1) מהם הספרים האהובים עליך? 

ספרי השירה של ג’ון אשברי, בעיקר מהעשור האחרון. “גטסבי הגדול” בכריכה שהמינגוויי חשב שהיא מכוערת. כל שירי אמילי דיקינסון בגרסתם הרשמית, הכוללת מקפים במקומות הנכונים. “אריאל” לסילביה פלאת’. אוסף קטן משירת לאה גולדברג בהוצאת “תרמיל”. שירי יהודה עמיחי עד שנת 1962. “אל המגדלור” לוולף. אולי יש עוד מאות. לפעמים אלה גם הספרים השנואים עליי.

 

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך? 

שירים ופזמונות לילדים מאת חיים נחמן ביאליק במהדורה שאייר נחום גוטמן. הספר הראשון שקראתי בחיי. “המסע אל האי אולי”, למרים ילן שטקליס והציירת איזָה. “דו קרב” מאת דויד גרוסמן – שני הספרים האהובים עליי ביותר בילדותי. “פצפונת ואנטון” לקסטנר. “הלקחנים” למרי נורטון בספריית “מרגנית”.

 

3) מה הספר האחרון שקראת?

“להצטרף להתנגדות” מאת קרול גיליגן עם הקדמה של צבי טריגר. התבגרות נשית וקולה האמיתי, שאינו בהכרח נחמד.

 

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

אין מהומות אמיתיות אצל אנשי ספר. רק תהיות.

 

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

הוא זכה עד כה למה שזכה, אבל כדאי שיותר קוראים יזכו בו. הרומאן הקצר “שדרךְ” מאת שמעון אדף. סיפור פוסט-אפוקליפטי שהוא בה בעת חזון נבואי בעל עומק פילוסופי יוצא דופן, ורומאן חניכה אינטימי שובר לב.

 

6) מיהם הסופרים האהובים עליך? 

קשה לאהוב סופרים. קל לאהוב בני אדם.

 

7) ספר שנתן לך השראה? 

“ביקורת ואמת” לרולאן בארת. דברים שנכתבו באמצע שנות השישים של המאה הקודמת כנגד היצירה חסרת החשיבות ובעד חיים מילוליים המתחדשים תמיד.

 

8) ספר עיון מומלץ? 

קובץ המסות “משמרת לילה” מאת ד”ר עודד וולקשטיין, שיראה אור ב”ה בחודש הבא בעריכתי. מלאכת פרשנות שאין לעמוד בפניה מאת אינטלקטואל מסתורי וגאוני.

9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?

מדריכי קריאה מודרניסטיים וחיבורים פסקניים על אודות הפילוסופיה של הלשון, כמו “האל”ף בי”ת של הקריאה” לעזרא פאונד ו”כיצד עושים דברים עם מלים” לג’ון אוסטין.

***

נוית בראל, משוררת שעובדת כעורכת ספרותית ומפרסמת גם ביקורות, תרגומים ומסות. נולדה באשקלון בשנת 1977 ופרסמה שלושה קובצי שירה. כלת פרס היצירה על-שם ראש הממשלה לוי אשכול. מקווה לשלום על ישראל ולהשלים את עבודת הדוקטורט שלה. ספר שירה האחרון, “מחדש”, ראה אור השנה בעם עובד.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

גב הספר:

יַעֲבֹר

לֹא מָצָאתִי דָּבָר שֶׁלֹּא הוּבַס עֲדַיִן .כַּמָּה מַהֵר

כָּבוֹת לֶהָבוֹת, נִפְסָקִים חִפּוּשִׂים, קֶרֶן אוֹר רָפָה.

שׁוּם הִתְעָרְבוּת חִיצוֹנִית, שׁוּם הַשְׁגָּחָה אוֹ עַיִן הָרָע

לֹא תַּפְרִיעַ לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל מָחָר. אֲבָל מָה יִהְיֶה

כְּשֶׁנַּגִּיעַ? לַמִּנְהָרָה יֵשׁ קָצֶה, קַוֵּי הַסִּיּוּם נִמְתָּחִים,

חוֹמוֹת נִבְנוֹת כָּל הַזְּמַן. כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁכֻּלָּם הִשְׁלִימוּ

תַּשְׁלִים גַּם אַתָּה. כָּל חֹדֶשׁ חִכִּיתָ לְמִי שֶׁתַּתִּיר לְךָ.

בַּצַּד הָיִיתָ מְכַבֶּה אֶת כָּל הַנּוֹשְׂאִים, חָמְרֵי הַבְּעֵרָה.

כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל, גַּם אַתָּה לֹא יָדַעְתָּ עַל הֵעָלְמוּתְךָ.