“במערב אין כל חדש” של אריך מריה רמארק – ספר שעוסק במלחמת העולם הראשונה ומצליח להעביר מסר עוצמתי ונצחי במעט מאוד מלל.
“ענבי זעם” של ג’ון סטיינבק – ספר שעוסק בשפל הכלכלי הגדול בארה”ב ומתאר באופן מאוד חי ונוגע ללב את העליבות והשבריריות של העניים, ואת האופן בו ממשלה ואדמה יכולות לאכזב את האדם ולהרוס את חייו.
“הגנב הטוב” של האנה טינטי – ספר הרפתקאות נוגע ללב שגיבוריו הם ילד יתום ונוכל שמאמץ אותו.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
“ארץ יצורי הפרא” של מוריס סנדק ו”משהו אחר” של קתרין קייב. שניהם מדברים אליי כיוון שיש במרכזם מישהו שמחפש מקום שבו יבינו אותו.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“עם הנצח לא מפחד”, מאת שני בוינג’ו. זהו “ספר צבא” שגיבורותיו הן חיילות קרביות. כמי שכתבה בעצמה ספר שבמרכזו חיילת בשטחים, סקרן אותי לקרוא אותו. יש לו אמירה על הנזק הנפשי שהצבא מסוגל לעשות ועל האבסורדיות של המציאות בשטחים, אבל האמירה הזו מתפספסת מרוב הרצון לזעזע את הקוראים עם סקס ואלימות.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“גדר חיה” של דורית רביניאן.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“מספר הסיפורים” של רביע עלם א-דין. לא פגשתי מישהו מלבדי שקרא אותו. סיפור המסגרת מתרחש בלבנון המודרנית, ונרקמו לתוכו סיפורים מהמיתולוגיות והמקורות של הרבה מאוד דתות. זה ספר עלילה עשיר בצורה לא רגילה. כמו ספרי “להתראות, אללה”, גם הוא מבקש לפתוח שער לעולם שלמרות קרבתו הגיאוגרפית לישראל, הוא זר למרבית הישראלים.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
טרי פראצ’ט ואייזק אסימוב – בתור נערה הערצתי את הדמיון הבלתי נדלה שלהם.
מאיר שלו – השפה הציורית שלו והמיומנות בשילוב ריאליזם ופנטזיה לעולם לא נמאסות עליי, גם כשעלילות הספרים שלו חוזרות על עצמן.
7) ספר שנתן לך השראה?
“כמעיין המתגבר” של איין ראנד. מאוד הזדהיתי עם המאמץ של הגיבור להיות אדם עצמאי ולעמוד על עקרונותיו, וסצנת הסיום גרמה לי להרגיש שאני שם בעצמי, בגובה בלתי נתפס. רעיון “האדם המתווך” – זה שצורך רק מה שפופולרי ומה שאומרים לו – עדיין רלוונטי ועדיין מפחיד בימינו, כי בעידן הדיגיטלי כל אחד מאיתנו הוא כזה במידה מסוימת.
8) ספר עיון מומלץ?
“להכיר את חמאס” מאת שלומי אלדר. הכותב דובר ערבית ומכיר אישית את הנפשות הפועלות, ולכן הוא מצליח לשרטט דיוקן אנושי מאוד של מה שאנו רגילים לחשוב עליו כמכונה רצחנית. הוא מראה את הפנאטיות יחד עם הפרגמטיזם, ואת המזל והתכנונים המחושבים יחד עם הפאשלות, ההיגררות והאכזבות. כיוון שהוא עיתונאי ולא איש אקדמיה, זה טקסט נגיש שנקרא כמו סיפור.
***
לי־אור אמיר, ילידת חיפה, בעלת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ובחשבונאות. לאחרונה רואה אור ספר הביכורים שלה –”להתראות אללה” (הוצאת כנרת זמורה-דביר).
עוד על הספר:
… “אני מתרוממת ופותחת בריצה אמיתית. בגבולות העיר הזאת חיים אנשים רבים עם האשליה שאם רק ירוצו באמת, הכדורים לא ישיגו אותם. אני אחת מהם, כי בלי האשליה הזו אין טעם לברוח.”
מעצר לילי שהשתבש מעורר את חשדה של אריאל, חיילת צעירה בגדוד חי”ר. כאשר היא מגלה שיחידת מסתערבים סודית הפועלת בגדוד החליטה לגייס אותה לשורותיה, כבר מאוחר מכדי לסרב. אריאל יודעת דבר או שניים על התחזות, וגם מילה או שתיים בערבית; זה מהבית. לא מדברים על זה. זה גם לא יכשיר אותה לחיים החדשים שנכונו לה בלב העיר הפלסטינית הסמוכה, לצד סגן כהנא השחצן והשתקן – גם הוא יודע דבר או שניים, מילה או שתיים.
משימתם היא להעמיד פני אחים ולהפוך לחבריו הקרובים של טארק, מפקדם הצעיר והכריזמטי של לוחמי החמאס המקומיים. אסור לדבר מילה בעברית, אסור לחשוב בעברית, אסור לחלום בעברית. אריאל הופכת לג’יהאן. הקורא כמעט ושוכח יחד איתה שהיתה פעם מישהי אחרת.
בתהליך סוחף ודרמטי אריאל וכהנא נשאבים עמוק יותר אל חייהם המושאלים, אמונותיהם הבדויות וחברותם הכפויה עם מבוקש אכזר. המצב הקיצוני שבו שרויים השניים מייצר קשר ארוטי טעון, מכאיב והרסני בעוצמתו. בו בזמן, יחסיהם הקרובים עם טארק הולכים ומסתבכים. רגשות עזים צפים בין שלושת הצעירים הללו שחיים על הקצה, איש־איש וסיבותיו, בעיר שהורגים ומתים בה בשם האל, אך שום אל לא מראה בה את פניו.
השעון מתקתק לקראת פעולה שתגבה קורבנות רבים ולקראת ההתנגשות הבלתי נמנעת בין זהויות. אריאל יודעת שעליה לעשות משהו, אך בשם מי? ונגד מי? זהו טקסט לופת, חושני, מורכב ונועז שלא נראה כמוהו בספרותהעברית.
לי־אור אמיר מסכנת את חיי הגיבורה שלה ואת שאננותם של קוראיה כדי למצוא מענה לשאלות הרות גורל, ולא מפחדת מהתשובות, גם כשהן מעוררות אי־נחת.
לי־אור אמיר נולדה בחיפה ב־1987, ואת שירותה הצבאי עשתה ביהודה ושומרון. היא בעלת תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ובחשבונאות. את כתיבת הספר החלה מעט לאחר סיום השירות הצבאי. אף שהעלילה בדיונית, חלק מהאירועים בה מבוססים על חוויות אמיתיות לחלוטין.
השאירו תגובה