“חוויה עם מכחול בצהוב, אדום וכחול” מאת סופי רחלנקו

הוצאת גוונים

חוויה עם מכחול בצהוב, אדום וכחול הוא ספר ססגוני בעל שילוב ייחודי של צבעי מים ושירים קצרים מחורזים. הקורא נחשף לתהליך הרכבת הצבעים והגוונים השונים, לקצב שבחריזה, ומוזמן להתנסות בשתי הפעילויות – הספרותית והאמנותית.

סופי רחלנקו, המחברת והמאיירת, פותחת בפני האמנים הצעירים אשנב לאין-ספור אפשרויות הבעה בצבעים ובמילים. זהו ספרה הרביעי – השני בעברית. שני ספריה הראשונים יצאו לאור בצרפת.

לספר מצורף נספח ובו הצעות לפעילות, יישומים ומשחקים.

“תשוקת המבט – עיונים באמנות ובפסיכואנליזה” מאת איתמר לוי

הוצאת רסלינג

בתשוקת המבט הפסיכואנליזה אינה מפרשת את האמנות אלה חושבת במקביל אליה על המטרה המשותפת לשתי הדיסציפלינות – לחשוב דברים קשים לחשיבה. באמנות הדגש הוא על חשיבה חזותית, בעוד שהפסיכואנליזה מתרגמת את התמונות למילים. שני התחומים שואפים לייצג דברים שמעבר לגבולות הייצוג, לתת צורה למשהו חסר-צורה. תשוקת המבט מקבץ מאמרים מעשרים שנות כתיבה במסלול המתווה דיאלוג של הפריה הדדית בין פסיכואנליזה ואמנות, מילים ותמונות.

הספר בנוי כסיור מודרך במוזיאון וירטואלי. ציורים מתקופות שונות – מהרנסנס עד ימינו – ממחישים בתמונות רעיונות שהספר מדבר עליהם במילים. כל פרק בספר הוא מעין תערוכה נפרדת, מסלול העובר מעבודה לעבודה ומתבונן בהן כעוד ועוד ניסיונות לייצג דברים החומקים מייצוג, לחשוב על דברים מורכבים, לקבע בתמונה משהו חמקמק. יש מחשבות על מין ועל מוות, על תחושות גוף ועל אלוהים, על מבנה המרחב, על היות-יחד והיות-לבד, על העולם הפנימי ועל פנימיותו של האחר, על זיכרונות הילדות ועל שגרת היומיום. אלו מחשבות פתוחות, פרומות, מתפוגגות, אשר אי אפשר לחשוב אותן “במלואן”. תשוקת המבט היא התשוקה לראות עוד ועוד, לחשוב את התמונה ולקרב אותה, אם אפשר, אל תחום המילים.

ד”ר איתמר לוי הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הישראלית לפסיכואנליזה; במשך כחמש עשרה שנה (1979-1994) שימש מבקר האמנות של העיתונים “כל העיר”, “ידיעות אחרונות” ו”הארץ”. ספרו “הבית והדרך – עיונים בדמיון הפסיכואנליטי” ראה אור בהוצאת רסלינג, 2012.

“נשות המסגד – למידה חתרנית של ידע דתי” מאת אפנאן מסארוה סרור

הוצאת רסלינג

נשות המסגד פורס בפני הקורא את סיפוריהן של נשים מוסלמיות פלסטיניות המנצלות את מסגד הכפר על מנת לרכוש ידע העוסק בחיי היומיום שלהן כאמהות וכנשים, בין השאר עצמיות וזוגיות, גוף ומיניות. המחברת מציגה בפנינו את הדרך המרתקת שבה נעו המוֹרוֹת (השיח’וֹת) שהנחו את השיעורים בין עולמות ידע כמעט מנוגדים וסותרים: ידע דתי-מסורתי אסלאמי אל מול ידע מודרני-מערבי השאוב מעולם הפסיכולוגיה הפופולרית ומתפיסות “העידן החדש”. ספר זה מצביע על האופן שבו השתמשו הנשים בידע מחוץ לזירה הלימודית לטובת פעולה ועשייה חברתית שהתמקדה, בין השאר, בהקמת עמותת נשים. כך תבעו לעצמן הנשים זכות לפעול בזירה הציבורית של הכפר ולקדם את מעמדן.

ספרה החשוב של אפנאן מסארוה סרור מעיד על יכולתן של נשים החיות בהקשר שמרני-פטריארכלי לעקוף את המערכת הפטריארכלית בלי לאיים או לערער עליה, כלומר לנצל את הסמכות הגברית בכפר כדי לקבל גיבוי ולגיטימציה. הצלחת הנשים להקים את העמותה מסמנת את יכולתן לתבוע שותפות מלאה ושוויונית יותר בבניית החברה האזרחית ההולכת ומתהווה בכפר, כמו גם את יכולתן להיות סוכנות אקטיביות ומבשרות שינוי.

ספר זה מצטרף אל גוף הידע הקיים במחקר העוסק בצורות ואופני האייג’נסי של נשים מוסלמיות; הוא טוען שיש לראות במסרי השיח’ות – המייעצות לנשים איך להיראות פסיביות מול הגברים-בעלים, לצד שיתוף פעולה מוּשכל ומכוון עמם – אסטרטגיות התנגדות חתרניות. אסטרטגיות אלה פתחו בפני הנשים מרחב לפעולה אוטונומית ועצמאית: הן אפשרו להן לפלס לעצמן מקום בזירה הציבורית של הכפר.

ד”ר אפנאן מסארוה סרור היא ראש המסלול לגיל הרך בחברה הערבית במכללה האקדמית לחינוך ע”ש דוד ילין בירושלים; מדריכה פדגוגית ומרצה במכללה האקדמית לחינוך אלקאסמי. מחקריה עוסקים בחקר תפיסות ילדות, תכניות התערבות חינוכיות לאימהות ולילדים, לצד חקר נשים בחברות ובתרבויות מוסלמיות. מחברת הספר “נשים, ילדים וכיבוש: תכנית האתג”ר במזרח ירושלים”; מעורכות הספר “ילדות בחברה הערבית בישראל”.

“ממה מכינים שלולית?” מאת עידו רוזנבלום (איורים: יובל רובנצ’יק)

הוצאת ידיעות ספרים

השאלות הכי טובות של ילדים מגיעות לפני השינה.

עידו רוזנבלום והמאייר יובל רוביצ’ק הם חברים טובים. יחד הם מגישים לכם ולילדיכם ספר שכולו סימני שאלה בלי אף תשובה אחת.

“אף ילד לא אוהב ללכת לישון. הבן שלי במיוחד. אבל הוא כן אוהב לשאל שאלות. שאלות שמשאירות את אבא בחדר עוד הרבה זמן.

אבל האמת היא שנשביתי מיד בשאלות שלו, בראשוניות ובחכמה שלהן.

לשמחתי השאלות שלו הובילו אותנו לשיחות מיוחדות ומופלאות על איך העולם עובד.

אני מקווה שגם לכם זה יקרה”.

 “ארץ-גנים – מאת חברי המעבדה לעיצוב עירוני” מאת טלי חתוקה / כרמל חנני /חן רוזנק / מיכאל יעקובסון / יונתן גת

הוצאת רסלינג

הנוף הוא בכל מקום. אך למרות נוכחותו בכל מקום, הנוף אינו נגיש לכול. עבור תושבי העיר, הטבע נמצא במרחק נסיעה ממושכת. עבורם, השהייה במרחב הציבורי, המלאכותי והמתוכנן, היא המפגש והמגע היומיומיים עם עולם הטבע. ואכן, רשויות מקומיות רבות משקיעות חלק נכבד מהונן בעיצוב המרחב הציבורי כמרחב פנאי ושהות עבור תושביהן. מרחב שמטרתו לספק ניתוק, הפסקה מהמרוץ היומיומי של החיים המודרניים. ארץ-גנים הוא ניסיון לזהות את המאפיינים של תכנון המרחבים הפתוחים בעיר בישראל ולבחון באופן ביקורתי את הגישה התכנונית בתחום אדריכלות הנוף. ספר זה אינו מציע לשנות סדרי עולם אלא לנסות להכיר את המצע הבסיסי של הגנים בעיר, של המרחב הציבורי, ללמוד מה הוא מאפשר וכיצד ניתן להוסיף לו ממדים. אין זו הגישה המקובלת של ביקורת המצאי הקיים, המצאת מושגים, “הדבקתם” למקום ובנייתו מחדש, אלא דרך התבוננות סובלנית יותר המתמקדת בשאלה מה אנו רואים, כיצד כדאי להסתכל על הדברים ומה ניתן להוסיף לקיים או לגרוע ממנו.

הספר ארץ-גנים, פרי המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, הוא הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה על הנוף הבנוי בישראל. הספר הראשון, “שכונה-מדינה”, ביקש להבין את היחסים התלויים בין המדינה והאזרחים בסביבות המגורים. הספר השני, “עיר-תעשייה”, בחן את סביבות העבודה של תושבי העיר, תוך כדי ניסיון לחשוף את היחסים הגלויים והסמויים בין העיר והתעשייה בסביבות העבודה. ארץ-גנים מתמקד ביחסים שבין תושבי העיר למרחב הציבורי. זהו ספר אופטימי. למרות הביקורת בספר על תכנון השטחים הפתוחים בעיר בישראל, ברוב ערי ישראל קיימת מודעות לחשיבותם של הגנים והפארקים בעיר, ורשויות רבות משקיעות הון רב בתחזוקה של מרחבים אלו.

ד”ר (אדריכלית) טלי חתוקה היא מייסדת וראש המעבדה לעיצוב עירוני – גוף מחקר הפועל בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב. מאז הקמתה, בשנת 2009, מעורבת המעבדה בפרויקטים המבקשים לאתגר, לשכלל ולעדכן את מאגרי הידע הקיימים בתחום התכנון בישראל ובעולם. בין ספריה: אסופת המאמרים “תרבות אדריכלית”, בעריכה משותפת עם רחל קלוש (רסלינג, 2005); “רגעי תיקון” (רסלינג, 2008); “המפעל” (רסלינג, 2011); “שכונה-מדינה”, במשותף עם חברי המעבדה לעיצוב עירוני (רסלינג, 2012); אסופת המאמרים “המתכננים”, בעריכה משותפת עם טובי פנסטר (רסלינג, 2013); “עיר-תעשייה”, במשותף עם חברי המעבדה לעיצוב עירוני (רסלינג, 2014).

בוגרי המעבדה לעיצוב עירוני: כרמל חנני, בוגרת תואר ראשון במשפטים ותואר שני בגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, עובדת כעורכת דין המתמחה בדיני התכנון והבנייה; חן רוזנק, בוגרת תואר ראשון משולב במדעי הרוח והאמנויות ותואר שני בגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, עובדת כעוזרת מנכ”ל ומנהלת פרויקטים באחד הארגונים היציגים של השלטון המקומי בישראל; מיכאל יעקובסון, אדריכל וגיאוגרף, כותב על אדריכלות במגזין Xnet ובבלוג “חלון אחורי”, מפרסם ספרים בתחום ועובד במשרד אדריכלים המתמחה בתוכניות מתאר, בתוכניות אב ובפרוגרמות; יונתן גת, בוגר תואר ראשון בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם ובחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, עובד במשרד פרטי המתמחה בתחום תכנון תחבורה.

“ייאושו של רבי נחמן מברסלב” מאת אשר אלבו

הוצאת רסלינג

ספר זה מבקש לשאול מה מקומה של תופעת הייאוש בכתבי רבי נחמן מברסלב? באיזה אופן מוצג הייאוש הדתי ומה תפקידו בדרך שבה אדם דתי אמור לעבוד את אלוהים ולדבוק בו? מהן הסכנות הטמונות בפיתוי להתמסר לייאוש ומהן הדרכים להתגבר על הייאוש, כפי שמציעים ר’ נחמן מברסלב ומפרשיו המודרניים? המחבר טוען שלמושג הייאוש בכתבי רבי נחמן יש משמעות קיומית-אקסיסטנציאלית שיש להבינה גם, אך לא רק, על רקע המשמעות המיסטית של תורתו. אישושה של השערה זו עשוי לתרום תרומה של ממש להבנת עולמו של ר’ נחמן, להבנת הקשר של כתביו אל סוגיית הייאוש הדתי בכלל, כמו גם להבנת הסיבות לעניין המחודש שמתעורר בכתביו בדור האחרון.

החלק הראשון של הספר עוסק בספר העיקרי של חסידות ברסלב, “ליקוטי מוהר”ן”.  כמו כן, חלק זה בוחן את הקשר בין תופעת הייאוש לבין מכלול כתביו של רבי נחמן, כפי שמובאים מפיו של תלמידו, ר’ נתן, כמו למשל בספרים “חיי מוהר”ן” ו”שיחות הר”ן”. כמו כן מוצג היחס בין תופעת הייאוש בכתביו של ר’ נחמן לבין תופעות מקבילות בהגות הפילוסופית ובחיי הדת בכלל. בסיומו של החלק הראשון מוצגת קריאה בשני סיפורים של רבי נחמן שבהם תופעת הייאוש וההתמודדות איתה היא מרכזית. בחלקו השני של הספר המחבר בוחן את האופן שבו פיתחו תלמידיו ומפרשיו של ר’ נחמן את מושג הייאוש ואת ההתמודדות איתו לאורך הדורות.

אשר אלבו הוא מרצה בחוג לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב, במסגרת תכנית “אופקים” שבה הוא משמש כראש מסלול ההכשרה; דוקטורנט בבית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. מחקריו עוסקים בראשית החסידות.

“ג’ורג’ חבש – ביוגרפיה פוליטית” מאת אלי גליה

הוצאת רסלינג

מי היה ג’ורג’ חבש, המנהיג שעשה כברת דרך פוליטית ולוחמנית ארוכה בשירות המהפכה הפלסטינית לאורך חצי מאה? תולדות חייו של ג’ורג’ חבש שזורות בסיפור המאבק הפלסטיני מאז 1948. חבש (2008-1925), יליד העיר לוד, עמד בראש “תנועת הלאומיים הערביים”, ולאחר מכן בראש “החזית העממית לשחרור פלסטין”. מראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 שימש חבש מודל פלסטיני למאבק אידיאולוגי-מהפכני חסר פשרות. מנהיגותו לאורך שנות העימות הישראלי-פלסטיני הייתה שזורה בהשקפת עולם מוצקה המבוססת על חזון, רעיונות ואסטרטגיה. כל אלה, בשילוב תכונות כמו כריזמה, ייצוגיות וצניעות, הפכו את חבש לסמל המהפכה בעיני פלסטינים רבים, בני-ברית ובני-פלוגתא כאחד.

תפיסת עולמו של ג’ורג’ חבש כרכה את המאבק המזוין בישראל עם פעולה בקרב ההמון הפלסטיני כדי לגייסו ולהפכו לגורם אקטיבי בדרך לממש את שאיפותיו הלאומיות. חבש הדגיש שוב ושוב שאלימות מהפכנית לבדה אינה יכולה להיות חלופה לתנועת ההמון. במסגרת חזונו לשחרור ולעצמאות הוא השקיע מאמצים כבירים כדי להביא לאחדות לאומית פנימית – אחדות בתנועה הלאומית הפלסטינית ואחדות בין שכבות העם ומעמדותיו.

הספר סוקר לעומק את התמורות האידיאולוגיות והפוליטיות בקריירה הענפה של ג’ורג’ חבש, ובראשן המפנה אל המרקסיזם-לניניזם בסוף שנות ה-60 ואימוץ תכנית החלוקה של האו”ם משנת 1947 בדבר שתי מדיניות עצמאיות, יהודית וערבית, בכינוס חגיגי של המועצה הלאומית הפלסטינית שנערך בשנת 1988. תמורות אלו נסקרו לאור אירועים מכוננים בהיסטוריה הערבית והפלסטינית, ובתולדות חייו האישיים של חבש, ובעיקרם: הנכבה של 1948, הנכסה של 1967 והאינתיפאדה שהחלה בשנת 1988.

ד”ר אלי גליה הוא היסטוריון של המזרח התיכון; מאז פרוץ אירועי האביב הערבי הוא חוקר את מלחמת האזרחים בסוריה על שלל נדבכיה. מאמריו התפרסמו בפורום לחשיבה אזורית (חוקר אורח) ובערוץ האינטרנטי Arab Sensor.

“ידידותי למשתמש – טכנולוגיה, שמישות והנדסת אנוש” מאת שמואל ארואס

הוצאת רסלינג

מי מאתנו לא התנסה בחוויה המתסכלת של תפעול מכשירים יומיומיים תוך כדי ניסיונות כושלים לבצע פעולה פשוטה? מכשירים תמימים שתפקידם לעזור ולהקל על חיינו הופכים עד מהרה למקור למפח נפש ובזבוז זמן. בעיות תפעול של מכשירים ותוכנות הן אחד ממקורות התסכול המובהקים של משתמשי הטכנולוגיה. כאשר אנו נתקלים בקושי תפעולי רובנו נוטים להאשים גורמים לא רלוונטיים, בראש ובראשונה את עצמנו – את היכולת הטכנית הדלה שלנו או למשל שלא קראנו כראוי את המדריך למשתמש. את המעצב התעשייתי או את המהנדס שפיתחו מכשיר מסובך, לא יעיל ולא נוח – אותם בדרך כלל איננו רואים כאחראים.

הטכנולוגיה מאפשרת לנו לשרוד, הנדסת האנוש מאפשרת לנו לשרוד את הטכנולוגיה. ספר זה עוסק בהנדסת אנוש ובטעויות התכנון והעיצוב של מכשירים הגורמים להם להיות עוינים למשתמשים. הנדסת האנוש מספקת את העקרונות למניעת בעיות בממשקי התפעול, לטובת תכנון מוצרים “ידידותיים למשתמשים”. ספר זה מנסה לתאר את משמעות המפגש בין המשתמשים לבין הטכנולוגיה אשר בשימושם, ולהבהיר באמצעות דוגמאות את העקרונות הללו.

המחבר מתאר את התוצאות השליליות של שימוש במוצרים טכנולוגים קשים להפעלה וסוקר בעיות הנובעות מעושר תפעולי עודף, מאי הבנות בתפעולן של מערכות אוטומטיות, מתכנון לקוי של אופני תפעול, מבעיות פיזיות הקשורות בעיצוב המכשירים, מבעיות של תפעול תלוי זמן ועוד.

הספר מסביר שיטות מוכרות לשיפור הממשק “אדם-מכונה”, על ידי אבחון בעיות שמישות ומניעתן. השיטות כוללות הסרת חסימות והגבלות לוגיות, יצירת מזמינות תפעולית, ניתוח וסילוק טעויות תפעול ותשומת לב לבחירת פקדים ואופני הפעולה שלהם.

ד”ר שמואל ארואס – פסיכולוג תעשייתי וקוגניטיבי – הוא יועץ עצמאי בתחומי הנדסת האנוש והארגונומיה. עיסוקו כרוך בשילוב ידע הנדסי ופסיכולוגי לצורך איתור ליקויי תפעול ושיפורי שמישות של מוצרים, לצד פיתוח מערכות ומכשירים מכל הסוגים; מלמד קורסים בנושאים אלה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל.

“עיונים בתקומת ישראל – גליון 28” בעריכת אבי בראלי ועופר שיף

הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עיונים בתקומת ישראל הוא כתב עת מדעי רב-תחומי. כרכיו מתפרסמים בשתי סדרות, מאסף וסדרת נושא, ובהם מחקרים ומסות על התהליכים שכוננו את החברה היהודית המודרנית ועיצבו את התפתחות החברה והמדינה בישראל.

בגיליון ה-28 אחד-עשר מאמרים: את הגיליון פותח מאמר תשובה של חגי צורף למאמר של יגאל קיפניס בגיליון הקודם, שעוסק בממשלת גולדה מאיר לפני מלחמת יום הכיפורים, ואחריו – מאמרו של זכי שלום על ממשלת יצחק רבין הראשונה וקידום תהליך השלום.

חבצלת יהל מתארת ומנתחת את המהלכים לגיבוש פשרה בתביעות הבעלות של הבדווים בנגב בשנות השבעים במאמרה ‘לפנים משורת הדין’, ועודד היילברונר כותב על ‘הוויקטוריאנים הישראלים: פחדים ואי־נחת בקרב מעמד הביניים בעשור השני למדינה’.

תמיר גורן כותב על המפנה ביחסי ערבים ויהודים ביפו ובתל אביב בשנות מלחמת העולם השנייה; דורית יוסף וגיא מירון מקדישים את מאמרם המשותף לביטויי הבורגנות והציונות בחיי הבית של יוצאות מרכז אירופה בארץ ישראל; רעות ירניצקי ואלונה נצן־שיפטן כותבות על יצירתו האדריכלית הירושלמית-מודרנית של דוד אנטול ברוצקוס ולאחר מכן אנו לומדים ממאמרו של אמיר פלג־עוזיהו על מנהיגותו של מנחם בגין בראשית השואה. יחיאל לימור ועמוס בלובשטיין־נבו מתארים במאמרם את ‘מלחמות הנייר’ של העיתונות הישראלית בשנות המדינה הראשונות, וגידי נבו מנתח את הקשר בין קישון, הערבים והשמאל הפוליטי. את הגיליון חותם מאמר של יוסף גולדנברג על היסטוריוגרפיה של המוזיקה הישראלית האמנותית- תגובה למאמר של אסף שלג בגיליון הקודם.