אני אוהבת ספרים גדולי עלילה על חיים אחרים, עולמות זרים. נשימתי נעתקה כשקראתי את גשרהדרינה של איוו אנדריץ’ שמתאר דרך עיני נער את תהפוכות יוגוסלביה לאורך 300 שנים אכזריות ונהדרות. בלעתי את מאסטר ומרגריטה (השטן במוסקבה) של בולגקוב, שלוש פעמים. נשביתי בקסם ההומור השחור בעזרתו בורא הסופר עולם יצירה ופנטזיה שמביס – רק בספר לצערי – את הברוטליות הסובייטית. והיום איננו כלה, של אייטמטוב, סיפורה האבסורדי של רוסיה המודרנית דרך קורותיו של גמל אנושי מאין כמוהו. ספרים כאלה הם הרפתקאות, הפלגות על כנפי הדמיון, כיף גדול.
2)מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
אלה שאני ממשיכה לאהוב גם היום. המלך ממדו, של שלומית כהן-אסיף, אגדה פוליטית מחוכמת ובה “יועץ לענייני יועצים”, תפקיד שחסר כנראה בלשכת של ראש ממשלתנו… הילד הזה הוא אני, של יהודה אטלס, ו יעל מטיילת של תרצה אתר עדיין מקסימים אותי בחינם ובפשטותם. שירים שלמים מתוך התיבה המזמרת ולילדים של אלתרמן אותם עיבדתי לשתי הצגות מצליחות, נחרטו בזכרוני. מעניין אם ילדים עדיין נמשכים לשעשועי לשון כאלה: “בעיר אלון בצעננים… טיילו עם שקיעה נשואי פנים, שישק, שושק, שותלח. היה שישק איש דק, עבה כשק היה שושק, ושותלח-שטוח כרקיק במלח.”
3) מה הספר האחרון שקראת?
Corrections, של ג’ונתן פרנזן. למדתי ספרות אנגלית ואמריקאית והן הפכו למולדת הרוח השניה שלי. פרנזן כותב עמוק ורחב על אמריקה באמריקה, לא מפחד ללכת נגד הזרם הרדוד של עידן הטוויטר ואני הולכת אחריו.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה‘?
פרנסוס על גלגלים. נחמד ותו לא.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
רבים מגדולי העבר. עלילות עקביה של בורלא למשל. העברית שלו ססגונית, (אולי עשירה מדי לתקופתנו), עלילתו אפית, זהו רומאן קלאסי. ממש מתבקש לעשות סרט מסיפור האהבה הבלתי אפשרי בין ענק יהודי לעלמה נכריה, שמתחיל בטורקיה ונמשך בירושלים העותומנית, יחסי יהודים ומוסלמים בממד אחר. מישהו ירים את הכפפה?
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
שיקספיר האינסופי שאף פעם לא נמאס עלי; ס. יזהר, וירטואוז הישראליות הלא מתנחמדת; יהודה בורלא השורשי, הרואה ללבב; מריו וארגס ליוסה שיורה לכל הכיוונים וכמעט תמיד קולע. גוגול המיוסר, המצחיק והחכם; בולגקוב; וגם שטפן היים ונבוקוב, בזכות תרגומיה הנהדרים של נילי מירסקי. תקצר היריעה.
7) ספר שנתן לך השראה?
החיים והגורל של וסילי גרוסמן. הרומן הטרגי שמתרחש בתקופת המצור על לנינגרד ונאסר להפצה בברית המועצות בזמנו, חיזק בי בבגרותי את האמונה בכוחה של הספרות. ראיתי בו המשך מודרני ל מלחמה ושלום שלימד אותי בנעורי לאהוב כתיבה רצינית.
8) ספר עיון מומלץ?
אני מעדיפה בדרך כלל ספרות יפה. אבל אם כבר אז, אלוהים: ביוגרפיה, של ג’ק מיילס, נתוח ספרותי של דמות אלוהים בתנ”ך, ומה שעובר עליה ב”עלילה” עד העלמותה בסוף הספר. אלוהים בתפקיד המלט. רעיון מבריק, ספר מלהיב ובכלל לא כבד. במקור האנגלי הסופר מסביר כל פסוק שהוא מצטט, בעברית הספר מתקצר וקריא מאד.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
אין לי כאלה. בטיסה האחרונה קראתי את הרומן ההיסטורי Imperium של רוברט האריס. גיליתי רק לאחרונה את הסופר הזה שהפיק ספר מתח מנושא משמים כמו הקריירה של הנואם הרומאי קיקרו. בטיסה קודמת קראתי את קצין ומרגל המרתק שלו, שגיבורו הוא חושף הקנוניה נגד דרייפוס. לא יכולתי להרפות מן הספר וסיימתי לקרוא אותו בלילה במקום ללכת להצגה שכבר קניתי כרטיס אליה.
***
דוקטורמרים יחיל־וקסהיא סופרת, מחזאית, מתרגמת, דרמטורגית ומרצה לתאטרון וספרות. פרסמה את הספרים “נורדאו פינת וול־סטריט” (כנרת, זמורה־ביתן 2009), את ספר השירים” בלי כוונה (עקד 1977) ועוד סיפורים, שירים ומאמרים. תרגמה מאנגלית ומצרפתית כחמישים רומנים ומחזות. בימים אלה רואה אור בהוצאת כרמל ספרה “הפרק החסר” – רומן דוקומנטרי על אהבה, תקווה ומלחמה.
זהו רומן דוקומנטרי המתרחש על רקע התהפוכות ברומניה ערב מלחמת העולם השנייה, ובמרכזו הדור האירופי אשר ביקש לתקן את העולם. המספרת יוצאת למסע בנבכי העבר בניסיון ללמוד משהו על דמותו של אביה, אותו לא הכירה. הנבירה במכתבי האב ובזיכרון המשפחתי חושפת עבר פוליטי טעון ומאיים וגם פרשת אהבה והקרבה, תשוקה ומאבק, בדידות ומלחמה קשה. האמת על חיי הוריה ברומניה, מעורבותם במחתרת, הימלטותם לברית המועצות והאובדן הנורא שהם חווים, מצטרפים לסיפור מתח שעלילתו מפתיעה, אופיו דרמטי וסופו טרגי.
“מאות הפרטים שבעבר נראו לי שוליים, ניצולי סיפוריה שהמאיסה עליי, הצטופפו זה על גבי זה במרתף זיכרוני כל השנים מבלי להימחק, נדחפים עכשיו להשתחרר על הדף, מזדקפים להיכלל בתמונות שמתהוות על המקלדת, בתיאורים של אחד מוני שהיה פעם שלם ויפה ואהוב ואיננו עוד… ואף שאני מבינה שרק מותו חי בי, אני ממשיכה להחיות אותו במילים על הדף בכוח רצוני, כפי שצריך היה להיות, כפי שיכול היה להיות, כפי שהייתי רוצה שיהיה כדי שאוכל, אולי, לאהוב אותו…”
השאירו תגובה