הספרים שאציין הם כמובן אלה שהיו מספיק אמביציוזיים כדי להיכלל ברשימה ויהי מה: “שירה” של ש”י עגנון, כמתרגמת צר לי על אלו שיזכו לקרוא אותו בשפתם, אם בכלל, דרך מסננת התרגום, משובח ככל שיהיה. “מלון ניו המפשיר” של ג’ון אירווינג, “כרוניקה של מוות ידוע מראש” של גבריאל גרסיה מארקס, נובלה קומפקטית עם מבנה מושלם. “אלה תולדות” של אלזה מורנטה, “המטבח” של בננה יושימוטו, שפתחה לעולם צוהר לספרות העכשווית שנוצרת במדינה מרתקת ומלאת ניגודים, “עשו” של מאיר שלו, “המסע אל תום האלף” של א.ב יהושע, “והיום איננו כלה” של צ’ינגיס אייטמטוב, מישהו יכול להסביר את הקסם של הרומן הזה? “מיכאל שלי” של עמוס עוז, “חלון פנורמי” של ריצ’רד ייטס, “חירות” של גו’נתן פרנזן, “החיוך האטרוסקי” של חוסה לואיס סמפדרו. ואני כמובן חוששת להתעורר שטופת זעה ולגלות ששכחתי משהו.
2) מהם ספרי הילדים האהובים עליך?
ספריה של אסתר סטרייט וורצל עם העברית המליצית שלה, “קופיקו” (זה שלפני סדרת הטלוויזיה שממתגת אותו כערס מצוי), “שלושה בסירה אחת”, “נדי” המתוק. מחבבת ככלל ספרים אנטי דידקטיים ורוויי נונסנס. במחלקת המגדר: “אן שרלי”, “פוליאנה” ו”נשים קטנות”. עם בנותיי אני קוראת עכשיו ספר נפלא שכבר יש לו המשך שנקרא “עכבר הספרייה” על עכבר שמתגורר בפינתו בספרייה ובלילות כותב ספרים. כשהספרנית מחפשת את הסופר המסתורי נכונה לכולם הפתעה.
3) מה הספר האחרון שקראת?
“תשרין” הנהדר של איימן סיכסק. המתיק לי חופשה. אני חושבת שלא צריך לפרט, לנמק או להסביר מדוע.
4) איזה ספר גרם לך לתהות ‘על מה המהומה’?
“אוסטרליץ” של זבאלד. ספר שואה שאיננו ספר עיון צריך להיות מדויק ומפלח במיוחד וכשאיננו כזה, לטעמי לפחות, הוא איננו מצדיק את קיומו. אגב לפעמים פער הציפיות לא נובע מאיכות הספר אלא מהאופן שבו ממתגים ומשווקים אותו.
5) איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?
איך חוסר הערכה בא לידי ביטוי? במכירות קלושות? בביקורת שהחטיאה? מן הסתם ספרים רבים וטובים נופלים קורבן לעובדה שיחסית לגודל האוכלוסייה בארץ נדפסת פה כמות מוגזמת של ספרים. ספרים רבים פשוט לא זוכים להיקרא וזה ביטוי לחוסר הערכה (גם אם לא במזיד) או גרוע מזה.
6) מיהם הסופרים האהובים עליך?
מן הסתם יש חפיפה מסוימת עם התשובה לשאלה ראשונה. ג’ון אירווינג, מחשובי הסופרים האמריקנים בני זמננו, שכגבר נוגע בכתיבתו גם בנושאים נשיים ברגישות מדהימה. אלזה מורנטה שכתבה את הספר הטוב ביותר שיש על מלחמת העולם השנייה, מריו ורגס יוסה ולא, לא בשל הסיבה שלשמה התכנסנו… אני אוהבת בעיקר איך הוא מהתל, לא בקוראיו, שאותם הוא מכבד, אלא במבקרי וחוקרי הספרות ומסרב למרבה המזל להיכנס לסכמות ולנישות שהם יוצרים. גבריאל גרסיה מארקס, הסיבה שהחלטתי לרכוש את השפה הספרדית, על אף שזקנתו ביישה את נעוריו. חוליו קורטאסר הארגנטיני, אמן הסיפור הקצר שמצליח בדרכו המופלאה להסביר את הקסם שבמלאכת הכתיבה בהרצאותיו ומאמריו. מהסופרים בשפה העברית ש”י עגנון הוא הגדול מכולם ומאיר שלו לא מפסיק לענג אותי.
7) ספר שנתן לך השראה?
“הביולוגיה של האמונה” של ברוס ליפטון. הסבר מאיר עיניים על החוליה החסרה, שמדענים רבים עדיין מכחישים את עצם קיומה, שבין רוח לחומר.
8) ספר עיון מומלץ?
מאז שהגשמתי את החלום לעבוד בעולם הספרים, את הזמן המוגבל יחסית שיש לי לקרוא ספרים מבחירה אני מקדישה בעיקר לספרי עיון. כשהם כתובים היטב על ידי מחברים שיודעים לתווך להדיוטות כמוני את נפלאות המדע הם מוכיחים שהקלישאה השחוקה שהמציאות עולה על כל דמיון נכונה. סיימון סינג פישט לי עם ספרו את משפט פרמה. “מלכת כל המחלות” של סידהרתא מוחרג’י על ההיסטוריה של מחלת הסרטן המצוין הוא גם מסע מרתק בהיסטוריה של הרפואה. ולא רק ספרי מדע. “אתן היודעות” של אריאל הירשפלד, שהוא ניתוח מאלף של שיח האהבה באופרות של מוצרט ולאחרונה ספרו של ניר ברעם “הארץ שמעבר להרים”, מופת של הגינות וחשיבה מחוץ לקופסה על הסכסוך.
9) מהם ספרי ה-“גילטי פלז’ר” האהובים עליך?
לא קוראת מתוך תחושת גילטי ולא עושה איפה ואיפה בין פלז’ר לפלז’ר. מסוגלת לקרוא ספר על הזונדרקומנדו גם בטיסה שלוקחת אותי לחופשה, וספרים קלילים יותר בנסיבות רציניות. בזאת אני נסמכת על ענקים: מיגל זה סרוונטס וחורחה לואיס בורחס אולי היוצרים החשובים ביותר בשפה הספרדית (שחיו ויצרו במרחק של 400 שנה זה מזה) חטאו בחיבה לתרבות הפופולרית, זו שאמורה לכאורה לייצר גילטי אצל אנשים מתורבתים (שוב לכאורה). מהערצתו של סרוונטס לספרות האבירים, שהיתה רב המכר התורן בזמנו נולד “דון קיחוטה” הנפלא, וחיבתו של בורחס לטנגו, ז’נר שצמח מלמטה, הולידה אף היא יצירות נפלאות.
***
עינת טלמון, מתרגמת ספרות מספרדית, עומדת בראש מחלקת התרבות של מכון סרוונטס. בעלת תואר שני בלימודים ספרדיים ולטינו-אמריקניים מהאוניברסיטה העברית, מרצה על ההיסטוריה ועל תרבותה של ספרד ובעברה שימש מרצה לספרות עברית מודרנית באוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד. בימים אלה רואה אור בתרגומה ספרו החדש של מריו ורגס יוסה – “הרומנטיקן” (הוצאת אחוזת בית). טלמון תרגמה גם את ספרו הקודם של מריו ורגס יוסה, “חלומו של הקלטי”, שיצא בהוצאת אחוזת בית.
סיפור על תשוקות סוערות, מאהבות חשאיות, מאבקי ירושה, תככים וסכסוכים משפחתיים, שוודאי יכבוש את מי שהתאהבו ברב המכר של יוסה, תעלוליה של ילדה רעה.
הרומנטיקן נע בין שתי עלילות ומתמקד בשתי דמויות מרתקות, המנהלות את חייהן בערים מרוחקות. פליסיטו, גבר נשוי בעל חברת הסעות מהעיר פּיוּרה, מוצא עצמו קורבן לסחיטה. סחטנים אלמונים דורשים ממנו דמי חסות, ולא – בני משפחתו והעסק שלו ייפגעו. בתור איש עקרונות הוא מסרב להיענות לדרישות, והסחטנים בתגובה חוטפים את המאהבת שלו, האישה היחידה שאי-פעם אהב. עתה פליסיטו נדרש לבחור אם להיצמד לערכיו ולהיאבק למען האישה שהוא אוהב והעסק שבנה במו ידיו, או להיכנע ולשלם את דמי הכופר.
הרחק משם, בעיר לימה, ריגוברטו (גיבור ספר קודם של יוסה, המחברות של דון ריגוברטו) כבר מוכן לצאת לגמלאות. אלא שהפרישה המיוחלת מתרחקת ממנו בשל נישואי הבזק המפתיעים של מעסיקו איסמאל, אלמן עשיר אשר החליט להינשא לעוזרת הבית שלו כדי לנקום בשני בניו העצלנים שממתינים לירושתם. איסמאל מבקש מחברו הטוב והוותיק ריגוברטו לשמש עֵד בנישואיו, ובכך מסבך אותו עם בניו המרושעים שהופכים את הפרישה השקטה לחלום רחוק.
הרומנטיקן מסופר בשפה עסיסית, סקסית ומצחיקה, מלאה בריחות, בטעמים ובדמויות מרחבי אמריקה הלטינית. עם זאת, גם בספר זה מצליח ורגס יוסה למתוח ביקורת נוקבת על המבנים החברתיים בארצו.
מריו ורגס יוסה הוא סופר יליד פרו, חתן פרס נובל לספרות לשנת 2010. ספריו “תעלוליה של ילדה רעה”, “העיר והכלבים” ו“הבית הירוק” תורגמו לשפות רבות והביאו להכרה בו כאחד מחשובי הסופרים בגל הלטינו-אמריקאי.
[…] […]
[…] […]