בכל תקופה בחיי היו ספרים אחרים שאהובים עלי. בנעורי השפיעו עלי ספריו של פנחס שדה, ובהמשך ספרות רוסית (בראש הרשימה עומד “אידיוט” של דוסטוייבסקי) וספרות דרום אמריקאית (בראש הרשימה עומד “אהבה בימי כולירה” של מארקס). בספרות הישראלית אהובים עלי במיוחד ספריו של יהושע קנז (בראש הרשימה עומד “התגנבות יחידים”). אהבתי כמובן גם ספרים אחרים שדיברו אלי בתקופות שונות של חיי, כמו “עשהאל” של אהרון מגד, “מסע עם תום האלף” של א”ב יהושע, “היהודי האחרון” של יורם קניוק, “באדנהיים עיר נופש” של אהרון אפלפלד, ואחרים.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
בילדותי אהבתי מאד את ספרי “חסמב”ה” של יגאל מוסנזון.
3) מה הספר האחרון שקראת?“
“ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל” של ביל ברייסון, שמסכם את ההתפתחות של ענפי ידע שונים ומציג באופן בהיר עד כמה איננו יודעים…
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“הנני” של ג’ונתן ספרן פוייר, שנקרא כמו טיוטות לטלנובלה, ומטעה בעניין “ההתגייסות במקרה של השמדת ישראל” שהינה שולית לגמרי בספר.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“איש ללא צל” של יוסי אבני לוי הוא ספר מעולה שהיה צריך לדעתי לעורר הרבה יותר תשומת לב – בעיקר כשהוא מתאר בעדינות מופלאה מערכת יחסים בין שני גברים.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
מעניינת ההפרדה בין השאלה על הספרים האהובים לשאלה על הסופרים האהובים. ואכן, אלה שתי שאלות שונות. אני לא אוהב חלק מהסופרים שאת יצירותיהם אני מעריך מאד, ואוהב סופרים אחרים שדמותם – כאדם – מדברת אליי, כמו ארנסט המינגוויי וג’ק לונדון.
7) ספר שנתן לך השראה?
ספרי פנחס שדה השפיעו על ספרי הראשון, “לא ראיתי חיילים שמחים”, שכתבתי בעודי חייל, אחרי מלחמת יום כיפור – בעיקר מבחינת הפניית המבט פנימה. ספרים אחרים לימדו אותי לגבי כתיבה, כמו “תמונה קבוצתית עם גברת”.
8) ספר עיון מומלץ?
“עקבות מן העבר” של סייגן ודרויאן, “מאז היות דארווין” של סטיבן ג’יי גולד ואחרים מסבירים היטב את מהותנו כבעל חיים אבולוציוני. “מין ומוות” של וויליאם ר’ קלארק מסביר בצורה מופלאה את הקשר בין המין לבין היותנו בני תמותה – ולדעתי אלה תובנות שחיוניות לכל אדם שרוצה להבין מה הוא באמת ולא להישאר כבול בכבליה של תפיסת עולם דתית, מיסטית, או לברוח מלהבין את מהותו ומהות חייו. ארשה לעצמי להוסיף שספרי “החיים, האהבה, המוות – מסע לבנייתה של פילוסופיה על פי המדע” עושה בדיוק זאת.
***
מישקה בן דוד הוא בכיר לשעבר במוסד ודוקטור לספרות עברית, זוכה פרס ראש הממשלה לספרות. בימים אלה רואה אור ספרו “הכריש” (הוצאת תכלת) שמתאר מלחמה כוללת במזרח התיכון ואת החיים על צוללת גרעינית.
עוד על הספר:
“הכריש” ספרו החדש של מישקה בן דוד עתיד ללות אתכם בכמה ימים ולילות של קריאה להוטה. מרגע שהתחיל כדור השלג להתגלגל, נדמה ששרשרת האירועים כולה כבר בלתי נמנעת.
אנשי יחידת המנהרות של החמאס פורצים בלב יישוב ישראלי, שיירת אדם אדירה יוצאת את גבולות עזה ועולה על אשקלון, החזבאללה מצטרף בירי טילים ובפלישה רגלית. תגובה ישראלית קשה אינה מאחרת לבוא, ובתוך זמן קצר נסחף המזרח התיכון למלחמה כוללת. ארצות הברית מושכת ידיה מן העניין כולו- וסוללות טילים רוסיות משתקות את חיל האוויר הישראלי.
תרחיש האימים מתממש. ישראל נותרת לבדה מול אויב נחוש וזירה בינלאומית עוינת.
בלב ים משייטת הכריש: צוללת ישראלית חדישה, נושאת טילים גרעיניים. החדשות הנוראות מבית מגיעות לאנשי הצוללת, ומפקדיה נדרשים לקבל הכרעות אסטרטגיות הרות גורל ובעלות השלכות מוסריות קשות מנשוא.
כאשר נקטע הקשר עם הארץ, יודע מפרק הצוללת, אל”ם ירון גל, כי החלטותיו עלולות לחרוץ את גורל המדינה ותושביה, והקוראים מלווים אותו צעד אחר צעד במצב בלתי אפשרי- עד לסוף הבלתי נתפס.
הכריש מאת מישקה בן דוד הוא רומן מסחרר, המיטיב לשרטט את פעולת הכוחות המצבאיים והמדיניים, ואת דמויותיהם, מאבקיהם ואהבותיהם של גיבורים בשר ודם: אנשים שאופיים ותפיסותיהם המוסריות יהוו את לשון המאזניים בהתרחשות שתדיר שינה מעיני כל קורא.
[…] השאלון עם מישקה בן דוד ועם אמיר מנשהוף […]