אורה כותבת על “הבשורה על פי יהודה” מאת עמוס עוז (כתר)
אני ציונית. חשוב לי להדגיש זאת, כי בימינו רבים מאד האנשים הסבורים שבעלי דעות פוליטיות כשלי הם לא ציונים, עוכרי ישראל ובוגדים.
“הבשורה על פי יהודה” הוא רומן על בוגדים. או שמא – בוגדים?
שמואל אש הוא סטודנט צעיר בירושלים החצויה של סוף שנות ה-50. בתזה שלו הוא טוען שיהודה איש קריות לא בגד בישו. לא בצע כסף גרם לו להסגיר את ישו, הוא קיבל עבור ההסגרה סכום פעוט יחסית, אלא הרצון להוכיח כי ישו הוא איש האלוהים, וכי בכוחו להשתחרר ממסמרי הצליבה, ולרדת מהצלב. יהודה איש קריות האמין בישו ורצה להוכיח קבל עם את כוחו. ולראיה על כך שלא בגד- כשישו לא מצליח לרדת מהצלב ומת – יהודה איש קריות מתאבד. כאן המקום לציין שעמוס עוז היה סלקטיבי בבחירת המקורות לסיפור, שכן לסיפור גרסאות רבות. עוז בחר בגרסה המשרתת את התזה של שמואל אש, כלומר את התזה שלו על בוגדים.
שמואל אש מתגורר בעליית גג קטנה בבית אבן מוזר וקצת מסתורי, כחלק מעיסקה של מגורים חינם תמורת כמה שעות חברה וטיפול בקשיש נכה אך שנון בשם ואלד. בבית הזה מתגוררת גם אישה לא צעירה ויפה מאד. מתברר שהאישה, עתליה אברבנאל שמה, היא כלתו של ואלד הזקן. אלמנתו של בנו שנפל במלחמת השחרור. אבל עתליה היא גם בתו של שאלתיאל אברבנאל, שהיה “חבר בהנהלת הסוכנות? או בועד הלאומי? נדמה לי שהוא היה היחיד ביניהם שהתנגד להקמת המדינה? או שהתנגד רק לקו של בן גוריון?… משפטן? מזרחן? ירושלמי דור תשיעי? או שביעי?… אופוזיציה של בן אדם אחד? שאחר כך בן גוריון זרק אותו מן ההנהגה, שלא יפריע לו?” מסתבר ששאלתיאל אברבאנל נמנה עם המיעוט שחשב שטעות היא להכריז על הקמת מדינת ישראל, כי הכרזה כזאת כמוה כהכרזת מלחמה על תושבי הארץ הערבים (מה שאכן קרה). במהלך שהוא מבריק לדעתי, מספר עוז כי ההסטוריה הרשמית של מדינת ישראל מחקה כל זכר לשאלתיאל אברבנאל ושכמותו, כדי להציג חזית אחידה של הנהגת העם בקשר להקמת המדינה. היה או לא היה איש כזה? כנראה שלא. אבל היו אנשים, מיעוט אמנם, שחשבו כמוהו, שנחשבו אז לבוגדים, וההיסטוריה הוכיחה שהם לא כל כך טעו.
האם שמואל אש מתעניין בסיפור הבגידה של יהודה איש קריות, כי גם סבו נחשב לבוגד (למרות שלא היה) ושילם על כך בחייו? האם עמוס עוז מנסה לרמוז לנו שהקמת מדינת ישראל היתה טעות היסטורית, ואולי הוא מנסה לומר לנו שעלינו להזהר כשאנו מאשימים מישהו או ציבור בבגידה. כי ההיסטוריה הוכיחה לא פעם שדווקא ה”בוגדים” הם הם אוהבי הארץ האמיתיים, דורשי טובתה.
ואצל עוז, כמו בסיפורים הירושלמים הקודמים, יש יריות צלפים בלילה, יללות חתולים מיוחמים וסיפור אהבה.
מיכאל כותב על “העי”ג” מאת רואלד דאל (זמורה ביתן, מאנגלית: אורי בלסם)
הפרק הראשון של הספר הזה הוא אחד הפרקים הראשונים המוצלחים ביותר בספרות הילדים העולמית, לדעתי. לפני הכל – שמו של הפרק, “שעת המכשפות”, כבר מבטיח טובות.
סופי לא צליחה להירדם במיטתה שבבית היתומים:
“אולי, אמרה לעצמה’ זאת השעה שמכהים ‘שעת המכשפות’.
מישהו לחש פעם באוזנה ששעת המכשפות היא אותו רגע מיוחד באמצע הלילה, שבו שרויים כל הילדים וכל הגדולים בשינה עמוקה-עמוקה, וכל הדברים החשוכיפ בוקעים מאופל מחבואם ונהנים מהעולם ללא כל הפרעה”.
אבל סופי לא תפגוש מכשפות בספר הזה (את זה יעשה ילד אחר בספר אחר של רואלד דאל). היא קמה ממיטתה (למרות שאסור) וניגשת אל החלון, ושם –
“סופי הניחה למבטה לשוטט הלאה והלאה לאורך הרחוב.
פתאום קפאה במקומה. משהו התקדם ברחוב, מעברו האחר.
זה היה משהו שחור…
משהו גבוה ושחור…
משהו גבוה מאוד ושחור מאוד ודק מאוד.”
ה”משהו” הזה יתגלה כעי”ג – הענק הידידותי הגדול, בניגוד לענקים האחרים שהם גדולים ממנו ומרושעים מאוד. אוכלי אדם נבזיים ומפלצתיים באמת: התיאורים שלהם נהדרים – רואלד דאל משתולל כהרגלו, ויכול להיות שהחלקים האלה לא יתאימו לכל ילד (או לכל הורה). ואם מזכירים את השתוללותו של דאל, חייבים לציין גם את זו של אורי בלסם, המתרגם, שעשה כאן עבודה לא פחות ממופתית. קחו למשל את שמותיהם של הענקים האיומים:קצוצבשר, בולעצם, כרסמיש, שלוקתינוק, רטשן, גסמעי, רסקטין, בקבודם ושוליית הקצב.
ויש עוד דוגמאות רבות ליצירתיות ולכושר ההמצאה של בלסם בספר הזה – הוא היה חייב למצוא פתרונות לשפה המבולבלת של העי”ג, שמחבר מילים קיימות וממציא מילים חדשות על ימין ועל שמאל, ובלסם עומד במשימה באופן מושלם (“איזה טופי! שמחדווה וגלירינה! נס מגרביים!”)
העי”ג הוא ענק טוב לב, וסופי מגייסת את עזרתו ואת עזרת מלכת אנגליה(!) וחייליה כדי לתפוס את הענקים המרושעים, שאוכלים עשרות אנשים כל לילה ברחבי העולם. האם יצליחו?
התשובה ברורה, לא?
וכמו שהפתיחה לספר נהדרת, כך גם הסיום שלו, שאותו לא אצטט כדי שתוכלו לקרוא ותו בעצמכם.
ומילה להוצאות הספרים: כשסרט המבוסס על ספר עולה על המסכים, ההוצאה המחודשת של הספר היא מובנת ואפילו מתבקשת. אבל בבקשה, השאירו את הכריכות ה”רגילות” של הספרים ואל תחליפו אותן למה שמכונה “כריכת הסרט”. זה ייהנה וזה לא יחסר.
***
מילתא – חנות ספרים, יעקב 36, רחובות. טל. 08-6498979.
השאירו תגובה