קומוניקטים ופרטים על ספרים יש לשלוח לעורכת המדור דנית צמית במייל:  danittzamit@gmail.com


“המרגלת” מאת פאולו קואלו

מפורטוגזית: אראלה לרר

הוצאת ידיעות ספרים

מחבר רב-המכר “האלכימאי”, מפיח רוח חיים בדמותה הכריזמטית של אחת הנשים המסקרנות ביותר בהיסטוריה: מאטה הארי. פשעה היחיד היה היותה אישה עצמאית.

מאטה הארי היפהפייה והנועזת הגיעה לפריז כשהיא חסרת פרוטה. בתוך חודשים אחדים נעשתה לאישה המפורסמת ביותר בעיר האורות. כרקדנית היא הכתה בתדהמה את כל צופיה.

כאשת תענוגות היא כישפה את הגברים העשירים ורבי-העוצמה ביותר בעולם. אבל כשהפחד השתלט על צרפת המסובכת עד צוואר במלחמת העולם הראשונה, אורח חייה של מאטה הארי היה לה לרועץ והיא עוררה את חשדם של השלטונות. היא נעצרה בחדר המלון שבו התגוררה בשאנז אליזה והואשמה בריגול.

המרגלת הוא סיפור בלתי-נשכח על אישה שהעזה לקרוא תיגר על המוסכמות ושילמה על כך את המחיר הכבד ביותר.

פאולו קואלו הוא מחברם של רבי-מכר רבים, ובראשם “האלכימאי”, שתורגם ל-80 שפות! ספריו נמכרו ביותר מ-200 מיליוני עותקים והוא נחשב לסופר הפופולרי ביותר מבין הסופרים הכותבים בשפה הפורטוגלית.

174 עמודים *  98 ₪

cover-1

“על אהבה אני רוצה להגיד” מאת גילית חומסקי

הוצאת ידיעות ספרים

“הכי גרוע לאבד מישהו עם שם נפוץ. אם מאבדים מישהו עם שם כמו תום, למשל, אפשר בכל רגע לשמוע ילדה צועקת בגינה: “תום! בוא עכ-שיו!” ולהיצבט. אני איבדתי את יושי, ולא נתקלתי בשם הזה מאז.”

הסופרת עמליה טראו מסכמת את חייה לאחור. היא פורמת ופורפת את יחסיה המורכבים עם יהושע ברינגר. תחילתו של הקשר בהיותה נערה צעירה ואוהבת ספרות, ואילו הוא מרצה נערץ ומלא קסם אישי. המשכו כשהיו שותפים לכתיבה וליצירה – הוא כחוקר והיא כסופרת. סופו באכזבה עמוקה ובפרידה ארוכת שנים.

ועל אהבה רציתי לומר הוא סיפור של צמיחה בצִלה של דמות כריזמטית. זהו גם סיפור של חתירה לעצמאות לצד המחירים שהיא גובה. אך בעיקר זהו סיפור על החללים שמפרידים בין בני אדם ומחברים אותם זה לזה.

בלשון מדויקת, בעלת איכות חלומית, וברגישות יוצאת דופן כותבת הסופרת והמשוררת הנפלאה גילית חומסקי – שספרה הקודם “גחליליות” זכה לשבחי הביקורת ולאהבת הקהל – על אהבה, נאמנות וזיכרון, ועל החומרים שמהם עשויים החיים והספרות.

208 עמודים *   98 ₪

cover

 

“אוטוביוגרפיות של שיגעון – מבט על האדם והנרטיב” מאת רננה שטנגר אלרן

הוצאת ידיעות ספרים

“את תצטרכי לכתוב מהר יותר, לעזאזל. אני הולכת – אני מרגישה את ה’אור’ המשוגע ברקות שלי, והעיניים שלי לא רואות נכון. כתבי, לעזאזל. כתבי משהו. כל דבר, זה לא משנה… אלו הם כמה נצנוצים וקרעים של היגיון שאת מחזיקה ביחד – אם תוכלי. זוהי השפיות שלך שאת מנסה להציל.”

במילים אלו מתארת לארה בספרה (Jefferson,1947) את חוויית הכתיבה שלה כחולת סכיזופרניה בשנות הארבעים של המאה העשרים.

אוטוביוגרפיות של שיגעון מבקש להביא את קולם הייחודי של מספרים ומספרות שחוו פסיכוזה, כתבו את סיפורם האישי, ובכך הפכו לחלק מהסיפור הרחב על ההיסטוריה של השיגעון.

על פסיכוזה נכתב הרבה בתחום התיאורטי, הפסיכולוגי והפסיכיאטרי. לאורך השנים צצו רעיונות שונים, ושיטות טיפול הופיעו ונעלמו. אולם מהשיח הער על פסיכוזה נעדר קולם של מי שחוו זאת מבפנים ובחרו לספר את שעבר עליהם מנקודת מבטם שלהם. זהו קול מושתק, הנוגע במהות החוויה הנפשית של השיגעון. מה קורה בנפשו של אדם הנתון במערבולת של רגשות, מחשבות שווא והזיות, וכיצד הוא מבין חוויות אלו? האם ניתן למצוא מילים שיתארו חוויה כזאת לאדם אחר? מהם הדרכים והאמצעים להשקטת הסערה הפנימית ולחזרה אל המציאות? שאלות אלו ואחרות העסיקו כותבים וכותבות שביקשו לתאר את התנסותם בפסיכוזה מבפנים, ובכך ליצור דיאלוג עם בני זמנם ועם תפיסות השיגעון המשקפות את רוח הזמן.

ד”ר רננה שטנגר אלרן היא פסיכולוגית וחוקרת הפעילה בקידום גישות פסיכולוגיות וחברתיות לפסיכוזה.

236 עמודים * 98 ₪

36200054611b

“נהרין – רשימות ושיחות על יצירתו” מאת גבי אלדור

צילומים: גדי דגון

אסיה הוצאה לאור

“כתיבה על מחול היא בלתי אפשרית. המחול מתפוגג ברגע היוולדו, המילים הן תרגום לשפה זרה…”

במשך שנים עוקבת גבי אלדור אחר אוהד נהרין – כוריאוגרף, אמן והמנהל האמנותי של להקת בת-שבע – אחר עבודתו, מסעותיו עם להקתו והתפתחותו כאמן מרתק, מהחשובים בעולם. יצירותיו של נהרין זוכות להערכה בעולם כולו, והישגיו זיכו אותו בשלל פרסים, בהם פרס ישראל, פרס אמ”ת, פרס בסי ואות לגיון הכבוד הצרפתי.

הספר בוחן את יצירותיו של נהרין ומנסה לקשור דרך שיחות את קורות חייו עם התפתחות יצירתו. אין זה מחקר שיטתי, אלא תיעוד מתמשך, משאלה להתחבר להשראה שבבסיס יצירתו. כי גם אם המאמץ ללכוד ברגע התהוותו את החמקמק והמתפוגג נידון בהכרח לכישלון, הוא מזין בדיעבד את הגעגוע ואת הזיכרון, את מה שהשירה נושאת בכנפיה.

באירוניה מסקרנת תופסת השפה מקום חשוב בעבודתו של נהרין, הן בטקסטים המלווים את המחול והן בטקסטים-לעצמם שכתב. הגאגא – שפת התנועה שהוא פיתח – מיועדת לרקדנים וללא-רקדנים גם יחד, והשימוש במילים הוא שמניע בה את עולם הדימויים הפיזיים, הוא שמדריך, שמזמין לפעולה. בין השפה המילולית, המוסיפה רובד לעבודתו, ובין אילמותו של הגוף הרוקד נמתח פער, ופער זה הוא שדה המחקר של המחברת. “ניסיתי לעורר בקוראים חוויה דומה לזו של הצופים, את תחושת הפלא והמסתורין, הרצון לפענח את המשמעות של מה שהוא נטול משמעות, את הווייתה הטהורה של התנועה.”

בספר משולבים צילומיו של הצלם גדי דגון, המתעד את נהרין ואת יצירותיו לאורך השנים.

318 עמודים

ohad-naharin-fornl1111111111111111111111111111111111

“דרישת הבלתי-אפשרי” מאת סלבוי ז’יז’ק

עורך ומראיין: יונג-יון פארק

הוצאת רסלינג

היכן אנו עומדים היום ומה יש לעשות? סלבוי ז’יז’ק תוהה על שאלות אלה בספר ייחודי זה המציע סקירה מקיפה של עבודתו, אך ללא המטען האקדמי הנלווה לה בדרך כלל. בלי טיעונים מורכבים והפניות מרובות, על בסיס ראיונות חיים, הספר לוכד את ז’יז’ק במיטבו הבלתי-מתפשר, תוך כדי כך שהוא מבהיר נושאים כמו מחאות האביב הערבי, המשבר הפיננסי העולמי, פופוליזם בדרום אמריקה, עלייתה של סין ואף החידה של צפון-קוריאה. כדיאלוג שיחני, ב-34 פרקים קצרים, ז’יז’ק מסחרר את קוראיו בניתוח סרטים הוליוודיים, דוחות משטרה מוונצואלה, סיפורי בלשים משוודיה ורבים אחרים. לאן שהשיחה מובילה מחשבתו האנרגטית מאירה על אופקים בלתי-צפויים. בעודו מנתח את מצבינו העכשווי, ז’יז’ק סוקר גם אפשרויות לשינוי. לאיזה סוג של חברה ראוי לשאוף? מדוע כה קשה לדמיין סידורים חברתיים ופוליטיים חלופיים, ומודע הטוב מתקשה מול הרע במיעוטו? מהם, לפיכך, בסיסי התקווה? לפי ז’יז’ק, בזמנים הבעייתיים שלנו ההתחייבות להעז לשאול שאלות יסודיות היא המפתח: עלינו להרהר ולהמשיג מחדש, ותמיד להיות מוכנים לחשוב ולהגדיר מחדש את גבולות האפשרי. שיחות מקוריות ומרתקות אלה מציעות מבוא נגיש ומעורב לאחד ההוגים החשובים בדורנו.

סלבוי ז’יז’ק הוא פילוסוף הגליאני, תאורטיקן לאקאניאני וקומוניסט. יושב-הראש הבינלאומי של מכון בירקבק למדעי הרוח, אוניברסיטת לונדון; מרצה אורח באוניברסיטת ניו-יורק, וחוקר בכיר במחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת ליובליאנה, סלובניה. מבין ספריו בעברית שראו אור ברסלינג: “ברוכים הבאים למדבר של הממשי”, “התבוננות מן הצד”, “הסובייקט שאמור להאמין”, “לאקאן עם היצ’קוק”.

לספר מצורפת הקדמה מקיפה על הגותו של סלבוי ז’יז’ק, מאת מתרגם הספר – אלירן בר-אל.

180 עמודים * 74 ש”ח

document-page-001

“אירבוס A320 ” מאת עמנואל בלחסן

הוצאת הקיבוץ המאוחד

גיבוריו של מחזור הסיפורים אירבוס A320 חיים ופועלים בזירות שונות, אך  דומה שיחדיו הם מצטרפים לביוגרפיה מגוונת של דמות אחת, שכמו משנה פנים וזהויות, ושרשרת הסיפורים הופכת כך למעין רומן, הפורש את סיפור חייו של אותו אדם עצמו בגלגוליו השונים.

תחילה הוא חייל בבסיס טירונים, רדוּף מועקות ורווי סיוטים, בהמשך טכנאי טלפונים מפוטר, הפוגש זמרת גחמנית ממוצא אתיופי וצייר זקן, ערירי ומוכה־דיכאון, אבל הוא גם יועץ עסקי המבלה שעות בטיסות טרנס־אטלנטיות, והוא ספורטאי מבוגר ועקשן, ואצן אובססיבי, ורוכב אופניים שמטפס בהרי הגליל, נפצע קשה, והזיות הכאב שלו מולידות שיחות מוזרות עם עורב שחור־מקור.

ובין לבין, ובתוך, הוא בורח אל צרפת שמעבר לים, נלכד באהבה בלתי אפשרית עם רואת־חשבון אתלטית — שהיא אחת מתוך שורת נשים התופסות מקום בחייו של הגיבור — פעם בזהותו האחת ופעם באחרת, והרפתקאות האהבים הנרקמות אִתן מסעירות את חייו ומעניקות עוצמה, צבעוניות, כאב ודרמה לחוויותיו, בכל גלגוליו.

אירבוס A320 הוא ספר ביכורים למחברו, עמנואל בלחסן, שכתיבתו מפתיעה בבשֵלותה. הוא מפליא לשרטט עד דק את מכאובי הגוף והנפש של גיבוריו, לשחזר מערכות יחסים מורכבות, לתאר נופי מדבריות וערים, לשוב אל תמונות ילדות, כמו גם אל סצנות־אהבים דרמטיות, או פתטיות למדי…

אף שהעלילות מחליפות זמנים, מקומות וגיבורים, הן מתגבשות לכדי רומן־סיפורים מטלטל ומרהיב, בעיקר בשל כישרון הכתיבה של המחבר, שהוא נדיר ביופיו ובאיכותו.

215 עמודים * 84 ש”ח

%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%a1

“געזאנג פון הירש – שירת הצבי ” מאת הרולד שימל

הוצאת אבן חושן

שני רצפים (שִׁירָה/צילום) על חלק אדמה

שהוא חלק חֲתַךְ־אֶרֶץ. שתֵי־מינֵי המצאות

בעקבות הקיים, אך־לא־בנמצא.

כמו במסורת ה”קצידה”,  ע ק ב ו ת

חזקות־יותר־לעתים מהדבר־עצמו. אך

גם־זה־האחרון בהחלט נוכח, אף־אם

לעתים נדירות יותר.

דניס סילְק הגדיר מפגשים אלה הנראים

מ מ ע ל  מובן־מאליו, “מבט עֵין־אֵל ”

ונחנו, מנוֹמֶךְ עמדתֵנו, מקריים.

זה־הכותב־בְּעֵקֶב נוטה להאמין במין

הַשְׁגָּ’  חָה פְּרָ’   טִית, מנסיון אדם לא־

אדוק־במיוחד, אך כמוכן לא  ל ב ד .

כך למראשות תבליט דוד מלך ישראל

עבודת־פליז, בצלאל שנות העשרים,

המשרה בנגיעת שתי־אצבעות־ימיני,

קטע ניגון, לא כמעֵין־מַנְטְרָה אלא

מַ נְ טְ רָ ה  “…לֹא אֶחְסָר” המלווה

פיסת־חיים / – זמנים.

האידיש של זה־שם־הספר  ג נ ו ב ,

רכוש איש־אהוב, המשורר ראובן אייזלנד,

ז”ל. לדובר העברי  מ ח י ל ה  על

מחווה־זאת־פרטית.

הצְבִי הרָבוּץ, עתיר קרניים, בחתימת

הספר, מעשה־ידי הצייר בנימין קאפמאן

מתוך “פון אונזער פרילינג”, 1954.

נ.ב. בחרתי כאן בתואר “שירה”

(כמנהג ביאליק) לעומת (לשעבר) מנהגי,

“שיר ארוך”.

הימים עתה נקצרים.

f0_0244_0000_shimel_print