השאלון עם ליאת אקטע, מחברת הספר “מעופפת בזמן” (הוצאת מ.מזרחי)

1) מהם הספרים האהובים עלייך?

אני אוהבת ספרים שמעניקים התבוננות נוספת על החיים, שאפשר לקבל מהם ערך מוסף. מאוד אוהבת ספרי מדע בדיוני ופנטזיה, וגם ספרי עיון שיש להם בסיס מדעי. רציתי לציין כאן את כל הספרים שהזכרתי בהמשך השאלון הזה, אבל הצלחתי לשמור לכאן במיוחד את “סחרור” מאת רוברט צ’רלס וילסון, שמאוד מאוד אהבתי, את “1Q84” של הרוקי מורקמי ואת “סופו של מיסטר Y” מאת סקרלט תומס.

2) מהם ספרי הילדים האהובים עלייך?

כילדה לא קראתי, אבל המצאתי סיפורים לעצמי ואחרי זה גם המחזתי אותם – כשאני כמובן בתפקיד הראשי, כי היו לי קשרים עם התסריטאית והבמאית. לא קראתי אפילו בכיתה, הייתי משקרת למורים ורק מקשיבה בזמן שהעיניים שלי מרפרפות על הטקסט ולא באמת קוראות, אולי רק מצלמות, ופשוט זכרתי איך חלק מהמילים נראות. היום אני משלימה פערים עם הבן שלי, לני, ומאוד נהנית מסדרת “הדוד אריה” ומ”קפטן תחתונים” – זה פשוט מצחיק אותי. אני גדלתי על “כיפה אדומה”, צ’יזבטים ופחד ללכת לישון לבד, שהזאב לא יבוא אלי – וכעת הסיוטים התחלפו בחלומות מופרעים על הדמויות מהספרים הללו.

3) מה הספר האחרון שקראת?

בתור שחקנית אני קוראת הרבה מחזות ותסריטים, מעריצה את כתיבתו של חברי דודי בוסי ויוזמת כעת את הפיכת ספרו לתסריט – בעריכת יוסי מדמוני ובשיתוף פעולה עם הבמאי מרקו כרמל. לגבי ספרי פרוזה, האחרון שקראתי ונהניתי מאוד מקריאתו הוא “שאנטראם” מאת גרגורי דייוויד רוברטס. אני אוהבת את זה שהסופר לא מפחד לתאר סיטואציות שבעיני הקורא הפשוט לא באמת עוזרות לקדם את העלילה. הוא לימד אותי להכניס פיסות מהחיים לסיפור מתוך ידיעה שהתרומה היא דווקא בזוויות ההסתכלות שהן מוסיפות, הן מרחיבות את הפרספקטיבה אפילו אם הקורא לא מבין את זה. הוא לא מפחד לשעמם את הקורא, וזה מצריך אומץ וראוי להערכה.

4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?

למזלי, הספרים שקראתי עד כה הם ספרים שמשכו אותי ולא ספרים שהמליצו לי עליהם. לא הלכתי אחרי המלצות ולכן לא חוויתי אכזבות מספרים מומלצים. אבל אם לבחור אחד שהפתיע אותי מכך שהוא זכה להערכה אז אציין את המחזה “מהומה רבה על לא דבר” של שייקספיר, שלמען האמת – אף פעם לא הבנתי על מה המהומה. לא בימינו, בכל אופן.

5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

אני לא מתעסקת יותר מדי בשאלות האלו, אני יודעת מה אני אוהבת ולא מה אחרים חשבו, אבל אני אציין את הספר הנפלא “גר בארץ נוכרייה” מאת רוברט היינלין, שלדעתי הדור הצעיר מתחיל רק עכשיו לגלות את תפיסות העולם הרוחניות מאוד שהספר הזה מעביר. זה ספר שנגנבתי ממנו לגמרי, מלמד הרבה על החיבור לאחר מתוך הבנה וחמלה אמיתית, חיבור ברמה עמוקה לאדם ולא רק דרך החיצוניות והגשמיות. הוא מעביר את הרעיונות של הסיקסטיז בצורה יפהפייה והוא מאוד נכון גם לימינו.

6) מיהם הסופרים האהובים עלייך?

אהבה זה משהו מאוד גדול להגיד, אני עוד לא מגלה אהבה, אלא חיבה, ואני מרגישה חיבור. בדרך כלל אני קוראת ספר אחד של כל סופר, אבל אם אני מנסה לחשוב על סופרים שהתחברתי לכמה וכמה ספרים שלהם – אז אבחר בגורדג’ייף ובאוספנסקי. שניהם סופרים נהדרים, אוספנסקי הוא חוקר בהכשרתו, מתמטיקאי, וגורדג’ייף מבחינתי הוא סוג של מדען, חוקר את החיים עצמם. “סיפורי בעל זבוב לנכדו”, “פגישות עם אנשים מיוחדים”, “שיחות עם השטן” ו”הדרך הרביעית” הם ספרים מבריקים בעיניי.

7) ספר שנתן לך השראה?

קשה לי להגיד על ספר מסוים שהוא נתן לי השראה, באופן אישי אצלי ההשראה מגיעה מהחיים עצמם – הסיטואציות בחיים, המצבים השונים שמביאים אותי לצורך לבטא את החשיבה, את עצמי. תמיד אספתי מחשבות שלי, תמיד אספתי משפטים שלי וכתבתי אותם, מחשבות תובנות רעיונות. כתבתי תסריטים ורעיונות לפיצ’רים. החיים מצחיקים אותי, כמו שהם מכאיבים, ואלו הדברים שמביאים אותי לכתוב. כך גם היצירה שלי כשחקנית וכיוצרת – הרבה דברים בחיים מצחיקים אותי. הם יכולים להיות עצובים אבל אני בוחרת אם להתבונן בהם דרך עין עצובה וכואבת או דרך שמחה והבנה. בשני המקרים מגיעים לאותו המקום – השאלה היא איך.

8) ספר עיון מומלץ?

“חקירות שדה המקור” של דיוויד וילקוק הוא ספר מעולה. אני חושבת שכשיש לך ידע שמסתמך על המדע אתה יכול לפרוץ החוצה, לפתוח צוהר לעולם אפשרי שעוד לא התגלה. אלה הספרים המלהיבים, אלו שבאים מהמקום של הידע, והם נותנים זוויות הסתכלות נוספות. אני מרגישה שספרי עיון הם כמו אלומת אור שעוזרת לי להבין דברים בתוכי בצורה אחרת, מספקים תובנות שנותנות לי אישור לדברים שמצאתי גם בתוכי אבל הרגשתי מאוד לא מובנת בגללם. ספרי עיון כאלה מאשרים לי את עצמי ומעלים לי חיוך.

9) מהם ספרי הגילטי פלז’ר האהובים עלייך?

היום אני כבר לא מתביישת בכך, אבל בעבר הייתי ניגשת למוכרת בחנות ושואלת בלחישה אם יש לה המלצה בשבילי על ספרי מדע בדיוני ופנטזיה. חשבתי שאלו ספרים רק למשוגעים והתביישתי להגיד שאני אוהבת אותם, שאני מחפשת ספרים שפורצים את גבולות הקיום והתודעה שאנחנו מכירים. למשל “המשחק של אנדר” – אף אחד לא ידע שאני קוראת את זה, וכששאלו אותי מה אני קוראת התביישתי ושיקרתי: “ספר עיון”. מהאחרונים שאהבתי במיוחד אציין את טרילוגיית “רשומות קוטל המלך” מאת פטריק רותפס. כל כך אהבתי את “שם הרוח” ולאחרונה יצא “פחדיו של האדם החכם”, ספרים מעולים ומומלצים מאוד.

***

ליאת אקטע, יוצרת ושחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע בעלת ותק של 20 שנות משחק על הבמות הידועות בארץ. לאחרונה ראה אור ספר הביכורים שלה, “מעופפת בזמן” בעריכת אדמית פרא (הוצאת מ. מזרחי). הכנסות הספר ייתרמו ל”סלעית”, תכנית המסייעת לנשים לצאת ממעגל הזנות ומלווה אותן בתהליכי שיקום ובהכשרות מקצועיות.

עוד על הספר:

לאחר שנזרקה מחייה הנוחים על אי קריבי, לילי, צעירה ישראלית, יוצאת להתחלה חדשה במיאמי. במסע החיפוש העצמי שלה אחר אהבה, שייכות וכיוון בחיים היא נסחפת אחר בילויים סוערים וחיי הוללות שמפגישים אותה עם טיפוסים צבעוניים ופורטוריקניות שמתמחות בטקסים מכשפים. במקביל, היא עוברת תהליך רוחני באמצעות פגישות מוזרות עם מי שהופכת לגורו שלה, נואר, אישה למודת ניסיון שמובילה אותה בדרך אל קבלה עצמית, חשיבה חיובית ואיזון פנימי.

העלילה מסתבכת כאשר לילי מתאהבת בריק, צעיר לטיני-אמריקני ומפוקפק. הגבר היפהפה סוחף אותה להרפתקה מסעירה מבחינה רומנטית ומינית, ומחליט לכרוך את גורלו בגורלה. לילי, שכל חייה התקשתה להתמסר לאהבת אמת, נאבקת עם יצר ההרס העצמי שמבקש לחבל בקשר היחיד שהיא אי פעם רצתה. לצד ריק היא בוחנת תפקידים מגדריים, מסתבכת עם גנגסטרים מקומיים ומתמודדת עם חוסר יכולתה לנהל מערכת יחסים רצינית.

המסע של לילי הוא המסע של כולנו במודעות ובהכרה ביכולות שלנו, ובעיקר באמונה שלנו בעצמנו, אמונה שמגשימה את עצמה לטוב ולרע. בעזרת נואר מגלה לילי את יכולותיה, מפנימה שהיא חלק מדבר גדול יותר מעצמה ונחשפת לדרך אחרת להבין את ההתקדמות בזמן. 

בשפה כנה ובבוטות מפתיעה מספרת ליאת אקטע סיפור סוחף ומסקרן שמעלה ביקורות לגבי תפיסות המיניות והמגדר, פותח צוהר לדיסציפלינת הפסיכולוגיה החיובית בדרך סיפורית מרעננת ומרגשת ומציע הסתכלות שונה על ציר חיי האדם.

*) צילום תמונת שער: עדי אורני