מירושלים המזרחית לאחר שננטש שם על ידי בעליו, וכמוהו רבבות חתולים, שצובאים על העיר ומטילים אימה על תושביה.

רוכב הקטנוע נהדף מהתרחשות גרוטסקית אחת לאחרת, ומסתבך במגוון אירועים הנקשרים סביב צווארו כקולר.

ברקע ניצבת העיר שחוברה לה יחדיו, המאוכלסת בגלריה של דמויות שוחרות רע ומבקשות טוב.

מוזיקת חתולים יוצא לאור במסגרת סדרת “רוח צד”, בעריכת: יגאל שוורץ, דקל שי שחורי ומוריה דיין קודיש.

רון סגל, בוגר בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע”ש סם שפיגל בירושלים. ספרו הראשון “עדין” (פרדס) תורגם לגרמנית ומעובד בימים אלה לסרט אנימציה בהפקה גרמנית-צרפתית-בלגית.

עבור מוזיקת חתולים זכה הסופר במלגת אלפרד דבלין מאת אקדמיית האמנויות ברלין וכן בפרס ע”ש ד”ר יוסף קמפוס ליוצרים בתחילת דרכם בתחום הסיפורת. רון סגל מתגורר בשנים האחרונות בברלין.

 

“אף מילה על אלוהים” מאת טל סגל

הוצאת עצמית

המשורר והמוזיקאי טל סגל הוא מהקולות החדשים והרעננים ביותר בשירה העברית. בתחילת חודש מאי יוציא סגל את קובץ השירים הראשון שלו “אף מילה על אלוהים” (בעריכת יואב גלבוע, הוצאה עצמית – הוצאה לאור). הספר מדבר על כישלון הדת ביחס להצלחה של אלוהים והשירה; היכן שהדתות כושלות שם מתגלה ההצלחה של המילים ושל אלוהים (או מה שזה לא יהיה שם למעלה). סגל, סטודנט לספרות באוניברסיטת חיפה, הוא נצר למשפחת אחד הרבנים והמקובלים הגדולים של יהודי-מרוקו הבאבא סאלי זצ”ל (הרב ישראל אבוחצירא, 1889-1984) ולא רק שם הספר “אף מילה על אלוהים” מהווה קונטרסט ומתח רב עם משפחתו המסורתית אלא גם המשמעות החבויה והגלויה בשיריו, בתור אדם השולל את תכלית הדתות. סגל גדל בצלו של הבאבא סאלי ואף קרוי על שמו; טל ישראל סגל.

סגל היה מ”כ בנח”ל בזמן מבצע צוק-איתן שם גילה את הטוטאליות והתשוקה שלו לאומנות. לאחר המלחמה מצא עצמו ללא קורת-גג ועם חוסר שקט נפשי. את הספר כתב במהלך שנתיים של גלישת ספות באזור ההיפסטרי והתוסס של חיפה (רח’ מסדה-הלל והעיר התחתית) בהם ישן אצל ספות של חברים ובמקומות מזדמנים. על הדרך גם גילה את שיברון הלב, האלכוהול והסמים – עד שסבתו התערבה, איתרה אותו ושיקמה את נכדה בביתה. פרסומו הראשון היה בכתב העת המחתרתי “עלטה” ובכתבי עת אקדמיים.

הספר “אף מילה על אלוהים” הוא ספר קונספט. באמצעי מבע חדשניים ואקספרימנטליים מסתמן סגל כאחד מהדברים המרתקים בשירה העברית של ימנו. כל הספר ללא סימני פיסוק מתוך אמירה שהקורא יכתיב את הקצב והעצירות שהוא עושה. משחקי המקצבים מגיעים מאמונתו של סגל ב”מות המחבר” – ברגע שכתבת עבודתך נגמרה, הקורא משלים זאת. למעשה, רק בשיר האחרון של הספר ישנה נקודה. כמו כן יש מילים שבחר לא לנקד מכיוון שיכולות ליצור דואליות במשמעותן כגון: שבת.

“תעלומה במגדל השעון” מאת ישי (אישי) רון

איורים: ליאורה גרוסמן

הוצאת רימונים

ישי (אישי) רון לוקח הפעם את הקוראים הצעירים, לאנגליה של התקופה הוויקטוריאנית. בשפתו המשובחת, רבת החן וההומור הוא מיטיב לרקום עלילה מרתקת שמתחילה ביום שבו שעון המגדל – “הביג בן” – הפסיק לפתע לפעול ולונדון כולה עצרה מלכת. השען המלכותי אלפרד ונכדו אוליבר, הוזעקו לארמון בקינגהאם והצטוו על ידי המלכה ויקטוריה לתקן מייד את השעון – סמלה המובהק של אנגליה בעולם כולו, ולהשיב לממלכה את כבודה האבוד.

האם הצליחו אלפרד השען ואוליבר נכדו לתקן את שעון המגדל?

מדוע ריגל הלורד אוז אחרי השען ונכדו?

כיצד קשורה חוחית צהובה אדומת ציצית לתעלומה במגדל השעון?

ישי (אישי) רון חוזר עם ספר חדש ומרתק, אחרי הצלחת ספרו הראשון לילדים “האף של וינסנט” שאף הפך להצגת ילדים בתיאטרון “גושן”, וזכה להיות ברשימת הספרים המומלצים של משרד החינוך לילדי כיתות ב’-ד’, בשנת 2017.

האיורים של הספר בצבע, פרי ידה של המאיירת ליאורה גרוסמן המומחית בספרי ילדים, הינם תוצאה של תחקיר מדוקדק מאד שביצעה ובדיאלוג מלא עם הסופר. היא נעזרה בצילומים מהתקופה, בספרי תלבושות ואביזרים. חקרה על מראה הבתים הוויקטוריאניים, השתמשה בתצלומים ובתחריטים של לונדון של שלהי התקופה הוויקטוריאנית וניסתה להיות אותנטית כמיטב יכולתה.

“איש שוכב וחולם” מאת לביא תדהר

מאנגלית: טל ארצי

ווֹלף, בלש פרטי כושל, פועל בלונדון האפלה והרטובה. הוא רדוף זיכרונות של עתיד שאולי התרחש ואולי לא התרחש, ונרדף על ידי הווה מסוכן, מלא בפשיסטים ובנאצים שנמלטו מגרמניה. כשמגיעה אליו איזבלה רובינשטיין, יהודייה עשירה שמחפשת את אחותה שהוברחה מגרמניה ונעלמה, הוא לא יודע לאיזו צרה הוא נקלע.

באותה העת, או שאולי בעת אחרת לגמרי, שוֹמֶר, כותב שוּנְד – רומנים קטנים וסנסציוניים ביידיש – שוכב על דרגש במחנה ההשמדה אושוויץ וחולם על עולם אחר שבו הוא שוכב על חוף ים טרופי, כשבטנו מלאה, והוא מחייך וכל שיניו בפיו, ומשפחתו מאוחדת. דמיונו מאפשר לו לחרוג מן המקום המצמית ולדמיין עלילות על עיר אפלה ומעשים אפלים. באורח פלא, העלילות בדמיונו של שוֹמֶר מסתבכות ונושקות לקורותיו של וולף.

בקצב מסחרר ומבריק ותוך שהוא משתעשע באלגנטיות בממדים של זמן, מקום ומסַפרים שונים, לוקח לביא תדהר את הקורא למסע בהיסטוריה חלופית. בפילם נואר ובמחנה אושוויץ עצמו, בלי לאבד אף לא לרגע את השליטה המושלמת בסיפור המבריק שהִנדס.

לביא תדהר, קיבוצניק לשעבר, מפורסם בעולם בעיקר כסופר פנטזיה. ספריו זכו לשבחים רבים ותורגמו לשפות רבות. ב-2003 הוא זכה בפרס מטעם סוכנות החלל האירופית וב-2005 היה מועמד לפרס סופרי העתיד על שם ל. רון האבארד. ספרו “אוסמה” המבוסס על דמותו של הטרוריסט בן-לאדן, זכה ב-2012 בפרס על רומן הפנטזיה הטוב ביותר במסגרת ועידת הפנטזיה העולמית שנערכה בקנדה, בה גבר על גדולי הז’אנר, ג’ורג’ ר.ר. מרטין וסטיבן קינג.

אנגלית היא בהחלט השפה בה הוא שולט, אך גם בעברית ראו אור שלושה ספרים שלו: “רצח בדיוני”, “ימי תל אביב האחרונים” וספר שירה “שאריות מאלוהים”.

“הקריסה” מאת ג’ובאני קוקו

מאיטלקית: שירלי פינצי לב

הוצאת כתר

סטודנטית בת תשע עשרה נאנסה ברובע מארה שבפריס והיא מצפה לתינוק מהכושי שאנס אותה; אישה מוסלמית בברלין עומדת ללדת ובעלה מוכן לסכן אותה ואת העובר ובלבד שלא ייגע בה רופא ממין זכר; גבר אנגלי עולה על אוטובוס בדרך לבקר את נכדו הראשון שזה עתה נולד; משפחה מניו–אורלינס מאבדת את ביתה ואבי המשפחה נהרג בהוריקן “קתרינה”; גבר איטלקי מקים משפחה ודואג לרווחתה אך המשבר הכלכלי באירופה משנה את מסלול חייו; בן למשפחת מהגרים מתכונן להטמין פצצה באוטובוס בלונדון. אלה רק מקצת הסיפורים המרכיבים את הקריסה.

כל סיפור מתאר מזווית שונה את ההתפוררות של החברה והתרבות המערבית,  לעיתים בסיפור פרטי ולעיתים תוך תיאור של אירוע אקטואלי, כמו למשל בחירתו של האפיפיור או הכרזת נשיא ארצות–הברית  על מותו של בן לאדן.

כל סיפור מתחיל בנקודה שבה גבולות הזמן והמקום מטושטשים וחוסר הבהירות ההתחלתי לגבי זהות הדמויות מפיל את חומות הדעות הקדומות ומעמת בכל פעם מחדש את הקורא עם מציאות שניתנת לקריאה מכמה זוויות. אין נכון ולא נכון, אין צודק או לא צודק. האנושיות שולטת בכל הכאוס וג’ובאני קוקו ממחיש זאת בצורה מבריקה.

על רקע האווירה הכמעט אפוקליפטית הנוצרת מסמיכות הזמן והמקום של האירועים,  בולטות הדמויות המכמירות לב באנושיותן.

ג’ובאני קוקו הוא סופר איטלקי, זוכה פרס קמפיילו לשנת 2013.

“אנחנו נמצאים כאן” מאת אוליבר ג’פרס

מאנגלית: רחלה זנדבנק

הוצאת כתר

הסופר והמאייר אוליבר ג’פרס מספר לבנו הצעיר – ובהזדמנות זאת משתף גם אותנו – לאיזה מין עולם הוא נולד: על מערכת השמש שבתוכה אנחנו ממוקמים, על השמיים, הארץ והים, על אור וחושך – ובעיקר על בני האדם. מלווה באיורים המרהיבים, אנחנו נמצאים כאן הוא מעין הקדמה לחיים על פני כדור הארץ, אך בו בזמן חוצב שביל של אהבה אל תוך העולם.

ספריו של אוליבר ג’פרס “תקוע”, “איך לתפוס כוכב”, “הבקבוק והלב”, “הדוב שאהב לבנות מטוסים” יצאו בהוצאת כתר.

“הבית הקבילי או העולם במהופך” מאת פייר בורדייה

 מצרפתית: אבנר להב

“החלק הנמוך, החשוך והלילי של הבית הוא מקום הימצאם של החפצים הלחים, הירוקים או הבלתי מבושלים – כדי מים המונחים על ספסלים משני עבריה של הכניסה לרפת, או שעונים על קיר החושך, וכן עץ וחציר ירוק – וגם של היצורים הטבעיים (שוורים ופרות, חמורים ופרדות). זהו מקום התרחשותן של הפעילויות הטבעיות (שינה, יחסי מין, לידה) וגם של המוות. חלק זה מנוגד, כשם שהטבע מנוגד לתרבות, לחלק הגבוה, המואר, האצילי, מקום הימצאם של בני האדם, ובפרט של האורח, של האש ושל החפצים שיוצרו בעזרת האש: מנורה, כלי מטבח, רוֹבה, סמל לגאווה הגברית, המגנה על הגאווה הנשית – והנוּל, סמל כל ההגנות והמקום שבו מתקיימות שתי הפעילויות התרבותיות האופייניות המתבצעות במרחב הבית: הבישול והאריגה. יחסי ניגוד אלה מתבטאים מבעד למכלול שלם של סימנים המאשרים זה את זה ומכוננים אותם, ובה בעת מקבלים מהם את משמעותם”.

פייר בורדייה (2002-1930) נחשב לאחד מחשובי הסוציולוגים במחצית השנייה של המאה ה-20. עבודתו בחנה כיצד מערכות חברתיות מייצרות ומשעתקות מבני כוח, במטרה לעמוד על הדרך שבה מתקבע מעמד חברתי על ידי דיספוזיציות הנרכשות באופן מתמשך במשחקים חברתיים. ראו ברסלינג ספריו “שאלות בסוציולוגיה” (2005) ו”השליטה הגברית” (2007).

 “ירוקים זועקים – סיפורו של האקטיביזם הסביבתי הישראלי” מאת בני פירסט

הוצאת רסלינג

כבר למעלה משני עשורים פועלים בישראל יותר מ-130 ארגונים סביבתיים שונים, רובם ברמה המקומית. הנושא הסביבתי הפך זה מכבר מעניין שולי המזוהה לרוב עם פעילים נאיביים לתפיסת עולם רחבה שעיקרה חשיבה אחראית ומקיימת של ניצול משאבי טבע, תכנון מושכל של המרחב הפיזי וניהול אורח חיים מתחשב. חלק עיקרי בשינוי תפיסתי זה הוא תוצאה של עשרות מאבקים וקמפיינים סביבתיים שיזמו והובילו הארגונים הירוקים.

הספר ירוקים זועקים פורש בפני הקורא תמונה עכשווית של פעילי התנועה הסביבתית בישראל באמצעות סקירה אתנוגרפית של מאבקים סביבתיים משפיעים. שלושת שערי הספר נעים בין היסטוריה ותיאוריה, בין המישור המקומי למישור הארצי, תוך כדי תיאור יחסי הגומלין בין פעילי הסביבה (סביבתנים) לפוליטיקאים, מקבלי החלטות ויזמים. הצגת המאבקים וניתוח משמעותם  נעשים תוך כדי שימוש במושגים קיימוּת, צדק סביבתי, מִשְמריוּת (stewardship), שיתוף הציבור, תהודת ניסוח (framing) ואקו-פוליטיקה. התובנה העיקרית העולה מהספר היא שהפעילות הציבורית המתעוררת ביחס לנושאי הסביבה היא ביטוי לשינוי תרבותי העובר על החברה הישראלית בדרכה לעיצוב דמוקרטיה מקומית חדשה.

ד”ר בני פירסט הוא גאוגרף ומתכנן סביבתי; עובד באגף התכנון במשרד להגנת הסביבה; מרצה בנושאי תכנון, סביבה וקיימות באוניברסיטה העברית בירושלים ובטכניון; חוקר ומדריך ביבשת אפריקה.

“היד באומנות” מאת רות דורות

הוצאת רסלינג

אף על פי שרוב האנושות מחשיבה את הפנים כמשקפות העיקריות של אופי האדם, מחקרים הוכיחו שהיד היא האיבר שעליו ניתן לסמוך ביחס לניתוח האישיות, מכיוון שלא כמו הבעות הפנים, צורת היד, מרקמה, קוויה ותנועותיה נשלטות על ידי המודעות-תודעה. ספרה של רות דורות – אשר תחילתו ביד האל ב”בריאת האדם” למיכלאנג’לו בקפלה הסיסטינית וסיומו ב”יד הבורא” לאוגוסט רודן – עוסק במרכזיותה של היד במבחר יצירות אומנות (ציורים ופסלים) שבהן היא משמשת בתפקיד מעשי, פרשני, רגשי וסמלי, בקונטקסט של מוסכמות או של מחוות חברתיות, פוליטיות או כאלה הלקוחות מתחום הנימוסים וההליכות. ללא התייחסות לתפקודן של הידיים ביצירות אלו תהיינה הבנת היצירה ופרשנותה לוקות בחסר.

מאחורי פרגוד הספר מסתתרות ידי האומנים היוצרים, יוצרי הידיים. בתארו את יד האל הבוראת את אדם הראשון ב”בריאת האדם”, ג’ורג’ו וזארי (הצייר, האדריכל והסופר) מתייחס לידי האומן שציירו את אותה יד כאל “ידיים אלוהיות”, ובכך הוא משווה בין היד היצירתית של הצייר, אשר לה היבט אלוהי, ליד הבורא, אשר אותו הוא מכנה “הארכיטקט השמימי”.

כמה מאות שנים מאוחר יותר, בהכירו את אוגוסט רודן, המשורר ריינר מריה רילקה מתייחס לכוח היצירתי רב-העוצמה שטמון בידי האומן אשר באות במגע ישיר עם החומר ללא תיווך של עט או מכחול: “הפֶסל נכנס לתהליך טרנספורמטיבי, שם החומר הבלתי מעובד ‘מיתרגם לשפת הידיים'”. על פי רילקה, ידי האומן בעלות ההארה, המלאות הבעה, עוצמה ורגש, הן “ערוצים ישירים המוליכים מהמוח כלפי חוץ בהיותן מכשירי השראה, חלומות וזיכרונות”.

ד”ר רות דורות היא מרצה בכירה בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל, בפורומים פומביים ובתכנית להעשרת ידע באוניברסיטת בר-אילן; עוסקת בתולדות האמנות, בספרות וביחסי הגומלין בין האמנויות; מחברתם של מאמרים וספרים בתחום; חברת מערכת בכתבי עת בתחומי התמחותה; אוצרת תערוכות וחברת מועצת המוזיאונים הארצית מטעם משרד התרבות.

“קידוש השם – מעקידת יצחק לעקידת אשכנז” מאת איתך רייך

הוצאת רסלינג

בשנת תתנ”ו (1096 לספירה) אירעו באשכנז מאורעות חסרי תקדים. כתגובה למסעי הצלב וכפיית הדת הנוצרית על יהודי אשכנז, העדיפו יהודים למסור עצמם למיתה, להתאבד ואף להרוג את ילדיהם על קידוש השם ובלבד שלא יתנצרו בכפיה. בספר זה בוחן המחבר את התפתחותו של ערך קידוש השם ואת האידאולוגיות שהתגבשו סביבו – מספרות חז”ל ועד לשיא במאורעות תתנ”ו באשכנז.

המחבר מזהה השקפות עולם חלוקות במחשבה היהודית ביחס לסוגיית קידוש השם, אשר באות לידי ביטוי בספרות האגדה; הוא מתחקה אחר הגישה הארץ-ישראלית – הקיצונית, וכנגדה הגישה הבבלית – המתונה. כמו כן מוצגת גִלגולה של השקפת העולם הארץ-ישראלית בסוגיית קידוש השם לאיטליה ומשם לאשכנז, כך שבכל שלב בגלגולים אלה מתרחשת הקצנה ששיאה הוא דרך התנהגותם של בני אשכנז באירועי תתנ”ו.

איתן רייך הוא ד”ר לתלמוד מטעם אוניברסיטת בר אילן; עבודת הדוקטורט שלו עסקה בהתפתחותו של ערך קידוש השם ובאידאולוגיות שהתגבשו סביבו מספרות חז”ל עד לאירועי מסע הצלב הראשון.

 

 

“השאלה של הירושימה – חליפת מכתבים עם קלוד את’רלי, הטייס במבצע להפצצת ירושימה” מאת גינתר אנדרס

מגרמנית: גדי גולדברג

הוצאת רסלינג

ביוני 1959 פתח הפילוסוף היהודי-גרמני גינתר אנדרס (1992-1902), בעלה הראשון של חנה ארנדט, בחליפת מכתבים ארוכה עם קלוד את’רלי, טייס חיל האוויר האמריקאי שנטל חלק במשימת ההפצצה הגרעינית בהירושימה. את’רלי הטיס את “סטרֵייט פלָאש” – המטוס שטס מעל העיר כשעה לפני ההטלה, במשימת סיור מטאורולוגית שנועדה לקבוע אם אפשר יהיה לזהות את המטרה בעין. את’רלי סירב לראות בעצמו גיבור מלחמה על שום חלקו בהפצצה. הוא סבל מדיכאון חמור, חרדות ונקיפות מצפון קשות אשר אף הובילו לכמה ניסיונות התאבדות. הוא התאשפז שוב ושוב בבית החולים הפסיכיאטרי של אגף השיקום של צבא ארצות הברית בווייקו, טקסס. בתקופה זו החלה ההתכתבות הממושכת עם גינתר אנדרס. ב-3 ביוני 1959 כתב אנדרס את מכתבו הראשון לאת’רלי. מילותיו היו רבות עוצמה ועדינות כאחד:

אל תחשוב שאתה היחיד שכך נגזר עליו. שכן על כולנו לחיות בתקופה הזאת, שבה אנו עלולים להיגרר לאשמה כזאת; וכשם שאתה לא בחרת לעצמך את התפקיד האומלל הזה, כך גם אנחנו לא בחרנו לחיות בתקופה האומללה הזאת. במובן זה הרי אנחנו יושבים, כפי שבוודאי היית אומר בתור אמריקאי, in the same boat, בסירה אחת, ואפשר לומר אפילו שאנחנו בני אותה משפחה. וההדדיות הזאת היא שקובעת את יחסנו אליך.

במכתבו הראשון אל מי שכעבור זמן קצר ייעשה חברו הקרוב ושותפו בתנועת המחאה נגד הנשק הגרעיני, הפילוסוף כלל לא ביקש לפייס את את’רלי ולהרגיעו, אלא לצייר את תקופתנו כעידן טרגי שהטכנולוגיה שולטת בו וממסגרת אותו. במובן זה הציע אנדרס פרשנות מחודשת, רדיקלית, לאשפוזו של את’רלי. לפי גישתו, הטייס האמריקאי לא סבל ממחלת נפש ולא היה “פסיכי”.בעיני אנדרס, את’רלי “ממלא את התפקיד החשוב של מופת ואפילו חלוץ”. את’רלי הוא לדידו מגדלור של תקווה ושפיות בעולם חולה.

 מתוך ההקדמה של עורך הספר, ד”ר רפאל זגורי-אורלי

 

“הם אינם חוזרים – בעיית הפליטים הפלסטינים ומדיניות החוץ בנים הראשונות למדינה” מאת שלי פריד

הוצאת רסלינג

מאז היווצרותה של בעיית הפליטים הפלסטינים במלחמת תש”ח התבססה המדיניות של ישראל על הציפייה והתקווה שעם השנים תצטמק הבעיה בלי שיהא צורך ממשי להתמודד עם הפליטים. הציפייה הזאת הייתה סבירה לשעתה, שכן מאז תחילת המאה ה-20 היו מיליוני פליטים באירופה ועשרות מיליוני פליטים באסיה. איש מהפליטים האלה לא זכה לשוב לביתו, ורק פליטים מעטים התיישבו מחדש בעקבות מדיניות מתוכננת. ברוב המקרים התפזרו הפליטים ובנו חיים חדשים בסביבות שנטו לקבלם.

מדינת ישראל שאפה לכך שהפליטים הפלסטינים יקבלו פיצויים עבור רכושם הנטוש ויתיישבו במדינות ערב. עמדה זו הייתה מקובלת על דעת הקהל הישראלי, בפרט לאחר העלייה ההמונית של יהודים ממדינות ערב. העולם הערבי השתמש במצוקת הפליטים על מנת לגייס ביקורת נגד ישראל, אבל בירושלים עודדה הממשלה מדיניות של “הזנחה בלתי מזיקה” – בתקווה שהבעיה תיעלם, שכן בממשלה האמינו שכל התייחסות לבעיה רק תעצים את נוכחותה. הוגי דעות בעולם האקדמי ובעיתונות בארץ הפנימו גישה זו, ונושא הפליטים על שלל היבטיו לא זכה להתייחסות.

כיום אנו מתקשים להבין את החלל שנפער במחקר בשל העדר ההתייחסות לנושא חשוב זה. ייתכן שהנושא היה כאוב מדי עבור הישראלים, מה גם שבאופן לא רשמי בעיית הפליטים הפלסטינים הייתה בגדר טאבו. לתחום בעייתי זה כיוונתי את שלי פריד והוא הרים את הכפפה בהתלהבות. הנושא סיקרן אותו וגם התאים לדעותיו הפוליטיות. בעיית הפליטים לא הייתה רק בעיה הומניטרית מדרגה הראשונה, היא הייתה גם מכשול לשלום, וייתכן שהבהרת המדיניות של ישראל הייתה מניבה תרומה כלשהי למציאת פתרון.

רונלד צוויג, New York University

ספר זה מבוסס על עבודת הדוקטורט המרשימה שנעשתה בבית הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל אביב, של ד”ר שלי פריד (1964-2004) אשר נפטר בטרם עת ממחלה – חוקר צעיר ומבטיח בשמי האקדמיה הישראלית.

“נקודת מגע – הריקוד והפוליטי ביחסי יהודים ערבים בישראל” בעריכת הניה רוטנברג ודינה רוגינסקי

הוצאת רסלינג

נקודות מגע: הריקוד והפוליטי ביחסי יהודים-ערבים בישראל מציע מסגרת מחקרית לעיון ודיון ביחסי  יהודים-ערבים כפי שהם משתקפים במחול החל מסוף המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-21, מתוך מבט רב-תחומי של לימודי מחול, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, חינוך, חקר תרבות וחקר אמנות. המחול, בניגוד לאמנויות אחרות, טרם נחקר במסגרת פוליטיקת היחסים של יהודים וערבים בישראל, ובכך תרומתו החלוצית של הספר. זאת ועוד, ספר זה מתווסף לספרות מחול בינלאומית מתרבה העוסקת בקשר שבין “המחול” ל”פוליטי”. כלל המאמרים באסופה נענים לאתגר האינטלקטואלי שהציב חוקר המחול רנדי מרטין: “לחשוב פוליטית דרך הריקוד”, כלומר לחשוב על הדינמיקה הגופנית במחול שאותה ניתן לנתח במונחים פוליטיים.

ספר זה עומד על שאלת יסוד שעליה תחום המחול יכול להעניק תשובות ייחודיות: האם הריקוד כמדיום פיזי ונטול שפה מדוברת יכול להוות מתווך יעיל בין קבוצות שנמצאות ביחסי סכסוך ובאופן הזה לקדם דו-קיום, הבנה הדדית ושיתוף פעולה? או שמא גם הגוף המחולל עצמו נושא בחובו מטען תלוי-קבוצה ותלוי-תרבות שהנו לא יותר מאתר הטבעה נוסף של יחסי הסכסוך? הספר אינו מתיימר לתת תשובה חד-משמעית ביחס לשאלות אלה, אך הוא חושף חקרי מחול שונים, תקופות שונות, נקודות מבט ונקודות מגע מגוונות המסייעים לקידום החשיבה הביקורתית ביחס לשאלות יסוד אלה.

עורכות הספר: ד”ר הניה רוטנברג היא חוקרת מחול העוסקת בלימודי מחול בישראל ובדיאלוג בין ריקוד וציור בתרבות פוסטמודרנית; עומדת בראש התמחות תיאטרון-מחול בחוג ללימודי תיאטרון במכללה האקדמית גליל מערבי ומרצה בבית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים. ד”ר דינה רוגינסקי היא סוציולוגית ואנתרופולוגית העוסקת במחקר היסטורי ואתנוגרפי; מלמדת במחלקה ללשונות ותרבויות של המזרח הקרוב ובתוכנית ללימודי היהדות באוניברסיטת ייל. “נקודות מגע” הוא ספרן השלישי על אודות מחול בישראל אשר רואה אור ברסלינג. קדמו לו: “רב-קוליות ושיח מחול בישראל” (2009); “שרה לוי-תנאי: חיים של יצירה” (2015).

“והנה טוב מאוד – ראשית האנושות והאלה בספר בראשית” מאת שמאי גלנדר

הוצאת רסלינג

פרקי בראשית א-יא מוצגים בספרו של שמאי גלנדר ככאלה המתארים את מערכת היחסים בין האל והאנושות – במרכזם משתקף מאבק פנימי של האל: טובו המוחלט מתמודד מול עקרון חופש הבחירה. השאלה העולה שוב ושוב מתוך כל אחד מהסיפורים היא מהו הערך המועדף בעיני האל, ובהקשר זה שוב ושוב מתגלה חופש הבחירה כערך עליון.

תגובתו של האל לאכילה מפרי העץ האסור מתפרשת כהדרכה לקראת העתיד, לאו דווקא כעונש: מאחר שבחרו לדעת מעצמם להבחין בין טוב ורע, עליהם לדעת מראש את תוצאותיה של בחירה זו. פרטים שונים בסיפור זה מצטרפים לרושם של ניצחון החיים, אשר גורם להשלמתו של האל עם בחירת האדם. הסיפור של קין והבל מתמודד עם תוצאותיו החמורות של חופש הבחירה: קין בוחר ברצח. אבל האל אינו ממצה את הדין ואינו ממית את קין. אפילו היותו נע ונד מסתיימת עד מהרה, שכן קין בונה עיר וקורא לה על שם בנו. שוב מנצח המשכם של החיים את תוצאתה השלילית של בחירת האדם. חטאו של האדם מחמיר והולך, עד כדי כך שהרצח אף נהפך למעין “נורמה” שמתפארים בה, כפי שעולה משירת למך.

בסיפור המבול האנושות מגיעה לתכלית השחיתות, לכן מחליט האל לשחת את כל הארץ על ידי המבול. אבל גם כאן נמצא רמז למחאה נגד צעד כזה: לא זו בלבד שהאל מתחרט ומבטיח שלא להשבית עוד את מהלכי חייו של היקום, הסיפור על נח והכרם מרמז שכפיית הטוב האלוהי מובילה לניוון ולקלקול המידות האנושיות. לקח מרכזי שעולה מרצף זה הוא ש”טוב” אשר הושג בכפייה אינו יכול להיות טוב.

ד”ר שמאי גלנדר לימד מקרא באוניברסיטאות חיפה ותל-אביב, ובמכללה האקדמית “אורנים”; שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת אוקספורד. בין שפע המחקרים שראו אור בעברית ובאנגלית ראה אור בהוצאת רסלינג ספרו “תחת השמש: תפיסת החיים וההווה אצל קהלת” (2016).

 

“מלפפון ושקדיה – ממלכת סופגניה” מאת ג’י.ג’י דיג’י

מאנגלית: ניצן לפידות

הוצאת הכורסא

מה קורה כאשר מלכה מרשעת מצליחה להשיג כוח הרס עתיק? היא מנסה… להשתלט על העולם! (מן הסתם).

שבע הממלכות של חלומיה משוועות לגיבור אגדי. במקום זה, הן תצטרכנה להסתפק במלפפון וקוסם חנון שרק רוצה ללכת לבית הספר.

רצה הגורל והוא ואחותו הגיבורה ממנו בהרבה,  שקדיה, צריכים לחפש אחר “חרב החלומות,” כלי הנשק היחיד המספיק חזק כדי לגבור על אביר הסיוטים של המלכה קורדליה. האם שני האחים הארנבים הללו יצליחו להציל את העולם בשעתו האפלה ביותר…?

בטח, למה לא?

ג’יג’י די.ג’י. היא אמנית קומיקס מדרום קליפורניה שמדי פעם עובדת באנימציה ובמשחקי וידאו. היא התחילה ליצור את “מלפפון ושקדיה” ב-2011, וזוהי יצירתה הראשונה הרואה אור בעברית.