“מכתבים אל סופר צעיר – עצות עשיות ופילוסופיות” מאת קולום מק’קאן

מאנגלית: עידית שורר

הוצאת עם עובד

“‘שום איש צעיר אינו יכול לייעץ ולעזור לך, שום איש’, אמר רילקה בחיבורו מכתבים אל משורר צעיר לפני יותר ממאה שנים. ‘יש רק אמצעי אחד, התכנס בתוך עצמך'”.

בהשראת ספרו של רילקה, שהשפיע על דורות של כותבים, חיבר קולום מק’קאן ספר מעורר השראה בזכות עצמו. פרקיו הקצרים גדושים עצות מעשיות ופילוסופיות על כתיבה. אלה הן עצותיו של מי שהתלבט וכתב, נדחה ופרסם, נכווה והצליח, של מי שיודע מניסיונו כי מורה לכתיבה “אינו יכול להורות דבר אלא רק להצית את האש”.

ואכן, דומה שמק’קאן מצליח להעביר הלאה את לפיד הכתיבה. כל מי שאש הכתיבה בוערת בתוכו – סופר או סופרת, צעיר או זקן, בניצוץ או בלהבה גדולה – ילמד משהו מהספר הזה, קטן ממדים, אך מלא כל טוב.

קולום מק’קאן הוא סופר ומנחה סדנאות כתיבה, אהוב ועטור פרסים. שניים מהרומנים שלו – יסתובב לו העולם הגדול ולחצות אוקיינוס – ראו אור בסדרה ספרייה לעם בהוצאת עם עובד.  

 

“נוודי הצוללות” מאת אלון אלטרס

הוצאת זמורה-ביתן

אחרי עשרים וחמש שנה בחיל הים, סגן אלוף עמי נדיבי לא רוצה לראות יותר את המים. כמי שפיקד על אחת מהצוללות המתקדמות ביותר בחיל, הוא מקבל הצעות נדיבות ומפתות לשרת בתפקידים ביטחוניים שונים בשלל אתרים אקזוטיים, ומסרב לכולן. הוא רוצה להפנות עורף לגלים ולריח המלח, להעמיק את יחסיו עם בתו בת השש עשרה, אחרי שנישואיו עלו על שרטון בשל העומס של שנות השירות שלו.

מתוך נימוס הוא נענה לבקשתו של ידיד ותיק של אביו, גימלאי בכיר של המוסד, להיפגש עמו, רק כדי למצוא את עצמו במים עמוקים יותר מששיער. המשימה שהוא לוקח על עצמו תחייב אותו להתמודד עם הזוועות שחווה אביו בתקופת מלחמת העולם השניה, עם איומים ביטחוניים ואסטרטגיים ועם הסיכונים והסיכויים שבאהבה חדשה ומורכבת.

למי מוכר פושע המלחמה ההונגרי כתבי יד נדירים, מפות עתיקות וחיבורים אזוטריים אודות אטלנטיס האבודה, בסכומי עתק? כיצד קשור מכון המחקר “אננארבה”, שמטרתו היתה לברוא לאומה הגרמנית זהות תרבותית־מיתית, למחנות קיץ בהם עוסקים סטודנטים בארכיאולוגיה ימית? למי באמת מסייעות הגברות הנכבדות של ארגון “החמלה האחרת”, מה פשר “הפרויקטים השחורים” ומי הם נוודי הצוללות?

נוודי הצוללות הוא רומן מתח מתוחכם ולא שגרתי, עשוי מלאכת מחשבת של תחקיר מדוקדק ופרוזה מדויקת. אלון אלטרס נושא את קוראיו מאסדות קידוח מול חופי תאילנד אל אגמים אירופים שלווים ומהאי הלגולנד אפוף הסערה בים הצפוני אל רחובותיה של בת שלמה. הוא שוזר יחד היסטוריה וטכנולוגיה, אזוטריה ואקטואליה למקשה אחת מרתקת.

נוודי הצוללות הוא הרומן החמישי של אלון אלטרס, סופר, משורר, מתרגם וחתן פרס ראש הממשלה לספרות. תרגומיו (“החברה הגאונה” מאת אלנה פרנטה, ורבים אחרים) זיכו אותו בפרסים באיטליה ובישראל כאחד. 

 

“נחמות קטנות” מאת אדי ג’ויס

מאנגלית: צילה אלעזר

הוצאת כתר

עשר שנים עברו מאז נהרג בוב באסון התאומים, וכאשר גבר חדש נכנס לחייה של אשתו טינה, בני משפחתו נאלצים להתמודד מחדש עם משמעות האובדן.

גייל, אמו של בובי, נחושה שלא לאפשר לאסון ולאבל לפרק את המשפחה וממשיכה לדאוג לכולם: למייקל בעלה שחי עם הידיעה שבגללו החליט בנם להיות לוחם אש, לבנה הבכור פיטר ולפרנקי בנה האמצעי שלא מסוגל להישאר פיכח אפילו יום אחד מאז האסון.

בני המשפחה נערכים לחגוג את יום הולדתו של בנו של בובי, שבו ישתתף לראשונה גם בן הזוג החדש של טינה. במהלך ההכנות נחשפות נקודות המבט השונות של בני המשפחה על השנים שעברו. הן חושפות את האירועים שעיצבו אותם ומשקפות את מארג היחסים המורכב והאוהב ביניהם.

נחמות קטנות הוא רומן על קשרים בין-דוריים, יחסים זוגיים, אהבה, החמצה ואובדן.

נחמות קטנות הוא ספרו הראשון של אדי ג’ויס, משפטן בהשכלתו.

“שביל הבושם” מאת כריסטינה קבוני

מאיטלקית: יערית טאובר

הוצאת כתר

אלנה רוסיני מריחה אנשים, צבעים, רגשות ונופים ויודעת לתרגם אותם לבשמים.

היא בת למשפחה של יצרני בשמים מפירנצה, וחונכה שבשמים הם הדרך האמיתית והיחידה בחיים. עם זאת,  כאשר אימה עוזבת לפרובאנס לטובת זוגיות עם יצרן בשמים שלא מסכים לגדל ילדה של גבר אחר, אלנה לומדת שייצור בשמים לא מפיץ רק ניחוחות מיטיבים. אלנה גדלה בפירנצה אצל סבתה לוצ’יה והיא זו שמלמדת אותה שהבושם הוא רגש, הוא חזון שמתורגם לריח. אלנה מריחה, לומדת, רוקחת ומצייתת. אך עם מותה של לוצ’יה היא מחליטה שלא תניח לחוש הזה לשלוט בחייה, אחרי שכבר גזל ממנה את ילדותה.

כעת, לאחר שחבר בוגדני שבר את ליבה, אלנה מבינה שעליה לעשות שינוי בחייה ולשלב בהם את הכישרון שלה לריחות. היא עוזבת את פירנצה ועוברת לפריז, וכבר בערב הראשון שלה בעיר האורות נתקלת בקייל. בעוד הוא חושש שאלנה תראה את הצלקת הבולטת על פניו, הדבר היחיד שלוכד את תשומת ליבה הוא הריח שלו; ריח גשם, שתיקות, ורדים וייסורים.

בכישרון ובדיוק מצליחה כריסטינה קַבּוֹני לתאר במילים את החוש הראשוני והרגשי ביותר – הריח. התוצאה היא רומן סוחף ומקסים על היסטוריה משפחתית, חיפוש עצמי ואהבה,  שנודפים ממנו הניחוחות של פירנצה, פריז ופרובאנס.

שביל הבושם הוא ספרה הראשון של כריסטינה קבוני, שהפך במהירות לרב–מכר באיטליה ותורגם לשפות רבות.

 

“מדינה בכל מחיר – סיפור חייו של דוד בן-גוריון” מאת תום שגב

הוצאת כתר

דוד בן–גוריון הניח שורה של בעיות ושאלות מדיניות, חברתיות וערכיות שישראל מתמודדת איתן עד היום. מכאן הרלוונטיות של פועלו וסיפור חייו. כמות גדולה מאוד של חומר ארכיוני בלתי מוכר עד כה מאירה באור חדש את עוצמתו, מעלותיו והישגיו, מגבלותיו, חולשותיו וכישלונותיו גם יחד.

הוא היה איש מרתק. רבים העריצוהו ומתגעגעים אליו כמנהיג לאומי עם חזון ותקווה, מדינאי נועז עם יושרה. אחרים שנאו אותו כפוליטיקאי כוחני, פלגני, קדורני ולא אחת גחמני. אך רק מעטים ידעו לפענח את צפונות דמותו המורכבת של האיש מאחורי המיתוס. הוא היה מלא ניגודים וסתירות – וידע זאת: “אם תבדוק את יומני בשיטות של ביקורת המקרא,” כתב פעם, […]” תוכל להוכיח שיומן זה נכתב בעצם על ידי שני אנשים שונים שחיו בתקופות שונות.” הנה יכולת ונכונות להתבוננות עצמית רגישה ואמיצה; גם היא עשתה אותו לדמות מסקרנת כל כך.

כמו בשבעת ספריו הקודמים על המדינה והשואה, שתורגמו ל–14 שפות, שוב מציע תום שגב ספר סוחף ומאתגר ובו שורה של גילויים מפתיעים ואבחנות מקוריות.

“חוּרִיָה – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי”

אסף, ערך ותרגם מערבית: אלון פרגמן

הוצאת רסלינג 

האנתולוגיה “חוריה – סיפורים ורשימות של יוצרות בעקבות האביב הערבי” מכילה את המקבץ הרחב ביותר שתורגם בעשרים השנה האחרונות לעברית, פרי עטן של עשרות כותבות מרחבי העולם הערבי. ביצירות אלה משתקף מעמדן המורכב של הנשים בעולם הערבי ומאבקן, באמצעות הכתיבה, לחירות (חוריה) במובניה הרחבים. בכתיבתן ההיברידית, המגוונת והמאתגרת את הקאנון הספרותי במובנים שונים, יש כדי להעיד על התהליכים העמוקים, הסמויים מן העין, המתקיימים  לנוכח “האביב הערבי”, כמו גם על שינויים פואטיים המתחוללים בתחומי הספרות.

“פיו של השד הרבה יותר גדול מחלומותיך הזעירים. הוא יבלע אותך, את העט, את הנייר, את השולחן ואת הכיסא נטול המשענת. גם את חדרך, שכונתך ועירך.

שמע לעצתי, חדל לכתוב…

אבל אם אתה עקשן מלידה, קשה עורף ללא תקנה, כתוב ואל תחדל! אם הדבר בוער בעצמותיך, וטיפות הגשם החודרות מבעד לחלון חדרך הדולף אינן מרַפות את ידיך, כתוב ככל שאבתה נפשך…

אבל כתוב על כל השדים… כי הם אף פעם לא באים אחד אחד!”.

הסיפורים והרשימות המתורגמים באנתולוגיה זו נבחרו מתוך מאות רבות של כתבים שפורסמו בעשור האחרון בערבית בבמות מגוונות, חלקן מוכרות וחלקן חדשניות ובלתי ממוסדות. את המבחר אסף, ערך ותרגם אלון פרגמן. זהו מקבץ שני הרואה אור בסדרת “ושתי” (קדם לו “נמר מנייר” [2012] מאת זכריא תאמר – הסופר הסורי הגולה), שבו מאפשר פרגמן לקורא בעברית מפגש חי ורב-רובדי מבחינה לשונית עם הנכתב בערבית ועם הנקשר בענייני השעה מתוך יחס מורכב למסורת הסיפורת הערבית והמערבית גם יחד.

ד”ר אלון פרגמן הוא מרכז לימודי השפה הערבית במחלקה ללימודי המזרח התיכון ומתאם אקדמי של לימודי התעודה לתרגום ערבית באוניברסיטת בן גוריון בנגב; חוקר את לימוד השפה הערבית והוראתה בקרב דוברי עברית כשפת אם מהיבטים בלשניים ופדגוגיים.

“צבע השמים שלנו” מאת אמיטה טראסי

מאנגלית: רחלי לביא

הוצאת כתר

מסען המטלטל של שתי חברות ילדות, שעולמותיהן מצטלבים ואז משתנים לעד בלילה אחד הרה גורל.

הודו, 1986: מוקטה, ילדת כפר בת עשר נלקחת למקדש האלה ילאמה לעבור טקס שבסופו תוכרז לזונת מקדש, כמו אמה וסבתה לפניה. במאמץ למלט אותה מגורלה, היא נשלחת לעבוד כמשרתת בביתו של אשוק, פעיל חברתי בעיר מומבאי. תוך זמן קצר הופכות מוקטה וטארה, בתו בת השמונה של אשוק, לחברות נפש. טארה, המתעלמת מתכתיבי המסורת ומהבדלי המעמדות שביניהן, חושפת בפני מוקטה עולם חדש – עולם של משחקים, מוזיקה, קריאה – ועוזרת לה להחלים מפצעי עברה.

אך לילה אחד בשנת 1993, מתנפץ עולמן. מוקטה נחטפת מבית משפחתה של טארה ונעלמת. טארה ואביה מוכי הצער בשל מות האם והיעלמה של מוקטה מהגרים לאמריקה כדי להימלט מזיכרונות העבר המקיפים אותם בכל פינה.

אחת-עשרה שנים לאחר מכן, חוזרת טארה להודו, נחושה למצוא את מוקטה ולהתמודד עם רגשי האשמה המלווים אותה. החיפוש מוביל אותה לעולם התחתון של בתי הבושת והסחר בנשים, וטארה מתחילה לחשוף סודות נושנים לגבי משפחתה שלה, שעשויים להסביר מה עלה בגורלה של מוקטה.

צבעם של השמים נע מהכפר ההודי המסורתי אל העיר ההומה מומבאי, ומביא את סיפורן של שתי נשים אמיצות המשמיעות את קולותיהן של מיליוני נשים שקולן מושתק. זהו ספר יפהפה ושובר לב על חברות בלתי אפשרית, על בגידה ובסופו של דבר, על גאולה.

אמיטה טראסי נולדה במומבאי, הודו, וגדלה בה. כיום היא מתגוררת ביוסטון, טקסס. בקרו אותה באתר האינטרנט שלה, www.amitatrasi.com.

“אחריה” מאת אלעד שינפלד

הוצאת מטר

עם קריירה מצליחה, דירה במרכז תל אביב, בת זוג אהובה וכלבה שממלאת אותו אושר, נדמה כי לא חסר לו דבר. אבל אז, ביום אחד, הכול סביבו מתפרק. הוא מוצא אצלו בסלון אורח מסתורי שלוקח אותו למסע רב תהפוכות של גילוי עצמי תוך כדי חיפוש אחר “תקווה”, הכלבה שאבדה לו, אשר הולך ומתברר כחיפוש אחר דבר גדול בהרבה.

על גבי “הטרמפיסט” – אופנוע הודי ישן –  יוצאים השניים להרפתקה אינטנסיבית בנופיה המגוונים של הארץ, במהלכה צולל הגיבור, בעברו קצין סיירת שנפצע בפעילות מבצעית, למים העמוקים של כאב ואושר, פחד ואהבה, ולומד להקשיב לדברים החשובים באמת.

מה קרה לו ששינה כך לפתע את כל מהלך חייו? מדוע התחיל לשאול את עצמו על עצם קיומו? והאם אותו אורח מסתורי הוא אמיתי, או שמא פרי דמיונו בלבד?

אחריה הוא רומן מרגש, מלא חן והומור, המפגיש בין תקווה, צימאון, אהבה והעולם הרוחני, וחושף את הקורא למסע תודעתי עמוק, לא רק של הגיבור עצמו אלא של דור שלם.

הרומן מבוסס על סיפור (כמעט) אמיתי.

אלעד שיינפלד, יליד ירושלים (1979), הוא מומחה בכיר ומרצה בתחום ניהול אסונות טבע ובניית כשירויות ניהול ואסטרטגיה בבנק העולמי בוושינגטון. בוגר האקדמיה לפיקוד של צה”ל, מילא תפקידים שונים במערכת הביטחון, ביניהם מפקד פלוגה ביחידת הסיור של חטיבת הצנחנים ועוזר נספח צה”ל בוושינגטון. בוגר החוג למנהל עסקים באוניברסיטת ג’ונס הופקינס בוושינגטון, ובעל תואר ראשון באוניברסיטה העברית. בעבר בעל טור ב-ynet.  אחריה הוא רומן הביכורים שלו.

“המוח הטיפש – מדען מוח מסביר מה המוח שלך באמת עושה” מאת דין ברנט

מאנגלית: ניצן לפידות

הוצאת כתר

מדוע הזיכרון שלנו הוא אגואיסטי?

מדוע דְּחק(  (stress  יכול למעשה לשפר את הביצועים שלנו?

למה לפעמים תנועה גורמת לנו להקיא?

למה יש לנו תגובות פחד חזקות כל כך לדברים שאינם מזיקים כלל וכלל?

למה אנחנו יכולים לזהות פנים של אדם אך לא את השם שלו?

מה המקור של פוביות וחרדות חברתיות?

המוח האנושי הוא איבר מעורר השתאות,אבל אינו חף מפגמים. אין להכחיש שהוא מרשים,אבל הוא אינו מושלם כלל וכלל, והפגמים שלו משפיעים על כל מה שבני אדם אומרים, עושים וחווים. ייתכן שהוא מקום משכנה של התודעה והמנוע לכל חוויה אנושית, אבל למרות התפקידים המשמעותיים הללו הוא לא תמיד מאורגן, ולעיתים יש בו אי סדר רב.

הספר עוסק בדברים הרבים שהמוח עושה שהם לא פחות ממגוחכים ומסביר כיצד הם משפיעים עלינו. הוא גם בוחן את ההסברים שבני האדם הגו לדרך פעולתו של המוח, אשר הוכחו בסופו של דבר כשגיאות גסות.

דין ברנט, חוקר מוח המלמד ומרצה במכון לרפואה פסיכולוגית ולמדעי המוח הקליניים באוניברסיטת קרדיף, בעל טור קבוע בגרדיאן – טור סטירי על מדעים. ברנט מאתגר את התפיסות שלנו בנוגע למוח שלנו ולתפקוד שלו, והכול בצורה משעשעת ומרתקת. הספר נמכר ל-20 מדינות והפך לרב מכר בקנדה ובמקסיקו.

“היינו בני המזל” מאת ג’ורג’יה האנטר

מאנגלית: יעל אכמון

הוצאת מטר

הזמן הוא האביב של 1939, בעוד צל המלחמה הולך ומאיים על ארצם, שלושה דורות למשפחת קורץ עושים כמיטב יכולתם לחיות חיים נורמליים. סביב שולחן הסדר, המשפחה מדברת על תינוקות חדשים ורומנים מלבלבים, ולאו דווקא על הקשיים ההולכים ומתעצמים ומאיימים על יהודים בעירם, ראדום שבפולין. אך עד מהרה לא יהיה אפשר עוד להימלט מהזוועות השוטפות את אירופה, ובני משפחת קורץ יתפזרו בכל רחבי העולם, כשכל אחד מנסה נואשות לנווט את דרכו אל נמל מבטחים.

בעוד אח אחד נשלח לגלות, אח אחר מנסה להימלט מהיבשת, ואחרים נאבקים להיחלץ ממוות ודאי בשעות ארוכות של עבודה מפרכת על בטן ריקה בבתי המלאכה של הגטו או בהתחזות לגויים מחוצה לו. מתוך החלטה נחושה לשרוד, ומפחד שלעולם לא יראו שוב זה את זה, על בני משפחת קורץ להסתמך על התקווה, על תעצומות הנפש שלהם ולעתים על מזל טהור, על מנת לשרוד מיום ליום.

בכתיבה מרתקת מלאת תנופה, ג’ורג’יה האנטר מובילה את הקוראים ממועדוני הג’אז של פריז לבית הכלא האכזרי ביותר בקרקוב, מנמלי צפון אפריקה ועד למחנות העבודה של סיביר.

היינו בני המזל, שנכתב בהשראת סיפורה האמיתי של משפחת הסופרת, חושף כיצד ברגעים האפלים ביותר של המאה העשרים, הרוח האנושית הצליחה למצוא דרך לשרוד ולנצח.

“היהודי של הקצה – לקראת תיאולוגיה של אי-הלימה” מאת ישי מבורך

הוצאת רסלינג

ההנחה שמתוכה נכתב הספר הנוכחי היא שלא קיים מצב תיאולוגי ללא פתולוגיה שקשורה בו – “פת(יא)ולוגיה”. הסובייקט הדתי הוא מי שמוכן לחיות את הסדקים במציאות הדתית ולראות את הסדקים הללו עצמם כמופע של התיאולוגי. משימתו, אם כן, תהיה “לנצֵח” את הפת(יא)ולוגיה; ניצחון שאינו מנסה למצוא פתרון לחולי, אלא מקנה נכונות להיאבקות עמו. זהו סובייקט-נמען שנוכח בקצה האיווי, החֶסר והנוירוזה של האלוהי, כל זאת על ידי כך שהוא, בלשונו של לאקאן, אינו מוותר על האיווי ולוקח אחריות על הלא-מודע שלו.

היהודי של הקצה הוא חלק שני מטרילוגיה תיאולוגית אשר עוסקת ב”אמונה שלאחר שנות התוהו” – קדם לו הספר “תיאולוגיה של חסֶר”. למרות שמדובר בטרילוגיה, החלק הנוכחי יכול להיקרא באופן עצמאי ללא צורך במבואות מזה אשר קדם לו. פרקי הספר נבנים תוך כדי קריאה מעמיקה במקראות, במדרשי חז”ל, בהלכותיו של הרמב”ם ובתורותיהם של מורי היהדות והוגיה – למשל רבי נחמן מברסלב, רבי צדוק הכהן מלובלין ופרנץ רוזנצווייג – ובאמצעותם הקורא מזומן להשתתף באנליזה שחודרת אל תוך המסורת היהודית והאות, אשר אנו, כבני המרחב המקראי הארץ-ישראלי וכבני ברית, נושאים על בשרנו ובהליכות חיינו. אנליזה זו נתרמת ומועצמת על ידי עיון והתפלמסות עם דברי מבשר הנצרות, פאולוס, ועל ידי אזכור השוואתי לצורת ההתגלות שמניח נביא האסלאם, מוחמד, בקוראן. דווקא מתוך התפיסה שלהם כמבטאים את דרכיו של האלוהי בעולם, הם מאפשרים לעמוד על הממשות התיאולוגית שעליה נסבה המסורת היהודית. ההצטרפות של כל אלו יחדיו היא מבוא שמוליך אל תיאולוגיה של אי-הלימה.

ישי מבורך לומד ומלמד תורה והגות במסגרות שונות; ערך כמה מספריו של הרב שמעון גרשון רוזנברג (שג”ר). ספרו “תיאולוגיה של חסר: על אמונה שלאחר התוהו” ראה אור בהוצאת רסלינג, 2016.

“שמות מקומות וזהות מרחבית בישראל-פלסטין – יחסי רוב-מיעוט, השכחה וזיכרון” מאת עאמר דהאמשה ויוסי שוורץ

הוצאת רסלינג

אסופת המאמרים שמות מקומות וזהות מרחבית בישראל-פלסטין מכסה מנעד רחב של תהליכי מִרחוב ושִיּום, אשר ביסודם יחסי רוב-מיעוט, זיכרון והשכחה, כמו גם יחסי כוחות בין קבוצות לאומיות ותוך קבוצתיות בישראל-פלסטין. אסופת המאמרים הנוכחית היא הבמה הראשונה המפגישה בין שמות המקומות של הכוח ההגמוני הישראלי לבין שמותיו של המיעוט הערבי-הפלסטיני. מאמרי הספר עוקבים אחר התהוות תהליכי השִיּום של הארץ-פלסטין – החל ממתן שמות לערים, דרך רחובות ודרכים וכלה בגאיות ונחלים – בקרב שלטונות ועמים ששלטו בארץ לפני 1948 ואחריה, ובקרב אוכלוסיות ומגזרים שונים המרכיבים את החברה בישראל, יהודים וערבים.

כחוט השני עוברת ההנחה ששמות מקומות הם מעין טקסט מרחבי רב-משמעי, כך שניתוח עומק שלהם ילמד על מאבקים הקשורים להצפת אידאולוגיה מסוימת וטשטוש נקודת מבט אחרת. המאמרים חושפים את תהליכי המחיקה וההזרה שהפעיל הייצור המרחבי ש”מלמעלה” נגד הייצוג הלשוני ש”מלמטה”, את התפיסה המרחבית ואת הפרדיגמות המושגיות המאפשרות את הרציונל ואת האוטופיה של חברי ועדות השמות בישראל.  

העורכים: ד”ר עאמר דהאמשה הוא מרצה במכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל – חיפה. מחקריו מתמקדים בבחינת הקשר בין מקום לזהות בתרבות בהקשר הישראלי-פלסטיני, בשמות מקומות ובסיפורי מקום, בספרות ובייצוג של העברית והערבית בנוף הלשוני של שמות רחובות ודרכים. פרופ’ יוסי שורץ מלמד במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע”ש כהן באוניברסיטת תל אביב. תחומי מחקרו כוללים היסטוריה אינטלקטואלית וחברתית של ידע ומוסדות ידע בימי הביניים ובעת החדשה, בדגש על תרגומים ומעברי ידע בין הערבית, העברית והשפות האירופאיות.

“בזכות מדינת הרווחה – מבחר ממאמריו של אברהם דורון

עורכים:  ג’וני גל, אבישי בניש

 הוצאת רסלינג

על אף מרכזיותן של מערכות מדינת הרווחה בהתמודדות עם בעיות חברתיות בישראל, ולמרות העניין שנושא זה מעורר לעיתים קרובות, כתיבה עיונית על מדינת הרווחה כמעט נעדרת מהשיח הציבורי.  ספר זה מתמקד בסוגיות שעומדות במרכז הדיון על אודות מדינת הרווחה. הוא מקבץ בתוכו ממיטב העבודות של פרופ’ אברהם דורון בנושא, ולצדן מבואות שנכתבו על ידי עורכי הספר, חוקרי מדינת הרווחה, פרופ’ ג’וני גל וד”ר אבישי בניש.

פרופ’ אברהם דורון הוא בכיר חוקרי מדינת הרווחה בישראל. כתביו בנושאי מדיניות חברתית, התפתחות מדינת הרווחה, ביטחון סוציאלי, רווחה וצדק חברתי זיכו אותו בפרס ישראל. לצד היותו חבר סגל באוניברסיטה העברית הוא היה שותף מרכזי בעיצוב המדיניות החברתית בישראל. פרסומיו משמשים מסד ללימודי מדינת הרווחה מזה עשורים, והם ממשיכים לזכות לעניין רב בקרב חוקרים וסטודנטים בארץ ובעולם. קולו של אברהם דורון הוא קול ברור, ייחודי, חד-משמעי, המבוסס על ערכי היסוד של מדינת הרווחה; יושרו האקדמי ומבטו הביקורתי מעניקים לעבודותיו רלוונטיות ותוקף. בספר ניתן למוצא מאמרים העוסקים בהתפתחות מדינת הרווחה בישראל, ולצדם עבודות המתמקדות בסוגיות מרכזיות של מדיניות חברתית, כגון זכויות חברתיות, עוני, הדרה ורב-תרבותיות.

עורכי הספר: פרופ’ ג’וני גל הוא חבר סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע”ש ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים; חוקר בכיר במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. בספריו ומאמריו הוא עוסק במדיניות חברתית בישראל, בהיסטוריה של מדינת הרווחה ובפרקטיקת מדיניות בעבודה סוציאלית.

ד”ר אבישי בניש הוא חבר סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע”ש ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים; מתמחה בסוגיות משפט ומדינת הרווחה, וכן בסוגיות של הפרטה ורגולציה של שירותים חברתיים בישראל ובפרספקטיבה בינלאומית משווה.  

“ברקת” מאת קרסטין גייר

מאנגלית: יעל אכמון

הוצאת ספר לכל

לגוון מצפה ייעוד הרה-גורל, אבל איש אינו מוכן לומר לה מה הוא.

רק לאחרונה היא גילתה שהיא האודם, החברה האחרונה בחוג התריסר של הנוסעים בזמן, ומאז אותו יום הכול החל להשתבש. היא חושדת שמייסד החוג, הרוזן סנט-ז’רמן, זומם תכנית מרושעת כלשהי, אבל איש אינו מאמין לה. והיא בדיוק גילתה ששותפה המקסים למסע בזמן, גידאון, שיקר לה ושיחק בה ככל הנראה מהרגע הראשון.

סיום מותח זה של סדרת “חוג התריסר” ממשיך בנקודה שבה הסתיים “ספיר”, ומגיע לפסגות חדשות של מזימות ורומנטיקה בעוד גוון חושפת סוף סוף את סודות אגודת הסתרים למסע בזמן, ואת גורלה שלה!