השאלון עם תמי כץ לוריא, מחברת ספר השירה “זמן הוא תמונות צרובות” (הוצאת פרדס)

1) מהו הספר האהוב עליך?

יש כל כך הרבה… קשה לבחור אחד. אלה בעיקר ספרים שאני חוזרת וקוראת בהם. בספרי השירה: “כל החלב והדבש” של נתן זך, “שירה” של יונה וולך. אני אוהבת מאד גם את הכתיבה של אגי משעול. בפרוזה: “מיכאל שלי” של עמוס עוז. מוזר לומר אבל כשאני קוראת בו יש לי תמיד תחושה מוזרה של געגוע לתקופה, למרות שלא חייתי בה. תחושה דומה וגעגוע דומה מעוררים בי, “הר הקסמים” של תומאס מאן, ו “שירה” של עגנון. עוד ספרים שמאד אהבתי הם “חיי נישואין” של דוד פוגל, “אלה תולדות’ של אלזה מורנטה. הטרילוגיה “דרכי החרות” של סארטר. “תשעה סיפורים” של א”ב יהושע, “ברלין אלכסנדרפלאץ” של דבלין. ספר מקסים בעיני, שאני קוראת בו שוב ושוב הוא “מה שלומך דולורס” של יואל הופמן.

2) מהו ספר הילדים האהוב עליך?

בדרך כלל כאלה, שהם בעצם למבוגרים “אליס בארץ הפלאות’, ו”הנסיך הקטן”. עם הדמות של אליס אני מתכתבת הרבה בשירים שלי. גם פו הדוב הוא כזה רב ממדי ורב משמעויות, ואהוב עלי מאד. בילדות הייתי מכורה לכל סדרות הספרים הבלשיים של אניד בלייטון ‘”החמישיה הסודית”, “חבורת הבלשים והכלב” וכל השאר. תקופה מסויימת בכיתה ג’, אפילו החלטתי שאהיה בלשית כשאהיה גדולה, טוב, כמובן שזה לא קרה… אבל ספר אחר בילדות הביא אותי לעסוק במה שאני עסקת כיום: הריקוד. היה זה ספר לא ידוע במיוחד, של פזית בן ארצי “יומנה של רקדנית צעירה”. קראתי אותו בגיל 12 והחלטתי פתאום להתחיל לרקוד כדי להיות רקדנית בלט…. וכך היה! בעצם כל מהלך חיי הוא תוצאה של חלום ילדות….

3) מה הספר האחרון שקראת? 

“קיצור תולדות האנושות” של יובל נוח הררי. ספר חשוב ומרתק, שכתוב באופן קולח ומובן. ספר שסידר לי את ההבנה על המון דברים, שאמנם את חלקם הגדול ידעתי, אבל יצר הקשרים רחבים, וכאילו “הושיב” לי דברים במקומם.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

הספר “גדר חיה” של דורית רביניאן. קראתי ומאד אהבתי את סיפור האהבה העדין, והכתיבה היפה. קראתי אותו עוד לפני שקמה כל המהומה, והוא נפסל על ידי משרד החינוך. ואז קמה מהומה שלמה, בגלל שדמות הבחורה הישראלית שבספר, מתאהבת בפלשתינאי, בחור שמצטייר כמקסים, רגיש ואמנותי. לא הבנתי איך הספר מעודד קשרי התבוללות ,כי היא מוותרת עליו בסוף, בגלל היותו פלשתינאי, והיות והאהבה בלתי אפשרית בעיניה. היא חלשה ונכנעת לתכתיבי החברה והפוליטיקה, ואינה נלחמת על אהבתה. היא בעצם שומרת על “טוהר הגזע”, אז לשם מה כל המהומה? זה דווקא ספר שמעודד בדיוק את מה שהפוסלים טענו נגדו.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

לא יודעת לענות על זה… והשאלה הערכה בעיני מי… אני לא קוראת ספרים כי הם רבי מכר, אולי להיפך…

6) מיהו הסופר האהוב עלייך?

יש הרבה….עגנון, עמוס עוז, א”ב יהושע, יצחק שליו, נטליה גיזבורג, יואל הופמן, פול אוסטר, אייריס מרדוק, ורבים אחרים.

7) ספר שנתן לך השראה?

“מה שלומך דולורס” של יואל הופמן. ספר שירה במעטה של פרוזה. שפה נפלאה, פילוסופית. פשטות בצמוד להיקסמות, וכפילויות המעוררות מחשבה והשראה.

8) ספר עיון מומלץ?

“קיצור תולדות האנושות” של יובל נוח הררי, וספרו של אבי , ישראל כ”ץ, העוסק בסיפורים כפולים בספר שמואל “בין שני מלכים”, בהוצאת רסלינג.

***

תמי כץ לוריא היא רקדנית ומורה למחול, מפרסמת שירה מאז 1980 (במוספים לספרות, כתבי עת מודפסים ומקוונים ואתרי אינטרנט). בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בחינוך לאמנויות ולמחול, מאוניברסיטת לידס, אנגליה.

השנה ראה אור ספר שיריה החמישי – “זמן הוא תמונות צרובות” (הוצאת פרדס).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

“זמן הוא תמונות צרובות” הוא ספר השירה החמישי של תמי כץ לוריא. בהסתכלות מהורהרת, צעירה ברוחה, אך בשלה בהבנותיה, בוחנת המשוררת, ומדייקת את תחושותיה לגבי שאלות של זמן, וזוגיות.

חלקו הראשון של הספר מכיל מחשבות והרהורים על הזמן החולף, משמעויות פיסיות, ונפשיות. חלקו השני של הספר, נקרא “נאמברים” ועוסק בסצנת ההכרויות של אחרי הגרושין, באמצעות כתיבה מדוייקת, פיקנטית וקולחת, מלאת תנועה, ועתירת משמעויות.

עַכְשָׁו בָּרֶגַע הַזֶּה

כְּשֶׁהַפַּחַד אָסוּף כְּאֶגְרוֹף

וְהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בֶּטֶן רְפוּיָה

אוּכַל לְשַׁחְזֵר מַה קָּדַם לְמָה

אֵיךְ הִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים

וְאֵיךְ אֲנִי מְצוּיָה כָּאן בַּמַּצָּב הַזֶּה שֶׁבֵּין לְבֵין

עֲדַיִן בִּקְדַם הַחְלָטָה

וְיֵשׁ מִין רַעַד שֶׁפּוֹתֵחַ

שֶׁסּוֹגֵר

“השירים בספר, כמו הזמן – אינם מתכלים אינם דוהים. העיסוק בזמן הוא אינסופי, כמו הזמן עצמו, ותמי כץ לוקחת  ממנו פיסות  ומעבה אותו במחשבות פילוסופיות  והרהורים. חלקו השני של הספר, שהוא  כחומר ביד היוצר, ולכן היא משחקת  בו, מהתלת  בו  ומכינה ממנו   שחקני חיזוק,  משכב והומור, ובתמהיל זה של תשוקה לאהבה המקבלת ביטוי ארוטי מרתק,  ובעיסוק פילוסופי בזמן,  מעניקים  לשירתה המיוחדת ארומטיות מרתקת ונדירה.”

(ציפי שחרור, משוררת וסופרת)