אני אוהבת ספרים רוויי רגשות, שמבליעים בתוכם תובנות אנושיות מרחיבות תודעה. ספרים שנוגעים במערכות יחסים משמעותיות, בהתמודדות עם קשיים ועם מצבים מפתיעים.
“הבושם” מאת פטריק זיסקינד – הקריאה בו הייתה כה סוחפת, עד כי חשתי שאני בעצמי נמצאת בתוך הסיפור – מלווה את הגיבור בחיפושו אחר הריח המזוכך ביותר ולומדת ממנו איך להבחין בזיוף.
“משאלה אחת ימינה” מאת אשכול נבו – נבו הפליא לזרע בקורא זרעים של סקרנות וציפייה – לגלות מה יעלה בגורלן של משאלות לב הגיבורים, שיחסיהם האינטימיים הקסימו אותי במיוחד.
“האדם מחפש משמעות” מאת ויקטור פרנקל– ספר שהתעמקתי בו במהלך לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה, ושנגע בי באופן אישי כבת דור שני לניצולי שואה.
“סידהארתא” מאת הרמן הסה – אותו קראתי לראשונה בגיל ההתבגרות והוא פתח לי צוהר לחכמת המזרח – לנפלאות ההתבוננות וההקשבה לסודות היקום.
“ימים של בהירות מדהימה” מאת אהרון אפלפלד – אהבתי מאוד את השקט והאיפוק שאפיינו את כתיבתו, ובו זמנית את יכולתו להעביר לקורא את המחשבות והרגשות העמוקים של גיבור הספר. רותקתי למסע שעבר הגיבור – יהודי ששרד את השואה ובחר לעשות את הדרך בחזרה הביתה לבד.
“דרוש לחשן” – מאת חגי ליניק – בכתיבתו הרגישה והמרגשת חשף ליניק באומץ ובפתיחות את חוויית השכול הפרטית שלו, בעקבות מות אחיו בעת שירותו הצבאי. אהבתי את סגנון הכתיבה הרזה שמצליח לגעת בעצבים החשופים של אב המשפחה, ומעמיק בתיאור מערכות היחסים בין בני המשפחה.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?
“פתחו את השער” מאת קדיה מולודובסקי – (תרגמו את השירים מיידיש: נתן אלתרמן, לאה גולדברג, פניה ברגשטין). ספר שאני אוהבת עוד מילדות, ושאף על פי שהשירים והסיפורים שבו מתרחשים בפולין הגלותית, הוא אלמותי בעיניי. הספר מאפשר הצצה לנקודות המבט של ילדים שמתמודדים עם מצבים קיומיים, אישיים, משפחתיים וחברתיים כמו: עוני, בדידות, צפיפות ומחסור. הוא כתוב עם קריצה משעשעת, ומתובל בדמיון פורה -אמצעי שהילדים משתמשים בו כדי להתמודד עם המציאות שנכפתה עליהם.
“אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים”מאת דוקטור סוס – ספר אופטימי וחכם, המכיל שלל תובנות שמונגשות היטב לילדים. הספר מעודד יוזמה, התמדה וחשיבה יצירתית, בדרך המובילה לסיפוק ולהצלחה אישית. בולט בו השטף הלשוני, הוא כתוב בקלילות, על אף התכנים המשמעותיים, המעמיקים והשימושיים שבו.
“חיית החושך” מאת אורי אורלב – הספר הזה ריגש אותי ומאוד נוגע ללבי. מתוארים בו קורותיו של ילד צעיר, שמנהל מערכת יחסים אינטימית ומלאת תהפוכות עם חייה דמיונית המכונה בפיו “חיית החושך”. בשפה משכנעת המשקפת את חשיבתו הייחודית והתמה, מתאר הילד את התנסויותיו והתמודדותו עם מצבי חיים מכוננים ומגוונים הכוללים פחדים, עצב, שכול, לצד גילויים חדשים ומפתיעים על הדרך בהם מתנהלים החיים.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“אמת” מאת צביקה ניר – הספר סחף אותי מהרגע הראשון שהתחלתי לקרוא בו. זהו ספר מיוחד שהאווירה הניבטת ממנו נותרת יציבה ובוטחת לכל אורכו, על אף התהפוכות הדרמטיות שהחיים מזמנים לגיבור, ושמאיימות ללא הרף לטלטל את חייו. בספר, מתאר ניר את קורותיו של עורך דין על סף פרישה, אב שכול ומג”ד במילואים, שיוצא למסע פנימי וחיצוני לחיפוש אחר האמת בנושאים הבוערים בדמו. הספר בנוי מפרקים שכל אחד מהם מוקדש לתיאור יחסיו של הגיבור עם אחת הדמויות שמופיעות בספר, או בתיאור מאורע משמעותי שמקדם את הגיבור לעבר הגילוי הנכסף של האמת. הספר כתוב בצורה קולחת, בשפה ציורית ובלשון פיוטית, והוא מורכב משלל התמודדויות מרתקות ואנושיות עד כאב, הנקראות בדרכו של הגיבור ושאת חלקן הוא יוזם בעצמו. כל מאורע או תיאור של מערכת יחסים מתואר באופן מעמיק, חושפני, אמיץ ונגע ללב, ששופך אור ומקדם את הקורא להיחשף בהדרגה ובנחישות לעומקו של העיסוק באמת. סיפור המעשה מתואר באופן אמין, מלא תשוקה, לצד תחושות כאב ואובדן, ועלילתו, שנוגעת בנושאים מרכזיים וטעונים של החברה הישראלית, מהודקת היטב.
4) איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?
“ימי שלישי עם מורי מאת מיץ’ אלבום – הרעיון העומד בבסיסו של הספר, שמתאר מערכת יחסים קרובה בין איש זקן בערוב ימיו, שחונך אדם צעיר ממנו וחולק עמו תובנות אודות משמעות החיים, קסם לי תחילה. אפילו מצאתי בספר רעיונות מעוררי השראה. אולם ככל שהתקדמתי בקריאה בו, הרגשתי שהוא עמוס מידי בקלישאות קיטשיות, שבאו על חשבון עיבוי היחסים האינטימיים בין הדמויות, דבר שפגע בחוויית הקריאה שלי.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
“מה שגור- הגורילה צריך” מאת אורית מורן – ספר נעורים מקסים שכתוב ברגישות, בחכמה ובטבעיות, ועורר בי הזדהות עמוקה. קראתי את הספר בגיל ההתבגרות ומאוחר יותר שוב במהלך ההיריון עם בתי הבכורה. פעם אחת מנקודת מבט של מתבגרת, ובפעם השנייה, מנקודת מבטה של אמא בהתהוות. שחר, גיבור הספר, הוא תיכוניסט רגיש ונבון, שפורש בפני הקורא את מחשבותיו, רגשותיו ולבטיו, באשר לדרכי התנהלות העולם. לאורך הספר שחר בוחן את המציאות האנושית, מהפן התוך אישי – הנוגע לצרכיו שלו, ומהפן החברתי, משפחתי בסביבתו הקרובה. שחר, שמקבל מעט תשומת לב מהוריו ומבני משפחתו הקרובה, חש חסך משמעותי באהבה. הוא מנסה למצוא את מקומו בעולם, ובמקביל גם טרוד בלבטים שמאפיינים בני נוער ישראלים טרום גיוסם לצבא. לדעתי, מדובר בספר חובה למתבגרים, להוריהם ואף לאנשי חינוך שמעוניינים להתעמק ולהתוודע לשלל חוויות התבגרות המוגשות בספר הזה על מגש, ושכל שנותר הוא – לקרוא, להפנים וליישם.
6) מי הם הסופרים האהובים עלייך?
ויליאם שייקספיר, ארנסט המינגווי, אונורה דה בלזק, הרמן הסה, אליס מונרו, ארווין יאלום, פאולו קואלו, עמוס עוז, יעקב שבתאי, גלילה רון-פדר-עמית, אשכול נבו, גיא עד, אתגר קרת, חגי ליניק.
7) ספר שנתן לך השראה?
“מיכאל שלי” מאת עמוס עוז – קראתי את הספר לראשונה בגיל ארבע עשרה ונשבתי לחלוטין בקסמיו. מפאת גילי הצעיר ולאור כובד משקלם של הנושאים והחוויות המופיעות בספר, הרגשתי ממש כמו זבוב על הקיר בטריטוריה של המבוגרים. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי בתיאור מפורט ואינטימי של מצב נפשי כה רעועה, שנכתב בצורה אמינה ומשכנעת. הדיכאון, ההזיות, הטירוף, המציאות הבלתי רצויה, תחושת ההחמצה של הגיבורה והניסיון הכושל לתפקד כאישה ורעיה, נחוו בעיניי כדרמה אישית עצומת ממדים ומכמרת לב עד מאוד. נמשכתי לאווירת המסתורין שרחפה בין דפי הספר, על רקע המלחמה, המחסור וירושלים הקסומה, שהשתלבה היטב עם העלילה ותאמה לרוח הספר. בספר הזה נחשפתי כקוראת צעירה, גם לתיאורי היחסים הזוגיים הלא פשוטים של הגיבורים, חנה ומיכאל, שהגיעו מעולמות שונים לגמרי, ושעוז בחר להפגיש בניהם ולהתעמק בסבך קשייהם הרבים. הספר הדהד בי שנים רבות, קראתי אותו שלוש פעמים, ונראה שהוא השפיע בין היתר, על הבחירה שלי ללמוד ולעסוק בתחום בריאות הנפש. בנוסף, הספר היה בעיניי דוגמה לספרות מופת, וזרע בי את הרצון לכתוב פרוזה וליצור יצירות בעצמי.
8) ספר עיון מומלץ?
“הטרדה נפשית – אלימות נפשית בחיי היומיום בעבודה ובמשפחה” מאת מארי-פראנס היריגוין – רבה היא ההתייחסות והחשיבות שמייחסים ובצדק, לנושא האלימות הפיזית, שסימניה נראים, והשלכותיה משפיעות בברור על הגוף והנפש. נושא ההטרדה הנפשית, לעומת זאת, עלה לסדר היום המקצועי והציבורי באיחור, היות וסממניה חבויים, היא חמקמקה, נוטה להיחשב לסובייקטיבית מבחינת השפעותיה, ואף קשה יותר להגדרה ולאיתור. הספר הזה, שעוסק בתופעה המטרידה הזו, תרתי משמע, הוא בעיניי ספר חשוב מאין כמותו. עם פרסומו עורר הספר סערה גדולה בצרפת, היה לרב מכר, ותורגם ל-22 שפות. הספר מתאר מצבים שונים של דיכוי והטרדה נפשית – בין בני זוג, בין הורים לילדים, בין עובדים למעבידיהם, ובין עובדים בינם לבין עצמם. ספר זה מסייע בחשיפת האלימות המוסוות, בניסוח המצוקה הנובעת ממנה, וכן מצייד את הקורא בכלים המסייעים להיחלץ ממנה. ההבנה שניתן להרוס אדם באמצעות מילים, מבטים, נימת קול, שקרים, מניפולציות ומסרים כפולים, שלעיתים לסביבתו, לאדם עצמו ולאנשי מקצוע מתחום הטיפול הנפשי, דרוש זמן להבין שהוא קורבן לאלימות של ממש, חייבת להיות מופצת יותר.
9) מהם ספרי ה”גילטי פלז’ר” האהובים עלייך?
באמת באמת, אין כאלה.
***
אורית אדיבי, בת 46 ואם לשלושה ילדים. כילדה התמודדה עם לקות למידה ולמדה לכתוב לראשונה רק בגיל 12. כיום אדיבי היא בוגרת תואר שני בייעוץ חינוכי מטעם אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה רואה אור ספר הביכורים שלה: “לאלף חד קרן” (הוצאת מרקם).
בעודה ממתינה בנמל התעופה לשובו של אהוב לבה מחופשת מולדת בהודו, מתנפצים חלומותיה ותקוותיה של אהובה דר בנוגע לעתידם המשותף. מאוכזבת ושבורת לב,היא בורחת מעצמה לכנס מקצועי בגרמניה, ומנסה להתחקות אחר המניעים לעזיבתו.
גיבורת לאלף חד קרן מחלקת את חייה בין עיר מגוריה רחובות לבין בית נעוריה בחיפה, שבו מתגורר אביה עם ליאו, מטפלו הסיעודי, שעמו היא מנהלת רומן זה כמה שנים. היא מתקרבת לגיל חמישים וחיה לבדה בדירת ארבעה חדרים שרכשו לה הוריה עבור המשפחה העתידית שהיא תקים.
בעת שהייתה בגרמניה, כבת דור שני לניצולי שואה, מוצפת אהובה בגלי זיכרונות שהופכים את הנסיעה כולה למסע רגשי מטלטל. היעדרו של ליאו, לצד תחושות הניכור שהיא חווה בזמן שהותה בארץ הזרה, מאלצים את אהובה להתמודד לראשונה בחייה עם אמיתות מודחקות: הייתכן שלא הכירה לעומק את בן זוגה ההודי? מדוע היא מגלה אמת גדולה דווקא בגרמניה? מעתה והלאה הגילוי יסחף אותה למחוזות מפתיעים.
למסעה זה מצטרף חד קרן – סוס מצולק ונכסף מימי ילדותה, שנעלם זמן קצר לאחר שאביה קנה אותו במיטב כספו, ומאז גורלו נותר לא ידוע. לאורך הרומן סיפורי השניים משתקפים זה בזה, מדלגים בין מציאות לדמיון ומשתלבים לכדי מארג חיים משותף שהופך את הקריאה בלאלף חד קרן לחוויה אניגמטית מרתקת.
חוויית הגדילה וההתבגרות כבת לניצולי שואה אינה זרה לאורית אדיבי עצמה. כתיבת הרומן אפשרה לה לחקור את הפצע הממשיך לכאוב גם בקרב בני הדור השני והשלישי. בו בזמן, אורית נכנסת לנעליה של אישה אחרת, שבחרה במסלול חיים שונה משלה. באמצעות נרטיב הזרות הייחודי לרומן, העלילה בוחנת מקרוב ובשפה ישירה אלמנטים חשובים ובלתי נפרדים במערכות יחסים.
[…] השאלון עם אורית אדיבי, מחברת הספר "לאלף חד קרן" […]