כל מה שמעניין, אינטליגנטי וכתוב היטב. לא מקובל להודות בכך שספרות, מעבר להיותה אמנות, היא גם בידור. בסופו של דבר, קריאה היא חשק עז ולא רגש חובה (כי צריך, כי אמרו, כי נחשב). אני זוכרת מוכרת בחנות ספרים ששאלה תוך הרמת גבה – “שלושתם בשבילך?” כשרכשתי לי עותק של עין החתול יחד עם גיליון של ווג ולי צ’יילד גנרי כלשהו. כן. שלושתם בשבילי.
על קצה המזלג – “תשעה סיפורים קצרים” של סלינג’ר, “בריחה” של אליס מונרו, “אל תיגע בזמיר”, “מסעותיי עם דודתי”, “משפחתי וחיות אחרות”, “שלושה בסירה אחת”, כל סדרת שרלוק הולמס, “דרך צ’רינג קרוס 84” של הלן האנף, “תולדות האהבה” של ניקול קראוס, “אני לא זוכרת כלום” של נורה אפרון, “אצל חמדת” של עגנון.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
ספרים שמכבדים ילדים כקורא שדורש עניין ועומק. אורה הכפולה, אמיל והבלשים ופצפונת ואנטון של אריך קסטנר, מרי פופינס, שהוא לא בהכרח ספר ילדים ושונה בהרבה ממה שאנחנו מכירים בסרט של דיסני, אליס על רבדיה השונים, הדב פדינגטון הנהדר, ויהי ערב מכמיר הלב, מר אל כאן אנה שהניח את הבסיס לתפיסת האמונה שלי, השביעיה הסודית על הרפתקאותיה הבריטיות וסדרת ספרי ג’נינגס המיתולוגית. באגף הנערות החולמניות – נשים קטנות כמובן. גם אני, ככל הנערות, דמיינתי עצמי כג’ו הסופרת, החולמת עזת הנפש, בכיתי את מותה של בת’ (ספויילר, נניח) וחלמתי על לימוניות ותיאטרון פרינג’ בעליית הגג. בניגוד לכולן התאהבתי בפרופסור בר המסתורי (המעניין פי אלף מלורי הבורגני) והערצתי בסתר ליבי את איימי המעשית והיפה. מדובר בספר פמיניסטי (למרות ועל אף) שמצליח לטפל בטבעיות לא פדגוגית בנושאים כמו עוני, מוות ושברון לב ולייצר קסם נצחי, שלא פג. ויש גם את אן כמובן, שאפילו שהמציאות ניפצה על ראשי לא מעט לוחות צפחה מאז הייתי בת 14, האסופית היה ועודנו קסם שלא פג.
3) מה הספר האחרון שקראת?
טירת הזכוכית של ג׳אנט וולס. גרם לי לחשוב הרבה על מודלים מקובלים ופחות מקובלים של הורות ועל הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמינו במסגרת הנרטיב המשפחתי. האופן שבו וולס נוקטת בנקודת מבט סלחנית, לעיתים מעריצה, וכמעט תמיד חומלת על הורות מזניחה, לא מתפקדת אך מעוררת השראה במובנים רבים, גרמה לי להתבוננות מחודשת על הגדרות התפקיד של המבוגר האחראי.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה‘?
סטונר. מאופק, אניגמטי, כתוב היטב אבל לצערי גם ממש משעמם. בסופו של דבר אני אישה עייפה וקלת נמנום. כדי להחזיק עלילה המתארת חיים שלמים דרוש מנוע חזק שחסר בסטונר.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
אני חושבת שספרות ילדים בכלל. בעוד שבאנגליה ובאירופה ספרות הילדים הפכה לערש התרבות, פה היא נתפסת לעיתים כז׳אנר קל, נחות יותר, משהו להתנסות בו. אני שוקדת כרגע על כתיבת ספר למבוגרים ומוציאה בקיץ ספר ילדים נוסף (אינשאללה) והכתיבה לילדים תובענית לא פחות, אם לא יותר. כתיבה לילדים חייבת להיות מדויקת, קצבית, חפה מזיוף, נעדרת קישוטים והסחות. מעטים יודעים לשלוט בז׳אנר היטב ורבים חושבים שמשום שמדובר במעט טקסט וקהל יעד של ילדים זה קל יותר. בדיוק להיפך. בהקשר הזה, אדל וסימון של ברברה מקלינטוק למשל, שהם שני ספרים משובחים ביותר לטעמי (שני ספרים בסדרה שתורגמו) לא זכו כאן כמעט לתהודה ראויה.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
אליס מונרו כמעט תמיד גורמת לי לבכות. מרגרט אטווד משובחת. כנראה שיש משהו בסופרות הקנדיות שהתבסס אצלי בתקופת אן שרלי. ריימונד קארבר שגרם לי בגיל צעיר להבין מהו מותר הספרות משאר האומנויות וניקול קראוס שכותבת נהדר ואחת היחידות שמעוררת בי קנאת סופרים אמיתית. נורה אפרון הנפלאה (“על כל דבר אפשר לכתוב סיפור”). אין משהו של סלינג׳ר שלא אהבתי עד עמקי נשמתי ותשעה סיפורים קצרים הוא בעיני ספר מופת. באגף הילדים אריך קסטנר המשובח ובאגף הישראלים אני תמיד מאושרת לגלות שגרוסמן מוציא ספר חדש, לא משנה אם לילדים או למבוגרים, דורית רביניאן מבריקה והשירים של מיה טבת דיין מופלאים בעיני.
7) ספר שנתן לך השראה?
פראני וזואי של סלינג’ר. נתקלתי בו לראשונה בצבא במקרה באיזה חדר סגל, זנוח אי שם בצפון הרחוק בין תיקיות צבאיות, פלנליות, מחסניות ותנור סלילים. קראתי אותו בבת אחת, נפעמת ומכאן והלאה הדהדה בי ההבנה שספרות טובה היא דלת שמגיעה לכל מקום, כולל בסיס צה”לי נטול מעוף. ספרות היא נרניה פרטית, כך שלא משנה איפה את נמצאת – כשאת קוראת ספר טוב, ופראני וזואי הוא לא פחות ממבריק – את יכולה לגלות שאת בניו יורק בכלל, בסלון של משפחת גלאס והשנה היא 1961.
8) ספר עיון מומלץ?
הדגולים. ספר שנתנה לי סבתי שנפטרה השנה ולדעתי כבר קשה להשיג אותו. בחודש ספטמבר, בשנת 1654 הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים לאמריקה הצפונית בספינה צרפתית שנחשבה ל״מייפלאואר” של יהודי אמריקה, מברזיל לניו-אמסטרדם, היא ניו-יורק של היום. הם ברחו בשאיפה לקבל חירות דתית וכלכלית. ״הדגולים״ מספר על חיים ססגוניים, יצריים, קדחתניים של הקהילה האריסטוקרטית הספרדית בניו יורק שהניחה את הבסיס ליהדות ניו יורק כפי שאנחנו מכירים אותה היום. ספר מרתק.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
שלל מותחנים צפויים אך כתובים היטב (סדרת הבלש דייב גרני של ג׳ון ורדון למשל, יו נסבו) וסדרת ספרי ג׳ק ריצ׳ר שסוגרים לי פינה נהדרת בליל שישי חורפי. באגף הצ׳יק-ליט מריאן קיז הנפלאה שמוכיחה שספרות קלה יכולה להיות גם משובחת, במיוחד אם היא מתרחשת בדבלין וכוללת גברים איריים עזי מבטא, שתיה חריפה ונשים חריפות לא פחות.
***
עדי זליכוב רלוי, סופרת. פרסמה בשנת 2015 את ספר הילדים “מעשיה לנר ראשון” (עם עובד, איורים אביאל בסיל) שהפך לרב-מכר ועתידה להוציא ספר ילדים נוסף (ידיעות ספרים) בקיץ הקרוב. תרגום שלה לספר הילדים האמריקאי “משאית כחולה קטנה בדרך אל העיר” (ידיעות ספרים) יצא לאחרונה. בימים אלה שוקדת על כתיבת קובץ סיפורים קצרים למבוגרים.
לעמוד הספר “מעשיה לנר ראשון” באתר ההוצאה לחצו כאן.
עוד על הספר:
היֹה הייתה ילדה. ביישנית, מתולתלת וממושקפת
שהתרגשה מאוד-מאוד לקראת נר ראשון של חנוכה.
היֹה הייתה סופגנייה שחששה מזריקות.
היה היו צמד אופים ורחוב הומה מאדם וזגוגיות
עטויות כפור וילדים במגפיים וכפפות וכולם
מתרגשים כי זהו ערב חג.
והיה נס חנוכה. קטן ופלאי, שקורה רק פעם בשנה.
מַעֲשִׂיָּה לנְרֵרִאשׁוֹן הוא מעשיית חג ציורית ומחורזת לכל המשפחה, המלוּוה
באיוריו שובי הלב של אביאל בסיל, ברוח הקלסיקות הישנות והטובות.
[…] השאלון עם עדי זליכוב רלוי, מחברת הספר "מעשיה לנר ראשו… […]