השאלון עם שלומית כהן אסיף לרגל צאת הספר “נשיקה בכיס ועוד נשיקה” (הוצאת ספרית פועלים)

1) מהם הספרים אהובים עלייך?

אני קוראת הכול, ללא רחמים, אפילו מילונים. משך הזמן למדתי לזהות ספרים טובים כבר משלושת העמודים הראשונים. בספרים אני מחפשת קסם ומסע, בספרים אני מחפשת מחבוא להתחבא בו.

“הערים הסמויות מן העין” מאת איטלו קאלווינו – 55 הערים הדמיוניות שבספר הן מטפורות לחיים, זהו יותר ספר על נפש האדם ופחות על הערים. ואני, בכל קריאה אני עיר אחרת.

זלדה – בלי חרוז ובלי משקל, כמעט כל שיר של זלדה הוא כמוסה, שמביאה לי נחמה כשקשה.

ספר האגדה ביאליק ורבניצקי –  בילדותי, הספרייה בבית לא הייתה עשירה, בלט מכולם ספר האגדה שאבא נהג לקרוא לי קטעים ממנו. פה בעצם נשתלו הזרעים לכתיבה שלי.

ומן הרשימה הזאת לא נעדר שמו של בורחס, ממנו למדתי לארגן את החלום ולהפוך אותו לשיר או לסיפור, אחרי הכול “הכתיבה היא חלום מודרך” כך הוא אמר, וכך קבלתי ממנו.

רגע, ולמה שכחתי את מלוויל ואת מרקס ואת ..ואת…

2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?

הרי ברור שאשכח ספר זה או אחר. הרשימה ארוכה והיא הבסיס ל”ספריית הנפש”. על חלקם גדלתי והם גדלו איתי, באחרים התאהבתי משך השנים, ביניהם: “פיטר פאן”, “הנסיך הקטן”, “מר אל, כאן אנה”, “פתחו את השער”, “ביאליק שירים ופיזמונות” “מה עושות האיילות”, “האסופית”, “היידי בת ההרים”, כל ספריו של קסטנר, וכמובן “מומו” ו”הסיפור שאינו נגמר” של מיכאל אנדה.

זו רשימה הכי חלקית, “אליסה בארץ הפלאות” נעדרת ממנו, ולא מתוך שכחה, פשוט לא הצלחתי להתאהב בחצופה האסרטיבית הזאת, היא חכמה מדי בשבילי.

אני אוהבת גיבורים תמימים.

3) הספר האחרון שקראת?

“התמונות שעל הקיר” מאת: ציונית פתאל-קופרווסר. מאז מותה של אמי אני יותר עיראקית מתמיד, מלקטת פרורים על העדה הזאת גם בספרות. הרומן של ציונית פתאל-קופרווסר “התמונות שעל הקיר” אינו מביא לי פרורים, אלא עוגה שלמה. עלילת הרומן סוחפת מספרת את סיפורה של משפחה ברובע היהודי העתיק בבגדד ועל קשרים סבוכים בין ענפיה השונים.

הרומן עוסק בכבלים חברתיים, אבל הכתיבה עצמה שזורה בחוטי רקמה דקים. והשילוב הזה בין ה”איך” ל”מה” עושה את הספר למשהו נדיר  שוודאי אחזור אליו עוד,

לספרים טובים אני תמיד חוזרת.

4 ) איזה ספר גרם לך לתהות “על מה המהומה”?

“גבעת ווטרשיפ” ריצ’ארד אדמס. את סיפור הארנבונים עב הכרס הזה דחו 55 מו”לים. גם אני הייתי דוחה אותו, למרות חיבתי לארנבים ספרותיים.

רק אוסיף: זה שאני לא אוהבת ספר כלשהוא אינו מעיד על הספר, אלא על טעמי בלבד.

5)  איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

“לשמוט, סיפור אהבה” רחל מראני. אני אוהבת את הספרים שאני מתקשה להיפרד מהם ולסגור אותם בתום הקריאה, כך קרה לי עם ספרה של מראני. הייתי משוכנעת שהספר יהדהד רבות ויחגוג ברשימת רבי המכר, בגלל התובנות והעומק, בגלל הכתיבה, בגלל הויתור והבחירה, ומעל לכול: בגלל הקסם, ולצערי זה לא קרה. ואם לשפוט לפי הביקורות הנפלאות ולפי התגובות בבלוג של הסופרת, זה ודאי יקרה. אישית, אמשיך להביא אותו מתנה לאנשים שאני אוהבת במיוחד.

6)  מהם הסופרים האהובים עליך?

אני אוהבת סופרים שיש בינינו ברית ואמון. מתמוגגת מספר אחד של יוצר  ויודעת-מקווה שגם בספר חדש לא יאכזב אותי , בגלריה הזאת ניתן למצוא את: מלוויל, בורחס, אליס מונרו, אלזה מורנטה, קסטנר, אכזופרי, אנדרסן, עמוס עוז, דויד גרוסמן, אהרון אפלפלד, ס. יזהר, לאה איני, רבקה מרים, אבן גבירול, יהודה הלוי  ועוד…המשך עיין בתשובה מספר 1

7) ספר שנתן לך השראה?

אני יונקת מכול דבר: מן החלומות ומן הים, מן הכחול ומן המילון, משירת ימי הביניים ומספר תהילים, אבל ספרו של קלווינו “הערים הסמויות מן העין” הוא הסדנה שלי לכתיבה. אלוהים, מה שלמדתי מן הספר הזה!

8) ספר עיון מומלץ?

“הארנבת בעלת עיני הענבר” אדמונד דה-ואל. הסופר מתחקה אחר אוסף הנצ’קות שנרכש ע”י משפחתו של הסופר (תגליפים מיניאטוריים שבריריים, שניתן לגלגלם בכף היד.)  בעקשנות ובהתמדה מנסה להגיע למקורם של פרטים באוסף ולידיים שגילפו אותם. בעזרת החפצים  הסופר-פסל מרכיב פאזל משפחתי, מתעקש להבין את פטינת הזמן, את הנפש האדם ואת מהות החפצים הנושמים האלה. “חפצים מסויימים משמרים את הדופק של מעשה היצירה”, הוא כתב.

איזו מסע! שבועות ארוכים הפגין הספר נוכחות ברשימת רמי המכר. נראה שהארנבת הזאת, עם עיני הענבר עשתה לרבים מה שעשתה לי.

אומנם היא נכללת ברשימת  ספרי “העיון” אך מקומה במדור הפרוזה הטובה.

9) מהם ספרי ה”גילטי פלז’ר” האהובים עלייך?

כשאני מקדישה יותר מדי זמן בפתרון תשבצים, יש לי נקיפות מצפון, וגם כשאני מדפדפת במילון ומבלי משים שוכחת את עצמי בדפדוף. כן, שעות אני מסוגלת לקרוא (לא לעיין) ערכים במילון באותה להיטות שאני קוראת בלש או שיר.

***

שלומית כהן-אסיף היא מן היוצרים הבכירים בספרות הילדים הישראלית, זכתה ב-17 פרסים, ביניהם: פרס אקו”ם על מפעל חיים ופרס ביאליק. פרסמה 68 ספרי שירה, אגדות וסיפורים מאוירים. מיצירותיה הופקו 20 הצגות ושיריה מבוצעים ע”י מיטב היוצרים בארץ. בימים אלה רואה אור מחדש ספר שירי  ילדים שפרסמה לפני 17 שנים – “נשיקה בכיס ועוד נשיקה” (איורים: הילה חבקין, הוצאת ספרית פועלים) – בתוספת 13 שירים חדשים. 

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

בתוך הלב שלי\ יש עוד לב,\ בפנים עוד לב\ ועוד לב.\ בלב הכי קטן\ יש נקודה.\

מישהו נגע בה\ והיא רעדה.

“נשיקה בכיס” הספר האהוב על ילדים ומבוגרים ראה אור לפני 17 שנה ונמכר בעשרות אלפי עותקים. עתה הוא מתפרסם מחדש בהוצאת ספרית פועלים.

נוספו לו 13 שירים חדשים שלא פורסמו עד כה ועוד שירים שמבצעים אריק איינשטיין ויהורם גאון.

הספר הנושא את השם “נשיקה בכיס ועוד נשיקה” מלווה באיוריה המלבבים של הילה חבקין ומכיל שירי אהבה וחברות. השירים נוגעים ומאירים בפשטות פיוטית חוויות ורגשות הנוגעים ליחסים בין חברים. כל אחד מאיתנו יוכל להזדהות עם השירים ולזהות בהם משהו מוכר והדהוד אל חוויות ילדות, נעורים ובגרות.

שירי האהבה האלה הודפסו על ספלים, פוסטרים, כרטיסי ברכה בגדי גוף, שמיכות ועוד.

בימים אלה מפיק תיאטרון המדייטק הצגה משירי הקובץ.