1) מהם הספרים האהובים עלייך?

אני קוראת המון ספרים מכל מיני סוגים. הז’אנר האהוב עליי הוא ספרי Young Adults: יש משהו בגיל הזה שמזמן הליכה עד הקצה, גם מבחינה עלילתית וגם מבחינה רגשית. זה גיל שבו צעירים בוחנים את הזהות שלהם, ואולי בגלל זה הסופרים שמכוונים אליהם מרשים לעצמם יותר. מהזמן האחרון אהבתי את היקום נגד אלכס וודס (גאווין אקסטנס), את החיים חלקי 7 (הולי גולדברג סלואן), ואת שם צופן: וריטי (אליזבת וויין). אוהבת מאוד גם ספרי מד”ב ופנטזיה. המשחק של אנדר (אורסון סקוט קארד) ממש טלטל אותי בזמנו, וגם הטרילוגיה חומריו האפלים של פיליפ פולמן, שאני חוזרת אליה מחדש כל כמה שנים.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?

יש לי חמישה ילדים ותמיד אהבתי להקריא להם, גם כשכבר ידעו לקרוא בעצמם. יש לנו מדף מכובד של ספרי מרגנית ושל סדרת הרפתקה, וגם אוסף של ספרים על חתולים. מאוד אהבתי את מסע אל ים הנהר (אווה איבוטסון), את שני ירחים (שרון קריץ’) ואת פלורה ויוליסס (קייט דיקמילו). וכמובן כל דבר שקשור לעולמו של הארי פוטר (רולינג).

3) מה הספר האחרון שקראת?

מכיוון שאני כותבת ביקורות על ספרים בבלוג שלי, יש לי תמיד ערמה גבוהה של ספרים שממתינים לקריאה. כרגע נמצאים בקריאה במקביל: הנני (ספרן פויר), בתי ספר יצירתיים (קן רובינסון), Raymie Nightingale (קייט דיקמילו, טרם תורגם לעברית ואני ממש מקווה שמישהו רכש את הזכויות לספר הנפלא הזה), שטום (לסטר), ארי ודנטה מגלים את סודות היקום (סאיינז), ו-כיכר העיר: במה ליהדות ישראלית (כתב עת של ארגון פנים).

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

כל ספרי ג’וג’ו מויס. ניסיתי אחד, ניסיתי שניים – ממש לא הבנתי ממה אנשים מתלהבים.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

סדרת הספרים של פיליפ פולמן סביב דמותה של סאלי לוקהארט. פולמן הוא מספר סיפורים נדיר. בסדרה הזו הוא מספר על גיבורה מסוף המאה ה-19, שבונה לעצמה חיים עצמאיים בתקופה שבה נשים לא יכלו לעשות כמעט כלום ברשות עצמן. בגלל המצפן הזהוב אנשים רואים בו סופר פנטזיה, אבל כאן הוא כתב ספר ריאליסטי, בכישרון אדיר, עם עלילה מפותלת, מתח, וגלריה עשירה של דמויות נהדרות.

6) מיהם הסופרים האהובים עלייך?

יש סופרים שאקרא בוודאות כל ספר חדש שלהם: דויד גרוסמן, שרון קריץ’, קייט דיקמילו, מייקל מורפוגו, פיליפ פולמן, אתגר קרת, דן לסרי.

7) ספר שנתן לך השראה?

סדרת הספרים של אדמיאל קוסמן על סיפורי המדרש (מסכת נשים, מסכת גברים, מסכת שלום), שמהם למדתי שאפשר לשלב כתיבה אישית ואפילו רגשית בדיון על ספרות חז”ל, מבלי לוותר על הרצינות והאחריות המחקרית-אקדמית. גם רות קלדרון עשתה משהו דומה בספרה השוק. הבית. הלב. שניהם עמדו לנגד עיניי כשכתבתי את חז”ל עכשיו.

8) ספר עיון מומלץ?

בית הספר סאדברי ואלי: לגדול במקום אחר (דניאל גרינברג) – על בית ספר דמוקרטי בארה”ב שמאתגר את החשיבה השמרנית בנוגע לשאלה מה ילדים באמת צריכים בשביל לגדול.

9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עלייך?

הז’אנר הפופולרי מאוד בימינו של Self Help. מרתק אותי איך אנשים מעזים לכתוב עצות, ולנסח כלים שאמורים לספק סוג של “גאולה” למישהו אחר, בזכות משהו שהצליח להם עצמם. זה מקסים בעיניי, וההצלחה הגדולה של רבים מהספרים הללו מעידה על הכוח העצום שעדיין יש למילים ולספרים בחייהם של בני אדם. אני קצת מקנאה בסופרים האלה, כי באופן אישי אני לא מעזה לתת עצות לאנשים מחוץ למשפחתי הקרובה, וקוראת אותם מתוך סקרנות אנתרופולוגית משולבת בהתלהבות ילדותית.

***

ענת שפירא-לביא, ילידת קיבוץ עין גב, היא סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. בימים אלה רואה אורה בהוצאת פרדס ספרה השלישי – “חז”ל עכשיו: מסע בשבילי הסיפור התלמודי”.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

ילד שמתחיל לבנות בית מלֶגו בפעם הראשונה, מבין מהר מאוד שאם ישים את כל הקוביות זו מעל זו בטורים גבוהים, הקירות יתנדנדו והבית ייפול. בדיוק כך בנוי גם הבית של הספרות העברית: כל דור מזיז את קוביות הלגו שלו צעד אחד ימינה או שמאלה, כדי שהבניין לא יתמוטט. ובכל דור צצים קוראים חדשים, שמוצאים את הסיפורים מן העבר רלוונטיים לחייהם בהווה. אלא שבימינו, רבים כל כך התרחקו מהמקורות הקדומים של הספרות העברית, עד כי הטקסטים כמעט שאינם נגישים עבורם ללא תיווך. במבוא לספרה, מסבירה ד”ר ענת שפירא-לביא מהי ספרות חז”ל, וכיצד התפתחה כהמשך טבעי של הספרות המקראית שקדמה לה. מבוא קצר זה ישמש קרקע בטוחה גם עבור מי שאין להם ידע מוקדם בעולמם של חז”ל, ויאפשר להם להרגיש בני בית בין דפי הגמרא ולצאת למסע בין שביליו של הסיפור התלמודי כשהם מצוידים היטב לקראתו.

בספר 11 סיפורים, רובם מהמפורסמים ביותר מבין אגדות חז”ל: הסיפור על משה רבנו, שאלוהים שולח אותו ב”מכונת זמן” אל בית מדרשו של רבי עקיבא; סיפורו של רבן יוחנן בן זכאי היוצא מירושלים ליבנה, לפני החורבן; סיפורם של רבי יוחנן ורב כהנא, שבו תלמיד עולה על רבו; המפגש בין רבי יוחנן לריש לקיש, שמלמד אותנו שלא אנחנו המצאנו את הצורך להילחם ב”תקרת הזכוכית”; סיפור המחלוקת המפורסמת על “תנורו של עכנאי”, שכבר הפך לנכס צאן ברזל של בתי המדרש המודרניים; הסיפור על תחילת לימודו של רבי אליעזר, שהלך ללמוד בניגוד לרצונו של אביו; שני סיפורים על חוני המעגל, שהיה ידוע כמי שאלוהים עושה את כל רצונו; סיפור על אליהו הנביא ויהודה הנשיא, שבו מופיע המונח “פולסא דנורא”, שמצא את דרכו לשיח הפוליטי בישראל המסוכסכת של שנות התשעים; הסיפור על רבי שמעון בר יוחאי ובנו, שהסתתרו במערה במשך 13 שנה; והסיפור המרגש על אלישע בן אבויה (המכונה “אחר”) – אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס – ועל תלמידו רבי מאיר, שאהבתם וידידותם נמשכה גם לאחר שאחד מהם כפר באמונתו והחל לעיין בספרים אסורים.

הסיפורים עוסקים בבחירות משמעותיות שעשו חכמים בעמדם כמנהיגי ציבור, בבחירות אמיצות שעשו בחייהם הפרטיים, ובמערכות יחסים מורכבות שקיימו זה עם זה. הקריאה בהם היא קריאה איטית – צעד צעד, משפט משפט. כמו בטיול בטבע, יש נקודות במסלול שבהן כדאי להתעכב, לעצור, לנשום. לא לרוץ הלאה לסוף הדרך. כי התלמוד הוא לא משהו שקוראים (כמו המקרא) או משננים (כמו המשנה) – התלמוד הוא משהו שלומדים, והספר הזה הוא הזמנה למסע לימודי משותף בשביליו. הקוראים מוזמנים ללמוד את הסיפורים ביחד עם הכותבת, ורק בסוף כל פרק – לאחר שהבינו ופירשו את העלילה הסיפורית שלב אחר שלב – מובא הסיפור כולו כתמונת נוף שלמה. לאורך המסע יוצרת המחברת קשרים בין הסיפורים התלמודיים לבין טקסטים ואירועים בני זמננו, המאירים את האגדות הישנות באור חדש.