אמא אווזה: דנית צמית כותבת על ספרי ילדים חדשים ועוד קצת

קבלה

תפקידנו כהורים מזמן לנו שלל שמות תואר ותפקידים נוספים, אחד מהם הוא תפקידנו כמגינים או שומרי סף (לצערי לא הצלחתי למצוא תיאור פחות צבאי). אנחנו מגינים על ילדנו מהמציאות הקשוחה, ממחלות, מאנשים שוחרי רע, מסכנות ועוד. אבל לעיתים אנו נדרשים להגן עליהם לא רק במישרין אלא בעקיפין דרך עמידה עיקשת על עקרונות ההורות שבחרנו לנו. על הדרך שבה החלטנו להוביל אותם, הדרך שמשקפת את תפיסתנו, את הפילוסופיה שמנחה אותנו. וההגנה נדרשת לא רק מול השכנה (מה הוא עוד לא לוקח מוצץ?) או הגננת (למה את לא משתמשת בחיתולים חד פעמיים כמו כולם?), אלא גם מול הסבתות, הדודים, הקולגות ואפילו החברים הקרובים שלנו.

יש נושאים שמזמנים ויכוחים מרים יותר מאחרים בעולם ההורות, אחד מהם הוא הנקה. לכולם ברור שהנקה זה טוב, הויכוחים מתחילים סביב כמה זמן זה טוב? האם זה טוב יותר מאופציות אחרות וכו’. כתומכת נלהבת (ומיישמת) בהנקה, לכל אורך הדרך ובכל הצורות והמינים, שמחתי מאוד לשמוע שסוף סוף יוצא בארץ מדריך הנקה משלנו. “המדריך הישראלי להנקה” שכתבו שלי גת, עינת טלמון וורד לב, ממלא חור עמוק בספריית ההורות הישראלית. שלושת הכותבות הן יועצות או מדריכות הנקה מוסמכות ויש להן ניסיון רב בתחום ומגבה אותן עריכתה המדעית של ד”ר מירה ליבוביץ. כל כך הרבה תפיסות מוטעות נקשרות להנקה ולכן יש נשים שמוותרות עליה מפחד או כאלה המפסיקות מוקדם בשל קשיים אישיים או חיצוניים, פיזיולוגיים או פסיכולוגיים. לא פחות חשובה היא תגובת החברה לנושא. מצד אחד החברה וארגוני הבריאות מקדשים את ההנקה, מנגד החברה אינה מקבלת את ההנקה לאורך זמן ובמקומות ציבוריים. כלומר זה עולם של מסרים סותרים וקשים.

“המדריך הישראלי להנקה” עושה קצת סדר, הוא מחולק לשישה שערים, המאפשרים לנו לפנות ישירות למה שמעניין אותנו. הוא מקצועי מאוד, מעניק מידע רפואי שיכול לשמש אתכןם באם אתן חוות קושי או אם אתן נדרשות לטיעונים חזקים מול אלה המתווכחים איתכם על כמה ולמה כדאי להניק. הוא יכול לסייע למוכנות נכונה להנקה, לקדם הנקה תקועה ולהמשך הנקה על אף קשיים שונים (פיזיולוגיים, חזרה לעבודה, מתח וכו’). לצד המידע הרפואי הוא כולל חוויות אישיות של נשים, תמונות (לא פחות חשוב ממילים) וכל זאת תוך התייחסות למרחב ולחברה הישראלית – דבר שוודאי היה חסר לאלו שחיפשו את המידע בשפות אחרות ובחברות אחרות. ואם אחזור לפסקה ההתחלתית, המדריך מאפשר לנו להגן טוב יותר על הערכים ההוריים שלנו. כן זה בסדר להניק, גם אחרי גיל שנה (ואפילו רצוי), זה בסדר גם לא להניק בכלל. מה שחשוב תמיד הוא לכבד את החלטותיו של כל הורה, את דרכו ואת פילוסופיית החיים שלו. בעיני הספר הוא מדריך חובה בסט ההתחלתי של כל אמא (ואבא – על אף שגברים עדיין לא מניקים) לצד מדריכי הריון והורות אחרים.

קטגוריה: הורים

“המדריך הישראלי להנקה” / שלי גת, עינת טלמון, ורד לב / עם עובד / 340 עמודים / 98 ש”ח

***

לקבל את דרכנו, לקבל את האחר והשונה וללמד את ילדנו לקבל את עצמם. ספר נהדר לפעוטות וקטנטנים שדן בקבלה הוא “מר טיגריס מתפרע” הספר שתחילתו בכפולה שלמה של חומת לבנים אפרורית וסופו בכפולה של יער ירקרק, עוסק בשאלת האני השונה מול החברה. בקבלת העצמי המיוחד ובשמירה על הצבעים הייחודים שלי על פני בחירה באפור של ההמון. מר טיגריס הוא חיה בחליפה ההולכת על שניים, כמו יתר החיות. אך הוא אינו מרוצה מחייו האפרוריים:” הוא רצה להשתחרר. הוא רצה לכיף. הוא רצה… להתפרע”. ולכן הוא מחליט לוותר על החליפה ולהפוך לחיה פראית. כצפוי כולם מסביבו נדהמים מהתנהגותו ומבקשים ממנו ללכת אל היער. מר טיגריס רץ אל היער בשמחה, מאושר להתפלש במימי המפל ולטפס על העצים. אך מהר מאוד הוא חש בודד וחוזר אל חבריו רק כדי לגלות שגם הם השתנו והפכו פראיים.

כך מר טיגריס שבחר ללכת עם תחושותיו הפנימיות על פני דרך החברה המקובלת, לא רק שהפך את חייו למאושרים אלא שהשינוי שחל בו הניע שינוי אצל הסובבים אותו ושינה את העולם כולו. בדרך זו הספר עוסק גם בכוח שיש ליחיד בתוך ההמון ובחשיבות של השוני. המעשה של מר טיגריס אינו מפורש במילים ומותיר לקורא/מקריא את היכולת לפרש את הרעיון הפרוע: האם הוא הולך על ארבע? מוותר על הבגדים? הופך פראי? חוזר להיות טיגריס אמיתי?

את הסיפור של פיטר בראון תרגמו שהם סמיט (שהוציאה לאור ספר מופלא שלא מצאתי לו מקום בטור, אך אני ממליצה לגשת אליו “אגדת קמצא ובר-קמצא”) ואמנון כץ. האיורים בנויים על צורות סמטריות והם מתארים את עולמו של מר טיגריס בפלטת צבעים מצומצמת, אפורה-חומה וירוקה-כתומה (דיו הודי, צבעי מים וגואש). כל החיות לבושות בחליפות ועל אף שהטקסט מספר ש”כולם היו מרוצים מהחיים”, עיניהם כבויות ופיהם ישר ועגום. מר טיגריס הכתום, שיערו אפרפר ועיניו ירוקות בולט על רקע העיר שמזכירה את לונדון הויקטוריאנית במראה ובגינונים. אחת הכפולות המקסימות היא זו המתארת את הרעיון העולה במוחו של מר טיגריס והיא ממחישה בפשטות את השינוי המהפכני. בכלל, בספר אין הרבה טקסט, וזה שקיים אינו מסעיר או מקורי. הבעות הפנים של הדמויות והניגודים שמופיעים בצבע הם שיוצרים את האפקט הרגשי בהצלחה רבה. במדד של הקטן שלי נרשמה התאהבות מהירה ומר טיגריס עלה למקום הראשון בספריה.

קטגוריה: פצפונים – קטנטנים

“מר טיגריס מתפרע” / פיטר בראון / הוצאת כנרת / ללא עמודים / 72 ש”ח / מנוקד

***

קבלת העצמי היא נושא חשוב וגם בספר הבא הוא נדון מנקודת מבטן של החיות. אם כי כאן החברה היא שיוצרת את השינוי אצל העצמי, היא המתניעה מהפכה שמאפשרת לעצמי האמיתי לצאת החוצה. “ככה-ככה, זוזי שמש” הוא ספר המשך ל”זוזי שמש” שיצא לפני שבע שנים. בספר הנוכחי זוזי החתולה העצלה ושמש הכלבה התזזיתית מכירות במהלך טיול את ככה, כלבה דכאונית וביישנית שעל כל שאלה עונה ב”ככה”. הן מזמינות אותה למסיבת יום ההולדת של זוזי. ככה מתחבטת האם ללכת למסיבה, מצד אחד היא משתוקקת לשחק שוב עם חברותיה החדשות ולהכיר חיות חדשות, אחרי שהחבר שלה מיקי נסע לקוטב. מצד שני הביישנות עוצרת בה ומעלה בה שאלות רבות, שבעקבותיהן היא כותבת שיר מתנה ליום ההולדת של זוזי. לבסוף שמש היא זו המשכנעת את ככה לצאת מהבית ומזכירה לה את חדוות החיים והמשחק. ככה מגיעה למסיבה וכולם חוגגים עד רדת הליל.

ביישנות למרבה הצער הוא נושא שלרוב מתביישים לגעת בו והוא קרוב ללבי מאוד. קוויה הדקיקים של הביישנות העוצרת בככה לממש את מאוויה מתוארים נאמנה ולב הקורא נכמר על הכלבה. העובדה שהיא פותרת את הקושי דרך כתיבת שיר מופלאה בעיני, זו בחירה נהדרת לקתרזיס ושיעור מצוין לדרך התמודדות עבור הקוראים. אולי אני מגזימה אבל לפרקים חשתי כי לא מדובר רק בעיסוק בביישנות, אלא ממש בדיכאון של ככה. זוזי ובעיקר שמש משמשות כאן כגורם חברי-טיפולי והן מיישמות את הכלל הראשון בעזרה לסובלים – צאו החוצה. במורכבות העומדת מאחוריו זהו סיפור הלקוח מהחיים והדרך בה הוא מסופר מנגישה והופכת אותו לסיפור ילדים. מקצועה של דפנה בן-צבי כפסיכולוגית ניכר בכתיבתה והיא עוסקת כאן במשהו שלא נהוג לתאר באופן כה מוחשי וברור בספרות ילדים. השפה היא שפת חרוזים מקפצת, זורמת וססגונית:

“מחר יש לזוזי יום הולדת, אנחנו עורכות מסיבה,” הסבירה שמש, “נשארה לנו המון עבודה.” “תבואי?” שאלה זוזי, קורנת. “את מוזמנת!”. “מסיבה?” אמרה ככה, נרגשת. “לא יודעת אני מתביישת…”. “אל תדאגי, יהיה ממש נחמד,” הרגיעה אותה שמש. “לא נשאיר אותך לבד.”.

כמו בספר הקודם שעסק במר טיגריס, גם כאן הבחירה לספר את הסיפור דרך עולם החיות מקלה על ההתחברות לרגשות המובעים בספר משום שהריחוק מקל. מצד אחד החיות מואנשות ומצד שני הן משמרות את מאפייניהן הייחודיים ככלבות וחתולה והשילוב הזה נעשה יפה. אציין שיש כאן הרבה טקסט ולכן הספר לא מתאים לילדים קטנים, אולם החלוקה לפרקים מסייעת להתמודד עם הנושא ועם אורכו של הספר.

איוריה של עפרה עמית גם הם על בסיס פלטת צבעים מצומצמת בגווני הכחול והכתום והם שובי לב. יש בהם עדינות מופלאה, הם כמעט שבירים, מוחשיים וממשיים. גם באיורים אפשר לראות את ההאנשה של הדמויות לצד שמירה על מאפייני החיה, הבית של ככה נראה כמו בית של אנשים מבוגרים והיא יושבת לשולחן כאשר היא כותבת שיר, אבל כאשר היא משחקת היא כלבה לכל דבר. לאיורים יש איכות מאוד ישראלית, אולי אלו העצים על רקע בתי קיבוץ או סידור החפצים בסלון ובמרפסת, אבל הכל מרגיש מאוד מוכר ונוח, תורמת לזה גם העדינות שבאפקט צבעי העיפרון.

קטגוריה: ילדודס-גדולים

“ככה-ככה, זוזי שמש” / דפנה בן-צבי / איורים: עפרה עמית / הוצאת הקיבוץ המאוחד / 40 עמודים / 68 ש”ח / מנוקד

***

“הספר הבלתי-נראה” הוא שיתוף פעולה של המוזיקאית היוצרת קרן אן והצלמת אלינור מילצ’ן, חברות ילדות ואמניות שחברו יחד ליצירה משותפת ומיוחדת. הספר מביא את סיפור אהבתם הבלתי-נראית של הילד הבלתי-נראה והילדה הבלתי-נראית בעולם הבלתי-נראה ואת המסע הבלתי-נראה שהם עושים יחד עם כלב בלתי-נראה וחתול בלתי-נראה, מסע שבסופו אהבתם לא תהיה יותר בלתי-נראית. קשה לי להסכים עם הגדרתו של הספר כספר ילדים, זהו ספר דמיון, ספר פילוסופי, ספר שירה. על אף שיש כאן את המבנה הקלאסי של פוזיציה ראשונית, מסע ותהליך ושינוי אל עבר פוזיציה אחרת בסוף הסיפור. הדגש כאן הוא יותר אווירתי, חווייתי, אין כאן דמויות מוחשיות ואולי הסיבה היא שהדמויות הן בלתי-נראות לא רק בסיפור אלא גם בתחושה שנוצרת אצל הקורא. המילים מרחפות על פני הדפים, הן מהבהבות, משהו בניגון שלהן הופך אותן לחמקמקות.

את הסיפור מלווים צילומים שהפכו בטכניקת העבודה של מילצ’ן לדימויים אבסטרקטיים שמרמזים על מה שהופיע באמת מאחורי העדשה. צילומים המשאירים רק את קווי המתאר של האובייקטים וכמו המילים יוצרים אפקט חולמני, חמקמק ומתעתע. וכשם שהסיפור עובר אבולוציה ומאבד את איכויותיו הבלתי-נראות כך גם הצילומים אט-אט מקבלים בשר, השוליים הופכים ברורים התוכן מתמלא והתמונה הופכת צלולה. זהו תהליך הדרגתי שעובר מדפים לבנים מוכתמים באפור, אל כתמים כחולים וירוקים שמאחוריהם טבע דומם וחי אך מופשט ומטושטש ובסוף חיים אדומים, נימי דם, נצנוצי מים בשקיעה אדומה ותמונה אחת סופית של אהבה. המילים והתוכן, הרקע והצילומים, שני הילדים ואהבתם, כולם מאבדים את איכויותיהם כבלתי-נראים בסימביוזה, זהו ספר שהוא אורגניזם שלם.

הספר תורגם מאנגלית ויש יסוד לחשוב שהמילה invisible תאמה טוב יותר את הניגון בספר מאשר הצירוף המסורבל מעט “בלתי-נראה”. המילה היא מוקד הסיפור והיא מופיעה פעמים רבות כל כך שאי אפשר שלא להתייחס אליה. ועדיין הרגש השקוע עמוק בתוך הסיפור, בצילומים ובמערכת היחסים שביניהם הוא חזק ועוצמתי. העובדה שמדובר ביצירה של שתי אמניות שהן גם חברות טובות מורגשת. זהו ספר שמבין את עולמם האבסטרקטי של ילדים, מקבל אותו ואינו מבקש ליצור שוליים ברורים, הגדרות חותכות. וכאמור זה אינו ספר ילדים, אלא ספר שגם ילדים יכולים להנות ממנו וגם מבוגרים, ספר אמנות.

ללא קטגוריה

“הספר הבלתי נראה” / קרן אן זידל ואלינור מילצ’ן / מאנגלית: איתי שטייגמן / ידיעות ספרים וספרי חמד / 21 עמודים / 68 ש”ח / מנוקד

 ***

אני רוצה לסיים בשיר, שבדרכו המיוחדת עוסק בקבלה בכלל ובקבלת העצמי בפרט. כל מילה שאוסיף על מילותיו של המשורר הנהדר הזה היא מיותרת. אבל עשו לעצמכם טובה ותקשיבו גם למוזיקה, יש משוררים שגדולתם גם בשיר המושר, אחד מהם אפילו קיבל נובל לאחרונה. הנה המילים ואחריהן השיר:

אף אחד לא יודע / מאיר אריאל

אף אחד לא יודע
אף אחד לא מבין
אם ת’ה פתום תופס ת’צמך
לדעת ביודעין
אתה יודע ביודעין-
אז ת’ה שום דבר לא תופס לא מבין
כן שום דבר לא תופס לא מבין – תמבינתי או, או, תמבינתי

מתנודד כמטוטלת
בין הורים לילדים
ואתה פתאום תופס ת’צמך
תקוע ביניהם
כן כן תקוע ביניהם
בין הצודקים שעוד לא מבינים
והצודקים שכבר לא יבינו – תמבינתי או, או, תמבינתי

איך אתה לא שומע
את שתיקת ההורים
עד שת’ה פתום תופס ת’צמך
צועק על הילדים
אתה צועק על הילדים
מה יש תפסת אותם בשקרים
שתפסה אותך שתיקת ההורים

חטא למות לדעת
עדיף לדעת למות
אם ת’ה פתום תופס ת’צמך
לא יודע ביודעין
אתה לא יודע ביודעין
אז משהו ת’יודע, משהו ת’מבין
משהו תיידע – משהו ת’מבין – תמבינתי או, או, תמבינתי