השאלון עם מגי אוצרי, מחברת הספר “כותבת הנאומים” (הוצאת כנרת זמורה-ביתן)

1) מהם הספרים האהובים עליך?

“עלובי החיים” של ויקטור הוגו, שבעיניי הוא לא רק יצירה ספרותית, אלא הצהרה עתירת תום ואופטימיות לגבי מהות האדם. אני מאד רוצה להאמין באנושות באופן שבו ויקטור הוגו האמין בה. יום אחד גם אצליח.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

סדרת ספרי “האסופית” (לפחות עד לספר הרביעי, שבו אן שרלי נישאת לגילברט בליית והופכת ל…ובכן…אדם רגיל). הייתי קוראת את הספרים הללו בנשימה אצורה, בעודי מייחלת להתעורר בוקר אחד עם שיער אדמוני (סליחה אן, התכוונתי ‘ערמוני’) בדיוק כמו השיער ששרלי כה תיעבה. הפנטזיה שלי אמנם לא התגשמה, אבל אני מסתפקת בתינוקת הג’ינג’ית שיצאה מתוכי בדרך נס.

אגב, אמנם לי לא ממש הקריאו ספרי פעוטות כשהייתי ילדה (הוריי היו עולים חדשים), אבל היום אני מגלה את העולם המופלא של ספרות לקטנטנים דרך הבת שלי. בקטגוריה הזו “אז איפה הייתי אני?” של דורית רביניאן מרטיט את ליבי בכל פעם שאני מקריאה אותו.

3) מה הספר האחרון שקראת?

“ארץ קטנה” הנוגע ללב של גאל פיי. סיפור התבגרותו של נער בבורונדי, על רקע מאורעות טבח העם ברואנדה. סיפור נוטף עדינות ורגש על שואה שהתחוללה ממש לא מזמן, וממש לא רחוק מאיתנו, והכל מבעד לעיניו של ילד, ובאופן שאין בו פורנוגרפיה של המוות או ניסיונות לסחוט קריאות זעזוע. מומלץ בחום.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

כל סדרת ספרי הארי פוטר. לא מצליחה להבין את הקטע, למרות שבן הזוג שלי ניסה להסביר לי עשרות פעמים.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

עם כל הצער שבדבר, לרוב ספרים זוכים בדיוק לדרגת ההערכה שהם ראויים לה.

6) מיהם הסופרים האהובים עליך?

בכל חודש נתון – הסופרים שאת ספריהם קראתי באותו חודש. החודש אלו ישי שריד (“מפלצת הזיכרון”), קלאודיה פיניירו (“מזל קטן”) וגאל פיי שהזכרתי כבר למעלה.

7) ספר שנתן לך השראה?

“מהפכה היא כמו שריפה ביער”, שהוא בעצם אסופת נאומים וראיונות מרתקים עם מלקולם אקס – הפעיל האפרו-אמריקני השנוי במחלוקת. מן הספר הזה הגיעה הרבה מן ההשראה לספרי החדש – “כותבת הנאומים”.

8) ספר עיון מומלץ?

אני קוראת ה-מ-ו-ן ספרי עיון, אפילו יותר מפרוזה, וממש קשה לי להתחייב רק לאחד, אז אמליץ על האחרון המוצלח שנתקלתי בו: “קולות – עוני חדש בישראל” של עמיה ליבליך. הספר מורכב מרצף של ראיונות עם בני מעמד הביניים שמגדירים עצמם עניים. אני חושבת שכל אחד מאיתנו יוכל להזדהות עם חלק ניכר מן הדברים שנאמרים בו, ועם הקריאה לשינוי שעולה ממנו, בין השורות. 

***

מגי אוצרי, ילידת חיפה (1983) היא סופרת ופובליציסטית ישראלית ודוקטורנטית למשפטים במכון “מיתר” מטעם אוניברסיטת תל אביב. ספרה הראשון “שתי השמשות של דדיקה” (כנרת, זמורה-דביר, 2015) נכלל ברשימת ספרי הביכורים המומלצים של הספרייה הלאומית לשנת 2015, וזכה במענק קרן לייב גולדברג. בימים אלה רואה אור ספרה השני – “כותבת הנאומים” – בהוצאת כנרת זמורה-ביתן.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

ליאת קנולר באה מבית רמת־שרוני אשכנזי, בורגני ולוחץ, ומאז מאכזבת בהתמדה את הוריה; היא בת ארבעים ועדיין רווקה ובלי ילדים, והיא בוחרת לא להצטרף לפירמת עריכת הדין של המשפחה, אלא לדשדש בשולי עולם העיתונות תמורת שכר רעב באתר אינטרנט זניח.

לילה אחד מגיעה שיחת טלפון לא צפויה ובה גילוי מטלטל בדבר דוקטור לאנה ביטון, “כותבת הנאומים”, הפוליטיקאית־הכוכבת שכולם אוהבים לשנוא ושונאים לאהוב, אחת הנשים המשפיעות ומעוררות המחלוקת ביותר במדינה. ביטון, שצמחה מהמיץ של הזבל, הפכה מילדת רחוב עבריינית ומסוממת לתקווה החדשה הגדולה של מערכת הבחירות הנוכחית. האישה הכריזמטית, החדה והנאה כובשת את הקהל באמצעות כרטיס הקיפוח ולא לוקחת שבויים. היא צמחה ממצוקות, היא יודעת היטב על מה היא מדברת, והיא מדברת: נאומיה הסוחפים הפכו מזמן לתופעה שלא נראתה כמותה בארצנו, וכולם יודעים שלטוב או לרע, לאנה ביטון היא אחת שהולכת “עם האמת שלה”.

אך מהי בעצם האמת שלה? זה מה שליאת, הכתבת הזוטרה נחושה לגלות ומאמינה שהסקופ השערורייתי ישמש אותה כמקפצה לקידום הקריירה שלה, כי דווקא היא — שמעריצה את לאנה ומקנאה בה בו בזמן — קיבלה את הכוח להרוס אותה כליל, או אולי דווקא לבנות אותה.

בעוד ליאת נסחפת למעמקי הסוד, היא מגלה שהאמת אף פעם לא פשוטה, וכמו לאנה — שום דבר אינו רק שחור או רק לבן.

בכתיבה נוקבת והומוריסטית אוצרי נוגעת בספר בשלל נושאים כגון, רווקות מאוחרת, זוגיות כושלת, קריירה, דימוי עצמי וגופני, והורות. היא בוחנת מחדש מוסכמות חברתיות, כמו הזהות האוטומטית של נשים ההופכות לאמהות, ומעלה שאלה: האם אמא יכולה לא לאהוב את הילדה שלה.

גם נושא הקיפוח העדתי והמאבק המזרחי באפליה שהתעורר מחדש והפך למרכז השיח הציבורי, עומד אצל אוצרי תחת ביקורת נוקבת; היא בועטת בטיעונים העדתיים, חושפת את הצד הפופוליסטי שלהם, ומערערת על אמינותם של הנרטיב המזרחי ושל מובילי המהפכה המזרחית.

סדרת טלוויזיה המבוססת על הספר “כותבת הנאומים”, עומדת לעלות בקרוב.

*) צילום תמונת שער: דויד סקורי