עידו גפן בילה ביריד הספרים הבינלאומי בירושלים וחזר עם כמה מחשבות על איך הספרות הישראלית נתפסת בחו”ל, איך הבחירה של טראמפ משפיעה על הספרות האמריקאית, והאם מותר לאכול חומוס גם בבוקר
בנאומו של דוד גרוסמן, שזכה לפני שלושה שבועות בפרס “מאן בוקר” הבריטי על ספרו “סוס אחד נכנס לבר”, הוא הדגיש את הפוטנציאל שקיים בעיניו בספרות הישראלית. גרוסמן אמר לנוכחים בקהל: “אתם יודעים על שלושה, ארבעה, חמישה סופרים, אבל יש כל כך הרבה סופרים נפלאים בישראל שראוי להזכיר כאן”.
האמירה של גרוסמן מבטאת במידה רבה את האתגר המרכזי של תרגום והפצת הספרות הישראלית לחו”ל. מצד אחד, סופרים כמו עמוס עוז, אתגר קרת, יובל נח הררי, וגרוסמן כמובן, זוכים להצלחה גדולה. כל אחד מהם תורגם לעשרות שפות, והם מוזמנים לפסטיבלים שונים בעולם על בסיס קבוע. אלא שמצד שני, נראה שרוב הסופרים והסופרות, בייחוד הדור הצעיר יותר, מתאמץ לפרוץ מעבר לשוק המקומי. יריד הסופרים הבינלאומי בירושלים שהתקיים בחודש שעבר, ניסה להתמודד עם האתגר הזה. ביריד, שנערך אחת לשנתיים, השתתפו עשרות סופרים מהארץ ומהעולם, לצד סוכנים ומוציאים לאור מעשרות מדינות שונות, ביניהם ארצות הברית, בריטניה, סקנדינביה, תאילנד, טאיוואן והודו. מטרתו המוצהרת של היריד הייתה לחזק את הקשר בין הספרות הישראלית לעולם הספרות הבינלאומי. כנציג רשמי של “קורא בספרים” (התואר הכי יוקרתי שקיבלתי בחיי) וסטודנט בינוני לספרות, יצאתי לבדוק איך המשתתפים מהעולם תופסים את הספרות העברית, איזה מגמות ספרותיות מהעולם אולי יגיעו לישראל, ואיך בכל זאת מנסים להביא את הכותבים מהארץ אל מדפי החנויות בחו”ל.
1. איטלקים מקנאים בשירה העברית
אחד האירועים המעניינים ביותר ביריד היא התוכנית הבינלאומית לעורכים על שם זאב בירגר. שלושים ושבעה עורכים מרחבי העולם מגיעים לשבוע של סמינר מקצועי, שהוא בגדול שילוב בין חוויה לימודית לטיול תגלית למתקדמים. יש בהחלט משהו משעשע בעורכים ואנשי ספרות מההוצאות המובילות שמספרים בהתלהבות על האפשרות הטכנית לצוף בים המלח. במהלך השבוע האינטנסיבי, המשתתפים מסיירים בארץ, ובמקביל נפגשים עם גורמים בתחום ונחשפים למגוון סוגיות ונושאים שקשורים לספרות ישראלית: החל בחוק הספרים שהיה וחלף, ועד מגמות עכשוויות כמו ההצלחה של ערס-פואטיקה. הקשיים של שוק הספרות הישראלי סיקרנו את העורכים, ובפאנל שהתקיים עם מו”לים ישראלים עצמאיים, הם הביעו הזדהות עם הקשיים של מי שבוחר להקים הוצאה קטנה בישראל. חלקם גם צופים שבעיות דומות עלולות להתחיל בקרוב גם במדינה שלהם. “יכול להיות שהמצב בישראל, שבו הוצאות הספרים הן גם הבעלים של החנויות, הוא קדימון למה שיקרה אצלנו בארצות הברית,” אומר אלכסנדר ליטלפילד, עורך בהוצאת Houghton Mifflin Harcourt, שמוציאה לאור בעיקר בספרי עיון. “לאמזון יש הוצאת ספרים מאד חזקה בארה”ב, ועכשיו הם גם פותחים חנויות ספרים פיזיות, בנוסף לחנות האינטרנטית. הרבה אנשים תוהים איך זה עומד להשפיע על השוק האמריקאי, ויכול להיות שזה באמת הולך להראות כמו המודל שקיים אצלכם. מבחינתי, זאת חוויה מאד מעניינת לראות את זה בעיניים, כי יכול להיות שזה מצב שאנחנו נתמודד איתו עוד כמה שנים”.
נקודה נוספת שהעורכים ציינו כייחודית בשוק הישראלי, היא שחלק גדול ממי שעוסק בתחום הספרות מבצע יותר מתפקיד אחד. “זה מעניין לראות איך לאנשים פה יש הרבה כובעים מקצועיים,” אומרת נינה אידם משבדיה, עורכת בהוצאת Natur & Kultur, ההוצאה העצמאית הגדולה במדינה. “בישראל יכול להיות מישהו אחד שהוא גם עורך, גם סופר וגם בעל הוצאת ספרים. גם באירופה אפשר לראות מקרים כאלה, אבל זה הרבה יותר נדיר. אני מניחה שזה אילוץ שקיים כי זאת מדינה יחסית קטנה, אבל מבחינה תפיסתית זה באמת שונה ממה שקורה אצלנו, שבדרך כלל עורך הוא רק עורך, וסופר הוא רק סופר”.
בנוסף, העורכים הקפידו לציין לחיוב את ההצלחה הגדולה שיש לדעתם לשירה בקרב הקהל הישראלי. “התחושה שאני קיבלתי בשבוע הזה, שהשירה ממש ענקית כאן,” אומר מישל פוסילי, עורך ב-Garzanti, אחת ההוצאות הגדולות באיטליה. “נראה שהשירה הישראלית מאד חזקה ודומיננטית בשיח באופן יחסי. שמעתי על כל מיני קבוצות שירה שהן מאד פופולריות, והבנתי שגם בפייסבוק שירים של משוררים צעירים מצליחים ונקראים. זה שונה מהמצב אצלנו באיטליה, ואני מניח שגם מהרבה מקומות אחרים בעולם”.
2. הרצאה של יובל נח הררי זה סוג של מופע רוק
גם הסופרת והמשוררת שרי שביט, עורכת מחלקת הפרוזה המתורגמת של הוצאת “מטר” והנציגה הישראלית בתוכנית הבינלאומית של העורכים, מספרת שהופתעה לגלות על מצב השירה, אבל לא בארץ, אלא בדנמרק: “גיליתי שיש להם סוג של ערס-פואטיקה משלהם. לא תירגמו לי את השירים, אבל הבנתי שהם עזרו להחזיר את השירה לפופולריות, ושזה חלק משיח חברתי רחב יותר שהם קידמו”.
השבוע המשותף יחד עם עורכים מכל העולם, גרם גם לה להגיע לכמה תובנות בנוגע לספרות הישראלית. “יש מישהי איתנו בתוכנית שעובדת בהוצאה גרמנית שקיימת שלוש מאות שנה, שזה אומר שזה מאז ימי גתה פחות או יותר,” מספרת שביט. “תמיד ידעתי שהשוק הישראלי יחסית קטן, אבל זה נתן פרספקטיבה גם מבחינת טווח הזמן. אצלנו אין הוצאה עם היסטוריה ומסורת כזאת ארוכה”.
הגודל של השווקים האירופאיים, מאפשר גם מגוון ספרותי שיותר קשה למצוא בישראל. “יש לדוגמה בתוכנית עורכת אחרת שהיא מהוצאה שמפרסמת רק ספרות שנכתבה על ידי נשים. זה בא מתוך תחושה שלהן שיש בעיה ושצריך לתקן אותה,” מספרת שביט. “זה מאוד הרשים אותי. בארץ רוב ההוצאות מתעסקות, בצדק, באיך לשרוד את השוק הזה, ואיזה ספר לקנות בשביל שהוא גם יהיה טוב, גם ימכור, וגם יחזיר את ההשקעה. אבל במדינות אחרות, יש לאנשים מסוימים את הפריווילגיה, את האומץ ואת הידע להיות אקטיביסטים בפעולה המו”לית שלהם”.
מה העורכים מחו”ל חושבים על הספרות הישראלית?
“הם בהחלט מעריכים, אבל הם מכירים בעיקר סופרים מאוד קאנוניים. עמוס עוז, דוד גרוסמן, א.ב. יהושע. באמריקה הלטינית למשל, גרוסמן הוא ממש סלב. מבחינת אחת העורכות כאן, הוא אחד הסופרים הכי חשובים בעולם. גם אתגר קרת מוכר מאד. היה יום ביריד שהרבה מהם הלכו לראות את יובל נח הררי. זה רב מכר עולמי, ומבחינתם זה כמו ללכת לראות כוכב רוק. אבל הם בהחלט התכוננו לביקור. הרבה קראו ספרים ישראלים, וחלק אפילו ראו את הסרט ‘אפס ביחסי אנוש’. דווקא לא מעט מהשאלות שלהם לא היו על ספרות אלא על החיים פה, בנושאים הכי יום יומיים, נגיד, באיזו שעה אוכלים חומוס”.
באיזו שעה באמת?
“האמת שאני חשבתי שלא לפני 11 בבוקר, אבל אז כתבתי את זה בפייסבוק ומישהו כתב שאני מטעה אותם, ושאין באמת שעה מוקדמת מידי לאכול חומוס, אז גם אני למדתי משהו חדש”.
3. ביוגרפיה על מדונה כנראה לא תהפוך לרב מכר בישראל
ביום השלישי של היריד התקיים הפיצ’ינג, שהוא אחד המפגשים המשמעותיים ביותר בין הסופרים הישראלים למשתתפים מחו”ל. 14 סופרות וסופרים קיבלו הזדמנות נדירה להציג את הספרים שלהם בפני עורכים, סוכנים ומו”לים מרחבי העולם. “בחרנו ספרים של סופרים שעדיין לא תורגמו ופרסמו בחו”ל. רובם גם בלי ייצוג של סוכן,” אומרת המנהלת האומנותית של הפסטיבל, הדר מקוב-חסון. “מדובר בסופרים שמצד אחד זוכים לראשונה לחשיפה, אבל מצד שני הם בהחלט מעניינים ורלוונטיים לדעתנו לקהל הבינלאומי”.
המגוון של הסופרים היה רחב: החל מלאה איני הוותיקה שהציגה את ספרה “תשאלי”, דרך ד”ר יעל גלר שהציגה את רומן הביכורים שלה “ארץ אררט”, ועד ד”ר גבריאל בוקובזה עם ספר העיון שלו “הדרמה של הגבריות החדשה”. לכל אחד מהמשתתפים ניתנו חמש דקות לדבר על הספר, ולאחר מכאן הוקרא מתוכו קטע קצר באנגלית על ידי שחקנים מקצועיים. חלק מהסופרים והסופרות בחרו לדבר על העלילה, בעוד אחרים התמקדו בסיבות שהובילו אותם לכתיבת ספרם. התקווה של מארגני הפסטיבל היא שמתוך הפיצ’ינג יתחילו שיחות של משא ומתן על מכירת זכויות התרגום של אותם ספרים ישראלים. “צריך לזכור שהתהליכים האלה לוקחים זמן, וגם אם מתחיל משא ומתן, יכולה לעבור תקופה ארוכה עד שהוא באמת יבשיל לחוזה,” אומרת מקוב-חסון, שמכירה את הנושא מקרוב בתפקיד נוסף שלה, כסוכנת ספרותית בסוכנות דבורה האריס, שמייצגת סופרים ישראלים רבים בחו”ל. “בארצות הברית מדברים על שלושה אחוזים של ספרים מתורגמים, שבתוך זה אתה צריך להכניס את הספרות הישראלית, שהיא שוק מאד קטן. אין נוסחה ברורה למה שעובד, אבל אני כן חושבת שמשהו עם עלילה לוקאלית או נושא מקומי יכול להוות יתרון במידה מסוימת. יותר קשה למכור רומן רומנטי שאין לו שום קשר לישראל, אבל אם לספר תהיה זווית אחרת שלא תוכל לקרוא מסופר בריטי, זה נותן ערך מוסף. אבל שוב, אין כאן נוסחות ברורות”.
העיסוק בנושאים מסורתיים כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני זה משהו שמעניין הוצאות ספרים בחו”ל?
“מבחינה מסוימת כן, ומבחינה מסוימת לא. מצד אחד זה נושאים שעסקו בהם כבר הרבה, אז אולי אצל חלק יש תחושה של מיצוי. מצד שני, אם מישהו מביא זווית חדשה לנושא מוכר, זה בהחלט יכול לעורר עניין אמיתי. הרבה תלוי בספר עצמו והזווית הייחודית של הכותב. בפיצ’ינג ניסינו להעניק מגוון רחב, שיאפשר לקהל לטעום מכל הסוגות, ולקבל גם מין תמונת מצב של הספרות הישראלית כיום”.
ואת רואה מגמות מחו”ל שאולי יגיעו בקרוב לישראל?
“אני לא יכולה להצביע על משהו ספציפי, אבל בסך הכל אנחנו קולטים היום הרבה תופעות שמתרחשות בעולם. אם ספר זר יהפוך לרב מכר עולמי, סביר שהוא יגיע אלינו מהר מאד. זה לא כמו פעם, שלשוק הישראלי היו מאפיינים יותר ייחודיים. מצד שני, יש דברים שהם הצלחה היסטרית בחו”ל, ולמרות זאת כנראה שהם לא יצליחו בארץ. ביוגרפיות של סלבס לדוגמה, זה לא תופס”.
גם לא הביוגרפיה החדשה של אובמה שעתידה לצאת?
“אובמה אולי כן, אני חושבת שכן, אבל זה באמת יוצא דופן. ביוגרפיות של אמנים, של כל מיני כוכבי פופ, זה כמעט ולא מצליח. בחו”ל זה יכול למכור מאות אלפי עותקים, אבל זה לא משנה. הקהל בארץ פחות מתחבר לדברים כאלה”.
4. השפה הולכת ומחליפה את המרחב הגאוגרפי
במספר פאנלים שונים ביריד, הוזכר שוב ושוב שמו של אחד הפרויקטים המסקרנים ביותר שמתרחשים היום בספרות הישראלית, אתר “מעבורת“. לא מעט משתתפים מחו”ל הכירו ושיבחו את האתר, שמפרסם כמעט מידי יום סיפור קצר ממקום אחר בעולם. האתר הוקם על ידי הסופר והמוציא לאור של הוצאת “אפיק”, יפתח אלוני, ושם לעצמו למטרה לחשוף קוראים ממדינות שונות לספרות מרחבי העולם. מתפרסמים בו סיפורים עכשוויים וקלאסיים במגוון שפות, והם מתורגמים לעברית, אנגלית, גרמנית וספרדית. לאתר יש שלושה עורכים, אדם בלומנטל שעורך את החלק הספרדי ומתגורר במדריד, סימון לורש שעורך את החלק הגרמני ומתגורר בברלין, ומאיה פלדמן שעורכת את סיפור השבוע ואת החלק הישראלי. “בחודש שעבר הגענו ליותר ממאה אלף כניסות לאתר,” מספרת פלדמן. “הצלחנו להגיע לקהל גדול מהרבה מדינות. בדרום אמריקה למשל, יש לנו קהל משמעותי, ואנחנו ממש רואים שאנחנו לוקחים חלק ואפילו משפיעים על השיח הספרותי שם. אדם מספר שבאמריקה הלטינית ספרות זה דבר מאד חי ותוסס, ויש שם לא מעט אנשים שמתחברים לכיוון שלנו”.
כמי שנחשפת לטקסטים של סופרים מקומיים וזרים, גם בתור עורכת בספריה לעם של “עם עובד”, פלדמן מבחינה במגמות מעניינות שמתרחשות בספרות העולמית. “יש היום יותר ויותר סופרים, בעיקר צעירים, שמרגישים פחות מחוייבים למסורת הספרותית של המדינה שממנה הם באו,” מספרת פלדמן. “זה בולט גם אצל סופרים ישראלים. זה לא נדיר לשמוע סופר שמצהיר שהמקורות הספרותיים שלו הם לא עמוס עוז וש”י עגנון, אלא דווקא פראנזן או פיליפ רות או ג’ונתן ספרן פויר. בשיחה שהיתה לנו ביריד עם הסופר א.ב. יהושע הוא אמר שכולם היום רוצים לכתוב, אבל אף אחד לא רוצה לקרוא. זה נכון, אבל לפעמים אנשים קוראים, פשוט לא את הספרות הקאנונית של המדינה שלהם. זה יוצר שילובים מעניינים, ושיח ספרותי שהוא יותר גלובלי, יותר מורכב”.
נראה שהמעבר לספרות גלובלית יותר מתבטא גם בשינויים בהגדרת הזהות של הסופרים עצמם. “שמנו לב שהרבה מהכותבים שאנחנו מפרסמים לא בהכרח מתגוררים במדינה שבה הם נולדו, כלומר, במדינה שהם כותבים בשפתה. גם כאן, ישנם סופרים ישראלים שכותבים היום בפריז ובברלין ובניו יורק. הם רואים את עצמם כחלק מהספרות הישראלית גם אם הם חיים בחו”ל. אני חושבת שהיום באופן כללי, החיבור לשפה הוא יותר חזק מהמיקום הגאוגרפי. גם אנחנו ב’מעבורת’ מתייחסים לשפה בתור הבית. לא כותבים מה מדינת המוצא של הכותב, אלא מהי השפה שבה נכתב הטקסט”.
וספרות ישראלית היא חלק מרכזי בעשייה שלכם?
“בהחלט. אנחנו באנו מישראל, ומרגישים חיבור. יפתח תמיד אומר שזאת המשימה שלנו, לחשוף את הספרות הישראלית לעולם, להביא אותה לקהל קוראים ממקומות אחרים. אנחנו מפרסמים סיפור ישראלי מדי שבוע, ורובם גם מתורגמים לאנגלית, ואולי בהמשך לשפות נוספות. זה נותן הזדמנות לכותבים ישראלים להגיע לקהל קוראים בינלאומי. סוכנים וסופרים בעולם פונים אלינו בבקשה לפרסם את הטקסטים או לקבל את התרגומים לאנגלית, כי הם מבינים שזה יוצר הד”.
ואתם מבחינתכם מחפשים טקסטים שהם יותר “מקומיים” באופיים? את חושבת שהקהל מתחבר יותר לספרות המקומית שלו?
“התשובה לשאלה השנייה היא בהחלט כן. אנשים אוהבים לקרוא טקסטים בשפה שלהם, מהמקום שלהם, מאת סופרים שהם מכירים. זה תמיד היה ככה. גם הספרדים מתעניינים יותר בספרות ספרדית. אבל אני בפירוש לא מחפשת טקסטים לוקאליים באופיים, כי אני לא חושבת שזה העניין. לדוגמה, הסיפור של שמעון אדף שפרסמנו, שהיה פופולארי מאוד בישראל, הוא בכלל סיפור מדע בדיוני”.
נראה שההצלחה של אתר “מעבורת” קשורה במידה רבה לבחירה שלו לפעול במרחב האינטרנטי, ולא לצאת כמגזין מודפס. “אינה פרדו היא מנהלת המוצר והמעצבת של האתר. היא עיצבה ותכננה אותו והיא מגשימה את כל הרעיונות המשוגעים שלנו. בניגוד ליפתח ולי, שבאנו מהעולם של הפרינט, אינה שוחה במרחב האינטרנטי כמו דג במים, והיא פתחה בפנינו דלתות למקומות שלא היינו מגיעים אליהם בלעדיה. זה עולם חדש ומרגש שיש בו המון אפשרויות. הוא מאפשר לנו לדלג על המשוכה המו”לית ולקצר את המרחק בין הסיפורים לקוראים ברחבי העולם. יש בזה חיסכון כלכלי גדול, וגם חופש לפרסם ספרות טובה שלא בהכרח היתה אפשרית בדפוס. בנוסף, יש לנו את האודיו באתר, שהתברר כהצלחה אדירה. אפשר להאזין לסיפורים בעברית ובאנגלית ואנשים מתים על זה. בכלל, יש לנו שלל רעיונות חדשים להביא עוד תוכן, וגם שיתוף פעולה מעניין בשפה הערבית”.
5. הז’אנר הדיסטופי חוזר לאופנה
חלק לא קטן מהפאנלים והאירועים ביריד הוקדשו לשאלה לאן הולכת הספרות בשנים הקרובות. כמו שציינה פלדמן, נראה שספרים מוקלטים היא בהחלט מגמה שתופסת תאוצה, וגם ביריד עצמו היה דוכן של חברת iCast, שבו הוקלטו בלייב קטעים מתוך ספרים ישראלים. אלא שמעבר לשיח על האופן בו ייצרכו ספרות, היו גם דיונים מעניינים על הנושאים בהם יעסקו הטקסטים עצמם. בכנס של מגזין הספרות “גרנטה” לדוגמה, עסקו בין השאר בגיליון האחרון שפורסם. מדובר בגיליון מיוחד, שיוצא אחת לעשור, בו 21 סיפורים של כותבים וכותבות שסומנו על ידי עורכי המגזין כקולות המבטיחים של הספרות האמריקאית החדשה. מדובר בתהליך עבודה ארוך וסיזיפי של מערכת העיתון, שארך למעלה משנה, וכלל את איתור ובחירת היוצרים והיוצרות. אצל לא מעט מהכותבים ניכר עיסוק בסוגיות פוליטיות וחברתיות, כולל התעוררות מחדש של הז’אנר הדיסטופי. לטענת אחד מעורכי המגזין שלקח חלק בתהליך בחירת הסיפורים והשתתף באחד הפאנלים, הסיבה לכך היא בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה”ב. לטענתו, ייתכן שהתופעה רק תלך ותתגבר בשנים הקרובות. “‘גרנטה’ נחוש להתבונן החוצה אל החלון, עם הפנים צמודות לחלון, ולזהות תנודות שקורות בספרות העולמית,” מסבירה מירה רשתי, עורכת “גרנטה” בעברית ומנהלת חנות הספרים “סיפור פשוט”. “מדובר במגזין בינלאומי שפועל במגוון מדינות, ולכן הוא יכול לזהות מגמות מעניינות כבר בראשיתן, כמו התהליכים הספרותיים שקורים כרגע בארה”ב. למגזין עצמו אין מנפיסט מוצהר, והוא בעיקר שם דגש לזיהוי הקולות החדשים והכתיבה העכשווית בעולם. אנחנו במהדורה העברית של המגזין עבדנו מאד קשה על התרגומים, בעיקר מפני שמדובר בשפה אמריקאית עכשוויות, והיה לנו חשוב שהתרגום לעברית יהיה בצורה המדויקת ביותר האפשרית”.
בעולם שבו אנשים קוראים יותר ויותר באינטרנט, ב”גרנטה” מתעקשים להמשיך להדפיס את המגזין. “אני לא פנאטית בעניין הפרינט. אני חושבת שבהחלט יש יתרונות לפלטפורמה אינטרנטית, ואנחנו פועלים כדי להרחיב אותה במסגרת העשייה שלנו. אבל לצד זה, אני כן חושבת שיש מקום חשוב גם לגילון מודפס”, אומרת רשתי. “יש סיפורים שדורשים יותר אורך רוח, בין אם הם ארוכים יותר, ובין אם הם תובעניים יותר. אלה טקסטים שעוברים טוב יותר בגרסה מודפסת, ואנחנו משתדלים לתת להם מקום”.
מעבר להרחבת והעמקת השיח הספרותי, המגזין, כמו משתתפים אחרים בפסטיבל, שואף גם הוא להנגיש את הספרות העברית והערבית מהארץ לקהל בינלאומי. “כמה סופרים שפרסמו במהדורה העברית של המגזין, כבר פרסמו את הסיפורים שלהם גם במהדורות אחרות של גרנטה בעולם,” אומרת רשתי ומספרת על התהליך. “המהדורות האחרות מפרסמות את נושא הגיליון הבא שלהם, ומבקשות סיפורים רלוונטיים. אם אחד מהטקסטים אצלנו מתאים, אני שולחת הודעה בעניין. כמובן שיש מגבלות של משאבים ותקציב בכל הקשור לעניין התרגום, אבל המגזין בהחלט מקפיד לנהל דיאלוג בינלאומי. יש כאן ספרות חיה ומעניינת, והמטרה שלנו היא לחבר אותה כמה שיותר לשיח הספרותי המעניין שמתרחש היום בעולם, שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו”.
____________________
* עידו גפן, 25, הוא סטודנט לספרות באוניברסיטת תל אביב.
[…] 1) עידו גפן ביקר בחודש שעבר ביריד הספרים הבינלאומי בירושל… (עברית) […]