זו שאלה קשה כי יש לא מעט ספרים שאני אוהב. “חולית” של פרנק הרברט וסדרת “המוסד” של אסימוב הן יצירות שמלוות אותי מגיל צעיר, ואני ממשיך לגלות בהן רבדים חדשים, עם כל הפגמים הספרותיים שיש בהן. זו ספרות רעיונות במובן האמתי ביותר של המילה. דריל גרגורי הוא סופר מדע בדיוני ופנטסיה שכותב דמויות מעולות, ומעמת אותן עם גרעין הזהות שלהן, “האלף בית של השטן” הוא ספר קשה לקריאה, אבל מעולה. אני גם מאוד אוהב סיפורים קצרים, אבל זו לא השאלה.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
מילדותי אני תמיד אנצור את “אמיל והבלשים” ו”35 במאי” של קסטנר, שהוא סופר שאהב ילדים, ואת “הלב” (לא לבלבל עם הסדרה המצוירת!) של דה אמיציס ו”מחניים” של מולנר. “הקומדיה האנושית” של סרויאן נחשב ספר ילדים? אני קראתי אותו בתור ילד, והוא עדיין מלווה אותי. יש ספרי ילדים ונוער שקראתי בשנים האחרונות שהם מעולים – “הבריון של ארצ’ר” של דיאנה ווין ג’ונס, “קורליין” של ניל גיימן, “7 דקות אחרי חצות” של פטריק נס – אבל נאמר לי, ובצדק כנראה, שאני נוטה לשפוט ספרים לילדים ונוער בחומרה יתרה.
3) מהו הספר האחרון שקראת?
אני תמיד באמצע שניים שלושה ספרים, אז אזכיר את The Traitor Baru Cormorant של סת’ דיקינסון שהוא ספר פנטסיה עם מעט מאוד פנטסיה, ואחד הספרים הטובים שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות. לא מזמן גמרתי גם את “קרעי עולם”, ספר פנטסיה ישראלי לנוער של יעל פורמן.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“התפסן בשדה השיפון” ו”הנסיך הקטן”. כנראה יהיו חובבי פנטסיה שיאחלו לי מיתה משונה בגלל זה, אבל “שר הטבעות” שיעמם אותי ביסודיות בפעמיים שקראתי אותו.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“האלף בית של השטן” שהזכרתי זעזע אנשים ודחה אותם, אני חושב, ולכן הוחמץ. גם בגלל בעיות במהדורה העברית. “להט קדוש” של ברוס סטרלינג הוא ספר מדע בדיוני שעוסק בנושאים לא “סקסיים” אבל מעניינים מאוד – כלכלה וזִקנה – ולכן כנראה זכה להתעלמות בקרב חובבים בארץ.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
הזכרתי כבר את אסימוב ופרנק הרברט. אליהם צריך להוסיף את וויליאם גיבסון, אולי כותב הפרוזה הטוב ביותר של המדע הבדיוני, את קורדוויינר סמית המופתי (שם העט של פול מיירון אנתוני לינברגר), את אורסולה לה גווין, את ג’יימס טיפטרי ג’וניור (שם העט של אליס שלדון), דיאנה ווין ג’ונס (כשהיא בשיאה).
צומח היום דור של סופרות וסופרי ז’אנר מעולים – אלייט דה בודארד, אליסה וונג, אמל אל-מוכתר – אבל ללא ספק הסופר האהוב עלי בשנים האחרונות הוא דריל גרגורי.
7) ספר שנתן לך השראה?
אני לא בטוח מה זה אומר, אני יכול לדבר על ספרים ששינו אותי אבל קשה לי לומר שיש ספר שדחף אותי לעשות מה שאני עושה, אז הנה שניים. “מחר כפול תשע” היה ספר המדע הבדיוני הראשון שקראתי, ופתח בפניי עולם שאני שקוע בו עד היום. “על חומות העולם” והסיפורים של טיפטרי היו חתרניים בגיל העשרה במובן שהם גרמו לי לחשוב מחדש על יחסי גברים ונשים ותפקידי מגדר בעולם שסביבי, ועשו את זה בעדינות אבל ביסודיות.
8) ספר עיון מומלץ?
“ראשיתה של הדימוקרטיה הטואטליטרית” (כך אייתו את זה אז) של יעקב טלמון. הספר שמראה איך הרעיונות הנאצלים ביותר של המהפכה הצרפתית – חירות, שוויון ואחווה – עלולים להתדרדר לשלטון טרור. הספר שפקח את עיניי להבין שאפשר למצוא דינמיקה דתית לא רק בדת, ועד כמה דינמיקה כזו משפיעה על היום-יום שלנו.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
מותחנים, אבל טובים. בצעירותי הייתי בולע ללא הבחנה את ספרי רוברט לדלום ושות’, היום אני מחפש תעלומה טובה או דמויות טובות, כמו למשל בספרי ארקדי רנקו של מרטין קרוז סמית.
***
אהוד מימון, יליד 1971, הוא מתרגם ועורך. בעברו שימש כעורך“הממד העשירי – כתב העת של האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה”, וכיום עורך את אסופת סיפורי המקור השנתית “היה יהיה” בהוצאת האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. בימים אלה רואה אור האסופה לשנת 2017 בהשתתפות הילה בניוביץ’-הופמן, עדי לויה, סיון שיקנאג’י, עדו סוקולובסקי, אורי ליפשיץ, יעל פורמן, לילי דאי, נמרוד איזנברג, רותם ברוכין וקרן לנדסמן.
מכשפה לחוף תל-אביב, קצינה על כוכב לכת מרוחק, נער ודרקון העושים את דרכם להגשים משאת נפש רחוקה. אלה רק חלחק מן הדמויות שתוכלו לפגוש בעשרת הסיפורים הכלולים במהדורה זו של “היֹה יהיה”. האסופה מביאה לכם קולות אישיים, מיוחדים ומגוונים של סופרות וסופרים ישראלים המספרים סיפורים קרובים ורחוקים. זו השנה התשיעית שהאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה מוציאה לאור את “היֹה יהיה”, בתקווה לשנים רבות נוספות.
[…] השאלון עם אהוד מימון, עורך אסופת הספרות הספקולטיבית "היה יהיה" […]