ספרים חדשים – 4/2/2018

מאת | 2018-02-04T02:18:43+00:00 4 בפברואר 2018|קטגוריות: ספרים חדשים|תגובה אחת

“המורה לעברית” מאת מאיה ערד

הוצאת חרגול

אילנה, מרים ואפרת, שלוש נשים שהיגרו או שילדיהן היגרו לארצות־הברית, נקלעות למשבר ומחליטות לנקוט בצעד קיצוני כדי להיחלץ ממנו.

זהו ספר על מרחקים – בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין ילדוּת ישראלית לבגרוּת אמריקאית, ובין ישראל של פעם וישראל של היום.

אילנה, מורה ותיקה בקולג’, יוצאת למאבק מקצועי ופוליטי כדי להגן על מפעל חייה כאשר מגיע לאוניברסיטה פרופסור צעיר שמתגלה כאויב מסוכן. מרים, שבנה היגר לארצות־הברית והשתקע בה, מבינה שאם לא תכפה עליו ביקור, היא לעולם לא תזכה להכיר את הנכד שנולד לה. אפרת, ישראלית החיה בקליפורניה, נחושה לעזור לבתה הסובלת מקשיים חברתיים. היא מתחילה לעקוב אחרי בתה ברשתות החברתיות, ובדרך חוצה לא מעט קווים אסורים.

בכתיבתה המדויקת והחכמה, המשלבת הומור ואירוניה עם רגישות רבה לדמויות ולמניעיהן, מעודדת מאיה ערד את הגיבורות שלה לפעול, להתמודד עם המרחקים שנפערים בחייהן, וללמוד מתוך הכישלון  כיצד להשתנות ולהתבגר.

ספריה הקודמים ובהם מקום אחר ועיר זרה, שבע מידות רעות, אמן הסיפור הקצר, חשד לשיטיון, העלמה מקזאן ומאחורי ההר, היו לרבי מכר וזכו לשבחי הביקורת. 

“הצרה עם נשים” מאת ג’קי פלמינג

מאנגלית: גילי בר-הלל סמו

הוצאת ידיעות ספרים

האם ידעתם שהסיבה לכך שנשים אינן יכולות להגיע להישג מקורי בשום תחום שהוא היא שאין להן שיער של גאונים? זה לפחות מה שסבר הפילוסוף הדגול ארתור שופנהאואר.

הסופר הנודע גי דה מופאסאן, לעומת זאת, טען שלנשים יש שני תפקידים למלא, ושניהם מקסימים: אהבה ואימהות.

הצרה עם נשים הוא ספר קריקטורות מבריק שמטיל זרקור  חד ובוהק על העובדה המצערת שללא מעט מגדולי ההוגים, הממציאים והאמנים בכל הדורות היו תיאוריות מטרידות מאוד בנוגע לנשים ולכישוריהן.

ג’קי פלמינג מראה לכולנו עד כמה מגוחך היה היחס לנשים לאורך ההיסטוריה, איזו כברת דרך כבר עשינו וגם איזה מרחק עדיין נותר לנשים לעבור כדי להגיע למדרגת הגאונות של הגברים, עם הידיים החלשות שלהן ומוחותיהן הקטנטנים, שאין בהם כל מקום ליצירתיות ולגאונות.

ג’קי פלמינג היא קריקטוריסטית ידועה שעבודותיה התפרסמו בכתבי-עת רבים, בהם “אינדיפנדנט” ו”אובזרבר”. הצרה עם נשים זכה בפרס ארטמיסיה לספרי הומור. 

“ילדי הגטו” מאת אליאס ח’ורי

מערבית: יהודה שנהב־שהרבני

 הוצאת מכון ון ליר בשיתוף עם הוצאת עולם חדש

אדם, המספר, הוא פלסטיני אזרח ישראל שהיגר לניו יורק לאחר שהתייאש מן החזון של “מדינת הישראלים”, ונקרע בין הערבית, שפת האם שאתה נולד, והעברית שבה בחר כשפת האב. חייו המתפתלים בין זהויות לשוניות ונאמנויות צולבות הובילו אותו בדרך חתחתים עד למותו הבלתי צפוי. אדם מותיר אחריו רשימות מקוטעות המוטלאות מאמת ובדיה, מילים ובבואות של מילים, סיפורים והרהורים, הנערמים לרומן רב־שכבתי המתעתע בקוראיו. מהו בכל זאת החוט המאחה את העלילה? אפשר לומר – השואה והנכבה, הזהות החצויה של הפלסטינים בישראל, הגטו בלוד, שתיקה ועדות. אבל לפני כל אלה שוכנת הלשון הנוברת בעצמה, חושפת את רגביה ומגלה את פצעיה.

אליאס ח’ורי (יליד ביירות, 1948) הוא מן הסופרים והאינטלקטואלים הערבים החשובים כיום. עד כה פרסם שנים־עשר רומנים ושלושה מחזות, וספריו תורגמו לשפות רבות. ילדי הגטו הוא ספרו השישי המתורגם לעברית.

מַכְּתוּבּ היא סדרת ספרים ייחודית שבבסיסה תרגום לעברית של יצירות מהספרות הערבית. הפרויקט הוא יוזמה של מתרגמים וחוקרי השפה הערבית, יהודים ופלסטינים, והוא תוצר של חוג המתרגמים ערבית־עברית שהתגבש במכון ון ליר בירושלים. הסדרה רואה אור הודות לשיתוף פעולה בין מכון ון ליר בירושלים, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות והוצאת עולם חדש. 

 

“שנה” מאת ז’אן אשנוז

מצרפתית: רותם עטר

הוצאת לוקוס

“בבוקר אחד של חודש פברואר התעוררה ויקטואר בלי שזכרה דבר מהערב הקודם ומצאה את פליקס שוכב מת לידה, במיטה שלהם. היא ארזה מזוודה, קפצה אל הבנק ולקחה מונית לתחנת הרכבת מונפרנאס. היה קר, האוויר היה צלול, כל הזוהמה נקבצה בפינות הרחוב. … ויקטואר חיפשה על המסך את הרכבת הראשונה שתיקח אותה הכי רחוק שאפשר, והכי מהר… היא לא רצתה לספק שום הסברים.” 

בטון ההרפתקני והמשחקי האופייני לו, אשנוז משרטט מסע בריחה של אישה צעירה הנפרש בדיוק על פני שנה.

ז’אן אשנוז הוא מבכירי הסופרים הצרפתים של ימינו, נולד בשנת 1947 באורנז׳ שבצרפת. את ספרו הראשון פרסם אשנוז בשנת 1979 וזכה להצלחה גדולה, ומאז פרסם שבעה-עשר ספרים נוספים בהוצאת Minuit שעיטרו אותו בשלל פרסים, בהם פרס הגונקור היוקרתי (אני הולך מפה, 1999) ופרס מדיצ׳י (צ׳רוקי, 1983).

אשנוז רוקם בכתיבתו מערכות יחסים מתעתעות עם קוראיו, ובמשחקי לשון, ציטוטים ספרותיים ועירוב סגנונות כתיבה הוא חוקר מוסכמות של בניית עלילה, עיצוב דמויות ושימוש בשפה.

שנה הוא ספרו השני של ז׳אן אשנוז המתורגם לעברית בהוצאת לוקוס; קדם לו “בלונדיניות גבוהות”.

  

“מסע אל עולמי” מאת אייל פלד

הוצאת ידיעות ספרים

איל פלד מוכר כמעט בכל בית בישראל בזכות תוכנית הטלוויזיה המצליחה שלו, “מסע עולמי”.

אירוע מוחי חמור שבו לקה ב–9 באפריל 2008 הותיר אותו משותק בפלג גופו הימני וסובל מאפזיה – חוסר יכולת להשתמש בשפה ולתקשר עם סביבתו. הטייל העולמי, בעל כושר הביטוי המופלא, כמו הושלך ביד הגורל מפסגת הגבוה שבהרים אל מעמקי תהום חשוכה ובה תוהו ובוהו. מהרגע שחזרה אליו הכרתו החל איל במסע האקסטרימי ביותר של חייו.

מסע אל עולמי, כך מכנה איל את שובו לעולם השפה והתקשורת ואת חזרתו לחיים מלאים, משמעותיים ותוססים, חיים שאותם הוא בונה לעצמו מדי יום ביומו.

בספר זה, שכתב בעזרת אמו, הוא חושף באופן מדויק, כן ומרגש את התמודדותו עם המכשולים הקיימים בעולמו העכשווי ואת גישתו האופטימית, האמיצה והנחושה להמשיך הלאה, קדימה – להציב לעצמו מטרות ולהגשימן ,לשמש דוגמה חיה ולהעניק תקווה לכל אדם שנקלע למשבר.

לצד סיפורו האישי המרתק מביא איל את סיפוריהם של אנשי המקצוע – רופאים ומטפלים – שהובילו ועדיין מובילים אותו במסעו השיקומי. בספר מובאים גם דבריהם של בני משפחתו התומכת, לרבות סיפורה של אמו, ציונה, כאמא משקמת המגדלת את בנה בפעם השנייה.

הספר חושף את כוחות הנפש המתגלים באיל, שחי עם האפזיה כאיש פעיל, שמח, מלא נתינה, אוהב, נאהב ומאוהב.

“מחר יישבר השרב” מאת יצחק ניר

הוצאת כנרת זמורה-ביתן

יד המקרה מפגישה בכיר ישראלי ודיפלומטית זרה הצעירה ממנו בשנים רבות. אהבתם המאוחרת והכמעט בלתי אפשרית, מצמיחה לה אויבים.

במסעם נחשפים גיבורי הסיפור, ואתם אנחנו, לסוגיות המשסעות את החברה בישראל. מסיפור האהבה העדין עולות תובנות משנות השקפת־עולם.

מאז מלחמת ששת הימים אנו חיים ונלחמים על קיומנו, בארץ מוקפת מזרח־תיכון אלים וגועש. חמישים שנה של הליכה במעגל־קסמים אכזרי.

מחר יישבר השרב — רומן ישראלי עתידי ומרתק, מציע פתרון חדש, מפתיע ומסעיר.

יצחק ניר, בן קיבוץ מרחביה. צייר, אוצר ויוצר. שירת כטייס קרב בחיל האוויר, קברניט באל־על ומפקח בטיחות בתעופה.

פרסם מאמרים מקצועיים, מקאמות וסיפורים קצרים. ערך ועיצב את הספר “משיכה” (הוצאת כינרת).

הציג בתערוכות רבות בארץ ובחו”ל. מופיע בקטלוגים, ספרי אמנות ואוספים. ציוריו מופיעים על עטיפות ספרים. 

 

 “דתי נורמלי” מאת אורי אורבך

הוצאת ידיעות ספרים

אורי אורבך, בן הציונות הדתית, היה עיתונאי, סאטיריקן ועורך, איש רדיו וטלוויזיה, סופר, חבר כנסת ושר בממשלת ישראל.

כעיתונאי היה אורי ממקימי עיתון הילדים הדתי “אותיות” ועורכו הראשון; עורך ביטאון בני עקיבא – “זרעים” ועורך המדורים הסאטיריים “פסיק” ו”הלחי השנייה” בעיתון “נקודה”. היה ממקימי רדיו קול חי ומנהל התוכניות של ערוץ המסורת הראשון בישראל, ערוץ תכלת; והיה ממייסדיה וממגישיה של התוכנית הפופולרית “המילה האחרונה” בגלי צה”ל, שבה שידר במשך עשור עד לכניסתו לפוליטיקה.

כפוליטיקאי היה אורבך מחוללה של המהפכה אשר הובילה את הציונות הדתית (“היפהפייה הנרדמת”, בלשונו) אל בחירתו של נפתלי בנט ליו”ר הבית היהודי ואל הצלחתה המסחררת בבחירות הארציות. בתפקידו האחרון, כשר לאזרחים ותיקים, הפך את המשרד הקטן למנוף אדיר לקידום הדאגה לבני הגיל השלישי.

דתי נורמלי מאגד לתוכו מעט מתוך מאות טורי הדעה והמאמרים שכתב אורי במהלך חייו. מאמרים שבהם הביע את דעותיו בנחרצות מחויכת, בלב אוהב ובמבט חד ואירוני – תכונות אשר קנו לו מעריצים רבים בקרב תומכים ומתנגדים גם יחד. הספר עוסק במנעד רחב של נושאים שעל סדר יומה של החברה הישראלית, ומחולק לפיהם: מלחמות הדת, הפוליטיקה, התקשורת, הדאגה לחלש, הימין והשמאל, הציונות הדתית, וכן פרק העוסק ב”חיים עצמם” – חינוך, איכות הסביבה, חיי היומיום ועוד. קריאה בו תאפשר לקוראים היכרות עם תפיסת עולמו ועם סגנונו הכובש של אדם יחיד במינו, שהלך מעמנו לדאבון הלב בגיל 55, בשנת תשע”ה (2015).

עורכי הספר הם מיכל אורבך, אלמנתו של אורי אורבך ז”ל, כותבת ועורכת לשון, אשר הייתה שותפה למלאכת הכתיבה של אורי מראשית היכרותם ועד יומו האחרון; ואלי ויסברט, מראשוני חניכיו של אורי בעולם התקשורת וכיום כותב ומנהל תוכן במיזמים לאומיים.

“כלכלת ישראל” מאת יוסף זעירא

הוצאת ידיעות ספרים

אבטלה… אינפלציה… אי-שוויון… גירעון… מאזן תשלומים… מס חברוֹת… ניאו-ליברליזם…פיריון… צמיחה כלכלית… רגולציה… תמ”ג… כל המושגים האלה, ועוד עשרות אחרים, “מפגיזים” אותנו באופן יומיומי בכל אמצעי התקשורת, דרך כתבות כלכליות ודיונים של מומחים שמטרתם בדרך כלל להסביר לנו למה מצבנו רק הולך ומידרדר. מה מסתתר מאחורי כל המושגים האלה? ומה הם אומרים לנו על חיינו כאן והיום? ובעיקר: איך לא לתת להם להסתיר מאיתנו את האמת על קבלת ההחלטות המשפיעות על כולנו?

כלכלת ישראל עונה על כל השאלות האלה, ועוד הרבה יותר. הספר משלב יחד לסיפור מרתק את הנתונים הכלכליים של ישראל, עם התיאוריה הכלכלית העדכנית ועם ההיסטוריה הייחודית של ישראל. זהו סיפור על התפתחות מרשימה,על הצלחות בהשגת יעדים, אבל גם על נושאים כואבים שעדיין רחוקים מלהיפתר, ובראשם הסכסוך הישראלי-ערבי ואי-השוויון המעמיק בין עשירים לעניים. גם שני אלה אינם גזירת גורל,ויש דרכים להתמודד איתם.

כלכלת ישראל הוא תוצאה של שלושים ושבע שנות מחקר כלכלי ובתוכן עשרים שנים של מחקר והוראה על כלכלת ישראל.הוא כתוב ביסודו לקהל הרחב, בצורה ישירה ובגובה העיניים, ללא צורך בידע מוקדם בכלכלה, אבל גם סטודנטים ואנשי מקצוע יוכלו ללמוד ממנו, בעזרת הנספחים המדעיים הנלווים לספר.

“ילדה קטנה אבודה” מאת קרול וייר

מאנגלית: דפנה ברעם

הוצאת עברית

כוכב קולנוע לשעבר יוצא לריצת בוקר ולא שב. מורה למוסיקה נעלם ומותיר עקבות חשודים על המחשב שלו. אם צעירה מאוימת על ידי אלמוני שמנסה להחריב את חייה ולהרוס את נישואיה. ילדה פגועה, שידידה היחיד הוא ארנב צעצוע, מתמודדת עם הידרדרותה של אמה ועם צלקת נפשית מכאיבה.

ילדה קטנה אבודה הוא המותחן הראשון בסדרת הבלשית רובין קרטר, שחוזרת למשטרה אחרי טרגדיה אישית, מנסה לפענח את הרמזים שקושרים בין המקרים – ואל פני השטח צפים ועולים סודות מן העבר, פרשת אונס אכזרית וקשר של שתיקה. האם קרטר תצליח להתיר את סבך הראיות לפני הרצח הבא?

המותחן הפסיכולוגי עוצר הנשימה של קרול וייר מוביל אותנו למחוזות הלא מוכרים של העיירות והכפרים במרכז אנגליה, ומגולל סיפור אלים ומקומם ששזור בה בעת בהבנה עמוקה ובחמלה אמיתית.

ילדה קטנה אבודה נכתב מנקודת המבט של מספר דמויות ועוסק בסודות ושקרים שסופם להחשף. יש בו נקמנות, שאלות של אמון בין בני זוג, הצצה לעולמם של חוקרים פרטיים ולתככים משטרתיים. הבלשית רובין קרטר, שמתמודדת עם שדים משלה, היא דמות בלש מרעננת – היא אמיצה וחזקה אבל לא נטולת פגמים. לאט לאט נחשף הקורא לכל אחת מהדמויות ולמהלך חייהן ועובר איתן מסע שלם – מאמפטיה וחמלה לסלידה או להפך.

ילדה קטנה אבודה הוא הראשון בסדרה הרואה אור עכשיו בעברית. הספר זכה להצלחה אדירה, כיכב ברשימות רבי המכר בבריטניה וגם בארצות הברית, וכמוהו גם שלושת הבאים אחריו.

קרול וייר היתה מורה לאנגלית וצרפתית בקזבלנקה, עובדת מכבסה לניקוי יבש ומאמנת איגרוף, לפני שפנתה לכתיבה במשרה מלאה. הספרים הראשונים שפרסמה היו ספרי ילדים ללימוד צרפתית ואחרי שבנה עזב את הבית היא הפכה את חדרו לחדר הכתיבה שלה והתחילה לכתוב למבוגרים. עשרת הספרים הראשונים שכתבה היו קומדיות רומנטיות מצליחות שעסקו בהתמודדות עם ההתבגרות באמצע החיים. סדרת סיפורים שלה עם סופים מפתיעים ואפלים ששודרה ב BBC זכתה לתגובות נלהבות ווייר החליטה לשנות כיוון ולכתוב ספרי מתח.

“אל”ף בי”ת” מאת איתמר ציגלר (איורים: נסה ראיין)

הוצאת ידיעות ספרים

“אל”ף היא אני

אבל גם אתם, אתה ואת”.

ומה הן בי”ת, גימ”ל, דל”ת וכל שאר האותיות?

אל”ף-בי”ת מזמין הורים, ילדים, סבתות וסבים לחגיגה של השפה העברית.

איתמר ציגלר הוא מוסיקאי וכותב, חבר בלהקות “החצר האחורית”
ו”בלקן ביט-בוקס”.

נסה ראיין היא מאיירת ילידת אירלנד.

ביחד הם מגדלים את ליר. זהו ספרם המשותף הראשון.

“מותו של אהרון אלקלעי” מאת עידית אלנתן

הוצאת כנרת זמורה-ביתן

אהרון אלקלעי היה הבולגרי היחיד ברחוב שלו ביפו שהצביע בגין עוד בשנות השישים, ודווקא בתו האמצעית, הסוערת והיצרית, מתחתנת עם ערבי. הוא תמיד תיעב את הדת ואת הדתיים, ודווקא בנו הבכור, שאיבד את עצמו בטריפ בהודו, בסוף מוצא את עצמו עם כיפה.  נחמתו היחידה היא בבת הזקונים, שאותה מגדל אהרון לפי רצונו, אלא שגם הבת השאפתנית המחונכת לעילא מתקשה למצוא את הדרך, תרתי משמע.

מותו של אהרון אלקלעי מגולל בלי רחמים אך עם שפע חמלה את סיפורם של דניאלה, עופר וסנהדרין לפני ואחרי מות אביהם הדומיננטי, שמטיל את צלו על חלומותיהם, תקוותיהם ואהבותיהם. יפו, אחות חורגת לעיר הגדולה, פיסת נדל״ן מתחדשת, ערבית ומערבית, היא זירת ההתרחשות המרכזית של הספר וגם דמות בפני עצמה – קריה צבעונית ונחשקת הנושאת גיבנת של נחשלות והזנחה.

ספר זה, השני פרי עטה של עידית אלנתן, הוא רומן משפחתי לא שגרתי, נוקב וחד הבחנה. קולה המדויק מקפל ופורש רובדי משמעות בשפה רגישה בעודו צולל אל מעמקי המתחים של מבוע החיים הישראלי. ספרה הראשון, בניגוד להוראות היצרן (זמורה־ביתן, 2011), זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה בקרב הקוראים.

“תיק דרום” מאת ערן ויזל

הוצאת ידיעות ספרים

ערן ויזל כתב סאטירה נוקבת על צדדיה האפלים של הרפובליקה הספרותית, על חרדת ההשפעה, על גבריות ישראלית בין-דורית פצועה וחבולה, על שאפתנות שאין לה גבול, על יומרה ועל כאבי התסכול. זהו ספר אמיץ ומסקרן, שיעורר עניין באוהבי ספרות, באנשי ספרות, בכל מי שחושב ומצר על תחלואיו של עולם הספרות, ולכל מי שמלאכת היצירה הספרותית חשובה לו.

גידי ראובר לא בריא. הוא מחבק את ילדיו ואינו מרפה. הוא שואב נחמה מאהבתה של אשתו. הוא גם מחליט לבקר בביתו של פרופ’ יוחנן אשמן, משורר ידוע ומרצה נערץ שלימד אותו אכדית בצעירותו. מה שיגלה בפגישה זו יסעיר את נפשו ויטרוף את חייו.

בעלילה מותחת ומשונה נגלל לנגד עינינו קרב מוחות בין שני גברים שאפתניים: האחד מתמודד עם פחדי מחלה והשני מסתיר סודות נכלוליים.

אין זו רק דרמה אישית ומשפחתית. זהו רומן מתעתע המציע מבט חדש על עולם הספרות בכלל ועל זירת השירה בפרט. באור משעשע ובחיוך מר משורטטים בו טיפוסים בעלי ערכיות מפוקפקת שכוכבם זורח ואז דועך. האנלוגיה המסועפת שמוצגת כאן, בין הספרות לחולי  מקנה לתיק דרום עומק רגשי ומוסרי ומייצרת חוויית קריאה מלהיבה הנעה בין צער ואימה לבין לעג וצחוק.

 ערן ויזל (1972) הוא דוקטור למקרא, סופר ומשורר. נשוי ואב לארבעה. מתגורר בקיבוץ נתיב הל”ה. רומן הביכורים שלו, “בשבחי הבדידות” (ידיעות ספרים, 2016) זכה לביקורות מהללות. תיק דרום מוכיח כי ויזל אכן נמנה עם המקוריים והייחודיים שבקולות החדשים של הספרות הישראלית.

“הפמוטים שלנו” מאת נאוה סמל

הוצאת ידיעות ספרים

בספר הילדים שכתבה נאוה סמל ז”ל, הרואה אור חודשיים לאחר מותה, מסופר סיפורם של זוג פמוטי נחושת אשר עשו את דרכם מעיירה קטנה באירופה של תחילת המאה ה-20 והגיעו עד לביתה של הסופרת נאוה סמל בתל אביב בשנת 2017. בימים בהם מנסים לשנות את ספרי ההיסטוריה, ספר זה מספר את סיפורה של הקהילה היהודית כולה בימים אפלים שלא ישכחו.

מרגע היווצרם בנפחיה של אבא של שיינדלה בעיירה באירופה, היו הפמוטים פגומים ועקומים. האב הנפח רצה להשליכם, אבל נפשה של שיינדלה נקשרה בהם ואת נרות השבת הייתה מוכנה להדליק רק בהם.

השנים עברו, תקופה אפלה שטפה את אירופה והפמוטים עברו לבתה של שיינדלה, רוחלה “כדי שתלמד למצוא יופי בדברים העקומים”.

שנים רבות חלפו מאז והפמוטים עברו מדור לדור ופגימותם מפארת את ביתה של נאוה סמל, נכדתה של רחלה.

הפמוטים שעשה אביה של שיינדלה עדיין נמצאים בביתה של הסופרת נאוה סמל גם אחרי פטירתה בסוף 2017.

“הקווקרים בפלשתינה – מפעלם החינוכי בשנים 1869-1948” מאת ג’מאל עדוי

הוצאת רסלינג

ה”קווקרים” הם כת נוצרית שנוסדה באנגליה לקראת סוף המאה ה-17, לאחר שהתפצלה מהכנסייה האנגליקנית. הם ידועים גם בשם “הידידים” או “ידידי האור”. עיקרי אמונתם: שוויון בין כל בני האדם, אמת ויושר בחיי יום-יום, אהבת האדם וסיוע לנזקקים, ובעיקר אמונה באור הפנימי הקיים בכל אדם ומדריך את דרכו – אור הנובע ישירות מהאל ואינו זקוק להדרכה חיצונית.

ספר זה, אשר הוא בבחינת תרומה חשובה לחקר המיסיון בפלשתינה במאות ה-19 וה-20, עוסק בפעילות החינוכית והחברתית של כת “הקוויקרים” (“הרועדים”) האמריקאים ברמאללה ובכפרים שבנפתה; בין השאר הוא מתרכז בהשפעת פעילותה החינוכית על בוגרי אוכלוסיית בתי הספר של הקוויקרים. הספר נפתח בשנת 1869, השנה שבה הופיעו בפלשתינה בני הזוג אלי וסיביל ג’ונס, שני אנשי דת אמריקאים הנמנים עם “אגודת הידידים”, על מנת להפיץ את ערכי הנצרות על פי תפיסת הכת שלהם, ובכך לענות על הצרכים החברתיים של האוכלוסייה. הם בחרו ברמאללה ובכפרים שבנפתה כמוקד לפעילות דתית-מיסיונרית. המחבר עומד על תרומתם של הקוויקרים לחינוך הערבי בתקופת המנדט; רבים מבין הבוגרים המשיכו את לימודיהם הגבוהים באוניברסיטאות בבירות או בארצות הברית ואף חזרו למלא תפקידים חשובים (בתקופת המנדט) בחינוך ובתרבות, בעיקר במקצועות החופשיים במגזר הערבי  בפלשתינה.

מחידושיו של ספר זה הוא השימוש במקורות ראשוניים מקיפים של פעילות הקוויקרים האמריקאים בפלשתינה: מגוון של מסמכים רשמיים, דו”חות של מיסיונרים ושל משכילים פלשתינים מקומיים, מכתבים, ספרי זיכרונות ומסעות, עיתונות מקומית ועיתונות קוויקרית.  

ג’מאל עדוי הוא מרצה ומפקח פדגוגי במכללת סכנין – מכללה אקדמית להכשרת עובדי הוראה. מתמחה בתרבות ערבית, חינוך ומיסיון בארץ ישראל. מחברם של הספרים: “הסרט הדוקומנטרי והתמונה הפוטוגרפית כאמצעי ללמידה משמעותית” (עמאן, 2016); “ההגירה מפלשתינה לאמריקה, 1869-1948” (אום אל-פחם, 2017).

“המרד של מון” מאת רונית חכם ותמר ורטה-זהבי

הוצאת הקיבוץ המאוחד

רונית חכם ותמר ורטה-זהבי כתבו יחדיו בשיתוף פעולה נשית יוצא דופן, סיפור ילדוּת סוחף ומותח  שמכיל בתוכו א’ ב’ למהפכה חברתית.

מון היא ילדה אילמת, השייכת לקסטה הנמוכה ביותר בממלכה הנאנקת תחת שלטון רודני, נצלני, רומסני, גזען, משסה אוכלוסיות זו בזו ומונע כל סולידריות חברתית. מון יוצאת למרד! היא סוחפת אחריה עוד ילדים ששיכים למתחם המגודר של המדוכאים והמנודים, יחד עם חבורה של כובסות, ומיילדת זקנה. בעזרת אסטרטגיות יצירתיות של מאבק אזרחי הם מפילים את השלטון הרודני.

העלילה אמנם מתרחשת בזמן אחר, ובמקום רחוק אך היא משקפת גם את הכאן ועכשיו.

זהו ספר מתסיס בנות ובנים וכל מי שמרגישים מושתקים וכלואים במחוזות שונים בחייהם האישיים, החברתיים, התרבותיים או הפוליטיים. הספר קורא להם לא להרגע, לא לוותר, לא לציית אלא לזעום אל מול אי צדק חברתי ולתעל את הזעם לשינוי ולתיקון עולם.

בימים אלו אנחנו עדים להתעוררות אזרחית בלתי רגילה וסולידריות עם המאבק של הפליטים נגד גירושם מהארץ. מייאוש וחוסר אונים אל מול שלטון אכזר הפכה החברה האזרחית לאקטיביסטית ומשנה מציאות. מבקשי המקלט והפעילים והפעילות נוקטים באסטרטגיות מאבק מגוונות  ויצירתיות (לדוגמה: צילום מבקשי המקלט אזוקים כעבדים) וסוחפים אחריהם אזרחים שעד היום בחרו להיות פאסיביים. ניצני המרד האזרחי הבלתי אלים המתרחש כרגע מהדהד מתוך הספר “המרד של מון” שכתבו רונית חכם ותמר ורטה זהבי. קוראות וקוראי הספר המתסיס הזה יחוו מצַאי של דרכי התנגדות אל מול סמכות רומסנית. זהו ספר שמעודד ומנגיש ארגז כלים עשיר לאקטיביזם אזרחי.

רונית חכם  ותמר ורטה הן פעילות שנים רבות בזירה האזרחית. רונית פעילה בארגונים להעצמת הורים מאזורים מוחלשים למען שוויון בחינוך, כמו גם להשמעת הקולות המודרים בדרך כלל מספרות הילדים – של מזרחים, ערבים, מהגרים וחרדים – אלו החיים במגרש האחורי של החברה בישראל. תמר ורטה זהבי פעילה מזה שנים בהתארגנויות האזרחיות למען הפליטים ונגד גירושם. בין היתר היא ארגנה קול קורא  לאזרחי ישראל לתת מסתור למבקשי המקלט המועמדים לגרוש ובזמן כתיבת שורות אלו התחייבו לא לציית לחוקי הגירוש  למעלה מ1,200  אזרחים ואזרחיות. כמו כן רונית ותמר יזמו עצומה נגד גירוש מבקשי המקלט שעליה חתומים יוצרים ויוצרות לילדים – עורכים.ות, מאיירות.ים סופרות.ים וכל מי שחשוב לו להעביר לילדי ישראל מסר של ערכי דמוקרטיה ושוויון.

“חסרי הנחת” מאת לין אולמן

מנורבגית: דנה כספי

הוצאת הכורסא

בקיץ 2006 מקיימת לין אולמן סדרת ראיונות עם אביה, הבמאי השוודי המפורסם אינגמר ברגמן, במטרה להפוך אותם לספר של שניהם. אך בגיל 89 הזִקנה כבר נתנה בו את אותותיה והזיכרון שלו הולך ונעלם. הוא שכח כל כך הרבה מההיסטוריה המשותפת שלהם, עד שלפעמים היא תוהה אם הוא שכח גם אותה.

בקיץ שלאחר סדרת הראיונות מת אביה, ואולמן מניחה בצד את הקלטות ומנסה להמשיך בחייה. אך כשהקלטות נמצאות, שנים לאחר מכן, היא מקשיבה להן ולפתע מוצפת בנחשול של הרהורים על חייהם של אביה ושל אמהּ – השחקנית ליב אולמן – ועל חייה שלה. היא מחליטה להעלות על הכתב את זיכרונותיה ומחשבותיה ולנסות לברר באמצעות הכתיבה סוגיות כמו התבגרות, זִקנה, אהבה וזיכרון.

חסרי הנחת הוא דיוקן של ילדה שרוצה להתבגר מהר ושל הורים שהיו מעדיפים להישאר ילדים. הוא עוסק באיש זקן שעומל בדייקנות על אחרית הדבר של חייו, ובאישה שמנסה להבין איך להמשיך בחייה. בכתיבה מבריקה ומלאת כנות, חוקרת אולמן את המערכת האקולוגית השבירה שבה אנחנו חיים מרגעינו הראשונים לאלה האחרונים, את האופן שבו הזיכרון מעצב את הדרמות של חיינו ואת השימוש שלנו בשפה כדי לתאר את העבר.

זהו ספרה השישי של אולמן. היא למדה ספרות ועבדה כמבקרת ספרות ובשנים שבהן היא כתבה הקפידה לא לגעת בביוגרפיה שלה. על אף שחסרי הנחת עוסק בהוריה ובמשפחתה הוא קודם כל יצירה ספרותית וכך היא מצפה גם שיתייחסו אליו.

אולמן פותחת עבור הקורא מסע לארץ אחרת. ארץ שבה הדיוק הוא חוק והכללים ברורים. ארץ שבה אבא ואמא הם קודם על אנשים נפרדים. אולי זה המזג הנורדי ואולי זה אופיה של המשפחה הספציפית הזאת. היא כותבת ממואר שהוא סיפור התבגרות מרתק גם בגלל ההורים הייחודיים שלה, שיצרו והיו חלק ממשפחה מורכבת ומסועפת, בה אולמן גדלה. למרות החסרונות הבולטים לעין, נראה שאולמן לא באה חשבון עם החיים שלה ועם הדמויות המבוגרות שהשפיעו עליה. מבחינתה אלו הם חייה והיא מקבלת אותם כמו שהם. גם אם יש מתח או חוסר נחת היא כותבת עליהם באופן מרוחק ופיוטי.

לין אולמן היא סופרת עטורת שבחים, עיתונאית ופובליציסטית. ספריה תורגמו ל-33 שפות. ב-2017 הוענק לה פרס דובלוג מהאקדמיה השוודית על מכלול יצירתה.

“מקום לדיאלוג – על מדע, פסיכואנליזה ופיזיולוגיה” מאת שמעון מרום

הוצאת רסלינג

קשה שלא לחוש אי־נחת מאופייה האָ־סימטרי של מערכת היחסים הנוכחית בין פסיכולוגיית המעמקים וחקר המוח, הקלות שבה “מוסברים” מושגים נפשיים מופשטים במונחים ביולוגיים קונקרטיים והעמדה המתגוננת (לעתים נמנעת, לעתים נכנעת ולעתים תוקפנית) של הפסיכולוגיה האקדמית. מהשיח נעדר קולה של פיזיולוגיה אשר עֵרה למגבלותיה ולאוטונומיה האינטלקטואלית של התיאוריה הפסיכולוגית.

בספרו של שמעון מרום, פסיכואנליזה ונוירופיזיולוגיה, שבה ומאמצת הפיזיולוגיה עמדה מסורתית וצנועה ביחס לשאלת הנפש, מבקשת כיוון, מתבוננת ותוהה מה יכולה היא ללמוד מהפסיכואנליזה. הדיאלוג מתקיים במרחב שבין התיאוריה הפסיכולוגית של יחסי אובייקט לבין נוירופיזיולוגיה המפרשת את התארגנות המוח כתוצר של תבניות יחסים בשנות החיים הראשונות.

הטון אישי, בהלימה לעמדתו ההתייחסותית של המחבר; הימנעות מודעת מעיסוק בתיאוריות פילוסופיות שומרת את הספר קרוב לחומרי הגלם, מאפשרת מגע תוך כדי שימוש בטיעונים וממצאים מתחומי האבולוציה, הפסיכולוגיה, הפיזיולוגיה והאנטומיה, כמו גם תוך כדי הישענות על טקסטים המשקפים את ההיסטוריה המשותפת של עולמות תוכן אלה. הספר נחתם בנימה אידיאולוגית־רומנטית, בקוראו למידה של צניעות במגעינו העדינים עם הנושאים החשובים כל כך לכל אחת ואחד מאתנו – גוף ונפש.

שמעון מרום הוא פרופסור לפיזיולוגיה וביופיזיקה; מופקד הקתדרה למדעים על שם פרל זיידן בפקולטה לרפואה של הטכניון.

“פדגוגיה אחרת – למידה לאורך החיים והשכלה גבוהה” מאת דורית אלט ונירית רייכל

הוצאת רסלינג

בעשורים האחרונים שמו להם למטרה ארגונים מרכזיים באירופה לספק לקובעי מדיניות, לחוקרים ולאנשי חינוך הכוונה והנחיות לעיצוב מדיניות ושיטות חינוך שייתנו מענה לאתגרים שעמם נאלצת להתמודד החברה במאה ה-21. מצד אחד מדובר בהעצמת האזרחים לעמידה באתגרים שמציבה חברה מבוססת ידע, הכשרתם לנוע בחופשיות בין סביבות למידה, מקומות עבודה, אזורים ומדינות; מצד אחר  קידום של חברה משגשגת, סובלנית, פלורליסטית ודמוקרטית יותר. המשמעות בפועל היא יישום מדיניות קוהרנטית ומקיפה ואסטרטגיות המותאמות ללמידה לאורך החיים. למידה זו מוגדרת כפעילות למידה המתרחשת לאורך החיים כדי להביא לשיפור הידע, הכישורים והיכולת בהקשר אישי, אזרחי, חברתי או תעסוקתי.

למידה לאורך החיים מאורגנת סביב ארבעה יסודות: ללמוד לדעת, ללמוד לעשות, ללמוד להיות וללמוד לחיות יחד. על אף ייחודיותו של כל יסוד, יסודות אלו שזורים זה בזה, מקיימים ביניהם נקודות ממשק רבות ומתייחסים יחדיו לתחומי חינוך השלובים זה בזה. בספר זה מתואר הבסיס התיאורטי של למידה לאורך החיים על ארבעת יסודותיו, והם מודגמים באמצעות מקרים המתארים פעילויות הוראה, למידה והערכה בהשכלה הגבוהה.  

ד”ר דורית אלט היא מרצה בכירה במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן וראש המחלקה לחינוך וקהילה. תחומי מחקר עיקריים: סביבות למידה חדשניות בעידן המידע, חינוך לאזרחות דמוקרטית בחברה רב-תרבותית, למידה לאורך החיים. עומדת בראש פרויקט בינלאומי (Erasmus +) שמטרתו פיתוח והערכה של סביבות למידה בהשכלה הגבוהה.

פרופ’ נירית רייכל – בעברה מנהלת בכפר הנוער כדורי, ראש החוג לחינוך בלתי פורמלי (אורנים), ראש אקדמי (אוהלו) – היא כיום מרצה בכירה במכללה האקדמית כנרת בעמק הירדן ובמחלקה לתארים מתקדמים במכללה האקדמית לחינוך גורדון. תחומי מחקר עיקריים: היסטוריה של החינוך, דיוקנו של איש החינוך על ציר הזמן, למידה לאורך החיים. 

“אקוורלים בשולי היות” מאת רלי דיבנר

הוצאת עקד

אל ספר שיריה השלישי של המשוררת רלי דיבנר ‘אקוורלים בשולי היות’ יש לפנות בציפייה כמוסה לחוויה ייחודית של מבט נשי מלא, רך, מעוגל בקצותיו, אך חודר ממדים. ספרה של המשוררת מביא עמו בכנפיו טווח התבוננות רגשי רחב יריעה. מילים נארגות בתחושות – ימים, זמנים ומצבי קיום אנושיים נרקמים אל מול טבע משתנה.

האקוורל השירי הינו יצירה חד-פעמית. קצבו האיטי והסוחף מסוגר בתבנית קבועה ומחייבת של מספר שורות שיר לתוכן נוצקת אמירתו של המשורר. האקוורל סוחף את הקורא בעצם עוצמתו אל רגע אחד מול ההוויה. רגע בו האדם רואה את היקום ועצמו בתוכו כאחד. זהו רגע פנינתי במובהק, בו נצנוצה של החוויה מועבר בחזקה ורכות אל המבנה המצומצם שאינו תלוי מקום או זמן. זוהי חוויה שיש להפוך אמן ההתבוננות והמילה המזוככת על-מנת להביאה לידי קיום שלם בשירה.

שירתה של רלי דיבנר מתעצמת והולכת בספר שלישי זה לכלל אקוורליות מרהיבה. הראייה האישית הסובייקטיבית העולה מן השירים הינה רחבה ופועמת חיים, נשית ואנושית בה-בעת. המבט הארס-פואטי שהובהר בספריה הקודמים הופך למרכז כתיבתה בספר זה ומהווה הנאה ייחודית למבקש מסע אל תוך היש.

מֵחוֹף אֶל חוֹף

רַצֵּי גַּלִּים נוֹשְׁמִים

שִׁירַת הַבָּתִּים

נִשְׁמַת הַיֵּשׁ

כְּאַקְוָרֶלִים

בְּשׁוּלֵי הֱיוֹת

רֶלִי דִיבְּנֶר (וולפסון) – ילידת תל-אביב. גדלה בחיפה. בוגרת החוגים לספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בעלת תארי מ.א. בספרות אנגלית ובתקשורת מנהלית. מתגוררת בברוקליין מסצ’וסטס. ‘אקוורלים בשולי היות’ הוא ספר שיריה השלישי. ‘מחוף אל חוף’, ספרה הראשון (2012) ו’שירת הבתים’, ספרה השני (2016) יצאו לאור בהוצאת עקד.


“זכויות אדם – מבוא תאורטי” מאת
נעמה כרמי

הוצאת רסלינג

זכויות אדם תופסות מקום גדל והולך בשיח החברתי, המשפטי והפוליטי בארץ ובעולם. ספרה של נעמה כרמי פורש טיעון עקרוני ושיטתי החובק את הסוגיה של זכויות אדם ומעגן את הדיון בדוגמאות קונקרטיות כדי להיטיב להבהיר נושא מורכב זה. הספר מציג באופן מעמיק ובהיר את הרעיון של זכויות אדם, תוך כדי כך שהוא עומד על מקורן ההיסטורי והתפתחותן, טבען המושגי-פילוסופי, ההבדלים בינן לבין זכויות או תביעות אחרות והקשר בינן לבין חובות. הספר מנהיר את המאפיינים וההיבטים השונים של זכויות אדם: הוא מבחין בין סוגים שונים שלהן, מנתח את אופיין האוניברסלי ואת שאלת הגבלתן, דן בערכי היסוד העומדים בבסיסן ובוחן את עיגונן המשפטי.

המדף העברי עני מאוד בספרות תאורטית על זכויות אדם, שכן הכתיבה הקיימת התמקדה בעיקר בניתוח משפטי. ספר המבוא שלפניכם בא למלא את החסר ולתת לקוראים ידע בסיסי נחוץ בתחום מתפתח ומלהיב זה, יחד עם הזמנה להעמקה נוספת ולמבט ביקורתי על רעיון שאינו רק עיוני אלא בעל פוטנציאל רדיקלי לחולל שינוי חברתי.

ד”ר נעמה כרמי היא חוקרת ומרצה לפילוסופיה פוליטית, מומחית בזכויות אדם ובמדיניות הגירה. בעלת תואר דוקטור בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב; לימדה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה וכיהנה כיו”ר האגודה לזכויות האזרח בישראל. בעלת הבלוג “קרוא וכתוב”. ספרה “חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן” ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב (2003).

“ארץ האגדות – עולמות מתנגשים” מאת כריס קולפר

מאנגלית: נעה בן פורת

הוצאת אריה ניר

הסיוט המפחיד ביותר של אלכס וקונר התגשם. הדמויות מארץ האגדות – גיבורים ונבלים גם יחד – יצאו מעולמותיהם והגיעו אל העולם האמיתי! המכשפה מורינה החלה לבצע את תוכניתה המרושעת והיא מאיימת לכבוש ולהחריב את ניו יורק תחילה ולאחר מכן את העולם כולו!

כאשר קונר חושב שהכול אבוד ושלא יכול להיות גרוע יותר – אלכס נעלמת!

קונר וחבריו ניצבים בפני הקרב החשוב ביותר בחייהם. אך ללא אלכס, קונר אינו יודע כיצד יוכל לגבור על אויביו ולהציל את כל אהוביו. האם יצליח קונר למצוא את אלכס לפני שיהיה מאוחר מדי? והאם יוכלו התאומים להחזיר את שיווי המשקל בין העולם האמיתי לעולם האגדות?

כריס קולפר זכה בפרס גלובוס הזהב על גילום דמותו של קורט האמל בסדרה GLEE, והופיע ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של טיים מגזין. הסדרה ארץ האגדות מככבת ברשימות רבי-המכר בעולם.

“מדוע הבודהא טעה  – זן ואמנות שטיפת הכלים” מאת יגאל ורדי

הוצאת ידיעות ספרים

הספר מדוע הבודהא טעה – זן ואמנות שטיפת הכלים קורא תיגר על פרדיגמות מקובלות בפילוסופיה הזן בודהיסטית שהגיעו ברבות הימים לרוויה, עד כדי איבון דוגמטי. יגאל ורדי מעמיד את משנתו של הבודהא במבחן הביקורת, או בלשון הזן בודהיזם עצמו: “כאשר תפגוש את הבודהא – הרוג אותו”. הביקורת על משנת הבודהא נתפסת בספר זה כהחייאתה, שכן מטרתה למנוע קיבעון דוגמטי סביב פרדיגמה אחת ולאפשר ויטליות פורה לשם יצירת גרסה חדשה המושתתת על חומרים מן המסורת הזן בודהיסטית לדורותיה.

הפולמוס הפילוסופי בספר זה מציג ביקורת לגבי פרדיגמות זן בודהיסטיות בארבעה תחומים: תורת היש (אונטולוגיה), תורת ההכרה (אפיסטמולוגיה), תפיסת העולם הקיומית (אקזיסטנציאליזם) ותורת הנפש (פסיכולוגיה). הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת היש טוענת שהמציאות אינה מתאפיינת בזרימה ובהשתנות בלבד, אלא גם בסטרוקטורות סטטיות קומפלמנטריות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת ההכרה טוענת שאין לדרוש מן האדם להימנע מאבחון ומתיוג של המציאות, אלא יש לכוונו לעבר ראיית רשומון רחבה באבחון המציאות. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תפיסת העולם הקיומית טוענת שתחושת הסבל הקיומי אינה נובעת מנטייתו של האדם לקבע את המציאות בסטרוקטורות סטטיות. נהפוך הוא: ההבנה שהמציאות מצויה בהשתנות מתמדת היא הגורמת לתחושת הסבל הקיומי. לכן, מתוך כמיהה למזור, האדם חותר ליילד אידיאות סטטיות המקנות לו אשליית נצח. הביקורת לגבי הפרדיגמה בתחום תורת הנפש טוענת שאין ביכולתו של האדם להשתחרר ממגבלות האישיות. יתר על כן, האדם הוא ישות דו=צדדית, כפני יאנוס: בצד האחד מצויה האישיות ובצד השני מצויה התודעה החופשית. לכן, כל שביכולתו של האדם לעשות הוא להגביר את תחושת החירות והאוטונומיה האישית באמצעות טיפוח המודעות העצמית, בלי להתיימר לאיין את האישיות.

יגאל ורדי מציע לאמץ את משנתו: הזן בודהיזם החדש. לשם כך הוא מציג מעבר פילוסופי מהגישה הדיכוטומית הזן בודהיסטית של “או-או” אל הגישה הדיאלקטית הזן בודהיסטית של “גם וגם”, המגולמת בחינוכו של האדם להיות במצב תודעתי של ספקנות וביקורתיות מרביות כלפי עצמו. המעבר הפילוסופי המוצג מסתמך על פרדיגמות קוטביות נוגדות המתקיימות בו-זמנית באופן קומפלמנטרי בתנועת מטוטלת של התהוות הדדית.

יגאל ורדי, בוגר לימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת תל אביב. עוסק בפסיכודיאגנוסטיקה גרפולוגית, באמנות הציור ובכתיבת ספרים הגותיים. עד כה פרסם עשרה ספרים.

“כַּאן יא מַכַּאן”  מאת נאוה ט. ברזני

הוצאת רסלינג

ספרה של נאוה ט. ברזני בוחן עדויות מאוחרות של מי שהיו ילדים בתקופת המלחמה והשואה בלוב בין השנים 1945-1938. במרכז הספר ניצבים המפגשים שערכה המחברת עם המרואיינים והיחסים הדינמיים, הדו-כיווניים, הנוצרים בין זיכרון להיזכרות. יותר מכפי שהוא מבקש לגולל סיפור חתום, חותר ספר זה להמחיז את התנועה האינסופית שעל ידה העבר וההווה מוסיפים להתהוות זה בדמותו של זה.

מצד אחד, המחברת מכירה בכך שזיכרונם הפרטי של העדים משורג בסיפורי הזיכרון של המבוגרים ששהו עמם, בספרות המחקר והייצוגים הרווחים בסיפורי השואה בכלל ובלוב בפרט, כמו גם בשיח הפוליטי, התרבותי והחברתי; מצד אחר, מבקשת המחברת לחלץ מבעד לסיפורים הנרכשים והמסוכמים את ההבהוב החומק של הזיכרון הפרטי. באמנות קשב שאין עדינה וסבלנית ממנה, מלווה ברזני את מרואייניה בדרכים הראשיות של הזיכרון המוכלל עד שהוא מצמיח את מבוך הסמטאות של החוויה הכמוסה, המייָחדת.

לשם כך היא עושה שימוש מזהיר בדימויים חזותיים – תצלומים מהתקופה שהיא מציגה בפני העדים ורישומים שהם מתבקשים להכין במהלך השיחה. הדימויים הללו מצליחים לעקוף את סיפורי-העל ולדובב שברירי מציאות פנימית וחיצונית שהודחקו; לפרוץ את תבניתו היצוקה של הזיכרון למהלכה החי של ההיזכרות. לנוכח המראות, הגבולות בין העבר לבין ההווה מתמוססים וחומר המציאות מערים על מחסומי התודעה. האדם המצייר נעשה מעט מעט לאדם המשחק: ככל שמרואייניה של ברזני מציירים לפניה את רצינותו החשאית של משחקם, הספר נעשה לבמה עשויה מילים, והמאבקים והתקוות המוצגים עליה מתחוללים לעולם עכשיו, ברגע הזה.

נאוה ט. ברזני היא אמנית, מרצה, אוצרת ומנהלת הגלריה במכללה ע”ש דוד ילין. תלמידת דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים. ברזני נולדה בפתח תקווה להורים שעלו מלוב. זהו ספרה הראשון.

“עירובין – גליון שלישי” בעריכת רונה ברנס ואמיר משנהוף

הוצאת עמותת בר-קיימא לתרבות, אמנות, מוסיקה ושלום (ע”ר), ובתמיכת מפעל הפיס ובית שלום עליכם בתל אביב

הקובץ מציע לקוראיו ממיטב הכותבים הצעירים בישראל ובירושלים בפרט. בנוסף, כולל הקובץ חטיבה המוקדשת ליצירתה של דבורה פוגל, משוררת יידיש ואינטלקטואלית יוצאת דופן, אשר חייתה בפולין, ונמנתה על חוג יוצרי אוונגרד שבין שתי המלחמות. פוגל נרצחה על ידי הנאצים עם בני משפחתה בשנת 1942. זהו פרסום מקיף ראשון ליצירתה בשפה העברית.

הקובץ הנוכחי מתייחד בחיבור האמיץ והאינטימי שבין אמנויות המילה לאמנויות החזותיות וכולל שירת מקור חדשה, יחד עם רישום, פיסול וציור. על מלאכת איסוף העבודות החזותיות ועיצוב הקובץ הופקד האמן אוהד חדד.

במרכז הקובץ שתי מסות העוסקות בקשר שבין סוגים שונים של אמנות ובין מלאכת השירה: המסה הראשונה, מאת שי מנדלוביץ’, קושרת בין ארכיטקטורה, כתיבה וביבליופיליה, ואילו השנייה, “מילים לבנות בשירה” מאת פוגל, עוסקת באפשרויות פואטיות הלקוחות מעולם האמנות המודרנית, שבתוכו חיה ופעלה.

במקביל להפצה, הושק קמפיין הדסטארט לתמיכה בהוצאת הקובץ הבא!

כותבים: תמיר אסולין, טובה בורדו, שי מנדלוביץ’, מיתר מורן, איתי עקירב, אסף דבורי, נדב נוימן,  דבורה פוגל, נח אנגלהרד, שירה חרש, נועה שקרג’י, חיה לוי

“ספר השקרים” מאת טרי טרי

הוצאת ש.זידמון (ספר לכל)

קווין ופייפר הן תאומות, אך מעולם לא נפגשו.

אירוע טרגי מפגשי ביניהן ושואב אותן למסע אל קללה משפחתית שמשתרעת על פני מאות שנים.

תאומה אחת יכולה למשול באופל והאחרת עשויה להחזיק בידה את המפתח לשבירת רצף הקללה.

אימן ניסתה להגן עליהם ולכן הפרידה ביניהן. אך השקרים הופכים לאמת והאמת נראית כמו שקר. ספר מרתק וכוחה של המחברת להפתיע כל דף מחדש .

טרי טרי חייתה במרוצת שנות חייה בצרפת בקנדה באוסטרליה ובאנגליה והספיקה לצבור לאורך הדרך ארבעה תארים אקדמיים, שלל דרכונים ושם יוצא דופן. הקריירות שלה בעבר כוללות מדענית, עורכת דין, אופטומטריסטית ובאנגליה – עבודות שונות בבתי ספר, בספריות ובקרן צדקה. טרי טרי שונאת ברוקולי ואוהבת חתולים.

זהו סיפרה הרביעי היוצא לאור בארץ. הטרילוגיה שלה “להתחיל מחדש ” זכתה להצלחה בארץ ובעולם וזכתה בפרסים רבים.

“היבריס” מאת דולב בן ארוש ומאיה קראוס ברדה

הוצאת אינדיבוק

מיכאל (מייק) דמרי, איל נדל”ן יהיר וקשוח, היה בטוח שהוא חסין מפגיעה.
כבול וחסר אונים, הוא מתעורר בחדר חשוך. שאלה אחת שולחת אותו, בעל כורחו, לעשות חשבון נפש ולצאת למסע אפל בזיכרונותיו, על מנת לפתור את תעלומת חייו.
דקלה דמרי, אם ורעיה מסורה, הייתה בטוחה שהיא מכירה את אהבת חייה. כשהוא נחטף, שיחות טלפון אנונימיות ורמזים שמגיעים עד לפתח ביתם מובילים אותה למסע מייסר, רווי רמזים ושחיתויות.

“היבריס” הוא רומן מתח מסקרן ואפל, שיטלטל את הקוראים ויוציא אותם למסע שנקודת ההתחלה שלו ידועה, אך סופו לוט בערפל.

דולב בן ארוש ומאיה קראוס ברדה, הכירו לפני כשנתיים במסגרת כתיבת סקירות עבור אתר “הלוחשות לספרים” בהנהלתה של רינת בן אור.

הספר “היבריס” נולד מתוך אהבתן לכתיבה. הן רצו לשתף פרקים בקבוצת קוראות בפייסבוק. מרגע שהחלו להחליף ביניהן פרקים וראו שיש כאן ספר ולא פרקים בודדים לפרסום ברשת, הן החליטו ללכת עד הסוף. בשיתוף פעולה פורה, הן הוציאו לאור את הספר בהוצאה עצמית.

דולב בן ארוש, ילידת 1983, בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות, אם לגילי, ליעד ואלון ובת זוג לארז. זהו ספרה השני. קדם לו ‘אחד משניים’, רומן שיצא בהוצאה עצמית. סיפורים קצרים פרי עטה ראו אור באנתולוגיות: ‘חלומות בהקיץ’ בהוצאת יהלומים ו’כתוב באהבה’ בהוצאה עצמית.

מאיה קראוס ברדה, ילידת 1969, בעלת תואר ראשון בניהול ובסוציולוגיה, אם לדור ולכפיר. זהו ספרה השלישי, קדמו לו ‘נגיעות של צדק’- רומן מתח והנובלה ‘שבי אחריה’ בהוצאת ‘יהלומים’, שנכתבה בשיתוף עם נתנאל דמין. סיפורים קצרים פרי עטה ראו אור באנתולוגיות: ‘חלומות בהקיץ’ בהוצאת יהלומים, ‘כתוב באהבה’ בהוצאה עצמית, ‘ציקלון הזיכרונות’ו’החיים בשוליים’ בהוצאת ‘כתב’.

“מסע עם האויב – השתתפותם של ליטאים בפשעי השואה” מאת אפרים זורוף ורוטה ונאגייטה

מאנגלית: צילה אלעזר

ידיעות ספרים

מעל 200 אלף יהודי ליטא נרצחו בשואה. מה הניע ליטאים רבים כל כך לקחת חלק פעיל, מיוזמתם, בחיסול היהודים שחיו בקרבם שנים רבות בשכנות טובה והיוו חלק נכבד באוכלוסייה?

מסע עם האויב מתאר מסע של שני אנשים שמבקשים לרדת לחקר האמת בשאלת רצח יהודי ליטא בתקופת השואה; האחד צייד נאצים יהודי, השנייה סופרת ליטאית מצליחה. המסע הזה ישפיע על כל אחד מהם באופן דרמטי.

רוטה ונאגייטה יצאה למסע לאחר שהתברר לה שכמה מקרובי משפחתה לקחו חלק פעיל בתהליך רצח היהודים במקומות שונים בתקופת השואה וסייעו גם בהסתרת חלקם של משתפי פעולה בפשעי שואה.

ד”ר אפרים זורוף, צייד הנאצים הראשי של מרכז ויזנטל, עמל במשך שנים ארוכות על מנת להביא למשפט פושעי מלחמה ליטאים ולגרום לשלטונות בליטא לחשוף את האמת על אודות מה שאירע במדינה בזמן השואה. העובדה שסבו וסבתו מצד אמו נולדו בליטא ושהוא נקרא על שמו של דוד-רבא שנרצח עם משפחתו בווילנה בעזרתם הפעילה של ליטאים העניקה למסע שלו נופך אישי במיוחד.

מסע עם האויב חושף את התפקיד המשמעותי ביותר שמילאו מנהיגים פוליטיים והממסד הליטאי בביצוע הפתרון הסופי; בד בבד המחברים אינם חוששים לדון במניעים שהביאו אלפי ליטאים פשוטים לרצוח את שכניהם היהודים.

תוך שימוש בחומרים ליטאיים בלבד: ספרים שכתבו היסטוריונים ליטאים; עדויות של רוצחים; ראיונות עם עדי ראייה ותושבים מקומיים, כולל כאלה החיים עד היום בקרבת אתרי הרציחות ההמוניות, מנתחים ונאגייטה וזורוף את העדויות ומתווכחים ביניהם על פרשנותן, בעודם תרים את הארץ לאורכה ולרוחבה ומבקרים ביותר מ-30 אתרים שבהם נרצחו יהודי ליטא, כ-212 אלף במספר מתוך 220 אלף היהודים שחיו בה טרם הכיבוש הנאצי. זהו אחוז הנרצחים הגבוה ביותר בקרב הקהילות היהודיות הגדולות במהלך השואה.

מסע עם האויב הוא זעקה גדולה למען אמת היסטורית, וכבר חולל מפנה ביחסם של חלקים חשובים של החברה הליטאית כלפי עברה העקוב מדם של ארצם בתקופת השואה. כשם ש”שכנים”, ספרו של יאן גרוס (ראה אור בעברית ב”ידיעות ספרים”) שמתאר רצח של יהודי כפר אחד בפולין על ידי תושביו ללא נוכחותם של גרמנים, הוביל לחשבון נפש רציני בקרב החברה הפולנית, כך עורר “מסע עם האויב” שיח חדש ותוסס באמצעי התקשורת וברשתות החברתיות והחזיר את העבר הקשה של ליטא לסדר היום הציבורי במדינה.

כתב העת “גילוי דעת” – גיליון 12

הוצאת סמינר הקיבוצים והקיבוץ המאוחד

מכללת סמינר הקיבוצים והוצאת הקיבוץ המאוחד הוציאו לאור את גיליון מס’ 12 לכתב העת “גילוי דעת”: כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות.

הגיליון החדש כולל ארבעה מאמרים, מסה, שתי ביקורות ספרים ומכתב תגובה למערכת, המהווים מניפה מחקרית והגותית מגוונת של נושאי חינוך, חברה ורוח. בין הנושאים בהם עוסק הגיליון החדש: יחסי העדה הדרוזית עם מערכת החינוך, שאלת הגיל שבו ילדים יכולים להתחיל להתאמן בפעילות ספורט הישגית, השתלבותן של מורות וגננות יוצאות אתיופיה במערכת החינוך, דיון בייחודם של מדעי הרוח וקריאה חינוכית ייחודית של שלוש משניות.

One Comment

  1. […] 10) ספרים חדשים שיצאו השבוע (עברית) […]

השאירו תגובה