המלצה: “תרגילים בסגנון” מאת רמון קנו (מצרפתית רותם עטר, הוצאת מקום לשירה)

ביום חמישי האחרון, בשעה 18:30, התיישבתי על הכורסה בסלון בנסיון להתחמק מכמה מטלות שחיכו לי במחשב. הרגשתי קצת עייף והתחלתי לבהות בטלוויזיה. לא היה שום דבר מעניין, ונשארה עוד חצי שעה עד לחדשות הספורט, אז התחלתי לבהות בחלל הסלון ולהסתכל על כמה ספרים שהיו פזורים שם. הרמתי את הספרים שאני מצוי במהלך קריאתם ולא היה לי חשק להמשיך לקרוא בהם באותו רגע. ואז הבחנתי שבקצה השולחן, בתוך ערימת הספרים, מונח לו הספר “תרגילים בסגנון” מאת רמון קנו – ספר שהתכוונתי להציץ בו לפני שאשים אותו במדף (זו הייתה הסיבה שהוא נשאר על השולחן). נמתחתי עד קצה השולחן (לא התכוונתי לקום מהכורסה), והצלחתי לדוג אותו בלי לעשות נזק מיוחד לעצמי או לערימת הספרים.

רמת הציפיות שלי מהספר הייתה אפסית. שמעתי עליו כשניר רצ’קובסקי דיבר לאחרונה ב”לונדון את קירשנבאום” על ספרות צרפתית והזכיר אותו, והוא סומן אצלי בראש כמשהו שלא ימצא חן בעיני. אבל בגלל שיצא לי לשוחח פעם או פעמיים עם המתרגמת רותם עטר בנושאים אחרים, ובגלל שאני מחבב את אישיותם של האנשים מהוצאת “מקום לשירה” – החלטתי בכל זאת לנסות ולעיין בו.

התחלתי לקרוא את הקדמת המתרגמת והיא דיברה על ההשתייכות של רמון קנו לתנועת ה”אוליפו”, אליה השתייך גם ז’ורז’ פרק – דבר שמיד גרם לי לחשוב שאין לי כוח לעוד ניסויים ספרותיים בסגנון “החיים: הוראות שימוש”. ולכן, שלא כמנהגי, דילגתי על ההקדמה והגעתי ישר לספר עצמו.

“וואו” – זה מה שקרה לי בחצי שעה הבאה שישבתי לקרוא בספר (ובעצם אני צריך לכתוב “לקרוא” בתוך מרכאות, כי לא מדובר כאן בקריאה קונבנציונלית – ארחיב על כך מיד). נותרתי ללא מילים. מיד כשסיימתי לקרוא, רצתי לפייסבוק (העייפות נעלמה) כדי למחוא כפיים וירטואליות בפניה (הוירטואליות) של רותם עטר ולהביע את התלהבותי והערכתי על הספר הזה. אבל רותם לא ענתה, ובגלל שהרגשתי פרץ של התרגשות, כתבתי סטטוס בפרופיל הפייסבוק הפרטי שלי שבאופן מפתיע זכה להמון תגובות, לייקים ושיתופים. יתרה מכך – קיבלתי דיווח מכמה חנויות ספרים על כך שבעקבות הסטטוס אנשים הגיעו לקנות עותקים (וגם בסטטוס עצמו אנשים כתבו שרכשו את הספר בזכות ההמלצה).

זו הייתה השתלשלות העניינים, אבל הגיע הזמן לדבר קצת על הספר עצמו. “תרגילים בסגנון” מציע דבר פשוט: 99 סגנונות לספר סיפור קצרצר אחד על איש שנראה באוטובוס ואחרי שעתיים נראה שוב במקום אחר. לכאורה מדובר בדבר טריוויאלי – כולנו יודעים שיש אינסוף דרכים ונקודות מבט לספר את אותו סיפור (ע”ע ראשומון). גם כששחקנים מנסים להסביר את העבודה שלהם, הם מראים איך אפשר להגיד את אותו משפט בהמון דרכים שונות ושכל פעם תהיה משמעות אחרת.

אבל כשמתחילים לקרוא ב-99 הסגנונות של קנו אחד אחרי השני, מבינים פתאום שלהראות שלושה, ארבעה או עשרה סגנונות, זה לא כמו 99. לכמות יש כאן משמעות. כשעוברים עוד סגנון ועוד סגנון, אפשר להתרשם (ולהתפעם) מכושר ההמצאה של הסגנונות. חלק מסגנונות הכתיבה פשוטים כמו לספר את הסיפור כמכתב, כגב של ספר, מהסוף להתחלה וכו’. וחלקם מאתגרים הרבה יותר כמו להשתמש רק בבניין התפעל/פיעל/נפעל/קל או להשתמש במילים כפויות שהוחלט עליהן לפני הכתיבה או להחליף כל שם עצם בסיפור במילה ה-6 שבאה אחריו במילון. קנו משתמש גם בכל אחד מהחושים כסגנון בפני עצמו. וכך הלאה.

וכאן צריך להתעכב על האלמנט השני שהדהים והפעים אותי בספר הזה: עבודת התרגום של רותם עטר. אני לא יכול להתחיל לדמיין אפילו מה פרוייקט תרגום כזה דרש ממנה. איך מעבירים משחקים כאלה עם השפה לשפה אחרת. וככל שאני יכול לשפוט – זה עשוי מצוין ומלא בפתרונות תרגום מקוריים. בהקדמה (שאני ממליץ לקרוא בסוף, אבל אפשר גם בהתחלה וגם בסוף) מספרת עטר על שתי סיבות עיקריות מדוע לתרגם את הספר ומנסה לענות על השאלה האם אפשר בכלל לעשות זאת: הראשונה היא שהספר תורגם לשפות רבות – עובדה שמצביעה על כך שהדבר ככל הנראה אפשרי; השניה קשורה לגישה של קנו וחבריו לאסכולת האוליפו, שלמעשה ביקשו לשבור את מבני השפה ולהרכיב משהו חדש, ומה מתאים יותר ממלאכת התרגום לשבירה והרכב מחדש של טקסט. וכך, במעבר לעברית, הופך ניסוי הכתיבה של קנו גם לניסוי בתרגום.

אחרי שפרסמתי את ההמלצה על הספר בפייסבוק, נודע לי שהגיליון השלישי של כתב העת “הו!” הוקדש גם הוא בחלקו לאסכולת האוליפו, ואפשר אפילו לקרוא ברשת את התרגיל שעשה משה סקאל בהשראת “תרגילים בסגנון” (כאן יש תרגיל מקור, ולא תרגום, אבל תוכלו להתרשם מהמעשה עצמו).

רמון קנו

אני חושב אפוא שכל אדם כותב חייב לעיין בספר הזה. אולי גם כל שחקן, או כל אדם שעוסק באמנויות (בטח אם מדובר במנחי ותלמידי סדנאות כתיבה). אי אפשר להעביר במילים את מה שהקריאה בספר הזה גורמת למוח הכותב. קנו מותח את השפה, מפרק אותה, מרכיב מחדש, מסובב, מרטיב, מייבש, מאדה, מקפיץ וכל מה שאפשר להעלות על הדעת (ויותר).

ועכשיו אגש לכתוב את הרשימה הזו ב-99 סגנונות שונים.

_________________________

תרגילים בסגנון, רמון קנו. מצרפתית: רותם עטר. הוצאת מקום לשירה. 127 עמ’.

*

נ.ב: בעקבות שאלה ששאלו אותי מספר פעמים אחרי שפרסמתי את ההמלצה על הספר – אפשר לקנות אותו רק בחנויות הספרים העצמאיות.