השאלון עם גלי וינרב, מחברת הספר “מצטיינים” (הוצאת קוראים)

1) מהם הספרים האהובים עלייך?

פיתחתי קשר רגשי מיוחד לאורך השנים לשלושה ספרים בז’אנרים שונים לחלוטין. “הודו” מאת עזריאל קרליבך לכאורה מתאר טיול של קרליבך בהודו, ולמעשה הוא מתאר את הפילוסופיה ההודית ואולי את מה שקרליבך רצה למצוא בפילוסופיה ההודית. כך או כך, קרליבך מתאר שם בשפה מרהיבה מתכון לחיים ללא מוות, ללא עוני, ללא מצוקת זמן וללא קנאה (וללא בשר!), מתכון שלכאורה מאות מיליונים חיים בעזרתו באושר. לא פלא שפרסום הספר הוביל בזמנו לנהירת המוני צעירים ישראלים להודו.

שני ספרי פרוזה אהובים עלי הם “מרחק נגיעה” מאת קרטיס סיטנפלד ו”Atlas of the human heart” מאת אריאל גור. הראשון מתאר חיים חברתיים בפנימיה, והתיאור של האתגרים החברתיים של שנות התיכון הוא כה מדוייק (ומרענן, אל מול כל אלפי ספרי התיכון האחרים, הקרטוניים), שזה יכול להיות ספר משנה חיים אם פוגשים אותו בגיל הנכון. זה הספר שהכי השפיע על הספר שלי.

Atlas הוא סיפורה האמיתי והלא יאמן של נערה שעזבה חיי תיכון כאלה בגיל 16 ופשוט התחילה לטייל בעולם הגדול לבדה בלי כסף ובלי כיוון. כמו אומץ בנערה אחת. מה היא עושה שם? איפה ההורים שלה? מתי כבר יתרגמו את הספר הזה? התשובות המגיעות בסוף מספקות למדי, חוץ מהאחרונה J

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

מומו וגנבי הזמן של מיכאל אנדה (מחבר “הסיפור שאינו נגמר”) הוא ספר הילדים האהוב עלי. אני פתאום מזהה קשר בינו לבין הודו של קרליבך. שניהם מנסים לנצח את הזמן באמצעות הצעת שיטה חדשה לחשוב עליו. קראתי אותו אין ספור פעמים כילדה ונערה ושאבתי ממנו המון כוח.

3) מהו הספר האחרון שקראת?

“יומנו האמיתי לחלוטין של אינדיאני במשרה חלקית” מאת שרמן אלקסי, ספר נוער המספר על נער שגדל בשמורת אינדיאנים בארה”ב. החיים בשמורה קשים – הוא כל הזמן חוטף מכות, ההורים שלו טובי לב אך שיכורים כל הזמן ואחותו האהובה חיה חיים חסרי עתיד, כמו כל תושבי השמורה. הכל משתנה כשהוא מחליט לעבור לבית הספר של הלבנים. בחייו החדשים הוא לא שייך ובכפר רואים בו בוגד. האם יצליח ליישב את הזהויות?

4) מה הספר שגרם לך לתהות על מה המהומה?

ללכת בדרכך של ג’וג’ו מויס.

קודם כל אני חייבת לומר שהשם המקורי של הספר (Me Before you) – מצויין. הוא גרם לי לצפות לספר שעוסק באנוכיות באהבה, נושא שהספר נגע בו, אבל לא מיצה לדעתי.

אני מבינה את הקסם של הספר הזה, אבל איך שהוא הוא הותיר אותי אדישה. הרגשתי שהגיבורה הראשית תמימה מידי, חלולה מידי, שום דבר לגבי תיאור החיים שמהם היא באה לא הרגיש לי אמין. לגבי וויל – הוא היה נראה לי שחצן ומעצבן.

מה שהציל עבורי את הספר קצת (ספויילר ענק לא לקרוא אם אתם מתכוונים לקרוא את ללכת בדרכך) היה שבסופו של דבר הרגשתי שוויל לא אוהב את לואיזה, והיה בזה משהו מרענן. היא השקיעה את רוב חייה באיש הזה, והוא, איש מעצבן וגס רוח שהוא, ראה בה בסופו של דבר פרס ניחומים בקושי. בעיני זה היה החלק היחיד בספר שהיה בו משהו מרענן ומאוד אמיתי לדמויות האלה ולחיים עצמם. אבל אני לא בטוחה עד כמה זו הייתה כוונת הסופרת ועד כמה זה מה שקראו בספר רוב הקוראים.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

ספרי מריאן קיז נמכרים במיליונים אבל מתוייגים כספרים קלילים, כשבפועל בחלקם יש דיונים עמוקים (אבל מצחיקים להפליא) בבעיות חיים רציניות. זו הנוסחה של קיז, שלדעתי עובדת הכי טוב רק כשהיא מספרת על נושאים שקראו לה במציאות – בעיקר התמכרות ודיכאון. אני אוהבת בעיקר את הספרים שלה “החופשה של רייצ’ל”, “התעלומה במרסי קלוז” ו”איינג’לס”. אני מעריצה את היכולת שלה להחזיק את תשומת הלב לאורך מאות עמודים, שנקראים כמעט ללא מאמץ.

6) מיהם הסופרים האהובים עליך?

צמד הדגלסים – דגלס אדמס ודגלס קופלנד. דגלס אדמס כתב, מלבד מדריך הטרמפיסט לגלקסי והמשכיו המוכרים, גם שני ספרי עיון מרתקים “הזדמנות אחרונה לראות” על חיות שעומדות להיכחד ויחס בני האם אליהם, ו”The deeper meaning of Liff” שאפשר לכנותו אולי מילון לשטויות שאנשים עושים ומרגישים. שניהם מדהימים.

דגלס קופלנד הוא המחבר של הספר “דור ה-X”, לא להתבלבל עם ספר ספר העיון המשמיץ שיצא לאחרונה בעניין דור ה-Y. הספר דור ה-X הוא ספר פרוזה לירי מקסים שבעיני הוא על זמני ולא נטוע דווקא בדור מסויים. נראה שכל דור ודור מרגיש שהוא דור ה-X, זה שרימו אותו ולא נתנו לו את מה שהובטח.

בנוסף יש לקופלנד ספר אדיר בשם Microserfs על הדור הראשון של עובדי מיקרוסופט, שהוא היה חלק ממנו. באופן מפתיע, גם זה ספר לירי אפוף באווירה קסומה.

7) ספר שנתן לך השראה?

בספר “שיניים לבנות” מאת זיידי סמית’, יש תיאור באמת קצר, אולי שני עמודים, של מישהו שחוזר בתשובה (לאיסלאם) ומתנהג בכפיות טובה כלפי בת הזוג  שלו. קראתי את הקטע הזה אולי 10 פעמים, ובכיתי המון, והשתדלתי לא להתנהג בכפיות טובה בכמה צמתים בחיי. “שיניים לבנות” הוא ספר ארוך ארוך עם המון סיפורים, וזה הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו. ומספיקים שני עמודים בספר אחד כדי לשנות מהלך חיים.

8) ספר עיון מומלץ?

הספר “סוד הקסם היפני” הוא ספר על סידור הבית. מארי קונדו, אישה מסודרת מיסודה, הצליחה בעיני לפצח את הפסיכולוגיה של האגרנים, ולהפוך עבורם (עבורנו…) את סידור הבית ממטלה מעצבנת לאקט תרפויטי מרענן ומהנה. הקסם הוא פשוט ומבריק: במקום להתרכז במה שזורקים, להתרכז באהבה למה שמשאירים.

אבל הכיף האמיתי בספר בעיני זו החשיפה לתרבות היפנית ולסיפורים האישיים של מארי קונדו על חייה שלה. היא כל כך מתוקה! אם כי באופן מעט חייזרי.

9)  ספרי הגילטי פלז’ר האהובים עליך?

הביוגרפיה של מוניקה לווינסקי. זה בעצם סוג של סיפור מד”ב-אימה. מה היה קורה אם היית קמה בבוקר אחד ומגלה שכל אדם בעולם, כולל בכפרים הכי נידחים שקולטים בהם טלויזיה, צוחק עליך? איך מתאוששים מכזה דבר?

***

גלי וינרב היא כתבת המדע והביומד של “גלובס”, בוגרת התוכנית הבין־תחומית לתלמידים מצטיינים ע”ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל־אביב, ואמא של רוני ואיילה. בימים אלה רואה אור ספר הביכורים שלה – “המצטיינים” (הוצאת קוראים).

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

שני הסטודנטים החדשים בתוכנית הבין־תחומית למצטיינים לא היו יכולים להיות שונים יותר זה מזה.

ימי החייכן והאופטימי צמח בבועה רמת־שרונית של פריווילגיות משפחתיות וחברתיות, והציפיות ממנו כה גבוהות עד שלעתים הוא לא מצליח להכילן.

שץ הוא טעות סטטיסטית בתוכנית: מוצאו ממשפחה מתקשה במישור הכלכלי וקשה במישור הרגשי, והוא מגיע לאוניברסיטה מדוכן הפלאפל בנתניה, כשעל גבו רק מטען של בדידות.

עם תחילת הלימודים נקלעים השניים לתוך קלחת פוליטית־אקדמית. בתוכה מנסה כל אחד לממש את עצמו ולמצוא את האני שלו מול האינטרסים של המערכת האקדמית, שלא תמיד תואמים את שלהם.

תוך כדי כך הם מוצאים זה את זה ונקלעים למערכת יחסים, שבה לא לגמרי ברורים הגבולות בין תשוקה, אהבה וחברות, והם תוהים מה יותר חשוב באהבה: המגדר של האדם שאתה אוהב או הליבה הפנימית שלו?

מצטיינים הוא סיפור המשלב רומנטיקה, ארוטיקה, מדע פופולרי ואמירה חברתית, אבל קודם כול הוא סיפור התבגרות, המלווה את השניים תוך שהם מנתקים את עצמם, בלא מעט מאמץ וכאב, ממשפחותיהם ומעולמות המוצא שלהם, ובונים כל אחד וביחד זהות חדשה ועצמאית.