1) לאחרונה ראה אור הספר “די כבר עם השקרים שלך” מאת פיליפ בסון בתרגומך. נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

​כל משפט או מילה שהם בעוכריו של הסופר זוכים לטיפול קפדני. כל מקום בעולם או אישיות לא תמיד מוכרת זוכים לחיפוש גוגילייני ויותר.​

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

​כן בוודאי. הספר מתאר אהבה בין שני מתבגרים, האחד אינטלקטואל מחוץ לארון, השני בן פרא לחקלאים עמלים שעדיין לא יצא מהארון. משפט המחץ שתומא אומר לפיליפ בעוד זה כלל לא מבין באותו רגע שזהו שער הפרידה לעד ביניהם: כי אתה תלך ואנחנו נישאר – כלומר אתה תהיה סופר גדול, חובק עולם, ואנחנו הכפריים, האיכרים, מקומנו פה, על האדמה הזו…

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?

​זה היה בדי.אן. איי שלי:-) כבת לשליחים דיפלומטיים שנסעה הרבה בעולם ולמדה בכמה שפות, ידעו שלמעשה, זה הייעוד – לחבר בין אנשים ותרבויות ולהוכיח כי רובנו… דומים  שם ברגעי העצב, האהבה, השמחה, החלום.​

4) מה היה הספר הראשון שתרגמת?

​עם שובי ארצה זכיתי תחילה לעבוד בטלוויזיה ברשות השידור ולתרגם את סדרות טינטין ולאקי בר מזל. אחרי כן יורם רוז שעבד אז במשרד זעיר, העניק לי את האפשרות לתרגם את כל סדרת הספרים של לאקי בר מזל הלא הוא לאקי לאק ועד היום אני מודה לו על כך:-)​ 

5) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?

​קשה לתרגם משהו שלא מתחברים אליו, בסגנון, ב”בין השורות”, באווירה… יש לנו המתרגמים נטייה נפלאה להתלהב מכל ספר שיגיע לשולחננו, אבל עלינו לדעת שתרגום זה כמו משחק, חייבים להשתבץ היטב בדמותו של הסופר או המחבר.​

 

6) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?

​חגית בד עדה ונורית יהודאי היו בין המתרגמות הצרפתית הראשונות ונפלאות כל אחת בדרכה. אני עדיין אוהבת מתרגמים שיודעים להניח את האגו שלהם בצד ומתמסרים לגמרי ליצירה וליופיה. כך גם אני מבקשת מהעורכי התרגום.​

7) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

​ספרים עבריים אמיתיים, עוצמתיים שחושפים את ה”שלנו” בכל גווניו הנפלאים והמרתקים.​​ ספרים של פעם וכמובן ספרות צרפתית של פעם ושל עכשיו וקומיקס :-)​

 

***

 

דורית דליות היא מתרגמת מצרפתית ועוסקת בקידום ספרות וסופרים ישראליים בצרפת. לאחרונה ראה אור בתרגומה הספר “די כבר עם השקרים שלך” מאת פיליפ בסון (הוצאת אריה ניר).

על הספר:

המקום: בארֶּבזֶייה במחוז שראנט (Charentais).

השנה: 1984.

פיליפ בסון הוא נער בן שבע-עשרה, תלמיד טוב ומושא ללעג קל בגלל המראה וההתנהגות השונים שלו.

בסון נעשה מודע לנטייה המינית שלו יותר ויותר, דבר לא פשוט בכפר קטן. הדבר קשה אפילו יותר לתומא אנדרייה, שלו מוקדש הספר, בן של איכר וחביב הבנות. בסון מספר על התאהבות דחוסה ומוכחשת שמעורבת בתשוקה גדולה והתנסויות גופניות ראשונות של השניים. התשוקה הדדית והאהבה הבלתי אפשרית מתערבבות בכללי הסתרה נוקשים של תומא שמבין שבסון לא נועד לחיות בכפר הזה, שיהיו לו חייו אחרים טובים יותר במקום אחר, גדול יותר. תומא הוא זה שקובע את החוקים ובסון המאוהב פשוט מצפה לו ונענה בכל רגע שהוא נקרא. זו אהבה אינטנסיבית שנמשכת כמה חודשים ונפסקת לפתע. אבל הרגשות, מסתבר, לא מתים עם המרחק הפיזי.

כעבור 23 שנים, בעת ריאיון בבורדו על ספרו “להחליט להיפרד” (תורגם לעברית בזמורה-ביתן), רואה בסון במקרה פרופיל של בחור צעיר. הוא מזהה את תומא, אהוב נעוריו, ורץ אליו. אבל, מסתבר שזהו בנו של תומא, לוקאס. לאט לאט הוא שומע מפיו של הבן את הסיפור של האבא, אהבתו הראשונה, במונולוג מסעיר.

בסון מספר שכאשר היה ילד, נהג לספר סיפורים. האמת השתלבה עם השקרים כל כך טוב שלא היה ברור לגמרי מה נכון ומה לא. פעמים רבות אמו אמרה לו: “די כבר עם השקרים שלך.” בספר הזה החליט לעשות את זה…

פיליפ בסון הוא סופר צרפתי, מחזאי ותסריטאי, ונחשב לאחד הסופרים החשובים והמשפיעים של זמננו. בסון כתב עד כה כעשרים ספרים, חלקם עובדו למחזות ולסרטים, וזכו לפרסים יוקרתיים רבים.