1)  מהם הספרים האהובים עליך? 

באדולינה של גבי ניצן. ספר שבפעם הראשונה שקראתי אותו לא כל-כך הבנתי על מה כל ההמולה, אבל בקריאה השנייה השתכנעתי לגמרי. כתיבה זורמת, קומית ומעולה ויותר מכל – תפיסת העולם הייחודית של גבי ניצן.

גם רומן רוסי של מאיר שלו הוא בין האהובים עליי. ספר שכבר הפך לקלאסיקה שאין צורך להכביר במילים.

 

2)  מהם ספרי הילדים האהובים עליך? 

גדלתי על הכבש השישה עשר של יהונתן גפן ומעשה בחמישה בלונים. אין יותר קלאסי משניהם עבורי.

3) מה הספר האחרון שקראת?

“פעם אחת, אישה אחת” שנכתב על ידי יואב שוטן-גושן בהוצאת כנרת זמורה ביתן. במקרה לגמרי יואב גר בדירה מולי, וגם הוא הוציא השנה את ספר הביכורים שלו לאור. ספר מעולה! קומה שישית בדירה שלנו הפכה לקומת הסופרים.

 

4)  איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

פחות התחברתי ל”נזיר שמכר את הפרארי שלו”. התפניתי לקרוא את הספר אחרי ששמעתי עליו מהמון אנשים שונים שסיפרו לי עד כמה הספר שינה להם את צורת החשיבה אך לצערי לא הבנתי על מה כל המהומה.

 

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

ספר שלא זכה למספיק הערכה לה הוא ראוי לטעמי הוא “פואטיקת השש-בש” מאת אסיף אלקיים. ספר שיצא לאור בהוצאה עצמית ובהפקת “ספרי ניב” (בדומה לספר שלי), אך לצערי לא שמעתי עליו מספיק בערוצי התקשורת הגדולים, ולדעתי זהו ספר מומלץ ביותר.

6) מיהם הסופרים האהובים עליך? 

אני קורא בעיקר ספרות ישראלית, ולכן אתגר קרת ואשכול נבו הם האהובים עליי – שני סופרים שמבחינתי מסמלים בספרים את ה’ישראליות’ בצורה היפה והנכונה ביותר.

 

7) ספר שנתן לך השראה? 

“בדרכים” של ג’ק קרואק. קראתי את הספר בזמן השירות הצבאי וזה ספר שנתן לי השראה, ויותר מכל את האמונה שאפשר פשוט לעזוב את הכל מאחוריך ולהמריא למסע לבדך, וכך בדיוק עשיתי כשייצאתי למסע של שנה במזרח הרחוק.

8) ספר עיון מומלץ? 

“עד קצה העולם” מאת ג’ון קראקאוור – ספר מדהים המספר את סיפורו האמיתי של כריסטופר מקנדאלס, צעיר אמריקאי שיצא לחיות לבדו באלסקה בשנות ה-90. יותר מוכר בגרסת הסרט – “Into the Wild”.

9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?

צינורות של אתגר קרת הוא ללא ספק ה-גילטי פלז’ר האולטימטיבי בעבורי. פעם בכמה זמן לעצור הכל, לפתוח סיפור אקראי, לקבל השראה ולחזור בחזרה לשגרה.

***

נבו רוזי הוא יליד 1993, מתל אביב. זהו ספרו הראשון.

לאתר הספר לחצו כאן.

עוד על הספר: 

מספר שעות לאחר הנחיתה הרכה החלטתי לצאת לסיבוב קצר בין סמטאותיה הסואנות של העיר דֶּלְהִי. קיוויתי ליהנות מזמני הרחק מעם הספר ולהתחבר מעט לעם הספל. בשיטוטיי נכנסתי לחנות הבדים הצבעונית ובדקתי בסקרנות את איכות הסחורה ההודית, בחורה ישראלית ששהתה בחנות באותו הזמן, בחנה את אחת החולצות התפורות והכריזה בדעתנות לבן זוגה בעברית “התפירה ממש גרועה, הם לא יודעים לתפור כאן”. בלי לחשוב פעמיים הסתובב לכיוונה המוכר ההודי וגער בה “מותק, אני תופר גרוע? למה את הכי טובה בעולם?” בעברית צחה שלא תבייש את הדוקטור אבשלום קור מהולה בחוצפה ישראלית שהגיעה הישר מדוכן הפירות והירקות בשוק הכרמל, וגירש את הזוג בבושת פנים חזרה לרחוב הרועש.
לאן הגעתי?

ספר מצחיק וקליל על הודו, אהבה, טעויות, מזל, חוסר מזל ועוד טיפה חוסר מזל, שנכתב בנסיעות של שתים-עשרה שעות באוטובוסים מקרטעים ועל המרפסות מול הנוף הירוק של הרי ההימלאיה.