השאלון עם המשוררת והסופרת חמוטל בר-יוסף

1) מהם הספרים האהובים עליך? 

הספר האהוב והנערץ עלי ביותר הוא התנ”ך. פשוט קשה להאמין שטקסט כל כך טוב נכתב כל-כך מזמן. אחריו – שירי ביאליק, שירי אברהם בן יצחק, שירי לאה גולדברג, שירי זלדה, שירי אמיר גלבוע, שירי רבקה מרים. סיפורים של דבורה בארון ושל יעקב חורגין. האיליאדה של הומרוס. רומנים של גוגול ושל טולסטוי. סיפורים של גוגול וצ’חוב. מחזות וסונטות של שקספיר.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך? 

שירים של ע’ הלל ושל מרים ילן-שטקליס. “לסי שובי הבייתה” של אריק נייט. לסי היא גיבורת חיי.

3) מה הספר האחרון שקראת?

לאחרונה נהניתי מאד מספרה של אלנה פרנטה “החברה הגאונה”. מהספרים האחרונים שלה נהניתי פחות.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

כתבי ש”י עגנון. כתבי דויד גרוסמן.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

סיפורי יעקב חורגין. הוא הסופר העברי היחיד שכותב על ערבים כבני אדם, ובנוסף לכך יש לו חוש הומור יוצא מן הכלל, מצרך נדיר מדי בספרותנו.

6) מיהם הסופרים האהובים עליך? 

מחבר(י) התנ”ך, שקספיר, צ’כוב.

7) ספר שנתן לך השראה? 

“סיפורים אוקראיניים” של גוגול. יותר ויותר אני רואה כמה החיים מטורפים ומצחיקים ונוראים, כמו שראה זאת גוגול.

8) ספר עיון מומלץ? 

“צלם אלוהים – הלכה ואגדה” מאת יאיר לורברבוים. חשוב להבנת הבסיס התיאולוגי של היהדות העתיקה.

***

חמוטל בר-יוסף היא משוררת, סופרת, מתרגמת וחוקרת ספרות. לפני כשנה ראה אור הספר “מה יש פה להסביר?” (הוצאת ספרא) שהוא למעשה אוטוביוגרפיה של בר-יוסף בצורת שיחה עם איש הספרות משה גנן.

לעמוד הספר באתר של חמוטל בר-יוסף לחצו כאן.

עוד על הספר:

משה גנן משוחח עם חמוטל בר-יוסף על חייה ושירתה ועל היחס בין ביוגרפיה לשירה.

משה גנן, ירושלמי בן 85, פליט שואה יוצא הונגריה, משורר, מתרגם, חוקר ועורך, אוהב את השירים של חמוטל בר-יוסף, אבל אינו מצליח להבין חלק מהם. הוא מציג שלושה שירים כאלה, וטוען שידיעות על חיי המשוררת היו עוזרות לו להבין את השירים ולקבל מהם את מה שהוא מבקש – פגישה אישית עם המשוררת.

חמוטל בר-יוסף, בת 75, ירושלמית שנולדה וגדלה בקיבוצים ומושבים,  טוענת כנגדו שביוגרפיה לא עוזרת להבין שירים, שיהא יכולה אפילו להטעות, ושהיא כותבת שירים לא כדי לחשוף את חייה אלא כדי לגרום לקורא להרגיש: חבל שלא אני כתבתי את השיר הזה.

ובכל זאת היא מאפשרת למשה גנן לראיין אותה על חייה, בתנאי שגם הוא ייאות להתראיין על ידה. יש בינינו כמה מכנים משותפים, היא אומרת לו, והחשוב ביניהם הוא ששנינו בנינו את חיינו למרות אסונות שפקדו אותנו בילדותנו ובמהלך חיינו. הם פותחים בשיחה ממושכת, שכוללת גם ויכוחים על הקיבוץ, על השואה, על פוליטיקה. היא מספרת בפירוט על ילדותה, על אחיה שהנספה במלחמת השחרור, על הוריה, על ארון הספרים שלה, על ההתאבדות של בנה, על אהבותיה, חיי הנישואין והאימהות שלה, על הקריירה האקדמית שלה ועוד.

הוא מספר על משפחתו, על זיכרונותיו מהשואה, על אהבתו הראשונה, על תקופת לימודיו באוניברסיטה.

במהלך השיחה משולבים שירים וקטע פרוזה של חמוטל בר-יוסף ושירים אחדים של משה גנן, באופן שניתן להשוות בין הזיכרון לבין עיצובו הספרותי .