קצרים: על “האיש שהשחית את העיירה” מאת מארק טויין (הוצאת לוקוס)

לפני כשבועיים, בשעת לילה מאוחרת, מצאתי את עצמי נועץ מבטים בספר “האיש שהשחית את העיירה” מאת מארק טוויין, שהגיע אלי בדואר כמה ימים קודם לכן והיה מונח על השולחן. בדיוק סיימתי לקרוא כמה עמודים בספר עב כרס שאני קורא בימים אלה, והידיעה שאסיים לקרוא אותו רק בעוד כמה שבועות מעט הכבידה עלי. היה לי חשק לקרוא משהו שאוכל להתחיל ולסיים מהר. הסתכלתי על “האיש שהשחית את העיירה”, הוא הסתכלי בי, ונכנסו למו”מ דמיוני אך קשוח, באשר לשאלה אם כדאי לי להתחיל לקרוא בו עכשיו ולסיים כבר הלילה או מחר, או שהוא ימתין בסבלנות לשעת כושר. לקחתי אותו לידיים, הרגשתי כמה הוא דק ומזמין (83 עמודים שמתחילים בעמוד 9), ואחרי כמה דקות כאלה לא יכולתי לעמוד בפיתוי והסתערתי עליו.

אכן סיימתי אותו תוך זמן קצר, אבל לפני שאגיע לדעתי עליו, אספר קצת על העלילה. “האיש שהשחית את העיירה” בנוי כמו משל או מעשייה עם מבנה פשוט: העיירה הדליברג נחשבת בעיני עצמה ובעיני סביבתה כמקום המוסרי והצודק ביותר בעולם, אולם לא כך בעיני זר אלמוני, שרואה בה בעיקר מוסרנות וצדקנות, ורוצה לחשוף את תושביה במערומיהם. הזר מחליט לעשות מעשה ורוקם מזימה שתעורר את חמדנותם של תושבי העיירה ותגרום להם לצאת אחד כנגד השני בעבור בצע כסף.

הספר, או הסיפור, יצר אצלי רגשות מעורבים: מצד אחד, הוא ענה בדיוק על הצרכים שלי – מהיר, קריא, מעניין ומעורר מחשבה. מצד שני, אני חייב להודות שהתאכזבתי מעט. ראשית, מפני שמדובר במארק טוויין, וקשה לצפות ממנו לפחות ממצוין; והסיפור הזה נחמד, אבל לא מצוין. שנית, היה משהו חסר רגש בסיפור הזה. הדמויות כולן פועלות כמו בובות על חוט כדי לקדם את העלילה בדיוק על פי המזימה של הזר – הכל ידוע מראש והרשות לא נתונה; נותר רק לצפות בתהליך ההתדרדרות המוסרית שלהן. כל אלה יוצרים תחושה של מעין תרגיל – כזה שמשתמש בפרוזה כדי להוכיח נקודה על טבע האדם, אבל שהמניע העיקרי שלו הוא סוציולוגי/הגותי ולא ספרותי.

כדאי אפוא לדעתי לגשת לסיפור הזה עם ציפיות מתאימות. אין כאן ספרות מעניינת ומרגשת באמת, אלא סיפור קצר וארכיטיפי שמאפשר לדון בעקבותיו על טבע האדם ויכול לשמש רפרנס נפלא לטענות על צדקנות ומוסרניות בחברה כלשהי. הקריאה קולחת, מעניינת ומהנה, אבל ציפיות לא מתאימות עלולות להשאיר אתכם עם טעם חמצמץ בסוף הקריאה.

____________________

// האיש שהשחית את העיירה, מארק טוויין. מאנגלית: יותם בנשלום. הוצאת לוקוס. 83 עמ’.