אני חייב להתחיל מהשירה. “צלע”, ספרו המאוחר של יונתן רטוש, ספר שירים פוסט-כנעני, פרא עירוני. ספר שלימד אותי משהו. והוא בין הספרים היחידים שיש לי יחס חומרי כלפיו. בדרך כלל אני מעדיף את הספרות עצמה על פני הספרים שבהם היא יכולה להיכרך. עם “צלע” זה קצת אחרת, יש לי כמה עותקים שלו, בשורה.
ספר תל אביבי אחר, שעדיין לא נותן לי מנוח, הוא “זיכרון דברים” של שבתאי.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
“המפוזר מכפר אז”ר” של גולדברג. מנוסח שם נוסח של תודעה בתנועה, תחבורה ציבורית, אדם בתוך עיר. ניסיתי לשחק עם ה”מנגינה” הזאת של לאה גולדברג, וכתבתי בעקבות הספר פואמה גשומה ורוויית אוטובוסים, שמופיעה בספרי “קוּם”. בכלל, זה עניין מופלא, איך בספרות ילדים אנו קוראים ניסוחים זריזים וקלים לכאורה של ענייני הקיום, שאנו שוברים עליהם את הראש והקולמוס באיזו רצינות מחייבת בספרות ה”בוגרת”. אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד לבטא בעברית את המשחקיוּת דווקא, את הג’אז הספרותי של הווריאציה הניסיונית, להיות קצת פחות מחייבים לפעמים.
3)מה הספר האחרון שקראת?
“נעורים ללא אל”, של אדן פון הורבאט, שראה אור לאחרונה ממש בתרגומה לעברית של שירי שפירא. יש יצירות שמתאפיינות ביעילות קיצונית, שיש להן מטרה בולטת מאוד, והאמצעי שלהן הוא לאחוז בנפשו של הקורא וללפות אותו מאוד. בדרך כלל יהיו אלה יצירות שייכתבו מתוך הכרח גדול במיוחד. ואין זה אומר שאלה יצירות מורכבות פחות, מבלבלות פחות או חכמות פחות. “נעורים ללא אל” הוא ספר כזה, קצר, צפוף ואפקטיבי. עבורי, בזירה העברית של היום, הוא מצליח באופן יעיל ואכזרי לתאר את העולם המעוות, החי, הפועם, המשתגע, תחת השלטון הטוטליטרי של הנאציזם. ספר חשוב.
יחד אתו, ושונה ממנו מאוד, נח אצלי לצד המיטה גם ספר רך ואטי הרבה יותר – “הבז” של ג’.א. בייקר, בתרגומו של עודד וולקשטיין, שאני משייט בעונג בחמישים העמודים הראשונים שלו הלוך ושוב כבר כמה חודשים. באופן כללי אני מעדיף התחלות של ספרים על-פני סופם…
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה‘?
“זורבה היווני”. אחרי שהתאכזבתי, העברתי את הספר לחברתי רונה ברנס, שעורכת אתי יחד את “עֵירובין”. היא נסעה בדיוק ליוון ונשבתה בקסמיו, אני לא.
5)איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
בהמשך לזורבה – “פאפא יאנארוס”, גם כן של ניקוס קאזאנצאקי. תרגום ישן, עותק מתפורר, שאספתי פעם והעברתי הלאה. אשמח מאוד ביום שיחליטו לתרגמו מחדש עבור קוראי העברית.
6)מיהם הסופרים האהובים עליך?
בעברית המתחדשת, גנסין. בעברית החדשה יותר, שבתאי. בתרגום, דוקטורוב מצליח לתפוס את כל נימי נפשי וצדדיה כל פעם מחדש. וגם, הסופר היידי ל’ שפירא, בנוראות האנושית הגדולה שלו. לצערי, אין הרבה פרוזה של שפירא שאפשר לקרוא בעברית. בקובץ א’ של “עירובין” הבאנו שני סיפורים שלו בתרגום חדש ועדכני של רועי גרינוולד.
7)ספר שנתן לך השראה?
המכשף הגדול של העברית, אבות ישורון. כל ספר שלו הוא גם ספר מתכונים למשוררים רעבים. מפורק, מעורר ומחייה.
וגם, ספרי השירים של זלדה ו”שירים מן היומן” של אברהם סוצקבר – ספרים שהם מגדלור לשוט לאורו בכתיבת שירה.
8)ספר עיון מומלץ?
השנה מצאתי ברחוב ערימה ירושלמית מאוד, של ספרי עיון שנזרקו ממדפי יהדות כלשהם. “עיונים במקרא” של שלמה דב גויטיין תפס את עיניי במיוחד. האוריינטליסט העברי מלא החדווה הזה עושה בפירוש התנ”ך כבשלו, ומשקע בכתיבתו ניסוחים שאהבה רבה דבקה בהם. אני אוהב פירושים כאלה, שיש בהם כנות ותום לב. כמו כל פירוש לתנ”ך שיש בקריאתו גם מידה של עונג, אני מוצא בספר הזה הרבה מנפשו של המפרש ומעולמו, ופחות את דיוקם של פסוקי המקרא דווקא.
***
אמיר מנשהוף הוא משורר, מורה, אמן המילה המדוברת ושותף בעריכת הקובץ הספרותי “עירובין”, יחד עם רונה ברנס ושי מנדלוביץ’. נולד בתל אביב ב-1985, חי ופועל בירושלים. ספר ביכוריו “רעש רעש רעש רעש” ראה אור ב־2011 בהוצאת פלונית. בשנת 2016 ראה אור ספר שיריו השני “קוּם” בהוצאת מקום לשירה. לאחרונה ראה אור קובץ ג’ של כתב העת “עירובין” ובימים אלה מתנהל קמפיין הדסטארט למען הוצאת קובץ ד’ שלו.
הקובץ, שבעריכת אמיר מנשהוף ורונה ברנס, מציע לקוראיו ממיטב הכותבים הצעירים בישראל ובירושלים בפרט. בנוסף, כולל הקובץ חטיבה המוקדשת ליצירתה של דבורה פוגל, משוררת יידיש ואינטלקטואלית יוצאת דופן, אשר חייתה בפולין, ונמנתה על חוג יוצרי אוונגרד שבין שתי המלחמות. פוגל נרצחה על ידי הנאצים עם בני משפחתה בשנת 1942. זהו פרסום מקיף ראשון ליצירתה בשפה העברית.
הקובץ הנוכחי מתייחד בחיבור האמיץ והאינטימי שבין אמנויות המילה לאמנויות החזותיות וכולל שירת מקור חדשה, יחד עם רישום, פיסול וציור. על מלאכת איסוף העבודות החזותיות ועיצוב הקובץ הופקד האמן אוהד חדד.
במרכז הקובץ שתי מסות העוסקות בקשר שבין סוגים שונים של אמנות ובין מלאכת השירה: המסה הראשונה, מאת שי מנדלוביץ’, קושרת בין ארכיטקטורה, כתיבה וביבליופיליה, ואילו השנייה, “מילים לבנות בשירה” מאת פוגל, עוסקת באפשרויות פואטיות הלקוחות מעולם האמנות המודרנית, שבתוכו חיה ופעלה.
[…] השאלון עם מישקה בן דוד ועם אמיר מנשהוף […]