1) מה הם הספרים האהובים עליך?

בשבילה גיבורים עפיםמומיק של דוד גרוסמן והתפסן בשדה השיפון. כול אחד בדרכו, מתאר, בעייני, קשיים של התבגרות והתפכחות שקשה לא להזדהות איתם.

גם הסיפור הקצר ״הגן המפליג למרחקים״ של אידה פינק מלווה אותי שנים ארוכות. מדי פעם אני מוצא את עצמי שב וקורא אותו.

2) מה הם ספרי הילדות האהובים עליך?

ג׳ונתן ליווינגסטון השחף מאת ריצ׳ארד באך, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים של דוקטור סוס אבל מעל כולם – סיפור השפנפנים – סיפור שבעל פה שסבתי המציאה ועובר מדור לדור במשפחה. אולי יום אחד מישהו מאיתנו ירים את הכפפה ויעלה אותו על הכתב.

3) מה הספר האחרון שקראת?

אני קורא עכשיו את ״ימיו ולילותיו של הדודה אווה״ של אמנון דנקנר.

4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?

קטונתי, מפרגן לכולם. בשוק כל כך תחרותי שבו מעט מאוד ספרים זוכים לחשיפה, כל מהומה היא מוצדקת.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה, לדעתך?

שפוי בדמשק של פדוי השבי אמנון שרון. את אמנון פגשתי לראשונה בבית הלוחם בתל אביב. הוא סיפר לי אז על חוויותיו מהשבי ועל המלחמה שלו לשרוד. הספר, כמו אמנון, מסמל בעייני את ניצחון הרוח.

6) מי הם הסופרים האהובים עליך?

אמיר גוטפרוינד ז״ל ודוד גרוסמן

7) ספר שנתן לך השראה?

האוטוביוגרפיה של נלסון מנדלה וההקדמה שכתב לה ביל קלינטון. רגע אחד, בהקדמה, מלווה אותי עד היום, הרבה אחרי הקריאה- קלינטון מספר כיצד מנדלה החליט לוותר על כעסו לאחר שהשתחרר משנים ארוכות בכלא בכדי להשתקם. אם אשאר כועס, הוא אמר לקלינטון, אשאר כלוא לעד. 

8) ספר עיון מומלץ?

ספרו של גדעון האוזנר, משפט ירושלים, שבו מספר על תפקידו כתובע במשפט אייכמן. הרגישות והתבונה שבה נהג האוזנר בהיותו פה לשישה מיליון נספים מרתקת בעייני והופכת את הקריאה למעניינת אפילו יותר.

גם ספרה של כרמן בן לאדן, ״בתוככי הממלכה״, המעניק הצצה עצובה לחיי הנשים המושתקות בערב הסעודית, עניין אותי מאוד והשאיר אותי עם מחשבות רבות.

9) מה הם ספרי הגילטי פלז’ר האהובים עליך?

ביוגרפיות באשר הן. הילרי קלינטון, אנדרסון קופר, ג׳וזף פוליצר, ביל קלינטון וסטיב ג׳ובס. ככל שהפרטים הביוגרפיים יותר שוליים כך אני נהנה יותר!

***

עמרי קרונלנד (יליד 1991) הוא עיתונאי בחדשות ערוץ 2, שירת ביחידת דובר צה”ל וכיום הוא סטודנט בביה”ס למשפטים בתכנית המצטיינים של המרכז הבינתחומי בהרצליה. בימים אלה רואה אור ספר הביכורים שלו, “המקום שבו השמש מתחיל” (הוצאת גוונים).

עוד על הספר:

“יהונתן חשב שמותר להתרגש, ככה אבא היה מסביר. במיוחד אם רוצים מאד משהו, או פוחדים מאד ממשהו. רק צריך לזכור שלפעמים יכולות לבוא עם זה גם דפיקות כאלו של הלב, כמו שיש עכשיו, או זיעה מדגדגת, או אפילו רגליים משקשקות. ולמרות כל התסמינים האלו, הוא היה מוסיף, התרגשות היא דבר טוב.

במיוחד כשמגיעה במידה הנכונה.”

המקום שבו השמש מתחיל הוא רומן ארצישראלי המעמיד במרכזו את יהונתן, נער “לא רגיל”, מקיבוץ קטן בין גלבוע לתבור הפורץ בסערה לראש טבלת רבי המכר עם ספרו הראשון.

אלא שהנער והספר שאותו הוא מפרסם מסתירים סוד גדול שעלול לערער את הגשמת החלום ולשפוך אור על משפחתו של יהונתן – משפחה שנקלעת לאירוע בטחוני והופכת, בבוקר של שבת אחת, ל”משפחה של כולנו”.

המקום שבו השמש מתחיל הוא רומן רגיש על בית, על משפחה, על רגעים שבהם החיים משתנים ומתהפכים בזויות לא צפויות, על האופן שבו כל אחד מהגיבורים בסיפור ממלא את “תפקידו” ועל מצבי משבר וחריגויות בחברה קטנה וסגורה – הקיבוץ, כמו הארץ כולה.

*) צילום תמונת שער: ירין טרנוס