“לכי, רצפי את הים” מאת עדנה שמש

הוצאת הקיבוץ המאוחד

“אני ישְֵנה ולבי ער. כל כך הרבה שנים חלפו ועדיין אני לא בטוחה שמדובר באהבה.”

כך מתחיל לכי, רצפי את הים, ספרה הרביעי של עדנה שמש, רומן המגולל סיפור משפחתי נועז וסיפור פוליטי נוקב.

הרומן יוצא דופן בכמה מישורים – במארג הייחודי של הסיפור שארבעת חלקיו חוברים למקשה אחת, בשפתו הכתובה ביד אמן, בנגיעה האמיצה של עדנה שמש בנושאים שהחברה הישראלית מעדיפה לטאטא אל מתחת לשטיח, ובעיקר, בעיצוב העלילה והגיבורות הראשיות: עלמא בָּר, פרופסור לספרות וצלמת בעלת עין רגישה הפרודה מבעלה, ונושאת פצעי אהבה ואשם על לוטם בנה האוטיסט; וָּפָאא חכים סטודנטית נצחית לראיית חשבון שכותבת סיפורים חתרניים על מצב האישה בחברה הערבית; מתילדה-יולנדה זעפרני, שמפקידה בידי עלמא את המפתח לקורותיה ומעוררת בה רגשות עזים; ובת שבע מילוא, חברת הילדות שאיבדה את בנה בפיגוע טרור ומוצאת נחמה בהוראת יוגה ובהליכה רליגיוזית בלבירינתים.

כל אחת מהדמויות ברומן לכי, רצפי את הים מחדדת ומשבשת, מָפרה ומפֵרה את עולמה של עלמא, ובאמצעותן מציירת עדנה שמש תמונת מצב מזוקקת של המציאות הישראלית, על מלוא סתירותיה – ההיכרות המפתיעה עם מתילדה-יולנדה מסמנת את הקו הדק שבין אמת לשקר ובין כוונות גלויות לנסתרות, והמפגשים הטעונים עם וּפָָאא השנונה ומלאת החיים, שנשטפת אל חייה של עלמא בכנס במרסיי, מחדדים את המורכבות שביחסי הכוחות המתקיימים בארץ בין הרוב לבין המיעוט, ואת המחיר הבלתי נסבל שישראלים ופלסטינים כאחד משלמים זה יותר ממאה שנים על התבוססות הדדית, אינסופית, בסכסוך לאומי בלתי פתור.

ספריה הקודמים של עדנה שמש זכו בשבחי הביקורת ובפרסים בארץ ובחו”ל. אמסטֶלהיה בין המועמדים הסופיים לפרס ספיר לשנת 2008 וסיפור ממנו זכה בפרס בינלאומי בצרפת; הרומנים דיונות החול של פריז ו-הוטֶל מלטה זכו בפרסי תרגום מטעם משרד התרבות ותורגמו לאנגלית; עדנה שמש זכתה בשתי מלגות בינלאומיות יוקרתיות – תכנית הכתיבה הבינלאומית של איגוד הסופרים הסיני בשנחאי, ומלגת מקדואל בניו-המפשייר בארה”ב, שם החלה לכתוב את ספרה החמישי.

“איסבל פרון בנעליה של אוויטה” מאת אביטל הכט

הוצאת רסלינג

מחקר ייחודי זה שופך אור על דמותה של איסבל פרון אשר כיהנה כנשיאת ארגנטינה בין השנים 1974-1976. דמותה של איסבל הוזנחה על ידי היסטוריונים ונשכחה בצל דמותה של אוויטה. לראשונה מוצג ניתוח שעוקב אחר צעדיה של איסבל במאמציה להתקרב לפרון ולהיכנס לנעליה של קודמתה – אוויטה.

איסבל הצטרפה לנשיא ארגנטינה הגולה, חואן דומינגו פרון, במרכז אמריקה, מספר חודשים לאחר הדחתו על ידי כוחות הצבא בשנת 1955. באותה תקופה החל תהליך שיוביל את איסבל אל כס הנשיאות בארגנטינה, וכך תהפוך לאישה הראשונה שעמדה בראש מדינה ביבשת אמריקה כולה. איסבל הייתה הרקדנית שהצליחה להגשים את חלומותיה של אוויטה פרון, 24 שנים לאחר מותה.

החלל שאוויטה הותירה עם מותה בגיל צעיר ממחלת הסרטן, בידיעה שלא תוכל להגשים את שאיפתה להתמנות לסגניתו של בעלה (פרון) ולכהן כסגנית נשיא ארגנטינה, התממש בדמותה של אישה שברירית וחולנית שלא ידעה מנהיגות מהי. איסבל פרון הפכה באחת לתחליף דהוי של אוויטה. למרות היעדר מוחלט של כישורי מנהיגות או כריזמה, היא נבחרה לכהן בתפקיד סגנית הנשיא לצדו של פרון. בהמשך ירשה – מבלי שביקשה זאת – את כס הנשיאות כשבעלה פרון נפטר בשנת 1974, פחות משנה לאחר שנבחר לתפקיד הנשיא בפעם השלישית, בבחירות פתוחות ודמוקרטיות. ראשי הצבא הארגנטיני ראו בכהונתה של איסבל הזדמנות להנהיג דיקטטורה צבאית מוסווית, וכך עשו עד להדחתה בחודש מרס 1976. הטרור המדיני שהונהג בידי כוחות הביטחון נגד העם כולו, נגד קבוצות גרילה ונגד מתנגדי הנשיאה היווה מבוא לדיקטטורה צבאית, אכזרית ומדממת.

ד”ר אביטל הכט היא חוקרת, בוגרת אוניברסיטת בר אילן. עוסקת במחקר ובהוראה המשלבים בין מגדר והיסטוריה במשטרים טוטליטריים. נולדה בארגנטינה וחוותה בילדותה את הדרדרות המדינה מדמוקרטיה פופוליסטית ומתפוררת למשטר צבאי ששלל את זכויות היסוד של האזרחי המדינה.  

“מינכן” מאת רוברט האריס

מאנגלית: ארז אשורוב

הוצאת כנרת זמורה-ביתן

ועידת מינכן, ספטמבר 1938. יו ליגט הוא כוכב עולה בשירות הדיפלומטי הבריטי, המשרת ברחוב דאונינג 10 כעוזר אישי של ראש הממשלה נוויל צ’מברליין. פאול הרטמן עובד במשרד החוץ הגרמני, ובחשאי הנו אחד מאנשי תנועת ההתנגדות להיטלר. ליגט והרטמן היו חברים באוקספורד בשנות העשרים של המאה הקודמת, אך לא שמרו על קשר. עכשיו, כשליגט טס עם צ’מברליין מלונדון למינכן, והרטמן נוסע מברלין למינכן ברכבת של היטלר, נתיביהם נמצאים במסלול התנגשות הרה אסון.

רוברט האריס שוב משבץ אירועים אמיתיים בעלי חשיבות היסטורית – הפעם בהשתתפותם של היטלר, צ’מברליין, מוסוליני ודלדיה – בלב מותחן משלהב שאי־אפשר להניח מהיד. 

 

“והגדת לבנך – החגים כמעצבי זהות ושייכות” מאת יצחק (איציק) פלג

הוצאת רסלינג

ספרו של חוקר המקרא איציק פלג דן בחגי ישראל מנקודת מבט חינוכית-ערכית. החגים ממלאים תפקיד כפול: הם משקפים זהות ושייכות לאומית, ובו-בזמן מעצבים אותן. הצו “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ” נועד להבטיח שהבנים יכירו את תולדות העם, בדרך חווייתית – אולם הצו “וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ” מתחיל בצו “והקשבת לבנך”. הספר מתמקד בשלושה נושאים: זהות, שייכות, זיכרון.

הקורא ימצא הדגמות ביחס לשינויים ותמורות שחלו בחגים וביחס אליהם במרוצת הדורות. שינויים ותמורות אלה אִפשרו, בכל לדור ודור, הזדהות עם הזהות והשייכות הלאומית. פרק נרחב מוקדש לחג הפסח כמשקף את חגי ישראל ואת גישתו החינוכית של הספר כולו. כמו כן, המחבר מזמין אותנו לצאת למסע בעקבות “מועדי העצבות” בלוח השנה. המסע מלמד שהחגים מעמיסים על בנינו ימי אבל ועצבות רבים ומכבידים.

היום – לאחר קום המדינה – מתבקש לעודד את השמחה בחגים, שכן חרף המאבקים הפנימיים בחברה הישראלית ביחס למסורת היהודית, מדינת ישראל מאפשרת נינוחות ריבונית אשר הייתה חסרה בתקופת הגלות. ביחס לחגי ישראל הספר מציע רעיונות שיתנו ביטוי ראוי לתקווה ושמחה, ככתוב: “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ” (דברים טז 13).

פרופ’ יצחק (איציק) פלג הוא מרצה למקרא במכללה האקדמית גורדון. פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת בארץ ובעולם. ספרו: “לך לך – מסעי האבות בסיפורי המקרא”, ראה אור בשנת 2013 ברסלינג. ספרו:Going Up and Going Down: A Key to Interpreting Jacob’s Dream. ראה אור בשנת 2015 ב- Bloomsbury. 

“מבצר החורף” מאת ניל בסקומב

מאנגלית: עמנואל לוטם

הוצאת ידיעות ספרים

1942. הנאצים חותרים להקדים את בעלות-הברית בפיתוח נשק מהפכני שטרם נראה כמותו. יש להם פיזיקאים ויש להם אורניום. עכשיו תלויות התוכניות שלהם בהשגת המרכיב הנוסף היחיד שחסר: מים כבדים המיוצרים בוֶומוֹרק שבנורבגיה – מפעל ייחודי שבו מופק החומר הנדיר – תחת עינו הפקוחה של הגסטאפו.

מבחינתן של בעלות-הברית יש הכרח חיוני להרוס את המפעל ולמנוע מהנאצים לייצר את הפצצה. אבל כיצד יצליחו להגיע אל המתקן המבוצר הניצב מעל נקיק תלול באחד המקומות הקרים ביותר והקשים ביותר לגישה בעולם?

כאן נכנס לתמונה לייף טרונסטד, מדען נורבגי מבריק שנמלט מארצו בעור שיניו כדי להבהיר לבעלות-הברית את צורך השעה ולמצוא דרך להגיע אל היעד. בשיתוף עם מִנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית מגייס טרונסטד חבורה יוצאת דופן של פטריוטים נורבגים ובריטים, שמוכנים לעשות הכול על מנת למנוע מהרייך השלישי לצאת מהמלחמה כשידו על העליונה. מבצע שעולה על כל דמיון קורם עור וגידים, מבצע של להיות או לחדול.

בהסתמכו על אוצר של מסמכים סודיים ביותר, שטרם ראו אור, כולל יומנים ומכתבים של אנשי החבלה הטירונים, מתעד מבצר החורף את הישגו של המדען שהיה לרב-מרגלים.

ניל בסקומב רוקם עלילה שנדמית כמותחן ריגול בדיוני לכל דבר, שבה צוות קומנדו על מגלשי סקי מנהל מאבק הישרדות נואש בישימון הקפוא, תוך הקרבה עצמית והסתכנות בנפילה לידי הגסטאפו. רק אחרי שורה של כישלונות מוחצים מצליחים הלוחמים במאמץ של הרגע האחרון לשים קץ לסיכוייו של היטלר להשיג פצצת אטום – ובכך להוביל למפנה במהלך המלחמה.

ניל בסקומב הוא מחבר רב-מכר “המצוד אחר אייכמן” (“ידיעות ספרים”, 2010), שהגיע לראש רשימת רבי-המכר של “הניו יורק טיימס”, זכה בפרסים ותורגם ליותר מעשרים שפות. בסקומב, עיתונאי בינלאומי בעברו, הוא מרצה מבוקש על מלחמת העולם השנייה. 

“סיפורים שסיפרו לי ההרים – נוף תרבותי בחלופות הזמן” מאת ריכב (בוני) רובין

הוצאת רסלינג

נוף הרי ירושלים הוא נוף תרבותי, נוף שעוצב בידי האדם והחברה בחלופות הזמן, נוף שעבר גלגולים רבים משחר ההיסטוריה עד ימינו. כל מי שעבר בו ופעל בו טבע בו את חותמו, ובאופן הזה אוצר הנוף את השינויים שהתרחשו בו. הספר מציע דרכים לקריאת השרידים שהשאירו אחריהם בני תקופות העבר בנוף; הוא מפרק את הנוף למרכיביו על מנת לנתח את התמונה המורכבת; הוא משייך פרטים שונים בנוף לתקופות שונות כדי להבין טוב יותר את משמעותם. כך מציע הספר להבחין היכן מסתתר כפר ערבי נטוש מתחת ליערות האורן שנטעה הקרן הקיימת לישראל לאחר קום המדינה, היכן מסתתרים שרידים צלבניים בין חורבותיו של כפר ערבי, לצד שרידים קדומים עוד יותר מאחורי המבנה הצלבני. היכן מתגלים הכרם הקדום, השוֹמרה, שרידי הגת החצובה ולאן נעלם קבר השיח’. כיצד משטח סלע ובור מים מספרים לנו את סיפור העבר. באמצעות מקרי מבחן נבחרים, אשר כל אחד מהם מציג תקופה אחת ותהליך המאפיין אותה, מציג הספר את טביעת החותם התרבותית בהרי ירושלים.

הספר הוא פרי של שילוב בין החוויה האישית לבין הלימוד המדעי של נוף תרבותי בחלופות הזמן. המחבר מציג את הדרך שבה הוא מתבונן בנוף הרי ירושלים, הנוף שבו גדל ובו הוא פועל כחוקר. בחלקים מסוימים גובר הניתוח המדעי המבוסס על מקורות היסטוריים, מפות, תצלומי אוויר ושרידים ארכיאולוגיים, ובחלקים אחרים ניצבת בחזית ההתבוננות האישית והפרשנות הנסמכת עליה.

ריכב (בוני) רובין למד באוניברסיטה העברית ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה; עוסק שנים רבות בגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל; מכהן כפרופ’ מן המניין במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית. 

“יששש לי חום” מאת קרן פטל גונן (איורים אלינה גורבן)

הוצאת מטר

“אִמָּא תָּמִיד יוֹדַעַת מָתַי יֵשׁ לִי חוֹם,

הִיא מַרְגִּישָׁה בַּשְּׂפָתַיִם וְלֹא צְרִיכָה מַדְחֹום.

וּכְשֶׁהִיא מַחְלִיטָה שֶׁאֲנִי חוֹלֶה, אֲנִי לֹא מִתְוַכֵּחַ,

לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת, אֲנִי אֲפִלּוּ קְצָת שָׂמֵחַ.”

הספר יששש לי חום הינו חלק מסדרת מציק ומצחיק שמיועדת לגילאי 4-8. סדרה מקורית הממחישה כיצד הומור וכנות יכולים להפוך בקלות מצב מציק למצב משעשע. חשיבותה הרבה היא בבנייה וחיזוק החשיבה החיובית בקרב ילדים.

מִי לֹא אוֹהֵב לְהִתְפַּנֵּק בַּבַּיִת כְּשֶׁהוּא מַרְגִּישׁ קְצָת לֹא טוֹב?

בַּסֵּפֶר יֵשׁשׁשׁ לִי חוֹם מְסַפֵּר אוֹרֶן, בְּכֵנוּת מְשַׁעֲשַׁעַת, אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת חוֹלֶה – כְּשֶׁהַחוֹם לֹא גָּבוֹהַּ וְגַם כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה.

הַסִּדְרָה מַצִּיגָה מַצָּבִים מְצִיקִים מֵחַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם שֶׁל יְלָדִים, בְּטֶקְסְט מְחוֹרָז, שָׁנוּן וּמַצְחִיק מְשׁוּלָּב בְּאִיּוּרִים הוּמוֹרִיסְטִיִּים.

הַסּוֹפֶרֶת פֶּטֶל, אֵם לִשְׁלוֹשָׁה וּבַעֲלַת תּוֹאַר בְּמַדְּעֵי הַהִתְנַהֲגוּת, מַאֲמִינָה שֶׁהוּמוֹר וּצְחוֹק טוֹבִים לַבְּרִיאוּת.

אֲלִינָה גּוֹרְבַּן, “חוֹלָה עַל הַבַּיִת”, גָּדְלָה בְּפֶתַח תִּקְוָה וּמִתְגוֹרֶרֶת בִּנְיוּ יוֹרְק. מְאַיֶּרֶת וּמְעַצֶּבֶת, בּוֹגֶרֶת שֶׁנְקָר. זֶהוּ סִפְרָהּ הָאַחַד עָשָׂר. 

“מעגל המתופפות” מאת ציפי שחרור

הוצאת ספרא

בספר שיריה ה-13 מפליאה ציפי שחרור בעוצמתם וברעננותם של שיריה. התבוננותה הייחודית והמקורית מזניקה אל עין הקורא כבר בשיר הפותח את הספר צירוף אוקסימורוני מפעים המוגש בשפה יומיומית צנועה: “שִׂימוּ לֵב לַלַּיְלָה הַמִּתְכַּלֶּה. הַעֲמִיקוּ בּוֹ לִפְנֵי שֶׁיֻּכְתַּם בָּאוֹר”. וכשם שהאור מכתים את החושך, כך בשיר “מעגל המתופפות” היא מערבלת דימויים נשיים חדים ומפתיעים של פטמות ברזל עם סכינים בין הירכיים, ויוצרת אייקון נשי חדש מפתיע ועוצמתי. וכך שרות הנשים שלה “אָנוּ מַעְגַּל הַמְּתוֹפְפוֹת / עִם פִּטְמוֹת הַבַּרְזֶל / אָנוּ מַעְגַּל הַמְּתוֹפְפוֹת / מִיְּרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב / אָנוּ מַעְגַּל הַמְּתוֹפְפוֹת / מִתֵּל אָבִיב לְלֹא הַפְסָקָה / וְסַכִּינִים בֵּין הַיְּרֵכַיִם” (עמ’ 10). החזרה המהפנטת על “אנו מעגל המתופפות” מצטברת בסופו של דבר למעין המנון של האישה העברייה החדשה.

כ-45 שנה עברו מאז קראה המשוררת אנדה עמיר את שיריה הראשונים של הנערה ציפי שחרור והכתירה אותה בתואר משוררת. 44 שנים עברו מאז הופיע ספרה הראשון, ועדיין נותרו בה עוצמת הנעורים, חדוות הגילוי של פלאי תבל, סקרנות בלתי נדלית, ולצדה תאווה לעולם פרוע ופורץ גבולות, המובנית היטב במסגרת השיר. וכך, בחטיבה השנייה בספר, הנושאת את השם במקום אחר, היא מתעדת את נסיעותיה למקומות אקזוטיים, כמו הביקור בעיירה אובידוש, פורטוגל, בשיר “אביר, חתול וחרב פיפיות”. זהו שיר חלומי שבו היא מערערת באמצעות דמיונה הפורה ועם לא מעט הומור, את כל השבלונות השחוקות שנקשרו במסע תיירותי. שם באובידוש, במלון קודר שחללו מפיח צמרמורת היא נישאת על כנפי הדמיון באפיריון ישועי: “בְּמָלוֹן אָפֵל שֶׁקִּירוֹתָיו מְפִיחִים רֵיחַ גְּוִילִים וְטַחַב / נוֹחֵת בְּחַדְרִי מִסְדַּר אַבִּירִים כַּאֲרָיוֹת. / וְעֵרוּתִי יַלְלָנִית וְנִשְׁאֶבֶת בְּמָלוֹן קוֹדֵר / וְאַבִּיר חָתוּל וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת סוֹגְרִים עָלַי / וּבַשָּׁבוּעַ הַקָּדוֹשׁ הֵם נוֹשְׂאִים אוֹתִי בְּאַפִּרְיוֹן יֵשׁוּעִי” (עמ’ 65).

                                                                                               חיים נגיד

ציפי שחרור – משוררת וסופרת מוערכת ועטורת פרסים. מעגל המתופפות הוא ספר שיריה השלושה עשר. קדמו לו ליאונרד כהן שר לה; עונה שניה לאהבה – מבחר שירים וחדשים, משולב במונוגרפיה על שירתה מאת פרופ’ נורית גוברין; שפה משותפת בעריכת המשורר נתן זך, ברבורים חסרי דאגה, קטורת וכישוף ועוד. בין ספריה הרבים (למעלה מ-30) – הרומן קליפסו רמלה, קובצי סיפורים, נובלות וספרי ילדים ונוער. ספריה זכו בפרסים ובהוקרות, ביניהם: פרסי ראש הממשלה (בשנים 1994, 2003), פרס אקו”ם, פרס ע”ש חומסקי מטעם אגודת הסופרים העברים, פרס קוגל לספרות יפה, ועוד. ציפי שחרור ערכה אנתולוגיות לשירה ופרוזה ושימשה כעורכת כתב העת מאזנים, במשך כעשר שנים.

“המרחב (החברתי) הוא מוצר (חברתי)” מאת אנרי לפבר

הוצאת רסלינג

“המרחב החברתי מכיל – תוך כדי כך שהוא מכתיב להם מקומות מתאימים (פחות או יותר) – את היחסים החברתיים של השעתוק, כלומר היחסים הביו-פיזיולוגיים בין המינים, הגילים, יחד עם ארגונה המפורט של המשפחה, ואת יחסי הייצור, כלומר חלוקת העבודה וארגונה, משמע התפקידים החברתיים המודרגים. שתי השתלשלויות אלה, ייצור ושעתוק, אינן ניתנות להפרדה: חלוקת העבודה משפיעה על המשפחה ומקיימת בה את עצמה; מנגד, ארגון המשפחה מתערב בחלוקת העבודה. אולם המרחב החברתי מבדיל בין פעילויות אלה, לא תמיד בהצלחה, על מנת “למקם” אותן. ליתר דיוק, עד עידן הקפיטליזם, מישורים אלה – של הרבייה הביולוגית ושל הייצור החברתי-כלכלי – משתרגים זה בזה ועוטפים בתוך כך את השעתוק החברתי, כלומר שעתוק החברה המנציחה את עצמה בתוך רצף הדורות, למרות הסכסוכים, העימותים, המאבקים והמלחמות. עוד נצטרך להוכיח שבתוך אותה רציפות ממלא המרחב תפקיד מכריע“.

אנרי לפבר (1901-1991) היה פילוסוף וסוציולוג מרקסיסטי; לימד בין השאר באוניברסיטת שטרסבורג, באוניברסיטת ננטר ובטולוז והיה ראש המחלקה לסוציולוגיה במרכז הלאומי למחקר מדעי (CNRS). לפבר לא ראה בפילוסופיה תחום מבודד אלא שדה קרוב לעשייה פוליטית. למרות התנתקותו מהמפלגה הקומוניסטית ב-1958 המשיך להיות מחויב למטרותיה וכתיבתו קשורה בכך. יש הרואים בהרצאותיו הפופולריות כפרופסור לסוציולוגיה בננטר תפקיד מכריע בהתנגדות הסטודנטים במאי 1968.

“אלבום מישאל חשין לשנת ה-70 למדינה”

הוצאת דביר ומיזם 929

מארז חגיגי הכולל תנ”ך (קורן) בייצור ייחודי, ראשון מסוגו בעולם, עם שכבה דיגיטלית הנתמכת על-ידי אפליקציה ייעודית ומאפשרת פעילות אינטראקטיבית. בנוסף, שלושה כרכים (תורה, נביאים, כתובים) המכילים 929 קריאות ישראליות בתנ”ך – קריאה אחת לכל אחד מ-929 פרקי התנ”ך. למארז מצורפת מגירה ובה ציר זמן שימושי ודגלונים צבעוניים לסימון עמודים.

עם כותבי הכרכים נמנים אישי תרבות, משפט, תקשורת ופוליטיקה מהמוכרים והמובילים בישראל, בהם:
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין | הרב ישראל מאיר לאו | ארז ביטון | צרויה שלו | גיל חובב | מלכה פיוטרקובסקי | ערן צור | עמית סגל | א”ב יהושע | לוסי אהריש | אברי גלעד | יאיר לפיד | הרב אורי שרקי | אליקים רובינשטיין | דב אלבוים | בני גנץ | קובי אוז | יוכי ברנדס | רוני סומק | הילה אלפרט | מיכה גודמן | |שי גולדן | מיקי חיימוביץ’ ועוד כ- 250 כותבים וכותבות.

בשיתוף 929 – מיזם ישראלי-תרבותי של קריאה יומית בתנ”ך. 929 פרקים, מבראשית ועד סוף דברי הימים.
הקריאה הראשונה החלה בחנוכה לפני כשלוש שנים, והקריאה האחרונה תתקיים סביב יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל.
בראש המיזם מבית “מטח” – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, ובשיתוף משרד החינוך, עומדים הרב בני לאו ו-העיתונאית גל גבאי.