המקרה המעצבן של קריאת ספר בשעת לילה מאוחרת (או: משהו כיפי לכאורה שלעולם לא אחזור עליו)

סיימתי לקרוא עכשיו (יום שישי, 3 בלילה) את הספרון “אלו הם מים” מאת דיוויד פוסטר וואלאס, שהוא למעשה הרצאה קצרה שנא המחבר בטקס בוגרי קולג’ קניון בשנת 2005, ואני עצבני. אני לא יודע מאיפה להתחיל, אבל זו הייתה חצי שעה של קריאה שבה הרגשתי איך הכעס מתחיל לטפס במעלה הגוף שלי, ולכן אין לי ברירה אלא להוציא אותו עכשיו על הדף.

נתחיל בפורמט של הספר: ההרצאה הזו כבר הופיעה (כך מסתבר) בספר “ילדה עם שיער מוזר” שיצא בהוצאת ספרית פועלים, אבל החליטו להוציא אותה שוב כספר מתנה בכריכה קשה, ולשם כך מרחו אותה על פני כ-140 עמודים (ב”ילדה עם שיער מוזר” היא תופסת 12 עמודים). הווה אומר – בכל עמוד יש משפט קצר, במקרים נדירים פסקה, ולפעמים אפילו רק שתי המילים “וכך הלאה”.

זה מרגיז במיוחד לאו דווקא בגלל תחושת הגזל הכספי (המחיר הקטלוגי של הספר הוא 66 ₪ אבל אני אישית לא יכול להתרעם עליו כי הספר נשלח אלי), אלא משני טעמים אחרים: ראשית, אתה מוצא את עצמך מדפדף בכל מאית השניה עד כדי פיתוח כאבים ביד המדפדפת (דמיינו שאתם קוראים סיפור קצר שבו כל מילה בסיפור מופיעה בעמוד נפרד); שנית, הציפייה ממשפט שמופיע לבדו בעמוד היא שיהיה בעל משמעות עמוקה, שיעמוד בזכות עצמו או לפחות שיהיה משעשע. אבל משפטים כמו “אתם מבינים את הרעיון” (עמוד 48) או “ברור, אתם יכולים לחשוב על זה מה שתרצו” (עמוד 133) לא נועדו להימצא בודדים בעמוד של ספר.

אחרי שנגעתי בקנקן, אתייחס למה שיש בתוכו: הטקסט של וואלאס בנאלי להחריד ולא ברור לי למה הוא קיבל מעמד פולחני כזה. אני חש מבוכה לנוכח העובדה שהוא זכה לכזאת הצלחה ואל מול הידיעה שהוא יצא בארץ פעמיים ואף קיבל תשואות רבות. הדברים של וואלאס לא מטופשים כמובן, אלא שאין בהם דבר ראוי לציון שלא נאמר ונכתב אינספור פעמים לאורך השנים. אפילו הנימה שלו מעט מרגיזה – הוא משתמש בקלישאות וכל הזמן מתנצל על כך, ואומר דברים בנאליים תוך שהוא כל הזמן מזכיר שהוא מודע לכך שהם בנאליים (ואני אומר את זה כמישהו שנוטה בעצמו להשתמש באפולוגטיות יתרה – בהסתכלות מהצד זה אכן מעצבן. וכמובן שיש לי דחף להתנצל על כך 🙁 )

את כל הבליל המרגיז והבנאלי הזה עוטף תרגום לא כל כך טוב בלשון המעטה של אסף גברון (אדם שאני מוקיר ומעריך), עד שלפעמים היה נדמה לי כאילו מישהו עושה לי דווקא ומנסה להרגיז אותי בכוונה.

על כל פנים, הנחמה היחידה שלי בסיום הקריאה הייתה שזה לא המפגש הראשון שלי עם פוסטר וואלאס, כך שלמזלי, הספר הזה לא באמת הרס לי את הדעה עליו (אם כי אולי סדק אותה מעט). לילה טוב!

________________________

אלו הם מים, דיוויד פוסטר וואלאס. מאנגלית: אסף גברון. הוצאת ספרית פועלים. 144 עמ’.