“שרוכים” מאת דומיניקו סטרנונה
מאיטלקית: יעל קריצ’וק
הוצאת כתר
״אם שכחת, אדוני הנכבד, הרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך.״
במילים אלה פונה וַנדָה לאַלדו, שיום בהיר אחד, אחרי 12 שנות נישואים מוצלחים, התאהב באישה צעירה ונטש אותה עם שני ילדיהם הקטנים. פגועה עד עמקי נשמתה ומובסת כלכלית וחברתית, היא מתקוממת נגד מר גורלה, בזה לאופיו ולחולשותיו של בעלה, ובאותה הנשימה אומרת ועושה הכול על מנת להחזירו הביתה. אלדו, שדווקא מרוצה מאוד מחייו החדשים עם בת זוגו המלבבת, משתומם על כך שאשתו מסרבת להפנים שאלו שנות השבעים; מוסד הנישואים בקריסה, נאמנות נחשבת כבר מזמן לערך בורגני, ורק היא בתמימותה עוד מקווה שדווקא הנישואים שלהם יהיו יוצאי דופן.
שְׂרוֹכים, הארוג כמלאכת מחשבת, הוא סיפור על דינמיקה זוגית, מוסד המשפחה והאתגרים החדשים שניצבים לפניו.
הספר נבחר לספר הטוב ביותר לשנת 2017 על ידי ׳סאנדיי טיימס׳ ו׳קירקוס ריוויו׳ ונמנה עם רשימת הספרים הטובים ביותר של ׳ניו יורק טיימס׳.
דוֹמֶניקוֹ סְטַרנוֹנֶה (יליד נאפולי) 1943 הוא סופר, תסריטאי ועיתונאי מהשורה הראשונה באיטליה. ספרו הקודם “ויה ג’מיטו” יצא בהוצאת מודן.
“ים יפו” מאת גיל ססובר
הוצאת כנרת זמורה-ביתן
לאחר כמעט ארבעים שנה בים, דורון והוכמן, צמד יורדי הים הוותיקים, עוזבים את סירות הדיג הקטנות ובונים ספינת דיג לתפארת. אם הם רוצים להישאר בים, להוציא ממנו פרנסה, אין להם ברירה. הם נדרשים להתמודד עם הקללה והברכה הטמונות בתשוקה אל הים והטבע המסתוריים והבלתי צפויים, ופרויקט חייהם עשוי להתמוטט ברגע אחד בשל גחמות הגלים.
בים יפו מתגבש קולו של גיל ססובר לצמצום ודיוק המעמידים דרמה גדולה, כמעט מיתית בממדיה. הוא לוקח את הקוראים לעולמם של הציידים האחרונים — הדייגים. הדרמה הרגשית בו היא מתחת לפני השטח, בעוד שהדרמה החיצונית היא הים עצמו, המנהל את אנשי הים הנתונים לחסדיו.
ססובר מתאר את שגרת הדיג, את ההוויה על פני ים, את הפוליטיקה ואת המרקם האנושי על ספינת הדיג ובנמל יפו, וזאת מתוך אהבה גדולה.
גיל ססובר. יליד 1973. חי ביפו. דג, כותב ומשמש מזכיר יו”ר עמותת דייגי יפו. כותב טור הדגים ב”הארץ”. זהו ספרו השביעי.
“הפולומוס הגדול – כיצד החלה מלחמת הרעיונות בין ימין לשמאל” מאת יובל לוין
מאנגלית: אביעד שטיר
הוצאת המרכז האקדמי שלם
המהפכה הצרפתית, שטלטלה את אירופה בשלהי המאה השמונה-העשרה, הורישה לנו, בין יתר הדברים, גם את ההבחנה הפוליטית המקובלת בין “ימין” ובין “שמאל” — חלוקה המשקפת את סדר ישיבתן של הסיעות השונות באסיפה הלאומית הצרפתית בשנת 1789. ואולם, כפי שמראה יובל לוין בספרו הפולמוס הגדול, איש לא היטיב לבטא את חילוקי הדעות המהותיים בין המחנות הנצים משני הוגי דעות אשר צפו בהתפרצותה של המהפכה מעברה השני של התעלה. לצדם של המהפכנים בפריז התייצב העיתונאי והאקטיביסט האנגלי-אמריקני תומס פיין, שתלה תקוות רבות בהחלפת הסדר הישן, על עוולותיו ומוסדותיו המאובנים, בחברה מתוקנת, שוויונית ונאורה לעילא. מן העבר השני ניצב אדמנד ברק, אבי השמרנות המודרנית ומבקרה המעמיק ביותר של המהפכה, שהזהיר כי היומרה לברוא סדר חברתי מושלם וחדש בתכלית, תוך התעלמות מן הנהגים המסורתיים ומניסיונם המצטבר של הדורות, תמיט אסון על הרדיקלים ועל כל מי שיסור למרותם. המחלוקת הפרטית והפומבית בין השניים, שהתכתבו ביניהם, נפגשו פעמים מספר והשיבו בחיבוריהם איש לטיעוני חברו, נחשבת בעיני רבים לפולמוס האידיאולוגי החשוב ביותר שהתקיים אי פעם בשפה האנגלית.
יובל לוין, מייסד ועורך כתב העת National Affairs ועמית בכיר במרכז לאתיקה ומדיניות ציבורית בוושינגטון הבירה, מנתח בספר זה את הבדלי ההשקפות היסודיים שנתגלעו בין ברק ובין פיין בשורה של שאלות מפתח הנוגעות לטבע האדם, למהותו של הצדק, לסמכותה של התבונה ולאופיו של השינוי הרצוי בחברה. הבדלים פילוסופיים אלה מוסיפים לעצב במידה רבה את נופן הפוליטי של הדמוקרטיות המודרניות החצויות בין שמרנים מימין ובין ליברלים-פרוגרסיבים משמאל. מי שמבקש להבין את הנסיבות שבהן נוצר קו השבר הגדול של החיים הציבוריים בזמננו ולרדת לחקרו ימצא עניין רב בספרו המרתק ומאיר העיניים של לוין.
“אהובתו של רופא הנפש” מאת חיים לפיד
הוצאת כתר
שמעון קרני, חייל, מנהל רומן מגשש ונסער עם אדווה הבוגרת והמנוסה ממנו, מתמחה במוסד פסיכיאטרי. הקשר מסבך את שמעון בעבותות יחסיו הלא־פתורים עם אביו והופך לזירה של אשמה ומוות, שממנה ינוס במשך שארית ימיו. אך זהו רק המהפך הראשון המזומן לקורא בנובלה המבריקה של חיים לפיד, המסתחררת בין עלילות וסגנונות במסעה אל החטא הטבוע ביסודה של כל אהבה גדולה. בזעיר־אנפין כונן לפיד מערכת של עולמות החגים במסלולים נפרדים בעודם מצייתים לחוקי הכבידה של התשוקה. הוא העניק לנו סיפור כובש, שכל אחת מדמויותיו הבלתי־נשכחות משלבת כוח של מספר עם מעמקים של פגיעות אנושית, ומעידה בדרך משלה על יופיו האלים של מעשה הכתיבה עצמו.
זהו ספרו התשיעי של חיים לפיד, סופר ופסיכולוג. בין ספריו הקודמים רומן המתח ׳ברזניץ׳, הרומן התיעודי ׳אהבות ראשונות׳ והנובלה ׳פשע הכתיבה׳.
“גן של התחלות חדשות” מאת אבי וקסמן
מאנגלית: אסנת הדר
הוצאת ידיעות ספרים
לילי גירוון, אם לשתי בנות, זקוקה למעט עזרה, ממש בקטנה. לפעמים (טוב, לעתים די קרובות למען האמת) היא נעזרת באחותה רייצ’ל; או בליאה, הבייביסטר המסורה, שמנהלת ביד רמה את לוח הזמנים הצפוף של הבנות; או באליסון, הבייביסיטר החלופית, שיש לה שיער ורוד והבנות מעריצות אותה.
מאז שבעלה נהרג בתאונת דרכים לנגד עיניה עברה לילי רק התמוטטות עצבים אחת, ועכשיו היא כבר ממש בסדר עם האלמנוּת. היא מביאה את הילדות לבית הספר, הולכת לעבודה ונרדמת מול הטלוויזיה. ואם הבילוי החביב עליה הוא קנייה חסרת שליטה של דברים לא נחוצים – מה כל כך נורא בזה?
הבעיה היחידה היא שהשיממון של חייה כבר מתחיל להימאס עליה.
לפחות העבודה שלה, איור ספרי לימוד, טומנת בחובה קצת אקשן. למשל המשימה לצייר בפרטי-פרטים את איברי המין של לווייתן. או איור של סדרת מדריכי גינון יוקרתיים – עניין מסעיר לכל הדעות. וכך, על מנת להכיר את הנושא יותר לעומק, בשבת בבוקר, במקום לדשדש בפיג’מה וברחמים עצמיים, היא תדשדש במגפיים בתוך ערימה של קומפוסט.
כשלילי מתייצבת בשעה היעודה בגן הבוטני של לוס אנג’לס היא מרגישה כמו דג מחוץ למים. אבל עד מהרה היא מגלה שכל אחד צריך קצת שמש בחיים, ושהשמש הזאת יכולה להצמיח ניצנים מכל מיני סוגים.
גן של התחלות חדשות הוא ספר מצחיק עד דמעות, שנון ומרגש. האהבה, מסתבר, צומחת גם במקומות הכי לא צפויים, והקוראים לבטח ילכו שבי אחר לילי הנהדרת, וגם ייפלו בקסמיהם של רייצ’ל אחותה המתוסבכת, בתה אנאבל בת השבע – המבוגרת האחראית בבית, בתה קלייר בת החמש – שמעוניינת להינשא להנרי כלב המשפחה, וחבורת השותפים לקורס הגינון שמגדלים תירס וצנוניות וגם אהבות מלוא הטנא.
אבי וקסמן היא חובבת שוקולד, כלבים ונמנום. יש לה שלוש בנות, שלושה כלבים ובעל אחד סבלני במיוחד. זהו ספרה הראשון.
“ברנאר, זה אני” מאת דויד פואנקינוס
מצרפתית: לי עברון
הוצאת כתר
בגיל חמישים ברנאר מרגיש שכל חייו מתפרקים. אשתו נטלי מבקשת פרידה זמנית; אליס בתו נוסעת לסאו-פאולו; ונוסף על כך, ברנאר נתקל בקשיים במקום העבודה. הייתכן שלהיות איש הגון עם ‘פרצוף של בנקאי’ הוא כבר לא יתרון כמו שהיה בשנות השמונים? הוא עדיין לא מבין למה משמיצים כל כך את העשור הזה – מצידו שנת 1982 יכלה להימשך לעד. ואז ברנאר עושה את הדבר המטורף ביותר שאדם שפוי בן חמישים יכול לעשות – הוא חוזר לגור עם ההורים שלו. בעודו מוקף בפוסטרים מצהיבים של פינק פלויד, הוא תוהה אם החיים שלו יכולים להידרדר עוד. ואולי הם בכלל עומדים להשתפר?
באמצעות הומור שנון ושמחת חיים מהולה בעצבות קיומית שוטח ברנאר בפני הקוראים את החוויות, המחשבות והתובנות שלו על משפחה, התבגרות, בדידות ובעיקר על הדבר המשונה הזה שנקרא חיים.
ברנאר, זה אני הוא ספרו החמישי המתורגם לעברית של דויד פואנקינוס, אחד הסופרים הצרפתים המצליחים והאהובים. קדמו לו רב המכר העדינות, המזכרות, אני מרגיש יותר טוב, ושרלוטה.
“מסתו7י המס9רים – אודיסיאה מתמטית בחיי היום יום” מאת מרכוס דו סוטוי
מאנגלית: ד”ר אוריאל גבעון
הוצאת ספרי עליית הגג
בכל פרק של מסתו7י המס9רים, מרכוס דו סוטוי לוקח את הקורא אל הנושאים החשובים ביותר של המתמטיקה, ובסופו של כל פרק מציג תעלומה מתמטית שאף אחד עדיין לא פיצח. אלה הן כמה מן הבעיות הלא‑פתורות הגדולות בכל הזמנים.
פתרון של אחת החידות האלה יזכה אתכם לא רק בתהילה מתמטית אלא גם בהון עצום. איש עסקים אמריקאי בשם לֶנדוֹן קלֵיי מציע פרס של מיליון דולר עבור פתרון של כל אחת מן החידות המתמטיות האלה. אולי מוזר לשמוע על איש עסקים שמוכן להעניק פרסים כה גדולים עבור פתרון של בעיות מתמטיות, אבל מן הסתם הוא יודע שהמדע, הטכנולוגיה, הכלכלה, ואפילו העתיד של כוכב הלכת שלנו, תלויים במתמטיקה.
כל אחד מחמשת הפרקים בספר מציג בפניכם אחת מבעיות מיליון הדולר האלה.
פרק 1, “המקרה המוזר של המספרים הראשוניים שאינם נגמרים”, עוסק במרכיב הבסיסי ביותר בַּמתמטיקה: המספר. המספרים הראשוניים, המספרים החשובים ביותר במתמטיקה – אבל גם המסתוריים ביותר.
בפרק 2, “סיפורה של הצורה הבלתי נתפסת”, .לוקח דו סוטי את הקורא למסע בין הצורות המוזרות והנהדרות שבטבע: מקוביית משחק ועד לצורת הבועה, משקיות תה ועד לפתיתי שלג. בסופו של דבר מגיע אל האתגר הגדול מכולם – מהי צורתו של היקום?
פרק 3, “הסוד שמאחורי שרשרת הניצחונות”, יראה איך יכולה המתמטיקה של הלוגיקה ושל ההסתברות להקנות לנו יתרונות ככל הנוגע למשחקים. לא חשוב אם מדובר בכסף מדומה במונופול או בהימורים במזומנים אמיתיים, סוד הניצחון הוא לעיתים המתמטיקה. אלא שעדיין יש מִשחקים שמהתלים אפילו במוחות הגדולים ביותר.
ההצפנה היא נושאו של פרק 4, “פרשת הצופן שאינו בר‑פיצוח”. המתמטיקה היא לעיתים קרובות המפתח לפענוח הודעות סתרים. איך ניתן להשתמש במתמטיקה חכמה כדי ליצור צפנים חדשים שמאפשרים להעביר מידע באינטרנט באופן בטוח, לשלוח מסרים אל החלל ואפילו לקרוא מחשבות של חברים?.
פרק 5 עוסק במה שכולנו משתוקקים לעשות: “החיפוש אחר חיזוי העתיד”. בפרק הזה מסביר דו סוטוי מדוע משוואות מתמטיות הן חוזות העתיד הטובות ביותר. הן חוזות ליקויי חמה וליקויי לבנה, מסבירות מדוע חוזר הבומרנג אל נקודת המוצא שממנה נזרק, ואפילו אומרות לנו מה צופן בחובו העתיד של כוכב הלכת שלנו. אלא שכמה מן המשוואות האלה עדיין לא נפתרו. הפרק נחתם בבעיית המערבולות, המשפיעה על הכול, החל בבעיטות החופשיות של דייוויד בֶּקהאם וכלה במעוף של מטוס, ובכל זאת נותרת אחת הבעיות המסתוריות ביותר במתמטיקה.
קסמו של הספר הזה, מסתו7י המס9רים בכך שהוא מצליח להפתיע אותנו עם הסברים מתמטיים לחידות מתמטיות. כמו בשני רבי המכר הקודמים שלו, המוזיקה של המספרים הראשונייםו סימטריה, מרכוס דו סוטוי מצליח להדביק אותנו – מתמטיקאים ואנשים “רגילים” – בתשוקה שלו למתמטיקה וליופיה. ובדרך אישית, לעיתים אינטימית, הוא מזכיר לנו את צניעותה של המתמטיקה ומספר: הנה הן הבעיות שהיא (עדיין) לא מסוגלת לפתור. זהו מסע מלא קסם, והוא לא דורש שום הכנות מיוחדות.
מרכוס דו סוטוי הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד, ועומד היום בראש הקתדרה המיוחדת להנחלת המדע לקהל הרחב. ספריו הקודמים היו רבי מכר בארץ ובעולם, הוא מרבה לכתוב בנושאים מתמטיים בטובי העיתונים בבריטניה והגיש תכניות רדיו וטלויזיה רבות. הוא אפילו כתב מחזה מתמטי, Y&X וכיכב בו! . הוא חי בלונדון עם אשתו וילדיו.
“העורכת” מאת יעל שחם
הוצאת כתר
העורכת הוא רומן על אישה אחת בעידן שבו גברים מתפרקים מנשקם. עורכת מגזין שאומרת כל מה שהיא חושבת, לאו דווקא כשצריך. היא נאבקת על חופש יצירתי מול כוחות ההון האפרוריים והחמדנים בעיתון האם. ובחזית חשובה לא פחות, היא מתמודדת עם התנפצות הזוגיות שלה, שמצמיחה מתוכה מה שנראה לכאורה כפלא האהבה.
“העורכת” הוא רומן מצחיק ומכאיב המספק מבט אירוני ומפוכח על מאחורי הקלעים של עולם העיתונות, לעיתים פארודי, לעיתים סאטירי, חריף וחד שזירתו הרוחשת היא מגזין תרבות בבעלות עיתון חדשות יומי הנמצא בשלבי דעיכה. אך זהו גם רומן על קריסת ערכים ועל אידאלים הנחשפים בערוותם.
זהו ספרה הראשון של יעל שחם שעבדה שנים ארוכות כעורכת מוספים בגלובס.
“הילדים מסמטת וילסדיין” מאת מונה גולבאק
מאנגלית: ענבל מלכה
הוצאת ידיעות ספרים
בתחילת 1938 חלמה ליזה יורה, צעירה יהודייה מווינה, שיום אחד תהפוך לפסנתרנית. בחודש מרץ באותה השנה התנפצו חלומותיה, כשכוחות גרמניים השתלטו על אוסטריה, מולדתה. ליסה ביחד עם 10,000 ילדים הפכה לפליטה כשנשלחה לאנגליה לפני מלחמת העולם השנייה, במסגרת הקינדרטרנספורט – משימה שנועדה להציל את הילדים מאימת הנאצים.
בתה מונה גולבאק והסופרת לי כהן מספרות את סיפורה בספר החדש שרואה אור בעברית בימים אלה: הילדים מסמטת וילסדיין. סיפורם של ילדי וילסדן ליין נפתח זמן קצר לאחר שהנאצים הפכו את אוסטריה למקום שבו היהודים נחשבו למנודים. אחר כך הוא עובר לאנגליה, שם התגוררה ליזה יורה בביתם של פליטים צעירים בווילסדן ליין. הסיפור עוקב אחרי המסע האמיץ של ליסה להגשים את חלומה של המוסיקה באחת מהתקופות האפלות ביותר בהיסטוריה.
מונה גולבאק, הסופרת, מתארת כיצד סיפרה את סיפורה של אמה: “היאחזי במוסיקה שלך. היא תהיה חברתך הטובה ביותר”. המילים היקרות האלה ליוו את המסע שלי בחיים. הן המילים האחרונות שאמרה סבתי לאמי האהובה, ליזה, בתחנת הרכבת של וינה ב- 1938, כשמאות ילדים בוכים נפרדו לעד מהוריהם ועלו על הקינדרטרנספורט כדי להימלט מרדיפות הנאצים. אמי התחילה ללמד אותי את הפסנתר כשהייתי בת ארבע. היא סיפרה לי סיפורים על המסע ההוא מווינה של העולם הישן לבית היתומים המסתובב בנמל וילסדן בלונדון.
“הפכתי לפסנתרנית קונצרטים בגלל המילים והסיפורים האלה, ובגלל הקשר הנלהב של אמי למוסיקה. כל שיעור פסנתר איתה היה שיעור על החיים, על אהבה ועל אמונה” מספרת גולבאק.
לפני עשרים שנה, סוף סוף הצליחה אמי להראות לי את התמונה שסבתא נתנה לה ביום הגורלי ההוא בתחנת הרכבת. על גב כתב היד הרועד נכתב: “כדי שלא תשכחי את אמך…”. הייתי כה המומה מן האהבה שסבתי הראתה בשליחת בתה משם. לאבד אותה לנצח כדי להציל אותה”. גולבאק הרגישה שהיא חייבת לחלוק את הסיפור הזה עם העולם. “אני מקווה שכוחה וחייה של אמא שלי וכל האמת הנוראה של השואה, תהווה השראה לכולם”.
“ניימאר הקוסם” מאת מייקל פארט
מאנגלית: תומר קרמן
הוצאת כתר
כשנולד קראו לו ניימאר דה בילבה טנטוס ג’וניור, אבל בעולם כולו מספיק לומר פשוט: ניימאר.
אגדת הכדורגל מברזיל, היום אחד השחקנים המצליחים בעולם, עטור פרסים ותארים, היה פעם ילד. ילד קטן ןעני, שגדל בסאו פאולו וחלם על כדורגל מהיום שהוא זוכר את עצמו. זהו סיפור ילדותו, ובפרט סיפור אהבתו לאביו, שתמך בו והוביל אותו לאורך הדרך, וזכה לראות את בנו כובש את העולם.
“הדרך לוורנאסי” מאת אמנון יובל
הוצאת אחוזת בית
חייו של יואל, פקיד ירושלמי בשנות החמישים לחייו, משתבשים באופן טרגי כשהוא מתבשר כי בנו יחידו, רועי, נהרג בתאונת אופנוע במהלך טיול בהודו. שנה לאחר מות אשתו הוא נותר לבדו, ללא משפחה. במהלך ה”שבעה” הוא נאחז במחשבה שעליו לנסוע בעצמו להודו כדי להתקרב לבנו ולהיפרד ממנו כיאות.
הדרך לוורנאסי, ספר הביכורים העדין והמאופק של אמנון יובֵל, הוא יומן מסע כפול, של אב ובנו. יואל לוקח איתו להודו את מחברתו של רועי שבה תיעד את קורותיו במהלך טיולו. הוא עוקב אחר המסלול שעשה רועי וקורא את רשימותיו, בהתאם לסדר ולמקום שבהם חוברו. בתוך כך נכתב גם יומן אבלו ומסעו של יואל, המתוּוך באמצעות קולו של מספר הקרוב אליו בלבו אך גם נפרד ממנו. ההתוודעות של יואל לבנו, שמתרחשת דרך הטיול ודרך הרשימות של רועי והמחשבות עליו ועל עצמו, מדובבת בהדרגה סיפור אינטימי על אבהות, גבריות ואהבה בתוך תא משפחתי קטן אחד.
הדרך לוורנאסי כתוב בלשון בהירה וצלולה. ביטויי הרגש הישיר בו מדודים ומהוסים. אולם מבעד לכתיבה המינורית באופייה נחשפת רגישות גבוהה ומודעות למגבלותיה של השפה במצבים טראומטיים למסור ולתאר מצבי תודעה ורגש קיצוניים. יובֵל מלווה את גיבורו המופנם, שניווט את חייו במסלול בטוח לכאורה, ועוקב מקרוב אחר התפנית האכזרית והפתאומית שכופה על יואל לבחון מחדש את הדרך שבה בחר ומובילה אותו, מכל המקומות שבעולם, אל נופיה ואנשיה של הודו.
יופיו וכוחו של הרומן הזה טמונים בהתוודעות לגיבור שאין ברשותו תובנות ונחמות מן המוכן, והוא מבקש לברר לעצמו מה חייו מכאן ואילך.
אמנון יובל, יליד 1980, גדל בירושלים ומתגורר כיום בתל אביב. בשנת 2008 סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית ולאחר מכן הוסמך כעורך דין. עם השנים התרחק מתחום המשפט והתמקד בכתיבה. הדרך לוורנאסי הוא ספרו הראשון.
“איך נולד התנ”ך” מאת ישראל קנוהל
הוצאת כנרת זמורה-ביתן
האם אברהם, יצחק ויעקב הם דמויות היסטוריות? ומה באשר ליוסף ולמשה רבנו? האם יציאת מצרים היא סיפור אגדה כפי שטוענים חוקרים רבים? היכן צריך לחפש את שורשי הדת המקראית?
איך נולד התנ״ך מציע תשובה מהפכנית לשאלות הללו.
מתברר כי סיפור התורה על ראשית עם ישראל, על יוסף במצרים ועל משה ויציאת מצרים מגובה בעיקרו במקורות מצריים שנכתבו בסמוך להתרחשותם של האירועים שעליהם מספר התנ״ך.
באמצעות מפגשי שיחה עם שמואל שיר, קורא של ספריו הקודמים, מוליך אותנו פרופסור ישראל קנוהל במסע היסטורי מעורר השתאות ומרתק בין אירועים ומקומות שהובילו לגיבושו של התנ”ך.
פרופסור ישראל קנוהל מופקד על הקתדרה למקרא על־שם יחזקאל קויפמן באוניברסיטה העברית, עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן ומרצה אורח באוניברסיטאות הארוורד, ברקלי, סטנפורד ושיקגו. מספריו: השם (דביר, 2012), רב־המכר מאין באנו (דביר, 2008), אמונות המקרא (מאגנס, תשס״ו), בעקבות המשיח (שוקן, תש״ס), שתורגם לשבע שפות, ומקדש הדממה (מאגנס, תשנ״ג), שזיכה את מחברו בפרס שקופ לחקר המקרא.
“ציפי פליישר – ביוגרפיה” מאת ד”ר אורי גולומב
הוצאת הקיבוץ המאוחד
ציפי פליישר – אחת היוצרות המרתקות ביותר בעולם המוזיקה הקלאסית בישראל, מציגה בספר שלפנינו תמונה פנורמית על חייה ופועלה. הספר מאיר את הדרכים בהן חייה ויצירתה שזורים זה בזה, תוך הסתמכות על התיעוד העשיר שבו ליוותה את חייה, עוד מנעוריה: מכתבים שלה ואליה, יומנים, הגיגים, עדויות יצירה, טיוטות ליצירות, ועוד כהנה וכהנה. כל אלה מצטרפים לדיוקן ססגוני ומרתק של פועלה ואישיותה של פליישר כמלחינה חובקת-עולם וכמחנכת. האוניברסאליות שלה באה לידי ביטוי לא רק בחייה, שכללו ביקורים כמעט בכל קצות תבל (פרס, מצרים, אפריקה, הקוטב הצפוני, חבש, אלסקה ועוד), אלא גם ביצירתה, המשלבת בתוכה מזרח ומערב, מיתוסים עתיקים ושירה מודרנית, ונוגעת בנושאים הנעים מההרהורים הכמוסים ביותר עד לתימות אוניברסאליות כעליית המונותאיזם או אובדן התום בעולם.
הספר מדבר בשני קולות. בתיעוד חייה של פליישר, היא מדברת בעיקר עבור עצמה, גם אם בריבוי קולות: קולותיה מן העבר, בדברים שכתבה ותיעדה בשעת מעשה – וקולה המסכם, במבט לאחור. יצירתה מוצגת מבחוץ על ידי המוזיקולוג ד”ר אורי גולומב, שליווה את פליישר במשך שנים ושעימו חלקה את מסמכיה ותובנותיה. קולות נוספים בספר מובאים באמצעות ציטטות ואלמנטים גרפיים המייצגים רבות מן הדמויות, ההתרחשויות שפליישר פגשה בחייה, וחדרו לתוך יצירתה, כמו גם האירועים שחוותה.
“ראש המוסד” מאת שבתי שביט
הוצאת ידיעות ספרים
באפריל 1989 קיבל שבתי שביט מידי יצחק שמיר את כתב המינוי לראש המוסד השביעי, תפקיד בו שירת במשך שבע שנים, עתירות תמורות ואירועים פוליטיים ואסטרטגיים בעלי משמעות גלובלית, אזורית ולאומית.
“העולם בתקופת המלחמה הקרה (1945-1990) היה לאין שיעור יותר יציב מאשר העולם שבו אנו חיים היום”, כותב שביט. “הפחד מפני השמדת המין האנושי, באירוע גרעיני בין-מעצמתי, חולל את היציבות העולמית, שהחזיקה מעמד עד 1990. בריה”מ קרסה, אך ארה”ב לא השכילה לנצל את העשור שבו הייתה ‘השוטר היחיד בעיירה’ כדי לכונן סדר עולמי חדש”.
מאפייני הטרור השתנו. “בעבר הטרור היה ברובו מקומי, חילוני, ומחולליו נאבקו להשיג עצמאות מדינית. הטרור העכשווי הוא דתי מוסלמי, גלובלי, והוא מבטא את מצוות אללה להילחם בכופרים ולהקים את הח’ליפות המוסלמית העולמית…. ארגון דאע”ש הביא את הטרור להקצנה שההיסטוריה האנושית לא ידעה כמותה מאז פלישות ההונים מערבות אסיה למערב”.
שני נושאי הצי”ח (ציון ידיעות חיוניות) העיקריים של המוסד, בתקופת שביט, היו התפשטות אמצעי לחימה בלתי קונבנציונליים במזרח התיכון, והטרור. “המענה לשני נושאים אלה”, כותב שביט, “נמצא לא רק במזרח התיכון ובמערב אירופה, זירות הפעולה הקלאסיות של המוסד, אלא גם במזרח אירופה ובריה”מ לשעבר, גם בדרום-מזרח אסיה, סין וצפון קוריאה, וגם ביבשות אחרות. שינויים אלה חייבו את המוסד להיערך בהתאם”.
ראש המוסד הוא סיכום שבע שנות פעילות והתמודדות עם אתגרים של מי שעמד בראש שירות מודיעיני הנחשב לאחד הטובים בעולם. שביט פורס לפני הקורא את משנתו המודיעינית והגיאו-אסטרטגית, הנשענת על חשיבה ריאליסטית מתוחכמת ומורכבת, יחד עם ניסיון מבצעי ופיקודי נדיר. זהו ספר חובה לכל מי שביטחונה ועתידה של ישראל יקר לו.
שבתי שביט נולד ב-1939 בנשר, למד בבית הספר הריאלי במגמת מזרחנות, שירת בצה”ל בסיירת מטכ”ל, ולמד מזרחנות באוניברסיטה העברית. ב-1964 התגייס למוסד, ויצא לשליחויות באיראן, אירופה ובכורדיסטאן. שירת באגף הפעלת הסוכנים “צומת” ובאגף המבצעי “קיסריה”, כמפקדו בשנים 1980-85. הוא בעל תואר מוסמך במינהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד. כיום מנהל פעילות עסקית ענפה, ומשמש כיו”ר המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה. נשוי ליעל, אב לשלושה וסב לשמונה.
“מאיסטרומו ומשנתו של החמור” מאת מהדי נג’יב סלמאן אסעיד סחראן
הוצאת סטימצקי
אהבה פורצת גבולות. רצון עז להגשים חלומות. אושר ומודעות, תשוקה ונחישות. הומור ורומנטיקה, שמרנות ופוליטיקה.
זה הסיפור המופלא של מאיסטרומו הצעיר, איש המסתורין הקסום. הוא יצא למסע החופש עוד בנערותו, חצה אוקיינוסים והפליג בין יבשות. הוא הלך בעקבות אור האמת, ולא האמין לאן יובילו אותו שבילי החיים. הוא טיפס מעל חומות הבדידות, וניפץ את מחסומי הבערות.עמד כנגד כל הציפיות, וגבר על כל האשליות. חזר עם תשובה לכל אלה שעדיין מחפשים, ונטע תקווה בלב כל אלה שעדיין ממתינים. והכול בעזרת חמור אחד שמדבר.
זה סיפור בדיוני המבוסס על חיי היום יום, שמתרחש בכפר נידח בצפון, למרגלות ההר.
בחור צעיר (מאיסטרומו) גדל במשפחה שעברה כמה טראומות לא פשוטות בחיים, ויוצא למסע חובק עולם כדי למצוא תשובות לשאלות שהעסיקו אותו כל חייו.
עובר הזמן ומאיסטרומו חוזר מחדש אל הכפר למרגלות ההר, ומגלה שקיים קונפליקט עצום בין שתי קבוצות שרואות את העולם המערבי בצורה מאוד שונה- המערבי מול השמרני.
הספר כתוב בעברית ובערבית במקביל.
מהדי נג’יב סרחאן הוא איש הצפון, יליד 1973. חקלאי, חובב קריאה אדוק, אומן ופעיל שלום להוט שמדבר וכותב בכמה שפות. בצעירותו, כשסיים את חובותיו למדינה, יצא לטיול ארוך ומשמעותי החובק מולדת ועולם. למד שירה, מוזיקה ועיצוב קול, ובמשך שנים הפיק, הגיש והופיע כשחקן בתיאטראות ילדים במגזר הדרוזי והערבי.
“קול שנותר לומר” מאת אורי זלינגר
הוצאת סטימצקי
ספר שירים ראשון לאורי זלינגר, משורר צעיר מטבעון. את השיר הראשון כתב כתלמיד תיכון משועמם באמצע שיעור ספרות, זה היה שיר גרוע. כשהראה את השיר ההוא למורה בסוף השיעור היא בחנה אותו ושאלה “מה רצית להגיד?” ואורי לא ידע. כמה שנים לאחר שיעור הספרות ההוא אורי פגש שוב במורתו מן התיכון ומיד הראה לה את השירים. הפעם, לאחר שקראה אותם נאנחה ואמרה “בסדר, אתה משורר, מה תעשה עם זה?”.
מאז בכל פעם שהוא רוצה לומר משהו באמת, משהו שבוער בו, הוא כותב.
“קול שנותר לומר” הוא ספר השירים הללו, שירים שפרצו ממנו כשהעלה על הנייר את מה שהוא חושב ומרגיש, שירים שנכתבו מתוך הקול חסר הפשרות שנמצא בתוכו ולא מוכן לשתוק על דבר.
אורי זלינגר אומר: “את השירים שלי אני כתבתי, אבל הם אינם באמת שלי. מרגע סיום כתיבתם הם בפני עצמם, כל שיר עם קולו שלו, אני מקווה שתוכלו לשמוע את הקול הזה”.
[…] 4) ספרים חדשים שיצאו השבוע (עברית) […]