קומוניקטים ופרטים על ספרים יש לשלוח לעורכת המדור דנית צמית במייל: danittzamit@gmail.com
“בין מלחמה לאהבה – המשורר יהודה עמיחי”
מגרמנית: חנה לבנת
הוצאת רימונים
הספר מכיל בצד ציוני דרך אוטוביוגרפיים, חיבורים של חוקרי ספרות, סופרים והיסטוריונים על היבטים שונים בשירתו של עמיחי, וכן כמה בתי שיר, טיוטות ראשונות לשירים שלא הושלמו ושנמצאו בעיזבונו של המשורר.
בין מלחמה לאהבה – המשורר יהודה עמיחי הוא ספר מגוון מאוד וללא ספק ימצאו בו עניין אוהבי שירתו של עמיחי, קוראים המתוודעים אליו לראשונה, אנשי אקדמיה וסטודנטים וכן תלמידי בתי ספר תיכוניים. שיריו הנפלאים משובצים במאמרים שבספר ומעמיקים את ההיכרות איתו ועם יצירתו, דרך שבילי חייו.
שיריו של יהודה עמיחי (וירצבורג, 3 במאי 1934 – ירושלים, 22 בספטמבר 2000) משקפים חיים אינטנסיביים ועתירי קונפליקטים, והם טעונים חושניות והומור. “אינני משורר, אני אדם הכותב שירים.” כך תיאר את עצמו, וכך יש להבין את שיריו ואת כלל יצירתו הספרותית.
ספר המקור יצא בגרמניה ותורגם לעברית עם התאמה לקהל הישראלי ותוספות שונות כמו פתח הדבר שכתב המשורר רוני סומק וסוף דבר מאת הסופר מאיר שלו, שבחר לסיים את הספר בסיפורו האישי והמרגש על יהודה עמיחי בסוף ימיו. באדיבות חנה סוקולוב-עמיחי, הוכנסו גם כמה בתי שיר, טיוטות ראשונות לשירים שלא הושלמו, שנמצאו בעיזבונו של המשורר.
240 עמודים * 88 ₪
“אולי רק ציפורי מסע – חליפת מכתביהם של לאה גולדברג וטוביה ריבּנר” עורך: גדעון טיקוצקי
ספרית פועלים הקיבוץ המאוחד
זהו פרסום ראשון של אחת ההתכתבויות המשמעותיות שהותירה אחריה לאה גולדברג. נמען המכתבים הוא טוביה ריבנר, תלמידהּ וידידהּ הקרוב שהיה צעיר ממנה בשלוש-עשרה שנה. ריבנר – משורר, מתרגם ועורך, ולימים פרופסור לספרות באוניברסיטת חיפה וחתן פרס ישראל לשירה עברית (2008) – ערך לאחר מותה של גולדברג את כתביה ופרסם ספר עיון מקיף על יצירתה.
להתכתבות המתפרסמת כעת לראשונה במלואה חשיבות רבה, בין השאר מכיוון שהשניים חלקו אותו עולם רוחני והיו מיודדים מאוד, וכך יכלה גולדברג להעלות על הכתב ובפתיחוּת מגוון נושאים שהעסיקו אותה, ושלא ניתן להם ביטוי במקומות אחרים ביצירתה, אף לא ביומניה. בין השאר מגלים המכתבים את דעותיה ותחושותיה של לאה גולדברג לגבי אירועי הזמן (למשל, מלחמת ששת הימים), את יחסה ליוצרים אחרים (דוגמת ש”י עגנון, אברהם שלונסקי והצייר מארק שאגאל), ועוד. לא אחת מסבירה המשוררת במכתביה אחדות מיצירותיה בגילוי לב וכן מדריכה את ריבנר, שהיה אז משורר צעיר, בדרכו.
אוסף המכתבים מונה כשמונים מכתבים מן השנים 1969-1949. אחדים מהם כוללים ציורים שציירה לאה גולדברג, וכך חושפים אפיק יצירה נוסף שלה. לצד ציוריה, שאחדים מהם ניתנו בספר, מופיעים צילומים מתוך תערוכות הצילום שריבנר הציג, וכך נפגשים שני המשוררים גם כאמנים חזותיים. הדיאלוג העשיר ביניהם משוחזר גם באמצעות טקסטים שריבנר כתב על גולדברג, וכן בפתח הדבר שצירף העורך
264 עמודים * 88 ש”ח
“פיגמליון” מאת ברנרד שאו
מאנגלית: דבורה גילולה
הוצאת מאגנס
פיגמליון האמן פיסל פסל של אישה, התאהב בפסל, התפלל לוונוס, אלת האהבה, וביקש שתעניק לו אישה כמו הפסל שפיסל. האלה נענתה לבקשתו. בשובו ממקדשה ליטף פיגמליון את הפסל והנערה קמה לתחייה.
שתי פנים לסיפורו של פיגמליון על כוחה של אמנות ועל כוחה המחיה של אהבה: יצירת הפסל המושלם וההתאהבות בפסל, והחייאת הפסל. פסלו של פיגמליון מחקה את הטבע בנאמנות רבה כל כך, עד שיצירתו בשלמות יופיה משלה את האמן עצמו להאמין שהפסל כמוהו כגוף חי ויכול להיות לבשר ודם. לפסל אין שם ולא נשמה משלו. התכונה היחידה של הנערה הקמה לתחייה היא הביישנות, סמל הצניעות והטוהר, אישה יפה וטהורה העונה על כל צרכיו של גבר, כזאת שחיפש הגבר הפסל ולא מצא במציאות. ביצירות שהושפעו מהמיתוס זכתה הנערה בשם גלתיאה.
בהשראת המיתוס יצר ברנרד שאו מחזה משלו, לא מחזה המגולל את סיפורו של המיתוס. פיגמליון שלו אינו פַּסל אלא פרופסור לפונטיקה, הנרי היגינס, שהתערב כי יוכל תוך שישה חודשים ללמד נערה מוכרת פרחים, אלייזה דוליטל, לדבר כמו דוכסית והכול יחשבו שהיא אכן דוכסית ממוצא מלכותי. מוכרת הפרחים היא חומר הגלם שהפרופסור לפונטיקה משנה והופך לאישה אחרת. הוא זוכה בהתערבות. אבל גלתיאה אינה פֶּסל, אלא אישה חיה, לא האישה שהגבר המעצב ייחל לעצמו. שאו העניק לאלייזה דוליטל אישיות ואופי משלה, אופי של האישה החדשה, עצמאית, משוחררת ושולטת בגורלה.
186 עמודים * 79 ₪
“ספר שחוּשל בגיהינום – שפינוזה והוּלדת העידן החילוני” מאת סטיבן נדלר
מאנגלית: אביעד שטיר
ספרי עליית הגג וידיעות ספרים
הפילוסוף ברטרנד ראסל כתב: “שפינוזה היה הפילוסוף האציל ביותר בין הפילוסופים הגדולים, מי שיותר מכולם אפשר לאהוב אותו”. אבל כשהתפרסם מאמר תיאולוגי-מדיני, ידע שפינוזה ממה יש לחשוש, והוציאו בעילום שם. בני זמנו של העילוי היהודי המוחרם, לא ממש “אהבו” אותו. אחד כתב: “הספר האַתֵיאיסטי הזה מלא תועבות … שיעוררו גועל בכל אדם בעל תבונה”. ועוד אחד: “זהו ספר שחוּשל בגיהינום”, כזה שנכתב בידי השטן בכבודו ובעצמו. לשפינוזה היה הרבה ממה לחשוש – גם לחייו. כשיצא הספר הוא נתפס כשערורייה גמורה. אף אחד לפניו לא דיבר כך על אלוהים, על מוסדות הדת, על מקורות התנ”ך, על ניסים, נבואה, חופש המחשבה והביטוי, סובלנות – כל המוקשים המסוכנים של האמונה היהודית והנוצרית.
שפינוזה לא היה אַתֵיאיסט בעיני עצמו. המשוואה המפורסמת שלו “אלוהים, או הטבע”, היתה מחשבה פילוסופית כל-כך רדיקלית, עד שעולָה מעצמה השאלה: אם לא אַתֵיאיסט, אז במה האמין שפינוזה? היסטוריון בן ימינו כותב באופן מלבב: ישנן ראָיות, בחייו ובכתביו, כי שפינוזה אכן “האמין שהוא מאמין”.
ברבע הראשון של המאה ה-21 ממש קשה להאמין כמה המאמר – כפי שהוא מוצג בבהירות בספר שחוּשל בגיהינום – הוא מסמך נועז, שיכול גם היום להצית אלומת אור או דליקה גדולה. לאדם הדתי, לחילוני, למבולבל – כל התחמושת היא כאן בין הדפים, פרי גאונותו ואומץ ליבו של הבחור שהיהדות השׂכילה להוציאו מקִרבּהּ.
פרופ’ סטיבן נדלר מתמחה בהגות ובתרבות של המאה ה-17, ובעיקר באמסטרדם הליברלית. בין ספריו, הביוגרפיה של ברוך שפינוזה, והיהודים של רמברנדט.
368 עמודים * 118 ₪
“מרסו, חקירה נגדית” מאת כאמל דאוד
מצרפתית: אילנה המרמן
הוצאת אחוזת בית
“היום מתה אמא. ואולי אתמול, אני לא יודע.” כך נפתח “הזר”, הרומן הקלאסי של הסופר הצרפתי הנודע, אלבר קאמי.
“היום אמא עדיין חיה. היא כבר לא אומרת כלום, אבל היא היתה יכולה לספר הרבה דברים.” כך נפתח “מרסו, חקירה נגדית”, הרומן של הסופר האלג’ירי כאמל דאוד.
ברומן המבריק “מרסו, חקירה נגדית”, מנסה כאמל דאוד לתת שם וסיפור חיים לדמות הקורבן חסר-השם שנרצח על ידי גיבור “הזר”, מרסו. המספר ברומן הוא הָארוּן, אחיו של מוסא – אותו ערבי שקאמי דן לאלמוניות ולאילמות, “כאילו לפני שיצא אל הבמה השאיר את שמו תלוי על מסמר”. כשבעה עשורים לאחר צאת “הזר”, דאוד מעניק לקורבן הרצח לא רק שֵׁם, כי אם גם בני משפחה: אב שנעלם, ואֵם ואח שחייהם השתבשו לחלוטין אחרי מותו של מוסא. הם חיים שוב ושוב את הרצח המסתורי, נשאבים אליו, מנסים לפענחו, ולבסוף נוקמים את נקמתם ברצח מיותר משלהם.
אותו הארוּן, גבר בערוב ימיו שגר בעיר אוֹראן שבאלג’יריה, נפגש ערב-ערב בבר מקומי עם גבר צרפתי חסר שם, עד שהוא מסיים לספר לו את סיפור חייו וחיי אחיו, את קורות יחסיו החונקים עם אמו, ואת קורותיו של אותו יום על חוף הים שבו אירע הרצח הספרותי הנודע. עבור הארון, מרסו הוא “ההתגלמות של כל המתיישבים שהשמינו אחרי כל כך הרבה יבולים גנובים”. דרך החקירה הנגדית, דאוד משרטט את תולדות אלג’יריה בתקופת הקולוניאליזם ולאחר העצמאות, ונוגע ביחסי המתיישבים הצרפתים והילידים הערבים.
כאמל דאוד הוא עיתונאי וסופר אלג’ירי יליד 1970. אף ששפת אמו היא ערבית, הוא בחר לכתוב את רומן הביכורים שלו בצרפתית, השפה שבה כתב קאמי את “הזר”. דעותיו על האסלאם ועל ההגירה לאירופה, שקיבלו ביטוי בכתיבתו העיתונאית, הובילו לאיומים על חייו של דאוד מצד גורמי דת. “מרסו, חקירה נגדית” זיכה את דאוד בפרסים יוקרתיים, בהם פרס גונקור לרומן ביכורים, וה”ניו יורק טיימס” כלל את הרומן ברשימת 100 הספרים החשובים ביותר שראו אור בשנת 2015. הרומן רואה אור בתרגומה של אילנה המרמן, מתרגמת יצירת המופת “הזר” (עם עובד, 1985), שגם הוסיפה לו אחרית דבר. זהו הספר השני בסדרת “הפרוזה שלי”, סדרת ספרים בעריכתה של המרמן, המייסדת והעורכת לשעבר של הסדרה “פרוזה אחרת” (עם עובד).
190 עמודים * 88 ש”ח
“שיעורים בקולנוע – שיחות עם יוצרות ויוצרים ישראלים” מאת פבלו אוטין
הוצאת אסיה בסיוע קרן הקולנוע הישראלי
אפס ביחסי אנוש – טליה לביא / גט: המשפט של ויויאן אמסלם – שלומי אלקבץ / הגננת – נדב לפיד / ההיא שחוזרת הביתה – מיה דרייפוס / את לי לילה – אסף קורמן ולירון בן שלוש / פרינסס – טלי שלום עזר / פלאות – אבי נשר / לבנון – שמוליק מעוז / בית לחם – יובל אדלר / מיתה טובה – טל גרניט ושרון מימון / סופעולם – רוני קידר / מי מפחד מהזאב הרע – אהרון קשלס ונבות פפושדו
דור חדש של יוצרי קולנוע צמח בישראל בשנים האחרונות. הם העלו את קרנו של הקולנוע הישראלי וזכו לתשבחות ולהצלחה הן מקומיות והן עולמיות. מקצתם אף פתחו בקריירה בינלאומית מבטיחה. בספר זה מופיעות 12 שיחות עם בכירי העשייה הקולנועית הזאת.
שיחות אלה, שהן בגדר “שיעורים בקולנוע”, מאפשרות ליוצרים לחשוף את צורת העבודה שלהם ולנתח – לצד המחבֵּר – את הבחירות האמנותיות שלהם. עולה מהן תמונת מצב של התרבות והחברה הישראליות ושל האופן שבו הקולנוע חוֹוֶה אותן ונותן להן ביטוי. זוהי הזדמנות לראות בעיניים חדשות את הסרטים שאהבנו ולרדת לעומקם. מה המשמעות של סוף הסרט? למה המצלמה נעה בצורה מסוימת? מדוע נבחרה דווקא המוזיקה הזאת ולא אחרת? ומה כל זה אומר?
פבלו אוטין נולד בבואנוס איירס ב-1976 ועלה לארץ ב-1996. הוא דוקטור לקולנוע, מבקר וחוקר סרטים ומרצה לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב, בבית ברל ובשנקר.
385 עמודים * 114 ₪
“ארץ האגדות 5 – מסעותיו של הסופר” מאת כריס קולפר
הוצאת אריה ניר
קונר ואלכס חייבים לנצח בקרב המכריע עם האיש במסכה כדי להציל את ארץ האגדות! אך נראה כי הפעם המשימה העומדת בפניהם בלתי אפשרית. כדי שיהיה להם סיכוי לסכל את מזימותיו הרצחניות הם חייבים לאסוף צבא בלתי מנוצח משלהם שיצליח לגבור על צבא הנבלים הספרותיים שאסף. התאומים יוצאים למסע גדוש הרפתקאות וסיכונים בתוך סיפוריו של קונר במטרה לגייס פיראטים חסרי פחד, גיבורי-על, מומיות מצריות ושלל דמויות נוספות שיעזרו להם במשימה.
אך בזמן היעדרותם נרקמת תוכנית מסוכנת אפילו יותר – תוכנית שעלולה לשנות את גורל ארץ האגדות והעולם האחר לנצח.
כריס קולפר זכה בפרס גלובוס הזהב על גילום דמותו של קורט האמל בסדרה GLEE, והופיע ברשימת מאה האנשים המשפיעים בעולם של טיים מגזין. הסדרה ארץ האגדות מככבת ברשימות רבי-המכר בעולם.
84 ש”ח
“כי דבר האלוהים חי הוא – שמונה שיחות על האיגרת על העברים” מאת יאיר זקוביץ וסרג’ רוזר
הוצאת מאגנס
האיגרת אל העברים, מספרי הברית החדשה, היא מעין דרשה המיוסדת על שפעת כתובי מקרא. דרישת הפסוקים מאפשרת למחברהּ להעניק תוקף לחידושיו המהפכניים, החורגים הן מן המסורת היהודית הרחבה והן מזו שהתגבשה בקרב חסידי ישוע מנצרת. החיבור נוצר כתגובה למשבר אמוני: הגאולה טרם נשלמה, ורבים החלו מפקפקים בבואה ופרשו מן התנועה. האיגרת נועדה לעודד את המאמינים, לבשרם שהופעה שנייה של המשיח בוא תבוא, גם אם תתמהמה. המחבר גם שואף להעניק משמעות עליונה לתקופת ההמתנה – עם ישוע כמלכיצדק חדש המכהן במקדש השמימי – ובכך לאפשר את המשך קיום התנועה לאור דחיית הקץ. אופי תגובתו של מחברה הופכים את הדיון באיגרת להדגמה מאלפת של תפקוד האמונה המנסה להתגבר על שברו של חלום הגאולה המשיחית הקרובה.
שמונה השיחות מתחקות אחר הנסיבות הדרמטיות לכתיבת האיגרת, אחר רעיונותיה, וקהל היעד המסתורי שלה (הכותרת ‘אל העברים’ נוספה לחיבור בשלב מאוחר יותר ואינה אלא בגדר ניחוש). כמו כן מתמקדות השיחות במהלכי פרשנותה של האיגרת למקרא, ובזיקתם לדפוסי המדרש שנהגו ביהדות בשלהי הבית השני. לעתים מהווה האיגרת עדות מוקדמת למסורות יהודיות העולות בספרות חז”ל המאוחרת בהרבה.
יאיר זקוביץ הוא פרופסור אמריטוס בקתדרה על שם האב טקג’י אוצוקי בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים.
סרג’ רוזר הוא חוקר עמית במרכז לחקר הנצרות ופרופסור חבר בחוג למדע הדתות של האוניברסיטה העברית בירושלים.
“שתי ימי חיי” מאת יוסף כהן אלרן
הוצאת צבעונים
מהו ערך המחויבות של בני זוג זה לזה? כיצד ינהגו בני זוג שנשבעו לדאוג זה לזה בבריאות, בצרה ובחולי כאשר אחד מהם נעשה נזקק ותלוי באחר? היכן ההבטחות, הנאמנות, האהבה, האנושיות?
שתי ימי חיי הוא רומן קסום ומרתק על אהבה וחולי, וגם על הכתיבה שנובעת בין השורות ומביאה מרפא לנפש.
בנגיעות קלות החודרות לנפש האדם אך בלי רגשנות יתרה נפרס סיפור שתי ימי חיי ביד האמן של יוסף כהן אלרן, בכתיבתו הנוגעת בנפתולי החיים וחודרת למעמקי לבם של גיבוריו.
יוסף כהן אלרן, נולד בעירק, 1943. בגיל 8 שנים עלה עם הוריו ארצה. גדל וחי בפתח תקווה. משך עשרות שנים שימש כמנהל משאבי אנוש ברשות הדואר, כיום גמלאי ומתמסר לכתיבה. הצטרף לאגודה הסופרים בשנת אלפיים. בשנים 2013-2012 היה יו”ר ועדת ביקורת ובשנים 2015-2014 יו”ר הוועדה לקבלת חברים חדשים לאגודה. פרסם 15 ספרים עד כה, ביניהם 4 ספרי שירה. עשרת הרומנים המרתקים שכתב זכו לשבחי הקוראים והמבקרים. על ספרו והמלאכים שותקים הוענק לו פרס קוגל לספרות. נשוי ואב לבת ולבן וסב לנכדה.
234 עמודים * 78 ₪
“רישומים משליחותי כשגריר ישראל באוסטריה, סלובניה וסלובקיה אוגוסט 1993 – דצמבר 1995″ מאת יוסף גוברין
הוצאת מאגנס
ספר זה מבוסס על פעילותו של המחבר להרחבת קשרי ישראל עם שלוש המדינות והעמקתם; על שיחותיו עם ראשי מדינות אלה ושיחותיהם של ראשי מדינת ישראל עמם; סיקור מדיניות הפנים והחוץ שלהן; תיאור הקהילות היהודיות המקומיות והפעילות למען טיפוח הקשרים עמן וחיזוק מעמדן הלאומי-ציוני. הרישומים נושאים אופי תיעודי והם מקור ייחודי וחשוב בחקר תולדות יחסי ישראל עם אוסטריה, סלובניה וסלובקיה מראשית שנות התשעים במאה הקודמת, עם סיום “המלחמה הקרה” בעקבות התפרקותה של ברית המועצות, קריסתם של המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, סיום כהונתו של קורט ולדהיים כנשיא אוסטריה שהוכר בעולם ובישראל כ”אישיות בלתי רצויה” וכן החתימה על הסכמי אוסלו בין ישראל לאש”ף.
יוסף גוברין הוא דוקטור לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה של עם ישראל בעת החדשה. הצטרף למשרד החוץ בשנת 1953, ובמסגרת זו מילא תפקידים רבים בישראל ובחו”ל.
“מפגיעה לאיחוי – צדק מאחה ושיח מאחה בישראל” עורכים: אורי ינאי, טלי גל
הוצאת מאגנס
צדק מאחה היא גישה שנועדה להחליף או להשלים הליך פלילי. היא מפגישה עובר חוק עם נפגע העברה בדרך שתאפשר להם לשוחח באורח מוסכם, מכובד ובטוח על העברה ומשמעותה, ועל הדרך לאחות את הפגיעות שנגרמו לנפגע הישיר וגם לנפגעים העקיפים בעטיה.
הליכי צדק מאחה נערכים בחסות המדינה, באישור ובפיקוח רשויות אכיפת החוק. הליכים של צדק מאחה קיימים בישראל מאז שנות התשעים.באחרונה רב מספר ההיוועדויות שהמדינה מאשרת לקיימן, בין היתר לנוכח שינוי חקיקתי המחייב את קציני המבחן לנוער לבחון הפניה של כל מקרה של עבריינות נוער להליכים חלופיים, ובמרכזם היוועדויות צדק מאחה. שינוי זה, והמודעות לקיומן של חלופות להליך הפלילי, צפוי להביא עלייה בשימוש בהן.
זהו ספר חדשני, המציג היבטים עיוניים ומעשיים של הגישה תוך התייחסות לכלל הפעולות הנעשות בתחום זה.
[…] 4) ספרים חדשים שיצאו השבוע (עברית) […]