השאלון עם נטע חוטר, מחברת הספר “תזכירי לי מי את” (הוצאת תכלת)

1) מהם הספרים האהובים עליך?

בשנים האחרונות אני מתעמקת בדיסטופיות נעורים, כל ספר שקורה בו משהו מחריד לעולם מתקבל אצלי בחיבה. בנישת היאנג אדולטס אני מקפידה לקרוא גם את ג’ון גרין וריינבואו ראוול (“אלינור ופארק”). חוץ מזה אני קוראת בעיקר מותחנים, קצת צ’יקליטס וטולרנטית כלפי מד”ב.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

אהבתי מאוד את ספרי נרניה, ג’רלד דארל ו”גבעת ווטרשיפ”, אני לא יודעת כמה הוא נחשב לילדים. אהבתי את כל הספרים של הוצאת מרגנית ושלל ספרי שואה. אם אני קראתי את “המחברת הגדולה” בכיתה ג’ אז שכולם יצולקו.

3) מה הספר האחרון שקראת?

כרגע אני קוראת את “כל המוצא זוכה” של סטיבן קינג. כיפי, קינגי, לא טוב כמו הגדולים שלו אבל עובד לי.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

פעם כבר נכנסתי לריב פייסבוק על “סטונר” ואני לא מעוניינת בשיימינג, אז רק אציין שגם “והיום איננו כלה” ייגע אותי. אה, גם הרבה ספרים של הרוקי מורקמי. טוב די.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

דווקא זכה ללא מעט הערכה, אבל תמיד כשאני מזכירה אותו אנשים לא מכירים – “שבריר” של סטיב טולץ. הוא מ-2011 ומשום מה גם אוסטרלי. אחד הספרים המצחיקים, המטורללים והכיפיים שקראתי בשנים האחרונות.

6) מיהם הסופרים האהובים עליך?

סטיבן קינג. קראתי את רוב ספריו שתורגמו לעברית. אני אוהבת כל שנתיים להיתקל ברומן חדש בן 900 עמודים שלו ולחסל אותו בשבוע. אני שמחה שהוא זוכה לעדנה מחודשת בטלוויזיה עם כל העיבודים העכשוויים לספריו, הוא נורא מתאים לעידן הבינג’ כי הוא בעצמו סופר בינג’. אני עוקבת אחריו בטוויטר והוא קצת סבא, ועדיין, איש אהוב.

סופר ישראלי שאני אוהבת במיוחד הוא אופיר טושה גפלה, אדם שלעולם לא אצליח להגות את שמו אבל אקרא מיד כל ספר חדש שיוציא. הדימיון, הפיתולים, המוזרות, הכל שם יפה.

7) ספר שנתן לך השראה?
“ההיסטוריה הסודית” שדונה טארט כתבה בגיל 29, ו”פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות” שמרישה פסל כתבה כשהייתה בת 29. שני ספרים מעולים אך הגילוי לגבי גילן של הסופרות מילא אותי חימה וטינה, אני מקווה שזאת טעות וויקיפדיה והן בנות חמישים. אנשים צעירים שעושים דברים מועילים זה דבר מדכא מאוד, מה רע בלבזבז את הזמן? קינאתי עמוקות בשתיהן, מבחינתי זה תופס כהשראה.

8) ספר עיון מומלץ?

אהבתי את הביוגרפיה של סטיב ג’ובס, מצטייר ממנה אדם דוחה ונפלא. אני אוהבת גם את כל היובל נוח הררים וספרי “פריקונומיקס” שאני יכולה לשאוב מהם פיסות מידע זניחות שיסייעו לי בסמול טוק במסיבות.

9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?

אני חוששת שכל מה שאני קוראת נחשב בחוגים מסוימים לגילטי פלז’ר, אבל אם לרדת אפילו יותר נמוך – ספרי עזרה עצמית. אני נגעלת ומהופנטת מהם בו זמנית. בזה להם ולכל הקפיטליזם האמריקאי האינדיבידואליסטי שהם מייצגים, אבל מבפנים נושאת לעצמי נאומי מוטיבציה שמלאים ב”קדימה נטע, פסיכולוגיה חיובית, יש לך גריט, תצעקי את החלומות שלך!”.

***

נטע חוטר, ילידת 1979, עיתונאית ועורכת ב”מאקו”. מתגוררת בתל אביב. בימים אלה רואה אור ספר הביכורים שלה – “תזכירי לי מי את” (הוצאת תכלת). 

עוד על הספר:

דידי שבורה. בגיל שלושים ומשהו אין לה אהבה ראויה (למעשה, היא אחרי פרידה מבן זוג שהשאיר אותה על סף התמוטטות נפשית), ואין לה עבודה הגונה (היא עדיין עובדת זוטרה בחברה המקדמת תוכן שיווקי).

הכל משתנה כשהיא מקבלת הצעה לכתוב ביוגרפיה לאישה מבוגרת עשירה ודמנטית, הזוכרת רק את העבר הרחוק. כשמתברר שבעבר נרצח בעלה, ובניה השתלטו על החברה המשפחתית –

דידי מגייסת לעזרתה את השכן ההאקר מהדירה הסמוכה- בחור ביישן, אובססיבי לכושר, שמן לשעבר, שמסתתר מאחורי הבגדים ועדיין לא פענח את זהותו המינית. לתחקיר מתגייס גם העוזר האישי של הקשיש ושלושתם מגלים ממצאים מפתיעים על המשפחה המיוחסת, נקלעים למשברים ומצליחים להיחלץ בעור שיניהם. 

“תזכירי לי מי את” אינו ספר מתח, על אף שקשה להניח אותו מהיד. הוא אינו ספר משעשע, למרות שמדי פעם צוחקים בו ממש בקול. זהו רומן מסחרר שאינו חושש לצחוק על כל מה שאסור לצחוק עליו. אם יש בו אמת, היא אחת וצנועה ביותר: אף אחד לא יקבל אותך באמת חוץ מההורים שלך, וגם הם ישמחו אם תעשי גוונים.

*) צילום תמונת שער: אורית פניני