השאלון עם יעל ברון המשתתפת בגיליון החמישי של מגזין “גרנטה” לספרות חדשה

1) מהם הספרים האהובים עליך?  

כמה מהספרים שמלווים אותי כבר שנים:

אוסף הסיפורים “אחרי עשרים שנה” של או הנרי בעותק שעוד היה בבית סבי וסבתי. “דבלינאים” של גיימס ג’וייס שחוזרת אליו שוב ושוב ולכמה סיפורים במיוחד למשל “טיט”. “נערות הכפר” של עדנה או’בריין קיבלתי אותו כשהייתי בתיכון והוא עדיין צובט את ליבי. “אישה שבורה” של סימון דה בובאר. “מיכאל שלי” של עמוס עוז. “משפחתי וחיות אחרות” של ג’ראלד דארל שעד היום גורם לי לצחוק בקול רם. וגם עותק מרוט, שנשרה ממנו כבר מזמן הכריכה האדומה, של “נשים קטנות” שקיבלתי בחנוכה כשהייתי אולי בת עשר וגם הוא נודד איתי לכל מקום רק ששני העמודים האחרונים אבדו כך שכבר שנים לא קראתי את הסוף. אחרי שהתעקשתי פעם להגיע במיוחד לקונקורד במאסצו’סטס כדי לבקר בבית משפחת אלקוט ולראות את חדר האורחים שלהם עם המוני נערות מכל העולם שצילמו ללא הרף הבנתי שלפעמים עדיף פשוט להמשיך לדמיין מקומות… 

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

קראתי הרבה כילדה ואני עדיין מקריאה כאמא, אז זו רשימה די ארוכה אבל יש ספרים שחזרתי ואני עדיין חוזרת אליהם (ראה תשובה קודמת…). בעיקר הקלאסיקה: “האסופית”, “הזאבים מאחוזת וילובי”, “אורה הכפולה”, “קטי, יומנה של נערה”, “אי הילדים”, “המצחיקה עם העגילים”, “קיזי, הילדה הצועניה”, עוד ועוד. אהבתי בעיקר תיאורי אוכל. תהיתי מה הן “חמיטות” “אפיפיות” וניסיתי להכין “מקפא תותים”.  אהבתי גם ספרים שהייתי סוחבת ממדפי “הגדולים” כמו “אנשי בראשית” של אליעזר שמאלי שמשום מה כבש אותי לגמרי וידעתי קטעים ממנו בעל פה. לבנים שלי קראתי הרבה את שירי ע. הלל והתאהבתי בהם מחדש. 

3) מה הספר האחרון שקראת?

סיימתי זה עתה לקרוא את “גבר מאוהב” של קרל אובה קנאוסגורד. יש בי סקרנות לא מוסברת לאורח החיים הסקנדינבי והספר הזה (לשם שינוי לא תעלומת פשע מקפיאת דם) מתאר בפרוטרוט כנה מאוד שעות וימים בחיי המחבר ומספק הצצה אפילו לרשימת המוצרים שהקופאית בסופר מעבירה עבורו בסורק הדיגיטלי לארוחת סוף השבוע. קראתי וחשבתי: גרגירי פטל, גלידת וניל ועוגיות חמאה הם צירוף לא רע.

עכשיו אני עם “בנדיט” של איתמר אורלב ואני מאוד מתענגת על הקריאה. כתוב נהדר לטעמי! 

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

אל תסקלו אותי אבל לא הצלחתי לסיים את “החברה הגאונה” ולא לגמרי הבנתי את הרעש העולמי שהוא עורר. כן חיבבתי ספרים אחרים של אלנה פרנטה כמו “ימי נטישה”.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

קטונתי מלהעריך מה זה “מספיק” והערכה אצל מי אבל אהבתי את “אור נדלק במרפסת” של יעל שכנאי. הגעתי אליו דרך חברה והיה לי קצת מוזר שלא שמעתי עליו כלום לפני. קראתי המון פעמים את “נפנוף של מטפחת” של ראובן קריץ שאולי קצת נשכח וגם “אסור לשבת על צמות” של מרית בן ישראל עשה עלי רושם אדיר בזמנו.

6) מיהם הסופרים האהובים עליך?

יש כמה וכמה אבל אציין שניים שכשקראתי אותם בפעם הראשונה ידעתי שמעתה אקרא את כל מה שכתבו ויכתבו בעתיד (אם כי לא את כל ספריהם אני אוהבת במידה שווה): יואל הופמן וג’ומפה להירי. את “קרקע לא מוכרת” של להירי קראתי כבר כמה פעמים וכשקראתי בפעם הראשונה את הופמן נדהמתי. חשבתי שלא קראתי משהו דומה לזה קודם.

אני גם מקווה שירמי פינקוס יכתוב עוד ספרים וחבל שסרגיי דובלטוב נפטר בגיל צעיר כי הוא נפלא לדעתי  וגם לא מפספסת אף תרגום של ז’ורז’ סימנון שיוצא בעברית -בדיוק שמחתי לקרוא שיצא עוד אחד!

7) ספר שנתן לך השראה?

סיפור: “לא רחוק ממרכז העיר” של אורלי קסטל בלום שהשורה האחרונה בו מרסקת אותי כל פעם מחדש. וגם ההומור והציניות של “אנחנו ושכמותינו” של סרגיי דובלטוב ועוד הרבה ספרים.

8) ספר עיון מומלץ?

אני מאוד אוהבת לקרוא על תהליכי כתיבה של סופרים או איך נכתבו ספרים למשל בספר שנמצא איתי מילדות: “מרובינסון על לובנגולו או איך נכתבו ספרי ילדים” של אוריאל אופק שחרשתי אותו שוב ושוב וגם “שיחות אינטימיות” שהוא אוסף ראיונות שערכה אילת נגב עם סופרים.

9) מהם ספרי ה”גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
למדתי לא להתנצל על שום דבר שאני קוראת …! אז אם יש גן עדן – יש בו (חוץ מדברי מאפה של מרילה מהחווה הירוקה) ערימות גבוהות של גיליונות כמה שיותר עבים ומבריקים של מגזין “הלו!” הבריטי או “גאלה” הגרמני, גם “ווג” הולך ולא אסרב גם ל-“בונטה” ול-“פיפל”.

***

יעל ברון נולדה בנהריה וגדלה בקרית טבעון. היא אם לשני בנים ועובדת באוניברסיטה העברית.  סיפורה “חבר’ה טובים” ראה אור בגיליון 5 של “גרנטה” שיצא החודש ועוסק הפעם בשפות זרות. סיפורה הראשון שראה אור “ליד הבחורים” התפרסם באסופה “ארזנו לבד: סיפורים על הגירה וחזרה” בעריכת שי צור (2014) וזכה לשבחי הביקורת. סיפורה “שילה” התפרסם באסופה “ניסיון” (2015) בעריכת יהונתן דיין ורון דהן. 

לרכישת הגיליון החמישי של כתב העת גרנטה לחצו כאן.

עוד על הגיליון:

בגיליון שפות זרות של גרנטה – מגזין לספרות חדשה – דוריס לסינג, כלת פרס נובל לספרות, משחזרת ברשימה מרתקת רגעים מנערותה באפריקה, הכוללים סיפור עלילה משפחתי, שפת אם, תרנגולות וביצים. פדריקו פלקו, אחד מעשרים הסופרים הצעירים והמבטיחים של גרנטה ספרד, כותב על התבגרות והתאהבות, מסיון מורמוני וקיץ ארוך בקרלוס פאס, ארגנטינה. עוד בגיליון, תרגום לפרק מתוך ספרו של תומר גרדי, ברוקן ג’רמן, שנכתב במקור בגרמנית, לצד גרסה חדשה פרי עטו בעברית. פרגמנטים מאת אסתר אורנר על זרות, נדודים וגעגועים למולדת בלתי אפשרית. סיפור מסע ציורי המתכתב עם ז’אנר הסיפור שבעל-פה מאת אדם אחמד, מבקש מקלט מדארפור החי בישראל, וזהו לו טקסט ראשון המתפרסם בשפה העברית. הסופר ההודי וִיוֶוק שַׁאנבּהַאג, המתעד באופן מלא חמלה נישואי שידוך, ואת השפה האינטימית הנרקמת בין בני זוג הזרים זה לזה. סיפור קצר על פערי שפה ותרבות מאת בועז לביא המתאר עשרים שנה מחייו של לוחם, שמאז שירותו הצבאי עוסק באמנות שליפת החרב היפנית.ננו שבתאי ורוני מז”ל עם משחקי לשון, מצלול ומחאה פוליטית פמיניסטית בשפה העברית. 

עוד בגיליון שפות זרות:
 פרוזה: יפתח אלוני, ראוויה ברבארה, יעל ברון, יהודה גזבר, דיוויד סאלאי, יהודה שנהב. רשימות: לודמילה אוליצקיה, קלייר חג’אג’.
 שירה: אלי הירש, נדב ליניאל, ואן נויין, יונית נעמן. אמנות: הלאל ג׳בארין ואוהד חדד, מרב סולומון, נעה צדקה וגילי אבישר.