קצרים: על “יוצאים לגנוב סוסים” מאת פר פטרסון (הוצאת כתר)

בדרך כלל אני רגיל לכתוב ביקורות זמן קצר אחרי שאני מסיים לקרוא ספר, אבל נסיבות החיים גרמו לי לדחות את כתיבת הביקורת על “יוצאים לגנוב סוסים” מאת פר פטרסון, ועכשיו, כשאני יושב מול הדף הלבן, אני מגלה שבעצם כל הדברים שיש לי להגיד עליו מסתכמים בפסקה או שתיים.

אז הפעם, ברשותכם, אסתפק בחוות דעת קצרצרה (מתכונת חגים):

העלילה מתרחשת בצפון נורבגיה – מקום שבו הגיבור בילה קיץ אחד בילדותו עם אבא שלו ועם השכנים הכפריים, וכעת הוא חוזר לאיזור בתור איש מבוגר מאוד ונזכר באותו קיץ.

הטבע הסקנדינבי וסגנון הכתיבה של פטרסון יוצרים אווירה מהסוג הספרותי האהוב עלי – משהו שקט וקצת בודד שאפשר לצלול אליו ולהתנתק מחיי היומיום. אבל אליה וקוץ בה; דווקא בגלל שאני כל כך אוהב את הספרות מהסוג הזה, מיד עם תחילת הקריאה הציפיות שלי הרקיעו שחקים והייתי בטוח ש”יוצאים לגנוב סוסים” עומד להיות אחד הספרים האהובים עלי. בפועל הוא היה נחמד, אבל הוא לא תמיד החזיק את אותו מתח ויופי שעלו מכמה עמודים בו, לפעמים קצת נמרח, שעמם ובגדול הוא היה פחות טוב משציפיתי.

כך שיצאתי עם תחושות מעורבות מהקריאה – הנאה מהיופי והעומק הפסיכולוגי המסוים של הדמות הראשית ועברה, לצד אכזבה מאי העמידה בציפיות שלי. כלומר, מדובר בספר מהנה ברובו, אבל לא יצירת מופת או חוויה ספרותית מטלטלת.

ושוב, התנצלותי הכנה על המתכונת המקוצרת (אבל הרגשתי שאם לא אכתוב עכשיו על הספר הזה, כבר לא אכתוב עליו לעולם).

_______________________

יוצאים לגנוב סוסים, פר פטרסון. מנורבגית: דנה כספי. הוצאת כתר. 229 עמ’.