כל עונה יש לי אהובים חדשים. אני מתאהבת בספרים כמו שאנשים אחרים מתאהבים באנשים. לפעמים אלו שני לילות מסחררים, לפעמים קראש אינטנסיבי של חודשיים, ולעיתים רחוקות אלו אהובות עמוקות מאוד ובלתי חולפות. ובכל זאת, ״אנקת גבהים״ של אמילי ברונטה, ״האדום והשחור״ של סטנדל, ו״כמעיין המתגבר״ של איין ראנד חיים יחד איתי מתחת לעור.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?
כשהייתי ילדה בבית הספר היסודי ע״ש דוד בן-גוריון, הייתה לי צמה שחורה וניצוץ מסוכן בעיניים, והיה ספר אחד שאהבתי – ״האריה, המכשפה וארון הבגדים.״ אוי, כמה אהבתי את הספר הזה! אני חושבת שפעם אפילו נשקתי לכריכה מרוב אהבה.
דרך הספר הזה גם גיליתי את המילה ״כמדומני״ אשר למשמעותה האמיתית נחשפתי רק שנים אחר כך. במשפחתה של אימי דיברו בין היתר גם איטלקית ואני גדלתי לברכיה של השפה. כשנתקלתי לראשונה ב״כמדומני״ בתור ילדה חשבתי שמסתתרת שם המילה האיטלקית Domani, שמשמעותה מחר. ה״כמ״ נראה לעיניי כ-״כמו״ ואני בראתי לי את כמדומני שלי שמשמעותו היא ״כמו מחר״.
מה תוכניותייך להערב אדוני?
אה, אותן תוכניות כמדומני!
3) מה הספר האחרון שקראת?
הספר שאני כרגע באמצע קריאה סוערת שלו הוא ספרי שלי – ״כפר סבא 2000״! אני מקליטה אותו לאודיו-בוק עבור אייקאסט ספרים מוקלטים (iCast). אני ונועה טכנאית הסאונד נפגשות למשמרות ארוכות בהן אני משתדלת לעשות את הקול הכי מתוק שלי, ומעמידה פנים כאילו אני מקריאה סיפור שנכתב על ידי מישהי אחרת.
4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?
״נוטות החסד״ של ג׳ונתן ליטל. כאילו, אין לי שום דבר נגד סיפורי נאצים מדממים – נהפוך הוא! אבל בחייאת׳ זה ספר ממש, איך לומר בעדינות, מתיש. אני גם לא אוהבת סופרים שעושים מחקר אינטנסיבי ואז מקיאים בראוותנות את כל הידע שהם צברו על פניה של הספרות היפה. גברים מאוד אוהבים לעשות את זה משום מה…
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
בזמנו הספר זכה לתהודה והערכה אבל נדמה לי, ואולי אני טועה, שבקרב קוראים ישראלים הוא לא הותיר את חותמו — ״בית קרנובסקי״ של הסופר היידי י״י זינגר.
זה אפוס טרגי על גורלם של שלושה דורות במשפחת קרנובסקי. מתחיל עם האבא בשטייטעל בפולין, ממשיך עם הבן בברלין, ונגמר באופן מר ומצמרר עם הנכד בניו יורק.
אבל מה לעשות שלפעמים בא אדם לעולם והוא סופר מעולה, וכעבור כמה שנים נולד אחיו הצעיר והוא במקרה גמור בשביס זינגר.
6) מיהם הסופרים האהובים עלייך?
מה, רשימת מכולת? תפוזים, תותים, לחם מחיטה מלאה!
אני אציין באופן אקראי סופר אחד ברשימה שלי – בנימין תמוז. אני מאוד אוהבת את אליקום, הגיבור שלו. גם כי יש לו שם כזה יפה וגם כי כל רצונו הוא להתהלך בעולם, להתבונן באחרים, ולהרהר לעצמו. וגם כי בסיפורים שלו השמש תמיד כזאת מדויקת, צהובה וצורבת.
7) ספר שנתן לך השראה?
אני מאוד אוהבת ספרים, כמעט יותר מהכל. אבל השראה אני מקבלת אך ורק מבני אדם, מהרגשות שלהם, החוויות שלהם, והאופן שבו הם מדברים.
8) ספר עיון מומלץ?
״הפוליטיקה הכלכלית של העבדות״ מאת ההיסטוריון האמריקאי יוג׳ין ג׳נובזה. מחקר על החברה והכלכלה בדרום ארה״ב בזמן העבדות. הטענה המרכזית בספר היא שהעבדות לא הייתה מערכת כלכלית משתלמת ומה שהשאיר אותה חיה היא אידיאולוגיה פטרנליסטית. הספר הזה הוריד אותי לרצפה, קראתי אותו בכזה טירוף, כמו שנשים אחדות קוראות ״50 גוונים של אפור״ או גברים אחדים קוראים ״בלייזר״.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
בתור דוקטורנטית לספרות שאמורה לעבור את בחינות המעבר בקרוב, כל ספר שלא נכנס לרשימת 100 הספרים שעליהם אני אמורה להיבחן הוא גילטי פלז׳ר מבחינתי. האמת, זאת תחושה נחמדה. ספרים נהפכו להיות הצו היומי שלי וגם מקור חטאי. (בלילות חמים אלו אני קוראת בסתר את ״פרנקנשטיין בבגדאד״ ונהנית בטירוף!)
***
ג’וליה פרמנטו היא סופרת ועיתונאית ילידת כפר סבא. ספר הביכורים שלה, “ספארי” (אגם, 2011) זכה לשבחי המבקרים. בימים אלה רואה אור ספר השני, “כפר סבא 2000” (הוצאת פן) שאף זיכה אותה בפרס משרד התרבות לסופרים בראשית דרכם.
בדצמבר 2000 מפוענח מקרה רצח שמרעיש את תושבי העיר כפר-סבא; רוצחיו של הנער ליאור אופנהיים, שגופתו נמצאה מרוטשת ביער אוסישקין ב-1996, נתפסים ומתגלים בתקשורת כנערים חכמים ורהוטים, הפרחים היפים של אזור השרון. החדשות המסעירות מציתות את דמיונם של תלמידי מגמת הקולנוע בתיכון רבין בעיר, ובמיוחד את דמיונם של דפני ודוד, חברים הכי טובים עוד מגלגולים קודמים. יחד עם זיו, נער מסקרן שהכירו במגמה, הם יוצאים לצלם סרט בעקבות הפרשה. אבל מה שמתחיל כתרגיל בכיתה, עתיד להפוך עליהם את עולמם.
כפר-סבא 2000 נכתב בהשראת פרשת רצח אסף שטיירמן ב-1996 והסערה הציבורית שהתעוררה עם פענוחה ב-2000 בכפר-סבא ומחוצה לה. דרך עיני המתבגרים, הספר מבקש ללכוד את האלימות המבעבעת מתחת לפני השטח בעיר הקטנה, שהופכת בעצמה למעין דמות. על רקע חדשות על פיגועים ובני טובים שרוצחים, דפני ודוד משוטטים בין גני העיר, שורצים בקניון ערים, ומפנטזים על חיים מקבילים שייקחו אותם כמה שיותר רחוק מכפר-סבא.
כמה שמחתי שפרמנטו ציינה את “בית קרנובסקי” של י”י זינגר! ספר מעולה של סופר נפלא שאכן, לרוע מזלו, אחיו נטל את תשעת הקבין של ההצלחה והותיר אותו בצל.
“כמדומני!” כמה מקסים!
[…] השאלון עם ג'וליה פרמנטו ועם נבו רוזי […]