1) לאחרונה ראה אור הספר “מה שקורה בין איליי וגוון” מאת ג‘.ג‘. מקאבוי בתרגומך ובהוצאת רימונים (סדרת פנדורה); נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

האתגר היחיד, שאינו בהכרח פשוט, היה לשמור על האווריריות והאלגנטיות של הקומדיה הרומנטית הזו, שכמו כל קומדיה רומנטית טובה היא סוג של רפרפת תותים בקצפת, מבלי לאבד את העומק – לא אחטא בספוילרים, אבל יש עומק, ויש גם איזה צד אפל שמתגנב במפתיע, והטריק הוא לאזן אותו עם כל שאר המרכיבים מבלי שיפריע לטעם הכללי. אני מקווה שהצלחתי.

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

דיאלוגים הם תמיד החלק האהוב עליי בתרגום ספרים. אני נהנה לתת לכל דמות את הקול המדויק שלה, עם המשלב הלשוני והמטען האישי המובהק שלה, ולוודא שכולם מדברים כמו שבני אדם מדברים באמת, ולא כמו דמויות בספר. למזלי, הדיאלוגים כאן היו מבריקים ברובם – ככה זה כשאוהבים/שונאים מתכתשים ועוקצים זה את זה בלי הפסקה – והם זרמו אל הדף מעצמם.

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?

עבדתי שנים רבות כשליח העיתונים “חדשות” ו”העיר” בלונדון, זכיתי לראיין הרבה אנשים מרתקים – ממריל סטריפ ועד ארתור מילר – ובאופן טבעי נדרשתי לתרגם את הראיונות לעברית. ב-1993 ביימתי הצגה שנקראה “מצעד המלאכים” והיתה למעשה אוסף מונולוגים מחורזים של אנשים שמתו מאיידס. הרגשתי צורך לתרגם את הטקסטים בעצמי, כדי לשלוט על התוצר כולו. זאת היתה עבודת התרגום הראשונה שלי, המאתגרת מכולם, ומאז אני מתרגם לסירוגין ספרים ומחזות לתיאטרון ומנסה, סליחה על הביטוי, להתפרנס מזה.

 

4) מה היה הספר הראשון שתרגמת?

אני חושב שזה היה “כל מה שנמוג”, האוטוביוגרפיה של השחקנית מיה פארו. התאהבתי בה קצת תוך כדי תרגום, ומאז אני לגמרי במחנה שלה בעניין ההאשמות של וודי אלן, בן זוגה לשעבר, בניצול מיני של בתם המאומצת.

5) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?

היצירה הקשה ביותר לתרגום היתה כאמור הראשונה שתרגמתי, המחזה “מצעד המלאכים”, ולא רק בגלל חוסר הניסיון שלי אז. המחזה דרש חריזה שתישמע טבעית ומדוברת, והנושא הלא פשוט (איידס) לא הקל על המלאכה; אני זוכר במעורפל מישהו שאמר שם משהו כמו: “אל תרחמו עלי, לא נעשה לי עוול/ לי לפחות היו חיים, חיים לפני המוות”.

נהניתי לתרגם את המותחנים של הרלן קובן, בעיקר כי אף פעם לא ידעתי את הסוף, והמתח המצטבר היה בונוס מבורך, ואת זכרונותיו הלא שגרתיים – והנהדרים – של חתן פרס נובל, האיש והמיתוס, בוב דילן.

6) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?

אני אוהב את כל תרגומיה המופתיים של ברוריה בן-ברוך, ובראשם את זה ל”בית” של מרילין רובינסון, שהעברית עושה אתו חסד מופלא.

התפעלתי מאוד מהתרגום של ניר רצ’קובסקי ל”סוויטה צרפתית”, שהיה עבודת אמנות של ממש.

בנעורי הערצתי ממש את המתרגם חיים איזק, על תרגומי היינריך בל וגינתר גראס שלו, אבל בעיקר לא אשכח את התרגום של “בחירתה של סופי” מאת וויליאם סטיירון, שהמם אותי ביופיו, בעושרו ובעוצמתו כשגמעתי אותו כשיכור בכיתה י”א.

אני חייב להודות שכנוסטלגיקן חסר תקנה יש לי חיבה סנטימנטלית עמוקה לתרגומים עם טעם של פעם, כמו זה של אלישבע קפלן, משנת 1949, ל”פצפונת ואנטון” של אריך קסטנר, שאני מעדיף אותו אלפי מונים על פני התרגום המחודש.

7) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

“הבטחה עם שחר” של רומאן גארי מרסק אותי כל פעם מחדש. “השועל בלול התרנגולות” של אפרים קישון קורע אותי מצחוק שוב ושוב, והוא לא זכה להערכה הראויה לו לדעתי (גם לסרט שקישון עשה על פיו הגיע יותר ממה שקיבל). ספר שתרגמתי, “ארוכה הדרך למטה” של ניק הורנבי היה משום מה מהפחות מצליחים שלו, אף על פי שבעיניי הוא מענג ומושלם בסוגו (המקור, המקור. אם כי גם התרגום לא רע).  

 

***

 

ירון פריד פרסם שני ספרים, “אמא שלך יודעת?” ו”גלויות לונדוניות”, תרגם מאנגלית עשרות ספרים (כולל רוב רבי המכר של הרלן קובן) ומחזות לתיאטרון, כתב אלפי כתבות וטורים לעיתונים ישראליים, וגם היה מבקר הטלוויזיה של “הארץ”. ממשיך לחפש את מקומו בעולם, או לפחות מקום שבו הייאוש יותר נוח.

בימים אלה רואה אור בתרגומו הספר “מה שקורה בין איליי וגוון” (הוצאת רימונים – סדרת פנדורה).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

חלום הבלהה של כל גבר ואשה הוא שאחד מהם יקבל רגליים קרות מתחת לחופה או שאחד מבני הזוג יברח מהחופה עם בן/בת זוג אחר/ת. הסיוט הזה קורה גם לאיליי וגם לגוון ברומן הסוחף מבית היוצר של ג’. ג’. מקאבוי, מחברת רב-המכר “קשת שחורה”

הרומן מביא את סיפורם של איליי דוונפורט; רופא מבריק ועשיר שחושב שמצא את האישה המושלמת להיות אשתו, רופאה, מבריקה ועשירה – בדיוק כמוהו, וגם של גווינביר (גוון) פו שמאמינה שהארוס הנאה, המצליחן והגבר הראשון שלה, הוא האדם המושלם עלי אדמות.

ביום החתונה איליי וגוון מגלים שהכלה של איליי בורחת עם הארוס של גוון, והשניים נשארים לאסוף את השברים זה של זה.

“מה שקורה בין איליי וגוון” הוא רומן חדש בסוגת הספרות הרומנטית הרעננה והעכשווית שיוצא מהמקלדת השנונה של ג’. ג.’ מקאבוי, שכבר הביאה לנו את שחורה” שראה אור בעברית ב”פנדורה”. זהו ספר נוסף מתוך ספריה מלאי ההומור והסוחפים לקריאה מהמילה הראשונה עד לאחרונה.

ג’. ג’. מקאבוי נולדה במונטריאול, קנדה, ולומדת מדעי הרוח והחברה באוניברסיטת קרלטון. היא הבכורה מבין שלושת ילדיהם של הוריה ואהבתה לכתיבה מושרשת בה כבר שנים. היא שואבת השראה כמעט מכל דבר, מטרגדיות שייקספיריות ועד תרבות הפופ.