שאלון המתרגמים: יואב כ”ץ על תרגום הספר “כל שעה חשובה” מאת ג’יליאן קנטור (הוצאת סימנים וידיעות ספרים)

1) לאחרונה ראה אור הספר “כל שעה חשובה” בתרגומך. נתקלת בקשיים או באתגרים במהלך תרגום הספר?

הספר לא היה קשה לתרגום, כי השפה בהירה, סיפור “בגובה העיניים”. הרבה פעמים מתרגם נדרש לבאר מונחים ושמות שלא מוכרים לקוראים הישראלים, אבל כאן האתגר היה הפוך: מכיוון שרוב הדמויות הן יהודיות, ויש מונחים רבים שדווקא מוכרים היטב לקורא הממוצע: קידוש, חלה, ארוחת ערב שבת, החוכמה היתה להתייחס אליהם מבלי להידרש להסברים. 

2) היה קטע, פסקה או פרק שאהבת במיוחד בספר שתרגמת?

אהבתי במיוחד את קטעי הביניים המותחים, שבהם הגיבורה ממהרת אל בית הכלא שבו מוחזקת אתל רוזנברג, בצפון מדינת ניו יורק, כדי למסור את גרסתה-שלה לאירועים, ובכך אולי להציל את אתל מעונש מוות.

3) כיצד הגעת אל מקצוע התרגום?

הגעתי למקצוע התרגום במקרה. חבר שלמד משחק ב”בית צבי” ביקש שאתרגם שיר ממחזמר, כתרגיל. לאחר מכן ביקשו ממני לתרגם את כל המחזמר, ואחר כך תרגמתי להם כמה מחזות, ועברתי בהמשך לתרגום ספרים.

4) מה היה הספר הראשון שתרגמת?

הספר הראשון שתרגמתי היה “המדריך לנערות לציד ולדיג” מאת מליסה בנק, שראה אור בשנת 2000 ב”כנרת זב”מ”. אחר כך עשיתי הפסקה לכמה שנים, ומ-2004 אני מתרגם במלוא הקיטור, כבר קרוב ל-70 ספרים עד היום.

5) איזו יצירה היתה הכי קשה לתרגום עבורך ולמה? ומאיזו הכי נהנית?

קשה היה לתרגם את “ספינת העבדים”, ספר עיון עב כרס, שמתאר את זוועות ההפלגה מאפריקה לאמריקה. לשמחתי נחלצה לעזרתי המתרגמת הנהדרת עפרה אביגד, ויחד הבאנו את הספינה לחוף מבטחים. לאחרונה נהניתי לתרגם את “לאסי חוזרת הביתה”, לסדרת הרפתקה של הוצאת אוקיינוס/מודן, וכן את הספר המטלטל “הפרטים שהושמטו” מאת תומס אוגדן, שראה אור בעם-עובד.

6) יש מתרגם שמהווה השראה עבורך או אהוב עליך במיוחד?

אני אוהב את התרגומים של אורלי יובל-מזור, מרב שמבן ואמיר צוקרמן, מדויקים ויצירתיים כאחד.

7) מהם הספרים האהובים עליך? ואיזה ספרים לא זכו למספיק הערכה לדעתך?

אהובים עלי הספרים של המינגוויי שזכיתי לתרגם, ושל גראהם גרין, שלדעתי לא זכה להערכה מספקת. הוא היה מועמד לפרס נובל בשנים שבהן היה ש”י עגנון מועמד. הגיע לו לזכות לא פחות.

***

יואב כ”ץ הוא תסריטאי מחזאי, מתרגם וסופר, בוגר החוג לתיאטרון, אונ’ תל-אביב, כתב תסריטים לטלוויזיה וקולנוע וכן כמה מחזות; זכה פעמיים בתחרות הסיפור הקצר של “הארץ”; בפרס קרן מוזס לספרות 1999 על קובץ סיפוריו הקצרים “מולטי-סיסטם”; מחבר הרומן רב-המכר “נתב”ג”; תרגם מאנגלית עשרות ספרים, בין השאר מאת ארנסט המינגוויי, גרהם גרין, איאן פלמינג, ואחרים. גר בגבעתיים, נשוי לדינת ואבא למילי ותמר.

בימים אלה רואה אור הספר “כל שעה חשובה” בתרגומו (הוצאת סימנים וידיעות ספרים).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן

עוד על הספר:

אתל ויוליוס רוזנברג הוצאו להורג ב-19 ביוני 1953 באשמת קשירת קשר לריגול ומסירת סודות האטום לברית המועצות. ביום מעצרה ב-1950 השאירה אתל את שני בניה הקטנים אצל שכנה ולא שבה לקחתם מעולם. 

ג’יליאן קנטור טווה מחדש את הסיפור תוך שהיא מערבת בו דמויות אמיתיות ודמויות בדיוניות ובוראת את דמות השכנה הצעירה, מילי שטיין. חייהן של מילי ואתל כשכנות, חברות, רעיות ואימהות נשזרים אלה באלה. 

כל שעה חשובה מסופר בקולה של מילי, המוצאת את עצמה נשאבת לכאוס של עולם השקרים והריגול כשבד בבד עליה להיאבק בקשיים ההתפתחותיים של בנה הפעוט ולהילחם על הדברים שהיא מאמינה בהם ועל מי שהיא אוהבת.

ג’יליאן קנטור היא בוגרת החוג לספרות אנגלית באוניברסיטת פנסילבניה ובעלת תואר מוסמך מאוניברסיטת אריזונה. ספריה לבני הנוער זכו בפרסים ובשבחי הביקורת. באחרית הדבר היא כותבת מה הניע אותה לכתוב את הרומן המורכב והרגיש הזה: “אני זוכרת שלמדנו בקצרה על אתל ויוליוס רוזנברג בשיעור היסטוריה אמריקאית בתיכון. שנים לאחר מכן זכרתי במעורפל רק שהם היו זוג נשוי שהוצא להורג בשנות החמישים באשמת ריגול. התברר לי כי הם האזרחים היחידים שהוצאו להורג בארצות הברית בעוון קשירת קשר לריגול. עוד התברר לי – ככל שקראתי יותר על המקרה, על המשפט ועל בני הזוג עצמם – כי אני משתכנעת שאתל היתה חפה מפשע, וייתכן שגם יוליוס. התחלתי להאמין כי לא הגיע להם למות ושהוצאתם להורג היתה תוצר של האקלים הפוליטי באותה תקופה יותר מתוצאה של מעשה כלשהו שאולי עשו. אני כמובן לא הייתי שם, ואינני יודעת מה קרה מאחורי הקלעים, אבל אתל רוזנברג שעליה קראתי היתה בעיני רעיה ואם שפשוט מנסה לעשות את הטוב ביותר למען שני בניה. כשהוצאה להורג , בניה היו בני שש ועשר בלבד – גיל דומה למדי לגילם של שני 1953‑ב בני כשהתחלתי לכתוב את הספר. כשקראתי את המכתב שכתבה אתל לילדיה זמן קצר לפני הוצאתה להורג, התרגשתי עד דמעות, והמכתב עורר בי רצון ליצור רומן סביבה, האישה שראיתי באותו מכתב: אתל האם.”