השאלון עם ד”ר ברוך לשם, מחבר הספר “נתניהו – בית ספר לשיווק פוליטי” (הוצאת מטר)

1) מהם הספרים האהובים עליך?

הספרים האהובים עלי מתחלקים לשני סוגים: ספרי תעודה היסטוריים ומותחנים. בשנים האחרונות הופיעו ספרים מצוינים על מלחמת העולם השנייה. המלחמה הזו כבר נגמרה לפני יותר מ-70 שנה, אבל ההיסטוריונים עדיין ממשיכים לחקור אותה כאילו שהסתיימה אתמול. מי שמפליא בעיני לעשות בתחום זה ההיסטוריון הבריטי אנטוני ביוור, שמצליח להעביר את העובדות המוכרות היטב, כסיפור עלילה מרתק. הרי כולנו כבר יודעים כיצד הסתיים הקרב המכריע של הנאצים על סטלינגרד. כאשר אני קורא את ביוור, אני ממש מכוסס את ציפורני בציפייה לדעת מה יהיה בסוף הקרב הזה.

כאמור, אני אוהב גם מותחנים. הבעיה שלי היא שאני מפסיק לקרוא לא מעט מותחנים כבר בראשיתם. הנוסחה הרי קבועה ומי שרכש לו קילומטראז’ בקריאת ספרים מהסוג הזה יודע כיצד העלילה תתפתח וכיצד היא תסתיים. האמנות הגדולה של מותחן משובח היא שאינך מרגיש את התפרים בעלילה. מי שבולט בהם הוא הסופר האמריקאי דין קונץ שמתמחה בסיפורי אימה. לעולם לא אצליח לנחש מה ממתין לי בעמוד הבא. גם סטיבן קינג, עוד סופר מותחני אימה, היה אהוב עלי בעבר. כיום הוא נעשה ארכני וטרחני ואני מתקשה לצלוח את השליש הראשון של הספר.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

כבר הרבה זמן שאני לא קורא וגם לא מקריא לילדי (שבגרו), ספרי ילדים. ספר שזכור לי לטובה הוא “האריה שאהב תות”, שכתבה תרצה אתר. הנה, סיפור עלילה מופרך לחלוטין שהפך בידי הכותבת למותחן מרתק. האם האריה ישיג את התות שהוא כל כך חפץ בו? מי בכלל היה מסוגל לחשוב על כתיבת שיר כזה שנראה כל כך פשוט בשפתו, אבל כה גאוני בעלילתו? חבר, שהיה מבקר ספרות מוכר, אמר לי פעם שכדי להיות משורר טוב, אדם צריך שריטה רגשית במבנה האישיות שלו. לתרצה אתר הייתה שריטה כזו לטוב ולרע.

3) מה הספר האחרון שקראת?

הספר האחרון שקראתי היה “ליופי ונשגב לבו ער”, שכתב עדו בסוק על המשורר שאול טשרניחובסקי. מי עוד זוכר את המשורר הנשכח הזה, שמופיע על שטר של 50 ₪?

אני עוד למדתי את הבלדות שלו בבית הספר שדי שעממו אותי. באיזשהו שלב הוא הוצא מתכנית הלימודים בשל שפתו הקשה והנמלצת מדי.

לעומת זאת הוא זכה לעדנה בימינו בזכות הזמרים שהלחינו את שיריו הפופולריים יותר: “אומרים ישנה ארץ” ו”את אינך יודעת” שהלחין ושר שלמה ארצי, “הוי ארצי מולדתי” שהלחין מיקי גבריאלוב ועוד.

עידו בסוק, חוקר ספרות, לא עסק רק בניתוח שיריו, אלא גם סיפר את קורות חייו, שראויים כיום גם לטלנובלה בטלוויזיה. משורר יפה תואר (“שנראה כמו גוי” כפי שאמרו אלה שהתפעלו ממראהו), שלמד רפואה והתפרנס מכך בדוחק כרופא כפרי ברוסיה, התחתן עם גוייה יפהפייה (ובגלל זה היישוב היהודי לא רצו לקלוט אותו כרופא בארץ ישראל), וניהל מאבק בלתי פוסק כנגד ביאליק (גם בדרישה לדמי תגמולים שלא קיבל עבור פרסום שיריו), המלך המוכתר של השירה העברית. מה עוד תבקשי מאתנו מכורה, כדי שנתאהב במשורר כזה ונקרא את הספר אודותיו?

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

דווקא ספר ישן שקראתי גורם לי היום לשאול, על מה הייתה המהומה? אלה היו חמשת הכרכים שכתב וינסטון צ’רצ’יל על מלחמת העולם השנייה, שקראתי בשקיקה כאשר הייתי סטודנט לפני שנים רבות. אז הייתי בטוח שבריטניה היית המנצחת הגדולה של מלחמה זו (“נרדוף אותם באוויר, בים וביבשה”). היום ברור לי שצ’רצ’יל היה בסה”כ יחצן משובח. כיום כבר ידוע שלולא צבא ברית המועצות שנלחם בגבורה עילאית, אולי  אירופה הייתה נתונה אולי עד היום תחת משטר נאצי. הצבא הבריטי היה הכי גרוע בין בנות הברית, הפסיד במרבית הקרבות (בסדר, מונטגומרי, ניצח את רומל במדבריות לוב כאשר זה נותר כמעט ללא טנקים ודלק). אין פלא שהסרט הכי מוצלח שהופק על המלחמה בידי הבריטים הוא “דנקרק”, שמספר על בריחתם המוצלחת של 300 אלף חיילים בריטים מאירופה, בעת שנכבשה בידי הנאצים.

5) ספר שנתן לך השראה?

ספר שנתן לי השראה הוא  “1967 – והארץ שינתה את פניה”, שכתב תום שגב. 1967 היא השנה שבה התחוללה מלחמת ששת הימים, אשר שינתה את גבולות המדינה וגם את אופייה והמבנה הפוליטי שלה.

תום שגב הוא היסטוריון בהכשרתו האקדמית וגם עיתונאי במקצועו במשך שנים רבות. השילוב הזה הוא זה שהופך את הספר לבעל איכות מחקרית וגם מרתק כסיפור עיתונאי. יש ירידה קפדנית לפרטי כל אירוע, אבל במקביל שגב גם יודע לשרטט היטב את דמותם של גיבורי אותה תקופה ואת הסיפורים האנושיים שליוו אותם.

הספר הזה שימש לי השראה לכתיבת ספרי “נתניהו – בית ספר לשיווק פוליטי”. הספרים האקדמיים בעולם, העוסקים בניתוח קמפיינים פוליטיים, הם כאלה שמיועדים לאנשי מקצוע, שמתמקדים בזיהוי הנוסחתי של האסטרטגיות שבהם השתמשו הפוליטיקאים. אני ראיתי חשיבות, בתיאור פרטי הקמפיינים וגם לתאר את הסיפורים האנושיים שהיו מאחורי הקלעים במערכות הבחירות השונות. איש אקדמיה מקווה לשמוע את המחמאה שספרו “מדויק ומעמיק”. אני גם שמחתי גם לשמוע את המילה “מרתק”, מפי אלו שקראו את הספר.

6) ספר עיון מומלץ?

ספר עיון שאני ממליץ עליו הוא: “ההתשה – המלחמה שנשכחה” שכתב ההיסטוריון יואב גלבר. מלחמת ההתשה, שניהלה נגדנו מצריים לאחר מלחמת ששת הימים, נתפשת כמערכה משמימה מבחינת האירועים שבה. אין מלחמת תנועה, אין כיבוש שטחים ויש גם מעט צל”שים. בעיקר זו הייתה מלחמת חפירות משני צדיה של תעלת סואץ והפצצות עומק של מטוסים מעבר לקווי האויב.

מה שמעניין במלחמה הזו היא לא הצד הצבאי, אלא המדיני. האיוולת של המנהיגות הישראלית, שחמקה מכל דיון לפתרון הסכסוך עם מצרים בדרכים מדיניות. האמנו שנצח צה”ל לא ישקר לעולם, עד שמלחמת יום הכיפורים ניפצה את החלום הזה.

זהו ספר מצוין למיטיבי לכת המנסים לפענח את מרכיבי הסכסוך היהודי ערבי.

***

ד”ר ברוך לשם הוא מרצה לתקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים. הוא כיהן בעבר כדובר משטרת ישראל וכיועץ תקשורת של שרים. בימים אלה רואה ספרו הרביעי – “נתניהו בית ספר לשיווק פוליטי” (הוצאת מטר).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

בנימין נתניהו נבחר ארבע פעמים לראשות הממשלה והוא מכהן בתפקיד זה יותר מאשר כל ראש ממשלה אחר במדינת ישראל, לבד מדוד בן גוריון. אם עדיין ימשיך בתפקידו גם בשנת 2018, הוא יחלוף גם על פניו של ראש הממשלה הראשון במספר הימים שבהם שימש בתפקיד.

כיצד הוא מצליח לעשות זאת? כיצד התמודד, לכל אורך דרכו הפוליטית, עם משברים רבים ומול עמדה עוינת של התקשורת? הספר מבהיר את תופעת נתניהו באמצעות ניתוח מקצועי ותוך הסברת שיטות הקמפיין האמריקניות שנתניהו ייבא לישראל, ואשר שינו לעד את פניו של השיווק הפוליטי בארץ ואולי גם את פניה של המדינה.

בעזרת יועצי התקשורת, שעבדו עם נתניהו במשך השנים, מאפשר הספר הצצה נדירה אל המטבח הפוליטי-תקשורתי שלו. הוא חושף כיצד נולדו וגובשו האסטרטגיות והטקטיקות שבהן השתמש נתניהו במערכות הבחירות השונות, וכיצד סייעו השיטות הללו להשגת ניצחונותיו, אך במקביל תרמו גם לכישלונותיו. 

נתניהו הוא מכונת תקשורת משוכללת. אמרו על ג’ון קנדי כי הוא היה המייקל ג’ורדן של הפוליטיקה האמריקנית. על נתניהו אפשר לומר שהוא הליונל מסי של הפוליטיקה הישראלית. הוא לא רק הקמפיינר הטוב ביותר בישראל. הוא אחד הקמפיינרים הטובים בעולם. הוא בדרגה אחת עם ביל קלינטון וברק אובמה. מבחינת יכולותיו התקשורתיות, הוא היה יכול להיבחר בקלות לנשיא ארה”ב, אם הוא היה נולד במדינה זו.