ספרים חדשים 18/12/2016

קומוניקטים ופרטים על ספרים יש לשלוח לעורכת המדור דנית צמית במייל:  danittzamit@gmail.com

“סופגנית” מאת ג’ולי מרפי

מאנגלית: נעה שביט

הוצאת כתר

“משום מה יש תפיסה שצריך להרוויח את הזכות ללבוש בגד ים. וזה לא נכון. הקריטריונים בעצם דווקא מאוד פשוטים. יש לך גוף? שימי עליו בגד ים.”

וילוֹדין, המכונה בפי אמה “סופגנית” היא נערה שמנה, מלאת חיים, מקורית ומצחיקה. היא אוהבת את מי שהיא רואה במראה ולא מהססת ללבוש בגד ים מהסיבה הפשוטה ביותר, שיש לה גוף. אמא של וילודין הייתה פעם מלכת היופי המקומית, וכיום היא המנהלת המסורה של אותה תחרות, המתקיימת בעיירה שבטקסס כל שנה.

לווילו נמאס לחלוטין מעריצות היופי והרזון. יש לה אופי, יש לה חן, יש לה המון שכל, ויש לה חברות טובות. וישנו גם בּוֹ, הנער המקסים שעובד איתה במזללה המקומית, יפה תואר ונחמד להפליא. לווילו ברור לגמרי למה היא נמשכת אליו, אבל עם כל הכבוד לגוף שלה, היא לא מצליחה להבין למה בו נמשך אליה.

המפגש עם בּוֹ והחרדות שהוא מעורר בה מובילים אותה להנהיג מרד של ממש, מרד שיטלטל עיירה שלמה, יעמת אותה עם תפיסות מעוותות וישנה את חייה של וילודין וכל מי שסביבה.

ג’ולי מרפי, 31, מתגוררת בטקסס. “סופגנית” ובאנגלית  “Dumplin”, הוא ספרה השני שיוצא לאור, והראשון שיוצא בעברית. ספרה הראשון “side effects may vary” היה רב מכר של הניו יורק טיימס.  בימים אלו יוצא לאור ספרה השלישי. מרפי פעילה מאוד ברשת החברתית לקידום האג’נדה שלה הנלחמת בתפיסות המקובלות של דימוי גוף.

352 עמודים * 74 ₪

“אֶחָד אֵל אֶחָד” מאת עודד בן-דורי

הוצאת ספרי עתון 77

הספר הזה הוא דרך. והדרך הזאת הולכת בין תחנות ההוויה של בן הארץ הזאת שחי חיים מלאים. מלאים בתהפוכות עולם. השירים הפזורים לאורך המסע מספרים את שליחותו של האדם הכותב הקורע פיסות מנפשו ותולה אותן לייבוש על חבל הכביסה הציבורי.

וזה המקום שבו הכתיבה האמונית נולדת. המקום שמעל לשכל. מרחב הדמדומים של היצירה. העולם שלנו נברא בעשרה מאמרות. בדיבור. במילים שחוזרות ומקיימות בכל יום מעשה בראשית.

זה ספרו הראשון של עודד בן-דורי.  יליד רמת-השרון. בוגר השומר-הצעיר. מתגורר כיום בגבעת-אולגה שבחדרה עם אשתו ושמונת ילדיו. עובד בחברת היי-טק בימים, כותב בלילות ומנחה סדנאות כתיבה.

“המלך אמר” מאת אורית ברגמן

בהוצאת מזרחי מדיה

“לא אמרתי המלך אמר, אתה בחוץ רובוט. לילה טוב, חמוד.”

לפני השינה אבא הוא זה שמחליט: “צחצח שיניים. נקה את האוזניים. תשטוף רגליים. להתכסות בשמיכה וללכת לישון”. אבל מיד לאחר שהדלת נסגרת אחריו, הילד חובש את הכתר – וקובע לצעצועיו כיצד להתנהג: “המלך אמר לקפוץ על המיטה! המלך אמר לעוף כמו ציפור! לרכוב על זאבים!” ומי שנפסל נשלח להתכסות בשמיכה ולשקוע בשינה.

ספר הילדים המלך אמר מלווה את הילד שנותר במיטתו לבד עם צעצועיו ועם הרצון לקבל החלטות בעצמו. חדר השינה הוא המקום בו מתחלפים התפקידים: האב מותיר אותו במיטתו וסוגר את הדלת, וכעת הילד הוא שמקבל אחריות על צעצועיו. אחד אחד הוא משכיב אותם לישון, עד שהוא נרדם בעצמו. כך, באמצעות הומור ואיורים מקסימים, הספר נוגע בשאלת השליטה שמעסיקה ילדים והורים.

אורית ברגמן, מאיירת וסופרת, יצרה סיפור על שעת ההשכבה המבוסס על משחק הילדים המלך אמר (Simon Says). במעבר הלא קל בין ערות לשינה, המשחק והדמיון מחזירים לילד את השליטה ועוזרים לו להירדם בכוחות עצמו.

זהו ספרה התשיעי של ברגמן, מרצה בבצלאל, מאיירת וסופרת שפונה לקהלי יעד שונים, מפעוטות ועד בני נוער. משחקיות, הומור ודמיון מלווים את ספריה, בהם “יומנה של לוכדת כרישים”, “הדולפינה הכחולה”, “שבתאי מסכן”, “השיר של לולה”, “יומגדול עם צפרנגול” ועוד. הצגותיה “השיר של לולה” ו”מה קורה עם שבתאי” מוצגות בימים אלו בתיאטרון קליפה.

לגילאי 3-5

28 עמודים* 64 ש”ח

“תקוות שחורות” מאת נתן זהבי

הוצאת חבר לעט

ספרו החדש של איש התקשורת והפעיל החברתי נתן זהבי מגולל 38 דוקו-סיפורים על עוני, פשע, זקנה, קצת אהבה והרבה עצב.

לפני כשני עשורים, כשכיכב בטלוויזיה אותה נטש בזעם, כתב עליו המבקר רוגל אלפר תחת הכותרת “בן אדם מיואש וצועק”. זהבי נטל חלק פעיל בהפגנות הפנתרים השחורים, בהפגנות הנכים, שביתת הרופאים, שבת 11 יום רעב עם חולי הסרטן בכדי להגדיל את סל התרופות.

ב-1996, המרכז לזכויות בני אדם עם מוגבלויות העניק במעמד יו”ר הכנסת את אות בזכות על מאבקו הבלתי מתפשר לקידום השיוויון של אנשים עם מוגבלויות. בשנת 2000 הוענק לו פרס סוקולוב לעיתונאות על “עבודתו הייחודית בתחום העיתונות למען עקרונות הצדק החברתי”. בשנת 2008 זכה באות אומ”ץ על אומץ ליבו האישי ועל מלחמתו הבלתי מתפשר בשחיתות ועל היותו דובר ו”פה” לחסרי הישע והמוגבלים בחברה הישראלית. ב-2014 קיבל אות הוקרה על תרומתו ופעילותו למען זכויות החולה בישראל.

בספר “תקוות שחורות” חוזרת הזעקה נגד הממסד האכזר והמרושע ביחסו לזקנים, ניצולי שואה, ובעלי מוגבלויות, וישנם גם סיפורים משעשעים, מותחים ואפילו סקסיים.

201 עמודים * 80 ₪

“פסקול של מהפכות – השירים שליוו את הטלטלות במדינות ערב בשנים 2010-2015” מאת נעמה אביעד ונועם זיצמן

הוצאת מינרוה בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאומנות

לספר מצורף דיסק המכיל את השירים המופיעים בספר

גופתו של אבראהים קשוש, טייח סורי צעיר, נמשתה באחד הבקרים של חורף 2011 ממימיו הקרים של נהר החידקל לאחר שגרונו שוסף ומיתרי קולו נעקרו. רק כמה שבועות קודם לכן, הוא עוד עמד על הבמה באחת מעריה של סוריה, והלהיב את ההמונים, שעוד היו אופטימיים, ושרו יחד איתו: “ יַא בַּשַּׁאר, יַא שַׁקְרָן, לַעֲזָאזֵל אִתְּךָ וּנְאוּמְךָ, חֵרוּתֵנוּ בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, הִסְתַּלֵּק, יַא בַּשַּׁאר, יַאלְלָה, הִסְתַּלֵּק, יַא בַּשַּׁאר, יַא שָׁפֵל, דַּם הַשַּׁהִידִּים אֵינֶנּוּ זוֹל”. סיפורו של קאשוש ושירו זה מתאר בקצרה את סיפורו של המזרח התיכון בשש השנים האחרונות אשר נע בין אופטימיות לאכזריות מטורפת של משטרים ותנועות אסלאמיות קיצוניות.

הספר “פסקול של מהפכות” מספק לקורא הצצה כמעט אינטימית וחד פעמית לקולותיהם של מיליוני צעירים ברחבי העולם הערבי. אלה אותם מיליונים שנהרו, בשנת 2011, אל הרחובות והכיכרות ובפיהם הקריאה: “העם רוצה בהפלת השלטון”. הם ערערו את יציבותם של משטרים ששלטו שנים ארוכות והצליחו להביא להפלת שלטונם של עלי עבדאללה צאלח בתימן ושל בן עלי בתוניסיה.

טעמן של התקווה והאופוריה שהיו מנת חלקם של ההמונים, התחלף עד מהרה באכזבה ובתחושה שהמהפכה למענה נלחמו, נגנבה מהם על ידי גורמים מאורגנים יותר או אלימים יותר. בהדרגה, חילחלה בציבור ההכרה כי המטרות שלשמן יצאו לרחובות, לא התממשו, ומצבו של האזרח הפשוט במדינות ערב אף הורע. אלה שהפגינו בתחילת 2011, מצאו את עצמם מסתתרים מאחורי מקלדותיהם או תרים אחר מחסה מפני האלימות הגואה בחלק מן המדינות.

ספר זה מקבץ את השירים שהיו חלק מן הפסקול של השנים האחרונות בעולם הערבי – שירי רוק, היפ-הופ, ראפ ועוד – שזכו למיליוני צפיות באתר יוטיוב והפכו להמנוניהם של ההמונים, תחילה ברחובות ובכיכרות ואחר כך בתוככי הבתים. דרך מקבץ שירים זה, מנתחים המחברים את השינוי ההיסטורי הנרחב שעבר העולם הערבי בשש השנים האחרונות. תרגום השירים נעשה קרוב ככל האפשר אל המקור, לעיתים גם במחיר סרבול מכוון בעברית, מתוך כוונה לקרב את הקורא, עד כמה שאפשר, לתחושת המאזינים ברחוב הערבי. חלק גדול של השירים מבוצע בערבית מדוברת על להגיה ולעיתים קיימת אי הקפדה מודעת לתחביר הערבי. המחברים בחרו להימנע ככל האפשר משגיאות תחביריות בעברית, ולהשאיר את הטקסט בערבית ללא עריכה לשונית.

נעמה אביעד ונועם זיצמן הם חוקרים בכירים במרכז למחקר מדיני של משרד החוץ. שניהם בעלי תואר שני בלימודי האסלאם והמזרח התיכון ובספרות ערבית, וחוקרים את העולם הערבי שנים רבות מזוויות חברתיות, מדיניות וכלכליות. נועם זיצמן סיים לאחרונה שירות ארוך שנים במרכז למחקר מדיני במשרד החוץ, שם שימש כחוקר בכיר בחטיבת המזרח התיכון, הוא בעל רקע מבצעי ארוך שנים בקהיליית המודיעין הישראלית. כיום משמש כאנליסט בכיר בחברה פרטית העוסקת בניהול סיכונים וחקר טרור עבור ממשלות זרות. נעמה אביעד משמשת עדיין כחוקרת בכירה במרכז למחקר מדיני במשרד החוץ בחטיבת המזרח התיכון.

192 עמודים * 98 ₪

“חיים עם מבטא – המהגר שרצה להיות שייך” מאת מרילין גוטליב

הוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים

מגרמניה לבת-ים, ומבת ים לארצות הברית, וכל זה עוד לפני שמלאו לפרנק לוי 13 שנים. אם נתחקה אחר השורשים שלנו, רובנו נגלה שהמקור שלנו הוא בארץ אחרת.

הספר חיים עם מבטא חוקר איך פרנק לוי ניסה בילדותו להתערות בארץ חדשה, ואז בעוד אחת. אנחנו עוקבים אחריו ורואים איך הוא מתחיל מחדש, מחליף שפות ותרבויות, אפילו מחליף את שמו בחיים המעוצבים על ידי אירועים מעבר לשליטתו.

בכל פרק, במקביל להתפתחויות בחייו הפרטיים של פרנק, אנו למדים על המאורעות שהתרחשו אז (מלחמת העולם השנייה, הקמת מדינת ישראל ועוד), ושינו את העולם. אנחנו עוקבים אחרי פרנק המתבגר ולומדים איך הוא הופך לאמריקאי, מאמץ זהות חדשה, אך מבלי לאבד את ההיסטוריה הפרטית שלו. בכל מאמץ שהוא עושה מגיחים מן העבר אדם, חוויה או סיפור, המוכיחים שיש חשיבות להיסטוריה שכל מהגר חי אותה. אפילו אחרי הרבה שנים, לא משנה לאן פרנק הולך, תמיד המבטא שלו מסמן אותו.

297 עמודים * 98 ₪

“כנפיים” מיכאיל קוזמין

מרוסית: פטר קריקסונוב

הוצאת קדימה הוצאה לאור

“לעיתים קרובות אני חושב שאילו היה לי ידיד שהייתי יכול לאהוב אותו בגוף ושהיה גם מוכשר לכל הדרכים באמנות, אתסטיקן, שותף בטעמים, בחלומות, בהתלהבויות, קצת תלמיד ומעריץ, ואילו היינו מטיילים יחד באיטליה, צוחקים כמו ילדים, מתרחצים ביופי, הולכים לקונצרטים, נוסעים, והייתי אוהב את פניו, את עיניו, את גופו, את קולו, אילו היה לי כל זה – היה זה אלוהי.” מיכאיל קוזמין, יומן, ה-27 באוגוסט, 1905

הרומן “כנפיים” ראה אור בשנת 1906 בגיליון נובמבר של “וסי” (“מאזניים”), הביטאון של הזרם הסימבוליסטי דווקא. הספר חולל סנסציה. שתי מהדורות נוספות הודפסו בזו אחר זו. זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית שספר שכולו שיר הלל לאהבה חד מינית, פורסם באופן גלוי ונעשה נגיש לכול. אמנם “תמונתו של דוריאן גריי” של אוסקר ויילד (1890) ו”חסר המוסר” של אנדרה ז’יד (1902) ראו אור עוד לפני כן, אך בשניהם התכנים ההומו-ארוטיים מועברים במרומז ולא בצורה חושפנית ונועזת כמו בספרו של קוזמין.

 עד כה רק יצירות ספורות של מיכאיל קוזמין תורגמו לשפה העברית, ורובן מתוך המחזור “שירים אלכסנדרוניים”. שלושה שירים הופיעו ב”ילקוט שירה רוסית” (ספריית הפועלים, 1971) בתרגומו של אברהם שלונסקי, שיר אחד שאינו שייך למחזור הנ”ל, תורגם על ידי לאה גולדברג (בתוך “קולות קרובים ורחוקים”, ספריית הפועלים 1975). אחד עשר “שירים אלכסנדרוניים והשיר “הים העוין” הופיעו בגיליון 23 של הסדרה “הליקון” בתרגומם של אמיר אור ומרגלית פינקלברג.

כנפיים הוא הספר הראשון בספרי ההוצאה הרואה אור בסדרת “משעולים” בעריכת איסנה גולדין והתרגום של פטר קריקסונוב הוא התרגום הראשון של פרוזה של קוזמין לעברית.

140 עמודים * 89 ₪ 

“קוראים לי נינה” מאת נעמה כהן

הוצאת איפאבליש

רומן ביכורים עסיסי, מרטיט, מלא רגש ותובנה על מצב האישה בתחילת המאה ה21 המדגים הרמת עוגן כנגד ההסללה החברתית, נינה הייתה במשך שנים האלטר אגו של המחברת, נעמה כהן, שהחליטה גם היא לצאת לחופשי.

נינה, אישה באמצע שנות העשרים לחייה היא בת מסורה, אחות טובה וסטודנטית לניהול ולמשאבי אנוש. נתיב חייה התווה מראש על-ידי אמה. בזמן שהיא עובדת בעבודה סטודנטיאלית, היא פוגשת אישה אשר מטלטלת את כל עולמה, תפיסתה את עצמה, את מערכות היחסים שלה עם בני משפחתה ומהווה עבורה טריגר לדברים שהוחבאו במשך שנים.

נינה מתגלה כציירת מוכשרת ורגישה שכישרונה הודחק. הגילויים החדשים מביאים למשבר עמוק ביחסים עם הורי,  ולבלבול ביחס לעצמה, רצונותיה, שאיפותיה ועתידה.

על אף השבר והמשבר, חייה של נינה מתחילים בנקודה זו. היא מתחילה לראות מעבר להגדרות המקובלות, לגבש לעצמה זהות, להשלים עם המאווים האמתיים שלה ולנטרל דעות קדומות ותפיסות שעד לאותוגילוי חיה על פיהן.עלילת הספר נפרשת על פני כשלוש שנים ומהווה מסע של גיבוש זהות, מלחמה לעצמאות והצצה להתנסויותיה המיניות של נינה החווה פתיחות מינית לצד סגירות רגשית ותהייה על מקומה.

הספר כתוב בשפה הייחודית והרהוטה של הבלוגרית נעמה כהן, “אני כותבת כמו שאני מדברת, כמו שהייתי רוצה שידברו אליי. השפה שלי היא תוצר מובהק של קריאת ספרים, מילים ארוכות ומורכבות מחרמנות אותי. היום, בעידן הפלואידי, גם השפה הפכה להיות פלואידית, בהתחלה היה לי קשה עם זה אך הפכתי ליותר סלחנית עם הזמן”, מעידה המחברת,”אני חושבת שכבר שנים אני כותבת את הספר בראש, נינה היא סוג של אלטר אגו שלי אבל היא לא אני. היא מתכתבת איתי אבל חופשיה במרחב של עצמה.”

205 עמודים * 68 ₪

“גנגסטר שיק”, “הגנגסטר הפוסטמודרני” מאת ד”ר דוד גורביץ

הוצאת מודן והאוניברסיטה המשודרת

שני הספרים החדשים של ד”ר גורביץ’ מוקדשים לעיון מקיף בשאלת הרוע האנושי, בכוח המשיכה של הרוע והאסון בתרבות ימינו.

מסתבר כי הרוע היה תמיד פופולרי יותר , דרמטי יותר ודינמי יותר מן הטוב, ולכן הוא מקור בלתי נדלה לעיצובים בתחום הספרות, הקולנוע והתרבות. המשיכה החדש האל הרוע ( ואל “נסיכי הרוע” -הגנגסטרים), באה להעיד על הפסימיות התרבותית של העידן, המתרחק בלי דעת מן הציפיה לאוטופיה ולתיקון עולם.

זהו הסיפור אודות הקודים  הפועלים בתרבות ההווה: הקצנה, התענגות, חשיפה טוטלית לרוע, משיכה מגונה אל החרדה ואל הטראומה, אלימות נחשקת, זוהר, קפיטל.  קודים אלה הפכו זה מכבר לחלק מן הפוליטיקה   ומן האמנות.  הם מסבירים את האופן שבו התרבות  מצליחה “לטהר” את  האימה ואת הרוע ולהפכם  ל”בידור”.

הקורא מוזמן  לפגישה עם מקורות הרוע כפי שהתפתחו בתרבות וכפי שייוצגו בקולנוע ובספרות העכשווית. בין השאר , אנו מוזמנים לתהות מה מקומו של הרוע בהגותו של אוגוסטינוס הקדוש, ולחילופין, למקור האטרקטיביות של הרוע בסרטיו של טרנטינו.

במהלך הקריאה, אנו מתוודעים לאייקונים של רוע, כפי שהם משורטטים בספרות העכשווית. אחד הגילויים המפורסמים שלה הוא סיפורו של המינגווי “הרוצחים”- סיפור הפורש באובייקטיביות מצמררת את ההשלמה, האפטיה והרוח הגבית שלה זוכים הרוצחים בימינו, מצד חברה הרואה ברוע חלק  בלתי נפרד מן התרבות הקפיטליסטית הנורמטיבית.. רוע זה, בהקשר תרבותי שונה מוצג  בספרו של רוברטו  סביאנו: “קאמורה, המאפיה של נאפולי”( וכן בגרסה הקולנועית-“גומורה”). רוע זה ,שחודר לפרברי העוני של נאפולי, משרטט את הבנליות של פעולתו, האופן שבו האו חופך לחלק בלתי נפרד, טבעי, מחיי היומיום.  דומה כי גולת הכותרת הספרותית של ייצוג הרוע בימינו היא יצירתו של הסופר האמריקאי הדרומי הגדול קורמק מקרתי, שרבות מיצירותיו תורגמו  לעברית. ברומנים כגון “לא ארץ לזקנים”( על פיו נעשה סרטם של האחים כהן:”ארץ קשוחה”). וכן “קו אורך דם, או אודם שקיעה במערב”, משורטט הרוע השטני, בדמותם של רוצחים פיסכופטים ,כגון צי’גר, הרוצח באקדח בקר את קרבנותיו, לאחר משחק של הטלת  מטבע.

שני ספריו החדשים של ד”ר גורביץ הם נדבך נוסף בדיאלוג הביקורתי המתמשך שהוא מנהל עם הרעיונות המרכזיים  המפעילים את התרבות  הפוסטמודרנית  של ההווה.- התבוננות שבאה לידי ביטוי גם בספריו האחרים.

68 ש”ח