אורה כותבת על “חתולה אורחת” מאת טקשי היראידה (כתר – הסדרה הקטנה, מיפנית: עינת קופר)
שוב זה קרה לי! שוב, בקלות דעת, התאהבתי בספר עוד לפני שקראתי אותו…
הפורמט הקטן, השם, המחבר היפני. מיד ידעתי שזה ספר כלבבי, על אף שהכריכה… לא משהו.
“התבוננות היא לב לבה של האהבה שאינה חוטאת ברגשנות” מצטטת אחת מגיבורות הספר פילוסוף אלמוני. ועל זה בדיוק הספר. על התבוננות ועל אהבה. (ועל עוד כמה דברים – אחר כך).
זוג יפנים צעירים, בלי ילדים, שניהם עוסקים בכתיבה, שניהם עובדים מהבית. הם מתגוררים בשכירות ביחידת דיור קטנה בקצה גן ענק ומטופח של “הבית הגדול”, בית ישן, שגר בו זוג זקנים.
לסמטה ממנה מגיעים אל ביתם הם קוראים “סמטת הברק” בשל תופעה אופטית ייחודית המתרחשת שם. בשל נקב עגול בגדר משתקפים על שמשת החלון שלהם העוברים ושבים בסמטה – במהופך, ממש כמו בקמרה אובסקורה, הפיתוח הראשוני של המצלמה.
בן השכנים בבית הסמוך מאמץ חתולת רחוב, צ’יבי, ועד מהרה, דרך פרצה קטנה בגדר המפרידה בין הבתים, החתולה מתחילה לבקר בגינה, ואחר כך גם בבית, של הזוג הצעיר, ועושה דרכה הלוך ושוב בין החצרות והבתים. הספרון הזה הוא כרוניקה של חייהם עם החתולה האורחת, אבל גם, ואולי בעיקר, רישום קליל ומדויק, כמו ציור דיו יפני, של הגן, המשתנה על פי עונת השנה, עציו השונים, הפרחים הפורחים בו, בריכת המים, השפיריות, הציפורים, הירח המלא בלילות, וכן – גם של החתולה, וכדי לצייר כל כך יפה, צריך להיטיב ולהתבונן. להתבונן באהבה.
קרוב לתחילת הסיפור, עושה המחבר אתנחתא ומדבר על ה”גורל” או “פורטונה” (לעניות דעתי התרגום למילה “פורטונה” הוא “מזל”, אך אשתמש במילה המופיעה בספר). בקשר לכך הוא מצטט את מקיאוולי באריכות. במקומות אחרים בספר נמצא אתנחתות לצורך דיון קצר במתמטיקה, או הסבר בטריאנגולציה, וגם זה מוסיף לחינו של הספר הצנוע הזה.
בתרבות היפנית החתול הוא סמל למזל ולברכה. (ומצאתי כמה גרסאות למקור האמונה הזאת). ובאמת הכל מתהפך אחרי הפעם היחידה שבה בני הזוג רואים את דמותה של החתולה מאחור…
ויותר לא אגלה.
מיכאל כותב על “איקסטאזה!” מאת סטיבן סטרוגץ (ספרי עליית הגג, מאנגלית: מיכל קירזנר-אפלבוים)
כתבתי כאן בעבר שבנוסף על “מילתא”, אני עובד גם בחינוך הבלתי פורמלי. לפעמים, בהפסקה בפעילות או בזמן ארוחת הבוקר, ילדים שואלים אותי איזו קבוצת כדורגל אני אוהד. פעם, כשעניתי שכדורגל לא מעניין אותי, שאל אותי אחד הילדים – בתמימות, לא ברוע – “מה, אתה חנון?”
עניתי “כן”, כמובן. חנון, כידוע, הוא ה”קול” החדש.
אבל בניגוד למרבית החנונים, או לפחות בניגוד לתדמית שלהם, מעולם לא הייתי טוב במתמטיקה. את הבגרות עשיתי פעמיים, וחשבתי שסיימתי עם המשוואות והגרפים, עד שפגשתי בהם, ובגדול, באוניברסיטה. אבל עד אז הרתיעה שלי כבר פחתה בהרבה.
מכל מקום, כשענינו, אורה ואני, לפני כמעט שלוש שנים על השאלון של “קורא בספרים”, כתבתי, בתשובה לשאלה על ספר עיון מומלץ, שאני מאוד אוהב ספרים על מתמטיקה. כתבתי אז שאולי זו חוויה מתקנת ללימודים בתיכון, ואני עדיין חושב ככה.
“איקסטאזה!” (שם שהוא תרגום-פשרה יצירתי מאוד ולא רע בכלל לשמו המקורי של הספר “The Joy of X”, על משקל “The Joy of Sex”) מצטרף למדף ספרי המתמטיקה המוצלחים שיצאו בשנים האחרונות, מ”המשפט האחרון של פרמה”, דרך “חתך הזהב” או “לאלף את האינסוף” ועד “תיבת האוצרות המתמטיים של פרופסור סטיוארט”. אם צריך כשרון מיוחד למתמטיקה (ואני מניח שצריך), על אחת כמה וכמה צריך כשרון מיוחד כדי לכתובעל מתמטיקה, בצורה שתהיה בהירה, מובנת ומושכת. סטרוגץ עומד באתגר בכבוד (אם כי יש לו נטייה, לפעמים מעצבנת, לסיים כל פרק מעין משפט-מחץ, ולא תמיד זה עובד. אבל אפשר לסלוח לו על זה).
הגישה של סטרוגץ חכמה מאוד: פרקי הספר ערוכים לפי חומר הלימוד בבית הספר! הם מתחילים בפעולות החשבון, (כולל פרק נחמד במיוחד על בעיות מילוליות. כן, יש כאן שני ברזים שממלאים בריכה) חזקות ושורשים, עוברים לגיאומטריה ולטריגונומטריה ומגיעים עד ללוגריתמים, לתורת החבורות ולטבעות מביוס. אני מודה שבחלקים האחרונים קצת איבדתי אותו, אבל גם כך מרגישים שהנושאים הם בנפשו של סטרוגץ. מהבחינה הזו הוא הזכיר לי את המרצה למתמטיקה בדידה, שהיה נסחף לתוך התרגילים שהדגים לנו, וגם אם לא לגמרי הבנו מה הוא רוצה, היה נחמד לראות מישהו שכל כך נהנה ממה שהוא עושה.
על כריכת הספר מופיע ציטוט של סטיבן פינקר “‘איקסטאזה!’ ישעשע, יפתיע, ויעשה אתכם חכמים יותר!” – השניים הראשונים בהחלט נכונים, לגבי השלישי אני כמובן לא יכול להבטיח כלום. אבל הספר יעביר לכם כמה שעות בתענוג, וזה ממש לא מעט.
***
מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.
דוא”ל: milta.books@gmail.com
פייסבוק: facebook.com/miltabooks
[…] מן הפרובינציה: בעלי חנות הספרים "מילתא" ממליצים על ספריהם של טקשי… […]