השאלון עם מאור שכטר, מחבר הספר “אווה ושאר הדברים” (הוצאת מטר)

1) מהם הספרים האהובים עליך?

אני נוטה לאהוב במיוחד ספרים שיש מאחוריהם חוכמה עמוקה, יסוד פילוסופי, ושנמצא בהם יופי ספרותי של ממש. כאלו יש מעטים, למרות שנדמה שהם רבים מאוד. לכן אני משתגע אחר כל הספרים של הרמן הסה, בשביס-זינגר, וויליאם פוקנר, דוסטיבסקי, פול ולרי, וגם איין ראנד, על כל מגרעותיה הספרותיות. אם הספר מציג את היסודות האוניברסליים הנצחיים מהם מורכב האדם, אם הוא בלתי מתחנף אל הקורא – אני אוהב אותו, ואזכור אותו תמיד.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?

אני לא חושב שיש ספר ילדים מובהק שחביב עלי במיוחד. הז’אנר הספרותי הזה מרוחק ממני, משום מה. אולי זה מפני כותב סיפורת למבוגרים, וילד לא ימצא בהם שום נחלה. אני מאוד אוהב את הנסיך הקטן, אם אפשר להגדיר אותו כספר ילדים. אני חושב שזה הספר היחיד שהצליח לתאר בכמה משפטים פשוטים מה היא אהבת אמת. בנעוריי קראתי בעיקר ספרי פנטזיה, ואלו, אני חושב, הרחיבו את גבולות הדימיון שלי. עד היום יש עולם פנטסטי שלם בראשי, סיפור מתמשך, שאני ממשיך אותו ללא הרף. ויש בו אורקים וקוסמים וגיבורים ועוד שלל יצורים.

3) מה הספר האחרון שקראת?

“זאב הערבה”, של הרמן הסה. אולי בפעם השלישית בחיי. קראתי אותו אחרי שהשאלתי אותו לידידה, את אוצרי היקר, בעקבות שיחות שניהלנו על הספר. לאחר שקראה היא אמרה לי משהו כמו: “הוא מזכיר לי אותך, האיש הזה, זאב הערבה.”

כשהיא החזירה לי אותו קראתי אותו בשקיקה. הייתי תאב להבין מה בדמות המצוינת הזו השתקף בי בעת שקראה. הנה – הדרך הטובה ביותר להביא אדם אל קריאה היא בהבטחה לסיפוק היסוד המגולמני שבו.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

אני חושב ש”מלחמה ושלום” של טולסטוי. אני זוכר שכשקניתי אותי ציפיתי לפגוש תיאור מהמם וקשה של החייל בימי מלחמות נפוליאון, שיחשוף את היסוד החיילי הבלתי משתנה, ויהמם את הקורא בגדולה הפשוטה של המלחמה. למרות שהוא ראליסטי מאוד, הקריאה בו הרגישה “טלנובלית” מדי. לא עלה בידו לתפוס אותי כלל. וכמובן, עוד שלל עמודי ספרים שלפי דעתי זכו להערכת יתר.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

ישנו סופר שאני שהיה בשעתו אחד הסופרים הידועים באירופה, והוא עדיין ידוע, בעיקר בצרפת, אבל אני לא חושב שקוראי השפה העברית התוודעו אליו, לפחות לא הקורא הממוצע של זמננו. אני מתכוון לרומן רולן. הוא כתב ספר נפלא ששמו “ז’אן כריסטוף”, וחלקים בו יפים כל כך, ויש בהם חוכמה כה מרובה, שמעלים את הקורא אל המרומים, ועוד הוא יכול להביט מעלה ולהוסיף לראות קטעים מהפרוזה הזו, במקומות הבלתי מושגים.

6) מיהם הם הסופרים האהובים עליך?

ברונו שולץ, סטפן צוויג, הרמן הסה, וויליאם פוקנר, אוסקר ויילד, מיכה יוסף ברדיצ’בסקי, גנסין, פקפא, פול ולרי, טולקין, ועוד אחרים ואחרות שמאוחר ודאי יותר אתחרט שלא הזכרתי.

7) ספר שנתן לך השראה?

“האדריכל”, של פול ולרי. בספר הזה נמצא אחד השילובים הנפלאים שפגשתי בספרות בין פילוסופיה ואסתטיקה. עדיף לא לדבר יותר מדי. לעשן ולקרוא.

8) ספר עיון מומלץ?

“תולדות היופי”, של אמברטו אקו, וכל ספרי יעקב טלמון.

9) מהם ספרי הגילטי פלז’ר האהובים עליך?

אף פעם לא חשתי או מצאתי אשמה בקריאה. דווקא בכול הדברים מלבד הקריאה, אולי.

***

בימים אלה רואה אור ספר הביכורים של מאור שכטר “אווה ושאר הדברים” בעריכת מיכל בכר ובהוצאת מטר.

לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן.

עוד על הספר:

זהו רומן על אהבה ועל ניצחונה. בצעירותו פוגש המספר באווה, נערה יפת תואר שהגיעה אל ישראל מפולין. איש מחבריו אינו מאמין כי בחייו של גיבור הספר, מאהב הנשים המתעקש על בדידותו, יש מקום לדבר מלבד שעשוע חולף. אך אווה חודרת לליבו עטוף הציניות, שמבקש להתמסר אליה, ובו בזמן נאבק עם חבלי אהבתו וכבליה. 

הגיבור, שנכנע לבסוף להרגליו, מגלה כי אף שהוא מצליח לפתות נשים רבות, הוא חסר יכולת לאהוב או ליצור. מבעד לשנים ולנשים המתחלפות, עומדת ביציבות מפתיעה ומכאיבה אהבתו אל אווה, שעליה ויתר, בעוד שהיא נישאת לאחר ומקימה משפחה מאושרת.

הרומן לוקח את הקוראים אל תמונה בדיונית המתארת את ישראל בעתיד. במחצית השנייה של המאה העשרים ואחת חדלה מדינת ישראל להתקיים עקב מלחמה גדולה, הרסנית ואחרונה עם שכנותיה.

המספר מוצא את עצמו מצטרף אל המלחמה ובסופה הופך, כמו אלפי ישראלים אחרים, לפליט. אווה, אהובתו הישנה, מצילה אותו מאובדן בטוח באחד ממחנות הפליטים שהוקמו באירופה עבור הישראלים הנסים מהמזרח התיכון. היא שבה אל חייו לאחר עשרות שנים שבהן לא פסקה מלמלא את מחשבותיו והיתה האמת האחת בין שלל רעיונות, אידיאולוגיות והתבוננויות בעולם ובחיי האדם.

בשפתו העשירה והמרתקת מציע מאור שכטר ברומן הביכורים שלו קול חדש וייחודי אשר אינו חושש לאתגר את קוראיו, ובו בזמן לרגש אותם. הרומן אווה ושאר הדברים מעניק מקום של כבוד לשפה העברית, וגם היא מתגלה ככוח שניצב מעל הזמן והמקום.